אור זרוע, חלק א תרצ״ה

א

ירושלמי שלהי יבמות מצאו שטר כתוב מת פלוני או נהרג פלוני ר' ירמיה [אמר] משיאין את אשתו [ר' בון בר כהנא אמר אין משיאין את אשתו] מתני' מסייע לר' ירמיה על פי שנים עדים ולא על פי מתורגמן ולא ע"פ עד אחד ולא על פי עד מפי עד ועכשיו אין משיאין עד מפי עד פי' בתמיה וכי אין משיאין חשתא ע"פ עד מפי עד מתני' מסייעא לר' בון דתני יפה כח העדים מכח השטר שהעדים שאמרו מת פלוני או נהרג פלוני משיאין את אשתו מצאו כתוב בשטר מת פ' או נהרג פלוני אין משיאי' את אשתו. ונראה בעיני אני המחבר דה"פ מצאו כתוב בשטר אני ראובן עד שמת שמעון ר' ירמיה אומר משיאין אשתו מתוך עיגונא דמתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחילה ומייתי לה תלמורא מברייתא דמד"ת אין משיאין עד מפי עד ואפ"ה נהגו להשיא ע"פ עד מפי עד משום עיגונא ה"ה שיש לנו להשיא ע"פ זה השטר אע"ג דלא ידע ממנו ראובן החתום על השטר דמד"ת לא שרינן לה אפ"ה משום עיגונא התירו. מתני' מסייעא לי' לר' בון בר כהנא דתניא יפה כח עדים מכח השטר וכו' ונראה בעיני דהלכה כר' בון בר בהנא דהואיל והברייתא מיתניא בפירוש כותיה וברייתא דר' ירמיה לא מסייעא ליה אלא מדיוקא ורבינו משה בר מיימון זצ"ל כתב ס"פ י"ג בהלכות גיטין מצאו כתוב בשטר מת איש פלוני בן פ' או נהרג פלוני ונודע שזה כתב ישראל ה"ז תנשא אשתו עכ"ל. ונראה בעיני שדעתו שכתב להתירה מפני עיגונא מיהו אם בא מעשה לידי איני מתיר' לינשא אבל איני אוסרה להנשא מפני שנראה בעיני הלכה בר' בון בר כהנא ותניא כותיה בפירוש אבל ברייתא דר' ירמיה לא מיפרשא לי כולי האי ודילמא איכא למידחייה ואע"ג דלא דחי לה תלמודא אעפ"כ מניחין את הסתום ותופסין את המפורש וגם א"י מ"ש ונודע שהוא כתב ישראלי אם הוא שלנו פשיטא שישראל כתבו וכי מפני מה נאמר שהעכו"ם כתבו אלא הואיל שהוא כתוב כתיבה שלנו פשיטא שישראל כתבו. או שמא אם הוא בא להתיר אפי' הוא כתכ ככתב עכו"ם וכיון שנודע שישראל כתבו וא"כ הוא הרי יש כאן עד אחד ישראל שמעיד עליו שמת ופשיטא שאשתו מותרת דכיון שאנו יודעין שישראל כתבו וכי דמשום שכתב בלשון עכו"ם גרע דמה לי אם עד אחד מעיד עליו בלשון הקודש שמת ומה לי אם מעיד עליו לשון לעז אלא בכל לשון שמעיד נאמן הלכך נראה בעיני כדפרי' והלכה כר' בון כך נראה בעיני יצחק בר' משה נב"ה: