אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ס״ח

א

דנתי לפני מו' הרב ר' יהונתן זצ"ל דלא קיימא לן כל כי האי כללא דהא אמוראי נינהו אליב' דר' יוחנן דתנן בפ' המפקיד המפקיד אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן רשב"ג אומר ימכרם בב"ד. ואיתמר ר' אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן הלכה כרשב"ג. ורבא אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים. ומי אמר ר' יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וכו'. אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן. ותנן נמי בפ' המדיר האיש שהיו בו מומין אין כופין אותו להוציא בד"א במומין קטנים אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא. ואיתמר ר' אבא בר יעקב א"ר יוחנן הלכה כדברי רשב"ג ורבא א"ר נחמן הלכה כדברי חכמים. ומי אמר ר' יוחנן הכי [והא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג] וכו' הא למדת דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן. ורבא אר"נ לית [לי'] ההוא כללא. ושוב מצאתי בתשובות של רבינו יצחק בר אברהם זצ"ל שהשיב להרב ר' יהונתן כהן מלוניל זצ"ל כדבריי:

ב

[שם]
ההוא ינוקא דתבעוה בדינא קמיה דרב נחמן א"ל אית לך סהדי א"ל לא. אית לך ראיה א"ל לא. חייביה ר"נ. הוה קא בכי ואזיל שמעוה הנך אינשי אמרו ליה אנן ידעינן במילי דאבוך אמר בהא אפילו רבנן מודו דינוקא במילי דאבוה לא ידע. פי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל דתבעוה לדינא על קרקע אחת שהניח לו אביו והביא התובע עדים דשלו היא. וא"ל ר"נ לינוקא אית לך סהדי או ראיה שלקחוה אבותיך מאבותיי או ממנו בהא אפילו רבנן מודו אף על גב דאמר אין לי עדים ואין לי ראיה יכול לחזור ולהביא דינוקא במילי דאבוה לא ידע ולא היה סבור שיש עדים בדבר (ולא אמרי סהדי) ולא אמרינן סהדי שקרי נינהו הואיל ולא הביאם בתחילת הדין. וקשה היאך נזקק ר"נ להוציא הקרקע מידו של תינוק הא קיי"ל דאין נזקקין לנכסי יתומין אלא א"כ ריבית אוכלת בהן. ופר"ת זצ"ל דר"נ כההיא דערכין פ' שום היתומים דאמ' ר"נ מריש לא הוה מזדקיקנא לנכסי יתומין כיון דשמעתא להא דאמר הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שיבקייהו. מיכן ואילך מזדקיקנא. אבל הא קשיא היאך קיבל עדים שלא בפני בעל דין דקטן כמאן דליתיה דמי. כההיא דריש פ' הגוזל בתרא (בת) חמוהי דר' ירמיה טרק גלא באפיה דר' ירמיה אתא לקמיה דר' אבין א"ל שלו הוא תובע. א"ל והא מייתינא סהדי דאחזוקי בה בחיי אבוה א"ל וכי מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. פרש"י זצ"ל טרק גלא דלת פתח בית אביו סגר ולא הניחו ליכנס לפי שהיה ר' ירמיה רוצה להחזיק בה א"ל ר' ירמיה והא אית לי סהדי דאחזוקי בה בחיי אבוה והיה טוען שאביו מכרה לו או נתנה לו. וא"ל ר' אבין אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין והאי קטן כמאן דליתיה דמי אלמא אין מקבלין עדים בפני קטן להוציא מידו של קטן. ולא אשכחן דפליג ר"נ בהא כדאשכחן בההיא דסבר דנזקקין לנכסי יתומין אע"פ שאין ריבית אוכלת בהן. ופי' רבינו יהודה בר נתן זצ"ל הכא בשמעתין דהאי ינוקא דחייביה ר"נ קטן הוה אלא בן דעת יודע בטיב משא ומתן "לפי דבריו ההיא דהגוזל בתרא בקטן שאינו יודע בטיב משא ומתן"