אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא רנ״ד

א

וכן כתב רבי' אבי העזרי זצ"ל ששמע מרבי' אליעזר ממץ זצ"ל שאמר בשם רבותיו כן שאם נתערב מאשה לאיש בנדונייתא דמשתעבד אבל בשם רבי' יואל אביו זצ"ל כתב לא שנא. וגריס דלאו מידי חסריה. וכתב שרבינו אליעזר בר' נתן זצ"ל זקינו היה ערב לחתן של רבינו יעב"ץ זצ"ל על נדוניא שקצבו לתת לחתן ופטר עצמו משום דלאו מידי חסריה. דעיקר הטעם תלוי משום דמצוה עביד. ולענין הלכה למעשה נראה בעיני אני המחבר כדברי רבותינו דגרסינן ולאו מידי חסריה. כדמפרש רבינו שמואל טעמא דטב למיתב טן דו. דהאי טעמא לא שייך אלא באשה. אבל לא לגבי בעל. ותו דבשלמא בערב דכתובה מבעל לאיש מצוה קא עביד בעל שמביאו לידי מעשה דפרו ורבו. אבל מאשה לבעל מאי מצוה הא לא מיפקדא ואי משום שלא ינהג בה מנהג הפקד שב ואל תעשה הוא. וכל כבודה בת מלך פנימה. ותו בשלמא מבעל ואשה מצי למימר מצוה עבדי ולאו מידי חסרתיך דבההיא שעתא דאיערב לה בכתובתה לאו מידי חסרה. שלא הוציאה מידו על סמך ערבותו כלום. וגם לא היתה עת גבית כתובתה בעת שנתערב לה. שאין כתובה נגבית אלא לאחר מיתה או לאחר גירושין. ותו דספק שמא לא תגבה אותה לעולם דדילמא היא מייתא בראשונה הילכך לאו מידי חסר. אבל ערב נדוניא מאשה לבעל נהי דלא מידי חסריה שלא הוציא מידו על סמך ערבותו כלום מ"מ אי לאו דאיעריב בנדוניא לא היה כונס עד שהיתה משלמת נדונייתו. דאי אביה פסק היה כונס. או פטרה בגט אם קדשה. ואי איהי פסקה היתה יושבת עד שתלבין ראשה כדתנן אדמון אומר יכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי אהי יושבת עד שתלבין ראשי עכשיו שאבא פסק מה אני יכולה לעשות או כנוס או פטור. והלכה כדבריו. דאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון. ואמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה כל מקום שאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו נמצא שחיסרו ממון שהיה יכול לכופם ממה נפשך ליתן לו נדונייתו. וכן פי' רש"י זצ"ל בהניזקין לאו מידי חסרה שלא הוציאה כלום משלה. וכן אני מורה ובא אני יצחק בר משה נב"ה המחבר דערב דנדוני' מאשה לבעל דמשתעבד והכי מוכח בערכין ס"פ שום היתומים דהתם מייתי כולה הך שמעתא ואמ' התם ההוא גברא דזבינהו לנכסי' וקא גרשה לדביתהו. שלחה רב יוסף בריה דרבא קמיה דרב פפא ערב תנן והקדש תנן. לוקח מהו. א"ל תנא כי רוכלא ליחשוב וליזול. נהרדעי אמרי דתנן תנן ודלא תנן לא תנן. אמר רב משרשיא מאי טעמא דנהרדעי. בשלמא מקדיש משום רווחא דהקדש. ערב נמי מצוה הוא דעבד. ולאו מידי חסרה. אלא לוקח מכדי מידע ידיע דכל חד וחד עליה כתובה. אמאי ניזיל וניזבין. איהו הוא דאפסיד אנפשיה. הרי התם מיידי להביא בערב מאיש לאשה. אבל בערב לאיש בנדונייתא לא אשכחן דמיפטר ולא מיסתבר נמי דמיפטר כדפריש'. הילכך הכי הילכתא דערב מאשה לאיש בנדוניית' משתעבד. ובההיא דשום היתומים פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל הכא בשמעתין דהלכה כנהרדעי. וכן הלכה:

ב

[שם ע"ב]
אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן. חזקה אין אדם עושה קינוניא על הקדש. ואוקימנא כגון דנקיט ההוא פלוני שטרא דמקויים אבל איכא בידיה וליתיה מקויים אי אמר תנו קיימינן לשטריה ונותנין. ואי לא אמר תנו אין נותנין. מ"ט אדם עשוי שלא להשביע א"ע: