אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה צ״ו: [דף ב' ע"א]

א

[דף ב' ע"א]
לפני חגיהן של עובדי גלולים שלשה ימים אסור לשאת ולתת עמהם. להשאילן ולשאול מהם להלוותן וללוות מהם ולפורען וליפרע מהם. ר' יהודה אומד נפרעין מהן מפני שהוא מיצר. אמ' לו אע"פ שמיצר הוא עכשיו שמח הוא לאחר זמן. ר' ישמעאל אומר שלשה לפניהם ושלשה לאחריהם אסור. וחכמים אומרים לפני חגיהן [אסור] לאחר חגיהן [מותר]. ודוקא בא"י אסור שלשה ימים מפני שכולם עובדי ע"ז הן ושגורה בפיהם וכי מרויח מידי מודה לע"ז וקא עבר משום לא ישמע על פיך. אבל בגולה אין אסור אלא יום האחד בלבד. פי' ואפי' דקים ליה בגויה דפלח לע"ז לא אסור אלא יום אחד בלבד. דהואיל ורובם לאו עובדי ע"ז הם ואינה נשמעת על פיהם. איהו נמי אע"ג דפלח לה אינה שגורה בפיו אלא אותו היום בלבד. כההיא דפ"ק דש"ח דאמר רב חייא בר אבא א"ר יוחנן גוים שבחוצה לארץ לאו עובדי ע"ז הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם. הילכך סתם גוי בחוצה לארץ דלא ידענא ביה אי פלח לע"ז אי לא פלח סמכינן אדרבי יוחנן ושרינן במשא ומתן דידיה ואפי' ביום אידם דסמכינן אדוכתא דלא פלחי לע"ז ואע"ג דחזינן להו דאזלי לתועבה בכל יום כל מה דעבדי אינו אלא מנהג אבותיהם בעלמא:

ב

וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל דאנן האידנא בגולה אין אנו יכולין להעמיד עצמינו מלשאת ולתת עמהם שביניהם אנו יושבין ואינן אדוקין בע"ז כ"כ. כי ההיא דפ' בתרא רב יהודה שדר לי' קורבנא (לאבי דרבא) ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לע"ז. מיהו לאו ראיה היא דההוא כעין גר תושב הוה. מדא"ל רב יוסף והתניא איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חבירים [דלא פלח לע"ז] וקא מהדר ליה כי תניא ההיא לחיותו. אלמא דההוא נמי כעין גר תושב הוה. ועוד נראה דאין משם ראיה לסתם גוי מדקאמר ידענא ביה דלא פלח דהיינו קים ליה בגויה הוה דלא פלח. וקיי"ל בכתובות קים ליה בגויה מילתא היא. וכן נמי ההיא דהתם דאמר רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לע"ז. ההוא נמי משום דקים ליה בגויה ואינה ראיה לסתם גוים. ועוד התיר רבינו שמואל זצ"ל לישא וליתן עמהם משום איבה ויראה ואפי' ביום אידם כההיא דלקמן בפרקין דההוא מצראה דשדר ליה דינרא קיסרנייאנה לר' יהודה נשיאה [ביום אידו] הוה יתיב קמיה דרשב"ג אמר היכי אעביד אשקליה [אזיל ומודה, לא אשקליה] הויא ליה איבה. אמר לו רשב"ג טול וזורקו לבור בפניו כלאחר יד. דמשמע הא אי לאו הכי הוה מקבלו משום איבה ואפי' ביום אידם ואע"ג דאזיל ומודה. מיהו הא נמי לאו ראיה היא דאיכ' למימר דאע"ג דהויא ליה איבה לא הוה מקבלו אלא שהיה נמלך ברשב"ג כיצד יעשה דלא הויא ליה איבה. ועוד הביא ראיה דשרי לן מטעם איבה מההיא דלקמן בפ' אין מעמירין גבי יהודית מילדת ארמית דאמר רב יוסף דבשכר שרי משום איבה. ואמרי' נמי סבר רב יוסף למימר אולודי בשבת בשכר שרי משום איבה. א"ל אביי יכולה למימר דידן דמנטרא שבתא מחללינן עילוייהו שבתא דידכו דלא מינטרן שבתא [לא מחללינן] פי' ואין כאן איבה ואסיר. הא אי הוה איבה הוה מודה ליה אביי דשרי. ותו אמ' סבר רב יוסף למימר אונוקי בשכר שרי משום איבה א"ל אביי אי פנויה היא יכולה למימר בעינא אינסובי. אי אשת איש לא מזדהמנא גבי גברי. סבר רב יוסף למימר הא דתניא… הרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין. אסוקי בשכר שרי משום איבה אמר אביי יכל' למימר קאי ברי אאיגרא. אי נמי נקיטא לי זימנא לבי דואר. הא למדת דשרינן משום איבה בין לרב יוסף בין לאביי. הילכך אנן שביניהם אנן וכייפינן להו שרי לן משא ומתן דידהו ואפי' ביום אידם משום יראה ואיבה. ולהשאילן ולשאול מהן ולהלוותן וללות מהן ולפורען וליפרע מהן. ועוד הביא ראיה מירושלמי דפרקין דאמרי' התם תני עבר ונשא עמו מותר ר' יעקב בר' אחא ר' יוסי בשם ר' יוחנן אפי' ביום אידם ותני בד"א בגוי שאינו מכירו. אבל בגוי המכירו מותר מפני שאינו אלא כמחניף לו. ותני הנכנס לעיר ומצאן שהם שמחים שמח עמהם מפני שאינו אלא כמחניף להם. חד דוקרני שלח ליה לר' יהודה נשיאה חד דיסקא מלא דינרין נסב חד מנהון ושלח ליה שארא (שלח) לרשב"ג אמר יוליך הנאה לים המלח. הרי כמכירו הרי לשעבר רשב"ג אמך יוליך הנאה לים המלח. אמר ר' אבא שאלני ר"ג בריבי מהו לילך ליריד ואסרתי לו. והתני לקח משום כסות תשרף. בהמה תעקר. מעות יוליך הנאה לים המלח. והתני הולכין ליריד ולוקחין משם עבדים ושפחות ובהמה רשב"ל אמר לא סוף דבר עבדים ישראל אלא עבדים גוים מפני שמכניסן תחת כנפי השכינה. ר"ג בריבי אדם גדול היה וביקש ר' אבהו לגודרו. אף ר' יהודה הנשיא אדם גדול היה וביקש רשב"ל לגדור הדבר כלומר החמירו לשעה כדי לעשות סייג אבל כל אדם מותר שאינו אלא כמחניף להם. הילכך לדידן שרי משום יראה כי היכי דלא תיהוי לן איבה.