אוהב ישראל, קדושים ג׳

א

קדושים תהיו. במדרש הה"ד ויגבה ה' צבאות במשפט. והאל הקדוש נקדש בצדקה. ארשב"י אימתי הקב"ה מתרומם כשעושה דין ומשפט ברשעים ואימתי הקב"ה מתקדש בצדקה בשעה שמלמד סנגוריא על ישראל כו'. דהנה השי"ת הוא גבוה על גבוהים. ובאמת הש"י מתנהג בעניוות עם הכנ"י ואף שאין ערך לגדולתו ולרוממותו ית'. עכ"ז הוא כביכול מקטין ומצמצם עצמו. לתוך המדות של חסד ורחמים. כדי להיטיב להנבראים ובפרט לזרע ישראל. וכ"ז הוא רק לאוהבי שמו ויודעים שהם ממש כאפס ואין זולת שפעו וחיותו ית'. השופע עלינו תמיד בלי הפסק רגע ח"ו. אבל מי שהוא גבוה בדעתו ואין משים יראת אלהים נגד פניו. אז הקב"ה מגביה א"ע למעלה לרום השמים העליונים. ואז ממילא בהסתר פניו כביכול נעשה בהרשעי' דין ומשפט. וזהו שנעשה גבוה על גבוהים וגאה על גאים. וזהו ויגבה ה' צבאות במשפט. שהוא ית' מתרומם כשעושה משפט בהרשעים. וכנ"ל שלולא שסילק שכינתו מהתחתונים. והסתיר פניו מהם כביכול לא הי' נעשה משפט בהרשעים וכנ"ל. והאל הק' נקדש בצדקה. דלשון קדושה מורה על הפרשה והבדלה כנ"ל. היינו כשהאדם הוא עובר עבירה ח"ו. או איזה תאוה רעה. או מדה רעה. אז הקב"ה מלמד זכות עליו שהאדם אינו חייב בדבר. ולא בא זה מצד נשמתו ושכלו כ"א מצד אחר. כי בודאי הנשמה הוא קדושה חלק אלוה ממעל וממילא אינה חפיצה ברע. רק זה בא מחלק האב והאם שג' שותפין יש באדם. והאב מזריע כו' אשר מחלקי האב והאם בא האדם לידי עבירה ח"ו. אבל מצד נשמתו הק' שהוא חלק הש"י לא הי' האדם חוטא כלל. כי היא באה ממקום קדוש. וא"כ ע"י לימוד זכות זה על עמו ישראל נתקדש שמו ית'. היינו שמבדיל ומפריש את הנשמה שהוא חלקו. מן הרע ומחזיקו בכשרות. וזהו קידוש שמו ית'. וז"ש קדושים תהיו. כי יש בכם נשמה קדושה חלק אלוה ממעל כי קדוש אני ומצד נשמות ישראל ראוי ונכון להם להיות קדושים. וזה"ש איש אמו ואביו תיראו. ר"ל שכל אדם יסתכל ויירא מחלק אב ואם שיש בו שלא יבוא ע"י החלקים הללו לידי חטא ח"ו. כי זה תלוי בקדושת אב ואם בשעת הזיווג. וז"ש ואת שבתותי תשמרו. היינו שעי"ז שתהיו יריאים וחרידים תמיד. מחלק האב והאם כנ"ל תמתינו על זיווג של שבת כדי שתולידו בקדושה. ושמירה היא לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר. ולזה הקדים במורא אם לאב כי בזכר יש התגברות האם מחמת שהקדימה להזריע טיפה שלה תחלה. כמאחז"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר. ויה"ר שנהי' קדושים כרצונו ית' אמן: