אוהב ישראל, תרומה ב׳

א

ויקחו לי תרומה. במדרש הה"ד כי לקח טוב נתתי לכם גו' אדם לוקח מקח כסף כו' אדם לוקח מקח. אבל אין המוכר נמכר עמו. אבל אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם את התורה וכביכול נתמכרתי עמה. הה"ד ויקחו לי תרומה גו':

ב

שורש הדברים הוא הכתוב מזכיר בנתינת התורה לישראל שני בחי' לשון מכירה שנ' כי לקח טוב. וגם לשון מתנה שנ' בסיום הפסוק נתתי לכם. ולכאורה יפלא היאך יש שייכות לשני הלשונות ביחד לקיחה ומתנה. אך באמת מפני שרצה הקב"ה לזכות את ישראל בקבלתם התורה. שלא יהי' עליהם איזה ערעור בדבר וענין מעניני התורה. לכך מסר להם התורה בכל מיני יפוי כח וזכות שבעולם. שיש לפעמים בלשון מתנה יותר זכות להמקבל מבמכיר'. דכל הנותן בעין יפה הוא נותן. כמוסכם בכל הפוסקים משא"כ במכר. ויש לפעמים יותר זכות במכירה מבמתנה כמ"ש בש"ע חו"מ. והקב"ה נתן לנו את התורה בכל אופן היו"מ ע"פ דתה"ק. ומסר לנו כל הסתרי תורה ורזין דאורייתא כדי לזכות אותנו. והנה ידוע דכל התורה כולה הוא שמותיו של הקב"ה ר"ל כחותיו של הש"י. אשר אנו קוראים ומכנים להש"י כי א"א לבן אדם לתאר ולכנות את הש"י כ"א ע"י כחותיו ופעולותיו. כמו רופא חולים. מחיה מתים מרבה לסלוח וכדומה באלו הכינויים אנו מכנים וקוראים אותו ית'. וכן כל תיבה ותיבה מתוה"ק מורה על כח שמו ית' וית'. וע"י שאנו קוראים אותו באיזה שם משמותיו הק' אז תיכף נתעורר כח עליון ומשפיע לנו ככל רצוננו הטוב. וידוע דתרומה נק' ראשית. וישראל נק' ראשית. ותורה נק' ראשית. וכבר נתבאר דכל איש ישראל צריך להפריש היותר מובחר ומשובח וחביב אצלו ונק' ראשית הדבר ויתנהו לגבוה. והוא חלק האחדות אשר סליק לגבוה. וכשהאדם מפריש הראשית מכל דבר אז הוא מרים במחשבתו כל מיני ראשית ראשית ישראל וראשית התורה. כי כל ראשית כלול מכל מיני ראשית. והמון העם הגם שאין להם שכל לכוין כ"ז במחשבתם כדי להרים כל מיני ראשית להש"י. אך עכ"ז אחז"ל לב ב"ד מתנה עליהם. ר"ל הצדיקים שבדור אשר הם מפרישין הראשית וחלק האחדות ומחברים החלק אל הכלל. אז הם מכוונים להעלות כל המעשים טובים של כאו"א מישראל היינו כל הנתינות והצדקות אשר ירימו בנ"י ואין בהם כח להעלותם לשורשם הרמה בקודש. אז הצדיקים שבדור בעת שמפרישין הראשית וחלק האחדות שלהם מעלים אז ג"כ כל מיני ראשית של כוא"א מישראל. ומייחדים ומקשרים אותם לשורשם כי כולם בחכמה עשית דהיא כוללת כל דבר והוא רישא דכל רישין. ומחשבה סתימא דהוא ראשית המחשבה ראשית חכמה יראת ה' גו'. ואז כשמחבר ראשית התחתון ומעלה אותו אל שורש הכל דהוא ראש עליון אז יכול האדם למשוך משם ממקור החכמה כל מיני השפעות טובות וכל מיני חסדים טובים וישועות להכנ"י. וז"ש ויקחו לי תרומה. כשתתנו התרומה ותכוונו להפריש הראשית המשובח והמיוחד ולחברו אל הכל. וז"ש מאת כל. אז משורש כל הנ"ל. איש אשר ידבנו לבו כל מה שיהיה לבו חפץ ושואל ומבקש מאת הבורא בהוב"ש כל מיני השפעות טובות תקחו את תרומתי. תוכלו ליקח ע"י התרומה הנ"ל. וז"ש המדרש כביכול נתמכרתי עם התורה. ר"ל שע"י שנתתי לכם את התורה גם אני נמכר לכם כביכול ר"ל שיש מקומות בתוה"ק אשר שם הם גנוזים ונעלמים כוחות שמו ית' והצדיק יכול לפעול ע"י השמות הק' הנפלאים הגנוזים ונעלמים בהתוה"ק כל מיני ישועות וגם כל הכוחות שיש לו להש"י כביכול הכל מסר לנו כמאחז"ל התורה היתה כלי אומנותו של הקב"ה שהסתכל בה וברא את כל העולמות וכל מעב"ר. וכמ"כ כשנתן לנו השי"ת את התורה. מסרה לנו עם כל כחותיו להיות הצדיק יכול לפעול ע"י התורה כל הכוחות שיש להשי"ת כביכול. נמצא שיש יכולת ביד האדם ישר וצדיק להמשיך מזון ופרנסה לכל באי עולם וכן להמשיך כל מיני רפואות ושלום וחן וחסד בעולם. חכמה בינה ודעת לעולם ולבטל כל מיני גזירות לא טובים. וגם אם הקב"ה גוזר הצדיק מבטלו. וכאלו כביכול הש"י נמכר עם התורה. וז"ש ויקחו לי לשון מכירה ומקח לי לשמי. ר"ל שכל הכחות של הש"י כביכול מכורין להם ע"י התרומה. שהוא אותיות תור"ה. מ"ם. היינו התורה שניתנה למ"ם יום: וי"ג דברים נאמרו בנדבת המשכן. הם נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ר"ל כשהאדם מדבק א"ע למדותיו של הקב"ה מה הוא רחום כו' ובזה נדרשת התורה. ע"י שהאדם מדבק א"ע במדות הללו ונעשה מרכבה לרוחניות המדות. אבל המון העם עכ"פ היכולת בידם לידבק ע"י עשיה גשמית ע"י י"ג נדבות שהתנדבו להמשכן וכנ"ל והבן היטב כ"ז: