אור זרוע, חלק א קס״א

א

מתני' הביאו לו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. גמ' אטו משום דהביאו לו מליח תחלה הו"ל עיקר א"ר אחא ברי' דרב עוירא א"ר אסי באוכלי פירו' גינוסר שנינו ארבב"ח כי הוה אזלינן בתרי' דר' יוחנן למיכל פירו' גינוסר כי הוינן בי י' מלקטינן ליה [כל חד וחד ק'] ק' כי הוינן בי מאה מלקטינן לי' י' י' וכל מאה מינייהו לא הוה מחזיק לי' צנא בת תלת' סאוי ואכיל להו ומשבע דלא אכיל זיונא. זיונא ס"ד אלא אימא מזונא ר' אבהו הוה אכיל עד דהוה יתיב דידבא אפותי' ושריק. ר' אמי ור' אסי הוו אכלי עד דנתרי שער רישייהו רשב"ל אכיל ומריד. פרש"י מליח כל דבר מלוח. פירות גינוסר ארץ ים כנרת חשובים מן הפת. זיונא משמע דבר אכילה מזונא דבר הסועד. דשריק דידב' מאפותי' שהזבוב מחליק ממצחו מתוך צהלת פנים בשרו מחליק. עד דמריד דעתו מיטרפת ע"כ רש"י. פי' מורי רבי' יהודה בר"י באוכלי פירות גינוסר שמתוקים מאוד והאוכלם אוכל דבר מליח עמהם כדאמר לקמן שהיו נותנים ספלי טרית (לעוקצי) [לקוצצי] תאנים ואותו מליח עיקר שא"א לאוכלי פירות גינוסר בלא הם והפת שעמו אינו אלא ללפת בו את המליח. וכן פי' ר"ח מליח היינו ספלי טרית וכ"פ בערוך ספלי טרית פי' ספלים מלאים טרית והוא המליח אחר שאוכלים מפירות גינוסר הרבה למרק אכילה שבמעיו אי נמי דנגררי' ללבי'. מיהו פרש"י אינו מוכיח כדבריהם דכי אתא רב דימי אמר עיר אחת היתה לינאי המלך בהר המלך והיו מוציאים ממנה ששים רבוא סיפלי טרית לקוצצי תאני' מע"ש לע"ש ופרש"י ספלים מלאים דג חתוך שקורין טונינא. לקוצצי תאנים למאכל פועלים שהיו קוצצי תאנים והיו מרובים עד שכל אלה צריכים להם למאכל עד כאן רש"י. מיהו תימה לפירושו מאי שייך הכא אבל לפי דבריהם שייכא שפיר. פי' בערוך דכתי' ישרוק ה' לזבוב ת"י דירבא. בערך מריד פי' ר' שמעון בן לקיש הוה אכיל עד דמריד פי' שיצא מדעתו: