אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קצ״ח

א

ומיהו שמעינן דבין בחיים בין מחיים סימנא לחיים:

ב

[שם]
מתני' לא כתב בו שכיב מרע כדקציר ורמי בערסיה. וגם לשון מתנת בריא לא נכתב בה כד מהלך על רגלוהי בשוקא שזהו לשון מתנת בריא. ובמתנה בלא שיור מיירי דאמרי ביה מתנה שאם עמד חוזר. הוא אומר שכיב מרע הייתי וחוזרני בי והן אומרים בריא היית ולא תחזור צריך הנותן להביא ראיה שהיה שכיב מרע באותה שעה. וכל זמן שלא יביא ראיה זכה המקבל מתנה דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה דהיינו מקבל מתנה ונותן הוי מוחזק בנכסיו. ההיא מתנתא דהוה כתיב בה קציר ורמי בערסיה ולא הוה כתיב בה מגו מרעיה איתפטר לעלמיה. שכך היו רגילין לכתוב במתנות ש"מ הנכתבות לאחר מיתתן להודיע שהנכסים הללו ניתנו לזה המקבל בצוואת ש"מ לפני מותו. ומתוך אותו חולי נפטר שלא עמד בנתיים ולא חזר בו:

ג

[שם ע"ב]
אמר רבא הרי מת והרי קברו מוכיח עליו. ובתר השתא אזלינן והעמידנו על חזקת מיתתו ויש לנו לומר שמתוך אותו חולי נפטר וקנה המקבל מתנה. א"ל אביי ומה ספינה הטובעת בים שרובן לאיבוד נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים. חולין שרוב חולין לחיים לא כ"ש. אמר רב הונא ברי' דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתא דרבא כר' נתן. דתניא מי מוציא מיד מי מתנה שאין כתוב בה לא לשון מתנת בריא ולא לשון מתנת ש"מ. כמתני' זה אומר ש"מ הייתי וזה אומר בריא היית הוא הנותן מוציא מידו בלא ראיה ועומד בנכסיו וזוכה בהן דהעמד נכסים על חזקתן והן אין מוציאין מידו אלא בראיה דברי ר' יעקב. רבי נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראיה שש"מ הוה. ואם ש"מ עליו להביא ראיה שבריא היה:

ד

[דף קנ"ד ע"א]
מתני' וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראיה. ראיה במאי רב הונא אמר ראיה בעדים רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרין בקיום השטר. וכן אמר רבא ראיה בעדים. פי' רבי' שמואל זצ"ל לעיל דרבא לא הדר ביה לגבי אביי ממה שאמר הרי קברו מוכיח עליו. וקיימא לן כוותיה דשמעתין כר' נתן. אלא דקיימא לן כוותיה כדאמ' בעלמא ר' נתן דיינא ונחית לעומקא דדינא. וה"נ פסק דהילכתא המוציא מחבירו עליו הראיה דהיינו בעל השטר להביא בעדים שבריא היה להוציא ממון מחזקת הנותן. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב וקיימא לן כרבנן. הילכך ליתא לדרבא דאמר הרי מת הרי קברו מוכיח עליו דשמעתיה כר' נתן אזלא ולית הילכתא כוותיה עכ"ל. ולא נהירא לי: