אור זרוע, חלק א צ״ה

א

אמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה איני והא אמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבהו איבעיא לן הני בי רב דטעו ומתחילין תפלת של חול בשבת מהו לגומרה אמר לי' גומר אותה ברכה אמרי התם בדין הוא דמצלי שמ"ע ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת אבל הכא הא צלי לי'. הא דאמר רב יהודה פוסק אפי' באמצע ברכה היינו שנזכר שכבר התפלל תפלתו בעבור חובתו שאין רשאי להוסיף כשם שאין רשאי להוסיף בתמידין כדפי' ר"ח אבל אם התפלל בחזקת רשות אז עתה גומר את תפלתו וכן נמי דוקא שמתחיל עתה בחזקת חובה להתפלל אבל אם התחיל בחזקת רשות גומר אף על פי שהתפלל שהרי אע"פ שהקריב תמיד מקריב עולת נדבה דתפלות כנגד תמידים תיקנום כדאמ' ריב"ל פ' תפלת השחר ותניא כוותי' התם דהא דאיפליגו ר' יוחנן ור' אלעזר וקיי"ל כר' אלעזר כדפי' ר"ח היינו בתפל' צבור הוא דאיפליגו. וראיה אני מביא לזה הפי' דאמר במס' סופרים פ' (מעשה) [משה] כו' במקו' שיש שם תשעה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפלה עומד אחד בפני אלו ואומר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו וכבר התקינו חכמים לחזנין לומר לאחר הגאולה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואחריו ברכו את ה' המבורך כדי לצאת אותם שלא שמעו דא"ר יוחנן ולואי יתפלל אדם כל היום כולו. ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאמרו לאחר עושה שלום בשלש תפלות של שמנה עשרה גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין ואפי' לאחר קריאת ספר תורה. ואלמא דר' יוחנן בצבור איירי דבריו ובהא פליג עלי' ר' אלעזר אבל שלא בחזקת חובה מודה לי' לר' יוחנן שיתפלל כל פעם שירצה מידי דהוה אעול' נדבה. מיהו בעיני נראה לפסוק הלכה כרבי יוחנן אע"ג דהתפלל בחזקת חובה חוזר ומתפלל בכל פעם שירצה ואפי' בצבור דהכי מוכח במס' סופרים דהלכה כמותו ותו דר' אלעזר תלמידו דר' יוחנן הוה והא דאמר רב יהודה אמר שמואל ההיא ל"פ עלי' דר' יוחנן דהב"ע כגון שהי' סבור שלא התפלל וכשנזכר שהתפלל לא חייבוהו חכמים לגמור אלא פוסק אפי' באמצע ברכה. פי' אם הוא רוצה ואם רוצה יגמור אבל גבי בני רב דטעו והתחילו תפלת חול בשבת חייב לגמור. ואע"ג דקיי"ל אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת ה"מ שלא יעשה תפלה או תחנה מעצמו ומתפלל אבל הכא טופס תפלה כך היא ושרי כדאמ' בירושלמי פ' אלו קשרים אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת ר' זעירא שאיל לר' חייא בר אבא מהו למימר רעינו פרנסינו א"ל טופס ברכות כך הוא. פי' מהו לומר בשבת אבינו רעינו זוננו פרנסינו משום דצרכיו הם הי' סבור שאסור והשיבו טעם טופס ברכות כך היא הילכך אי לאו משום דלא אטרחיה משום כבוד שבת הי' נכון לצלויי כל י"ח הילכך אנו מתפללין בשבת שלש ראשונות כתקנן אע"ג דיש בהן צרכינו כמו משיב הרוח ומוריד הגשם ושלש אחרונות כמו כן אלקי נצור לשוני מרע אע"ג דיש בו כל המחשבים עלי רעה מהרה הפר עצתם. והיכא שעומד בתפלה בחול והזכיר של שבת ושל ימים טובים פוסק באמצע ברכה דדמי לחובה: