אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קנ״ז

א

כתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל והילכתא המזכה לעובר לא קנה אית מדרבנן דמוסיף לה. אם אמר לכשתלד קנה עכ"ל. וכן פסק פר"ח זצ"ל וה"ג דאצל בנו המזכה לעובר קנה. כתב הרב ר' יצחק בר מרדכי זצ"ל והילכתא המזכה לעובר לא קנה. מיהו דוקא במתנה אבל בירושה נראה דהלכה כר' יוסי דתנן עובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי. דהכי מוכח ביבמות פ' אלמנה. עכ"ל:

ב

[שם ע"א]
אמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה ואם אמר לכשתלד קנה. רב הונא אמר אף לכשתלד לא קנה. רב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה. וקיימא לן כרב נחמן דהילכתא כרב נחמן בדיני:

ג

[שם]
תניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והחזיק כל אחד במה שמצאו ושמעו בו שיש לו בן או שאשתו מעוברת חייבין להחזיר. החזירו הכל ואחר כך שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו וחזרו ישראל והחזיקו בנכסיו החזיק בשניה אחר שמת הבן או העובר קנה דהשתא ליכא עוד שום יורש בראשונה לא קנה דאיגלאי מילתא שהיה לו בן או עובר. ואע"ג דסוף סוף מת העובר ולא יצא לאויר העולם כיורש גמור חשיב ליה. ומרע למחזיקי ראשונה. ופירשה אביי דאף על גב דהמזכה לעובר לא קנה ירושה הבאה מאליה שאני. ורבא אמר אף ירושה הבאה מאליה לא קנה ושאני התם דמעיקרא כשהחזיקו רפויי מרפיא בידייהו. כשמת הגר ובזבזו נכסיו והחזיקו לא נתכוונו להחזיק לגמרי דהא מספקא להו אם יש להם יורשים אם לאו. מאי בינייהו בין אביי לרבא איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת ואחר כך מת כלומר גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והחזיקו ואחר כך שמעו שאשתו מעוברת ושמעו אחרי כן שמת העובר ועדיין היו מוחזקין. אי נמי שהחזיקו אחר ששמעו בו שמת ולא היה מת בשעה ששמעו אלא אחר כך מת. לאביי דאמר דעובר יורש משום דהויא ירושה הבאה מאליה. המחזיקים ראשונה קודם מיתת העובר לא החזיקו אלא מחזיקי שניה אחר מיתתו. ולרבא דתלי טעמא בריפוי המחזיקים ראשונה ששמעו בו שמת הויא חזקתן חזקה. ואע"פ שנודע לבסוף שעדיין לא מת מ"מ לא מרפייא בידייהו כיון דשמעו בו שמת העובר ולא יצא לאויר העולם ולא זכה לירש. דלרבא אינו יורש עד שיצא לאויר העולם והמחזיקים בשניה לאחר מיתת העובר לא הויא חזקתן חזקה: