אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קל״ד

א

כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל וכן הילכתא. מיהו לדידן שרי למכור אפי' בהמה גסה כדפי' לעיל:

ב

[שם]
מתני' אין בונין עמהם בסילקי. טירה גבוהה ושם דנין בני אדם ומפילין אותו והוא מת. גרדום בנין אחר לדון דיני נפשות כמו שנים שעלו לגרדום לידון. איצטדיא מקום שעושין שם איצטדי' שור מנגח והורג אנשים ושחוק הוא להם. בימה כעין מגדל קצר הוא וגבוה. כדאמרי' בסוטה בימה של עץ עושין לה בעזרה ואנו קורין לו אלמנברא. והן עושין אותו לדחוף משם איש להמית:

ג

[שם ע"ב]
אמר רבה ב"ב חנה א"ר יוחנן שלש בסלקאות הן. [של מלכים] של מרחצאות ושל אוצרות לסגולת המלך בונין בנין חזק. אמר רבה שתים להיתר בונין עמהם ואחת לאיסור וסימנך לאסור (מלכים) שדנין שם דיני נפשות. ואיכא דאמרי אמר רבה כולן להיתר. ואלא הא דקתני אין בונין עמהם בסילקי גרדום כו' אימא בסילקי של גרדום איצטדיא ובימה. אבל בסילקי סתם שהיא לדירת מלכים מותרת. מתני' אבל בונין עמהם דימוסיא' בנינין שאינן לצורך ע"ז [רק תשמיש] דתשמיש לע"ז ואכתי בשעת בנין לא נעבדו לע"ז. ומרחצאות בקרקע הן עשויין עמוקים מאד והמים מתחת נופלין והאנשים רוחצים למעלה על גבי נסרים. הגיע לכיפת שמעמידים בה צלמים דדרך הגוים להעמיד אלילים בבית המרחץ שלהם אסור לבנותה:

ד

[דף י"ט ע"ב]
אמר ר' אלעזר א"ר יוחנן אם בנה שכרו מותר. פשיטה דהאי כיפה לאו ע"ז היא משמשי ע"ז היא ומשמשי אליל אין אסורין עד שיעבדו בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבה. אמר רבי ירמיה לא נצרכה אלא לע"ז עצמה שאם עשה ישראל ע"ז לצורכו למוכרה לגוי. הניחא למ"ד ע"ז של נכרי אינה אסורה עד שתעבד וזו עדיין לא נעבדה משום הכי מותר. אלא למ"ד אסורה מיד מאי איכא למימר. אלא אמר רבה בר עולא ע"ז מאן קא גרים לה גמר מלאכה ואימת הויא גמר מלאכה במכוש אחרון. מכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה. אלמא קא סבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף. אומן המקבל עליו לעשות כלי בשכר לא אמרי' בגמר מלאכה הוא קונה כל השכירות אלא כל פורתא דעביד קמא קמא קני אגרא: