אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע״ו

א

הא למדת שאין מוציאין ממון מספק משמעות (של) שבשטר. ואמרי' בשנים אוחזין סילעין דינרין מלוה אומר חמש לוה אומר שלש רשב"א אומר הואיל והודה מקצת הטענה ישבע ר' עקיבה אומר אינו אלא כמשיב אבידה ופטור. פרש"י זצ"ל אינו אלא כמשיב אבידה מדהוה ליה למיכתב שתים והשטר מסייעו דכיון דלא פירש ניכרין הדברים ששתים היו ולכך לא הוצרך לפרש דמיעוט סלעין שתים. הא למדת דהתם נמי אמ' מורידין את השטר לפחות שבמשמע. וה"נ אמרי' בהמקבל ההוא שטרא דהוה כתי' ביה שנין סתמא. מלוה אומר שלש ולוה אומר שתים כמו כן משום דמיעוט שנין שתים. מכל אלה שמעי' דמגרעינן ליה לשטרא מספיקא. ופי' רבי' שמואל זצ"ל בפ' גט פשוט שטר שכתו' זמנו בשבת או בעשרה בתשרי כגון במקומות שמונין לחדשי הגוים וכתו' בשטר בט"ו לירח פלו' וכשאנו נזקקין לכוין מתי אירע יום ט"ו פלוני של אותו החודש ונמצאת או ביום שבת או ביום עשירי לתשרי דהיינו ביום הכפורים שהזמן מוכיח שהוא מאוחר ואפי' ר' יוסי מודה ביה דלא נפיק מיני' חורבא מהאי כדמפרש ואזיל. והא ליכא למימר שמא מוקדם הוא ופסול כמו שפר"ח זצ"ל הלא תראה דרמינן מתניתין דתנן אחד ד"מ ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה שנא' משפט אחד יהיה לכם. והא דתניא בתוספתא בתחלת מסכת מכות שטר שכתו' זמנו באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך מעידין על שטר זה שנמסר' להם עדות זו במקום הזה והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פ' שטר כשר ועדים כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו ושקלי וטרו ר' חנניא ורבא לאוקומי תרוייהו מתני' ומתניתא ולא דחו חדא מניי' וקיי"ל דלא מותבי' תיובתא אלא ממשנה או מברייתא שהיא הלכה. ותו בהדי' אמרי' קיום שטרות מדרבנן הוא דאי מדאוריי' לא בעי' דקיי"ל כרשב"ל דאמר עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצרכוהו קיום. ש"מ שעל הבא לפסול את השטר עליו הראיה. הילכך מעמידין שטר זה בחזקת מאוחר והטוען בו מוקדם הוא כדי לפוסלו עליו הראיה. ור' יוסי פוסל שטר מאוחר דעלמא שאין בתוכו הוכחה כלל כדמפ' לקמן דא"ר פדת הכל מודים שאם כתוב בו הוזקקנו לעונתו של שטר ונמצאת עונתו מכוונת בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר לא נחלקו אלא בשטר מאוחר דעלמא פי' הכל מודים ר' יהודה ור' יוסי בכל שטרו' מאוחרים כענין זה שכשאנו נזקקים למנות להיכן מגיע עונתו של שטר ונמצאת עונת השטר הזמן הכתו' בו מכוון ביום שבת או ביום עשירי של תשרי שטר מאוחר הוא זה וכשר לדברי הכל. דדמי כמו שכתוב בתוכו שטרא דנן לאו בזימניה כתבנוהי אלא איחרנוהי וכתבנוהי. שהרי הכל יודעים שלא נכת' בשבת ויום הכפורים ויכירו שהוא מאוחר ולא אתי לידי חורבא ולא נחלקו אלא בשטר מאוחר בעלמא שמגיע עונתו מכוונת ליום חול בעלמא ולא יודע אם מאוחר אם לאו בהא ר' יהודה מכשיר ור' יוסי פוסל מ"מ הרי פי' טעם טוב שאין לנו לומר מוקדם הוא ופסול אלא מאוחר הוא וכשר. וההיא דפרק מי שהיה נשוי הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתי' ביה בחמשה בניסן וחד הוה כתי' ביה בניסן סתמא. אוקמיה רב יוסף לההוא דהוה כתי' ביה בחמשה בניסן בנכסי א"ל אידך ואנא מפסיד א"ל ידך על התחתונה אימור בר עשרין ותשע בניסן אלמא דידו על התחתונה גם לענין זמן השטר. שאני התם דאיכא שטר אחר שהוא מפורש הילכך מגרעי הסתום מפני המפורש. אבל ההיא דכתובות דאיכא ספיקא בממון הכתו' בשטר קיימא לן המוציא מחבירו עליו הראיה. הילכך מורידין את השטר לפחות שבמשמעות דהתם לא שייך חזקה דרשב"ל דע"כ אין סכום הממון מפורש: