אוהב ישראל, תולדות ד׳

א

ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' למה זה אנכי גו'. ופירש"י ז"ל א"כ גדול צער העיבור למה זה אנכי מתאווה ומתפללת על הריון. וזה פלא גדול שצדקת כרבקה לא תתרצה שיהיו לה בנים לגודל צער העיבור. ובפרט שמכבר ידעה ודאי מצער העיבור מפי השמועה. ועכ"ז התפללה שיהי' לה בנים לגודל האושר הטוב הנצחי המקווה. ועוד מהו התירוץ שני גוים בבטנך. וכי מפני זה יוסר ממנה הצער והכאב שיש לה. אכן י"ל דהנה רבקה אמנו הצדקת ע"ה כשראתה גודל הכאב והצער שיש לה מעיבורה אין להעריך ומעולם לא שמעה כזאת. והבינה מזה שבודאי העובר שבבטנה יהי' מוכן להיות רשע אין כמוהו בתכלית הרשע. ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום. ודנה בעצמה מאין נמשך בחי' רשע כזה אין זה כ"א משורשה שהיא בת בתואל ובפרט שאחי' הי' לבן מפורסם ברשעתו. ורוב בנים הולכין אחר אחי האם. אמנם עכ"ז הי' לפלא בעיני' למה יהי' העובר שבמעי' כ"כ בתמימות הרשע הלא האב מזריע הלובן והעינים כו' כמחז"ל. ומהראוי הי' להיות עכ"פ בהעובר ג"כ איזה מדות טובות וישרות מבחי' אביו שהיה צב"צ ולא ידעה כי תאומים בבטנה. והבינה מגודל צערה שיהא העובר מוחלט ברשע בתכלית הרשע שאין כמוהו. ותאמר א"כ הוא כמו שאני דן בעצמי שהעובר יהא רשע מצד בחי' משפחתי ומחצבי הלא עכ"פ מהראוי היה שיהיה בו ג"כ מדות ישרות מצד אביו הצדיק. למה זה אנכי. ר"ל שיהא כולו אנכי כמו בחינתי ומחצבי ולא יהיה בו שום מדה טובה וישרה מצד אביו הצדיק ג"כ. ולזה ותלך לדרוש את ה'. ויאמר ה' לה. שני גוים בבטנך. ואחד יהא בתמימות צדקות. והב' יהיה רשע גמור בתכלית הרשע. וגם זה אינו מחמת רוע תכונת מחצבתך כי את צדקת באמת. ולכן בבטנך המה שניהם צדיקים. רק ממעיך יפרדו מצד הבחירה אשר יטה כ"א לבבו לרצונו ולבחירתו. וסוד הדבר הנמשך שיולד רשע כזה מצדיקים אלו הוא מחמת שיצחק אע"ה הרהר אז בסוספיתא דדהבא בחי' זוהם הזהב ומזה נמשך בחי' זו וכמבואר בזוה"ק. והבן זה: