אור זרוע, חלק א, אלפא ביתא ל״ט

א

נ ס ע

ב

בפרק הנודר מן הירק אמר שמואל נ' ס' ע' נונא סמא לעין ההוא בסוף אוכלא. ס ע כיון שנסמך ברבי [שוב] אין מורידין אותו כההוא דפרק זה בורר דר' שמעון בן אליקים הוה מישתקיד עלי' דר' יוסי בר חנינא למסמכי' ולא קא מסתייע מילתא יומא חד הוה יתיב קמי' דר' יוחנן אמר להו מי איכא דידע הלכה כר' יהושע בן קרחה או לא א"ל ר' שמעון בן אליקים דין ידע א"ל לימא איזו א"ל לסמכי' מר סמכי' בתר דסמכי' א"ל בני אמור לי כיצד שמעת. א"ל שמעתי שמודה ר' יהושע בן קרחה לר' נתן. אמר לי' לזה הוצרכנו. השתא ומה עיקר ראי' בהדי הדדי אמר ר' יהושע בן קרחה לא בעינן הגדה מבעי' א"ל הואיל ועלית לא תרד. אמר ר' זירא ש"מ גברא כיון דאסתמך אסתמיך והיינו דדרישנא ס' ע' סמ"ך על"ה כיון שנסמך בר' עלה ושוב אין מורידין אותו דמעלין בקודש ולא מורידין וכדאשכחן נמי גבי ר' אלעזר בן עזריה בפ' תפלת השחר דנמנו והושיבוהו בראש כשהעבירו את רבן גמליאל משום דצערי' לר' יהושע וכשנתפייסו אמרו היכי נעביד ניעברי' לר' אלעזר בן עזרי' גמירין מעלין בקודש ולא מורידין והתקינו דדרש חד שבתא. ודוקא שסמכו בר' או הושיבוהו בראש מפני שהי' ראוי לכך מחמת תורתו ומעשיו הנעימים אבל אם הושיבוהו בראש משום חייתא דקיטרא ודינרי זהב או שהושיבוהו בני המשפחה כדי להתגדל בו ההוא מורידין מגדולתו הואיל ואין ראוי לכך ואסור לנהוג בו כבוד כדאמ' בירושלמי בסוף בכורים ר' מנא מיקל לאלין דמתמנין בכסף ר' אמי קרא עליהן אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם. אמר ר' יאשי' טלית שעליהן כמרדעת לחמור. אמר ר' שיאן זה שמתמנה בכסף אין עומדין בפניו ואין קורין אותו רבי והטלית שעליו כמרדעת לחמור. ר' זעירא וחד מן רבנן הוו יתבין עבר חד מן אלין דמתמנין בככף אמר ההוא דמן רבנן לר' זעירא נעביד נפשין תנוי ולא ניקום מן קומוי תרגם יעקב [איש] כפר נבוריא הוי אומר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא (יודעהו להורות דכא) [יורה יודע הוא יורה] הנה הוא תפוס זהב ובסף לא בכספא מתמני וכל רוח אין בקרבו לא הכים כלום הוי (אין בעתו מתמניא) [אומרי' בעיתון ממנייה]. אפי' הוא ממזר והוא ת"ח מושיבין אותו בראש. כדפרישנא לעיל באל"ף אל"ף. ודרישנא נו"ן ס' עי"ן נ"כרי ס"מך ע"לה. דהיינו ממזר שהוא נכרי שנא' לא יבוא ממזר בקהל ה' ואפי' הכי הואיל ולמד תורה סמכוהו ברבי והושיבהו בראש. מיהו לבי מגמגם דאיכא למימר מושיבין אותו בראש ואין סומכין אותו ברבי: