אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ר״ט

א

ושמעינן מהכא דהני…. שמביאין דורון לע"ז… בפניהם משכנו… או מכרו או נתנו לישר' מותרות בהנאה ממה נפשך אי תקרובת ע"ז חוו אפילו ביטול אינה צריכות ומותרות בלא ביטול דלא דמו לתקרובת דמזבח. ובתקרובת לא שייך ביטול. ואם נוי של ע"ז הן ולנוי מדליקין אותו ושייך בהו ביטול כע"ז עצמה. מכיון שהשכינו הצלם אין לך ביטול גדול מזה דשוב אין רוצה… בפני ע"ז אלא לצורכו נוטלן. וחתיכות של… שנותנין לע"ז נמי מותרות דאפילו נוי ליכא. ותקרובת כעין פנים ליכא. ואין הקדש לע"ז ולא צריכי ביטול. ודברים שנותנין דורון לכומרים מותרין שהרי אינן מביאין לע"ז כי אם… ולכומרים. ותקרובת ע"ז לא הוו שאין דרכם להאכיל ע"ז כדורות הראשונים. כך נראה לרבי. והנך מלבושי כומרים נוי שלהם הוא ולא של ע"ז ומותרין בלא ביטול. וכן… שקורין… אין משמשין בו לע"ז. אבל.. משום משמשי ע"ז. וצריך ביטול מפני…. בו לע"ז ומכירתו לאו היינו ביטולו דקיימא לן כדרבנן דפליגי אדר' במתני' דתנן מכרה או משכנה רבי אומר ביטל וחכמים אומרים לא ביטל. וה"ה משמשי ע"ז דאינן בטילין בכך. עכ"ל:

ב

[דף נ"א ע"ב]
מתני' ע"ז שיש בה גנה או מרחץ נהנין ממנה שלא בטובה שלא יעלו לכומרים דאין הקדש לע"ז כדאמ' בפרק כל הצלמים ואין נהנה ממנה בטובה היה שלו ושל אחרים נהנין בטובה ושלא בטובה אמר אביי בטובה בטובת כומרים שלא בטובה שלא בטובת כומרים דכמהנה ע"ז עצמה דמי שכל מה שנותנים להם היינו מפני שעובדים ע"ז ומכבדין ומרביצין לפניה. לאפוקי טובת עובדיה דשרי גוים העובדים לה לא איכפת לן אי יהבי' להו שכר פורתא. (דאיכא) דמתני לה אסיפא היה שלה ושל אחרים נהנין ממנה בטובה ושלא בטובה. אמר אביי [בטובה] בטובת אחרים ושלא בטובה [שלא בטובת] (כופרים) . מאן דמתני לה אסיפא כ"ש ארישא דכיון דכולה ע"ז אסור (לעלתות) שכר. ומאן דמתני לה ארישא אבל אסיפא כיון דאיכא אחרים בהדיה אפילו בטובת כומרים נמי.

ג

[שם]
מתני' ע"ז של נכרי אסורה מיד ושל ישראל עד שתעבד. מתני' מני ר' עקיבה היא. דתניא אבד תאבדון וגו' בכלים שנשתמשו לע"ז הכ' מדבר יכול עשאום ולא גמרום גמרום ולא הביאום הביאום ולא נשתמשו בהם יכול יהיו אסורין ת"ל אשר עבדו שם הגוים אינן אסורין אלא עד שיעבדו מיכן אמרו ע"ז של נכרי אינה אסורה עד שתיעבד ושל ישראל אסורה מיד דברי ר' ישמעאל רבי עקיבה אומר חילוף הדברים ע"ז של נכרי אסורה [מיד] ושל ישראל עד שתיעבד. ולקמן בשמעתין מיפרשא כולה בריית'. וקיי"ל כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו ותו דסתם לן תנא כוותיה:

ד

[דף נ"ב ע"א]
בעי רב המנונא ריתך כלי לע"ז מהו. ע"ז דמאן אילימא ע"ז דנכרי בין לר' ישמעאל בין לר"ע משמשי ע"ז הן ומשמשי ע"ז אינן אסורין עד (שישעבדו)(ד). אלא ע"ז דישראל אליבא דמאן אילימא אליבא דר' עקיבה השתא היא גופה לא מיתסרא עד שתיעבד (משמע) משמשיה מיבעיא. אלא לאו אליבא דר' ישמעאל וכו'. ומסקנא דרב המנונא ה"ה דקא מיבעיא ליה עשה. והאי דנקט ריתך לענין טומאה ישנה נקט. הילכך לדידן דקיימא לן כר' עקיבה כל משמשי ע"ז לא שנא דע"ז דגוי לא שנא דע"ז דישראל כולהו לא אסירי עד שיעבדו:

ה

[שם ע"ב]
מתני' נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו ואפילו אינו עובדה וישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי. מתני ליה [דבי] לר' שמעון בריה נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו א"ל ר' שנית לנו בילדותך נכרי מבטל ע"ז שלו ושל ישראל ותחזור ותשנה לי שלו ושל חבירו אבל של ישראל לא. ומקשה תלמודא ודישראל מי קא בטילה והא קיימא לן דע"ז של ישראל אין לה ביטול וטעונה גניזה. אמר ר' הילל בריה דר' וולס לא נצרכה שיש לו לגוי בה שותפות. בילדותו סבר ישראל אדעתא דנכרי פלח וכיון דנכרי מבטל דנפשיה דישדאל נמי מבטל. ובזקנותו סבר ישדאל אדעתא דנפשיה פלח. וכי מבטל נכרי דנפשיה דישראל לא מבטל. איכא דמתני לה אסיפא ישראל אינו מבטל ע"ז של נכרי:

ו

[דף נ"ג ע"א]
פשיטא אמר ר' הלל בריה דר' וולס לא צריכא שיש לו בה שותפות. וקמ"ל דישר' הוא דלא קא מבטל דנכרי. אבל נכרי מבטל דנפשיה: