אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע״ג

א

מיהו בזמן הזה שאין נשיא בארץ ואפילו איכא נשיא פי' רשב"א דמאחר שאנו רחוקים יותר מדאי סברא הוא דגדול חשוב ב"ד הגדול וכן היה אומר ר"ת זצ"ל דלפי שהיה נשיא גדול בתורה הוה איקרי ב"ד הגדול כדאמרי' בריש פ' אחד ד"מ צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה אחר ר' אליעזר [ללוד] אחר ר' יוחנן בן (נורי) לברור חיל. (אמר)(ד) ר' מתיא בן חרש לרומי. משמע דאפי' ברומי מיקרי ב"ד הגדול שאין למעלה הימנו. והא דאמרי' דכופין את הלוה ודן בעירו היינו דוקא שיש בעירו שיודעים דין תורה. אבל אם אין בעירו כי אם ערכאות של סוריא אז גם הלוה מצי למימר נלך למקום הועד כדפרכי' ריש פרקין ואפי' לוה מצי מעכב והאמר ר' אלעזר לא שנו אלא שאמר מלוה אבל אמר לוה כופין אותו ודן בעירו. ושנינן בערכאות של סוריא דהתם לוה נמי מצי אמר נלך לבית הוועד. א"נ היכא שאינו מטריח עליו לוה על המלוה נמי מצי למימר נלך למקום הוועד כדאמרי' בריש פרקין. רב פפא אמר אפילו תימא מומחין כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא דא"ל מאי קא אטרחנא לך. ופרש"י זצ"ל התם דתרוייהו בחד מקום וליתא דאמרי' בריש הדר הכי א"ר יוסף אפי' ביעתא בכותחא בעאי מיניה דרב חסדא בשני דרב הונא ולא אורי אלא בעיר אחרת. כדאמרי' התם רב חסדא אורי בכפרי בשני דרב הונא. ומפ' התם משום דתלמיד חבר דיליה הוה והיה מותר חוץ לשלש פרסאות ולא היתה עירו כל כך רחוקה מעירו של רב הונא ולכך קאמר הכא מי קא מטרחנא עלך אע"ג דרחוקה שלש פרסאות. ואע"ג דלעיל לא מיתוקמא מתני' בהכי היינו מטעמא אחרינא אבל הסברא היא קיימא. וכן כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל דהסברא זאת קיימת ולא סתרא התלמוד. ואמאי דא"ר אלעזר מי שנושה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה פי' רבינו שמשון בר אברהם זצ"ל דיש ללמוד מכאן שלא תחייב בדין לשלם לאידך יציאותיו אע"פ שהזקיקו לילך לדור בעיר אחרת:

ב

[שם]
אם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני כותבין ונותנין לו. פר"ת זצ"ל דוקא הכא דנתעצמו בדין אבל בעלמא לא כההיא דפ' איזהו נשך דהנהו תרי כותאי דעבוד עיסקא בהדי הדדי אזל חד מינייהו פלג בלא דעתא דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א"ל מאי נפקא מינה הכי א"ר נחמן זוזי כמאן דפליגי דמו. לשנה זבנו חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג בלא דעתא דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א"ל קא חזינא דכל בתר דידי קא אתי מר. א"ר פפא הא ודאי צריך לאודועי א"ל זוזי מי הוו טבי והוו חסירי א"ל לא א"ל חמרא כ"ע ידעי דאיכא דבסיס ואיכא דלא בסיס משמע דוקא כל כי האי גוונא בעי לאודועי אבל בעלמא לא. ומיהו יש לדחות דה"ק כי הא ודאי אע"פ שאינו שואל מאיזה טעם נתחיי' צריך לאורועי אבל בעלמא אי שאיל אין ואי לא לא. מיהו אין זה נראה דא"כ אמאי לא אודעיה מעיקרא עד דא"ל כל בתר דידי קאתי מר. וריב"א זצ"ל פי' דמאחר שבע"כ דנוהו בכאן יכול לומר איני מאמין לכם שאתם יודעים לדון אותי כהלכה אבל אתם כפיתם אותי לדון כאן מפני טורח בעל דיני מ"מ אני רוצה לטרוח כמו שרציתי בתחלה לפיכך כתבו לי מאיזה טעם דנתוני ואלך למקום הוועד שבקיאי' יותר מכם ואם יראו שטעיתם ישלחו לכם ותחזרו בכם: