אור זרוע, חלק א קמ״ב

א

אמר רב חייא בר אשי אמר רב פת צנומה בקערה מברך עלי' המוציא לחם מן הארץ ופליגא אדר' חייא דאמר ר' חייא צריכה שתכלה ברכה עם הפת מתקיף לה רבא מ"ש צנומה בקער' דלא דכי כליא ברכה על הפרוסה קא כליא עם הפת נמי כי כליא ברכה על הפרוסה קא כליא אלא אמר רבא צריך שתכלה ברכה על הפת כיצד מברך ואח"כ בוצע. נהרדעי עבדי כר' חייא ורבנן עבדי כרבא והלכתא כרבא. וקשה דהאי פת צנומה היכי דמי אי דליכא אלא האי פת צנומה פשיטא שיברך עלי' המוציא כיון דאית בה תוריתא דנהמא כדאמ' גבי חביצא דכיון דאית בהו תוריתא דנהמא דמברכין עלי' המוציא ואפי' פירורין שאין בהם כזית ואי דאיכא פת שלימה או פתיתין גדולים פשיטא שיברך על הפת או על פתיתין גדולים ופי' מורי רבינו יהודה בר יצחק בשם רבינו יצחק בר שמואל דהכא מיירי כגון שהביא פת שלימה או פתיתין גדולים ובצע מהם כדי לעשותם צנומין בקערה דמהו דתימא הואיל ואפשר לברך בשעת בציעה צריך שיברך קודם שיגמור לפרוס מפת שלימה או מפתיתין גדולים קמ"ל כיון שהוא בוצע כדי לברך על זאת הבציעה אע"ג שלאחר כך מברך שפיר דמי ואע"פ שהי' יכול לברך עלי' קודם הבציעה ופליגא דר' חייא דאמר צריכה שתכלה ברכה עם הפת דהיינו שצריך לבצוע בזה הענין שיגמור הברכה כשגומר הבציעה והשתא שפיר אתי' פליגא דרב אדרבי חייא שא"ת דרב איירי כגון דליכא אלא פת צנומה מעתה לא פליגי דהיכא דאיכא שלימה או פתיתין גדולים מצינו למימר דמודה לי' לר' חייא אבל כדפרי' אתי שפיר דפליג עלי' וליכא למפריך דיעמיד לדרב כגון דליכא פת צנומה ונימא דלא פליגי דקים לי' לתלמודא דבהכי מיירי רב כדפרי'. צנומה פי' בערוך פרורה פתיתין בקערה ויצק עלי' פי' אחר צנומה יבישה ואינו יכול לאוכלה אלא במקפה ע"כ ערוך. ופי' ר"ח צנומה פיררה פתיתין בקערה ויצק עלי' מרק מברכין עלי' המוציא למ"ה ופליגא דר' חייא דאמר צריך שתכלה ברכת המוציא עם בציעת החתיכה מן הפת שבוצע ממנו דהא זה הפת כולה כבר היא צנומה בקערה ומתקיף רבא אהא דר' חייא מאי שנא צנומה דפליג דכי כליא ברכה אצנומה קכליא אפי' הבוצע על הככר כיון דפריס מזה דככר ובצע כי כליא ברכה אפרוסה כליא אלא אמר רבא צריך שתכלה ברכה על הפת כלו' אם הי' פת שלימה מברך ואח"כ בוצע אבל אם היא פתיתה או צנומה בקערה אומר המוציא ופושט ידיו ונוטל והלכתא כרבא ע"כ פי' ר"ח. הלכך צריך אדם לברך תחלה ואח"כ לבצוע כי היכי דתהוי ברכה אפת שלם כי יותר הוא דרך כבוד לברך על לחם שלם כי היכי דאמר בסמוך דשלימין מצוה מן המובחר. והיכא שבירך המוציא רק שאחד מבני הסעודה יטעום איזה שיהי' בזה יצאו כולם ידי חובתם מידי דהוה אקידוש דהמברך צריך שיטעום איזה שיהי'. והיכא שברך ברכת המוצי' ולא טעם שום [אדם] ממנו עד שנפל ונאבד אם צריך לברך פעם שניה בזה אמרי' בירושלמי דפרקין ר' זריקא אמר ר' זעירא בעי ההיא דנסיב תורמסא ובירך עלי' ונפל מניה מהו מברכין עלי' זמן תניינות מה בין זה לאמת המים אמרי תמן לכך כיון דעתו מתחלה הכא לא לכך נתכוין מתחלה. פי' הלכך ספיקא אם צריך לברך אם לאו. תני ר' חייא אומר אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר ר' חייא בר בא הדא אמרה ההוא דנסיב פוגלא ומברך עלי' והוא לא אתא לידוי צריך לברך עלי' זמן תניינות. א"ר תנחום בר יודן צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שלא להזכיר שם שמים לבטלה. ופי' מורי רבינו יהודה ב"ר יצחק שרוצה להוכיח מדתני ר' חייא שאין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס שאם יפרוס קודם ברכה שמא תפול הפרוסה מידו ויצטרך לחזור ולברך ונמצא שברכה ראשונה לבטלה היתה אבל אם אינו צריך לחזור ולברך אז הי' יכול לפרוס קודם הברכה ואם תפול מידו יפרוס אחרת בלא ברכה אלא ש"מ שצריך לחזור ולברך וה"ה לתורמסא ופוגלא ולכל דבר לבד מאמת המים שעל כרחו לכך נתכוין לכתחלה. ונראה בעיני לפשוט לפי פירוש זה שא"צ לחזור ולברך דקיי"ל כר' תנחום בר יודן שצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כי פשיטא דדקדוק זה אינו כלום דאפי' בירך קודם שיפרוס כש"כ שיש לחוש שיבוא לברכה לבטלה. ותו דאין זה ברכה לבטלה הואיל ובשעת ברכה נמי חייב לברך הלכך מסתבר טעמא דר' תנחום. ותו אמר בירושלמי עד כמה (יפרוס) [יברך] ר' חנינא ור' מני חד אמר עד כזית וח"א עד פחות מכזית מאן דאמר כזית כדתנן תמן וכולן פותתן בכזית מ"ד עד פחות מכזית תני ר' ישמעאל אפי' מחזירה לסלתה. נראה למורי רבינו יהודה ב"ר יצחק דפליגי בפלוגתא דאמוראי דלעיל גבי חביצא דלמר הוה תוריתא דנהמא בכזית ולמר אפי' בפחות מכזית וגבי חביצא קיי"ל כרב ששת דאפי' פירורין שאין בהם כזית מברך עליהן המוציא: