אוהב ישראל, לפסח י׳

א

בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע וגו'. הענין הוא כי יצמ"צ היה שיצאו מת"י הקליפות ונעשו בני חורין. וכבר ביארו זה במדרש תהלים. ע"פ ומארצות קבצם. כשם שהצפור נתונה ביד הצייד אם מבקש ממיתה. ואם מבקש חיה כך היו ישראל משוקעים במצרים שנ' וארד להצילו מיד מצרים א"ר אבהו בר' אחא בשם רבינו כך היו ישראל נתונים בתוך מצרים כעובר שהוא נתון בתוך מיעיה של בהמה. וכשם שהרועה נותן ידו בתוך מיעיה ושומטו. כך עשה הקב"ה שנ' לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. א"ר איבו בשם ר' יוסי ב"ז כשם שהזהבי הזה פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור. כך הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שנ' ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים עכ"ל. ולהבין ענין הג' דיעות אלו וטעמם והחילוק שיש ביניהם. נראה כי חז"ל דיברו בכאן נגד ג' כיתות שיש בישראל. צדיקים בינונים רשעים ומי שממשיל את ישראל לצפור דיבר בצדיקים גמורים. והיינו כמו שהצפור אשר ביד הצייד אין לו שום שייכות וחיבור עמו כלל. כי הוא בריה בפ"ע וכשהצייד פותח ידו מיד בורח הצפור ולא ישוב אליו עוד כמו כן היו הצדיקים בגלות מצרים. שלא היה להם שום שייכות אל הקליפות. רק שהם היו יכולים לצאת משם ובחסדי הש"י הוציאם ומי שממשילם לעובר במעי בהמה מדבר בבינונים. היינו כמו שעובר יש לו שייכות קצת עם הבהמה. מצד שהיא אמו גם הוא נגרר אחריה. כמ"כ היו הם במצרים שהיה להם שייכות קצת עם הקליפות אבל לא כ"כ ח"ו. כי אעפ"כ ניכר העובר שהוא בריה בפ"ע ומי שממשילם לזהב שבכור מדבר ברשעים. ולכך מדמה אותן לזהב שבכור. המעורב עם הפסולת שהזהב עם הפסולת הוא אחד ואינו ניכר בפ"ע גם כשירצה להוציא את הזהב מוכרח להיות נחסר קצת ממנו ע"י האש שמצרפו. כך היו הם במצרים שהיה להם התחברות גדול עם הקליפות ר"ל. וכשרצה הקב"ה להוציאם משם נחסר מהם כמ"ש רש"י ז"ל ע"פ וחמושים עלו בנ"י עיי"ש: והנה בכל שנה ושנה מתעורר זה ויכול האדם לפי בחינתו ומדריגתו להוציא א"ע מתוך הקליפות. וזהו ענין בדיקת חמץ. היינו שכל אדם יבדוק עצמו מהמדות שיש לו ואח"כ אם ימצא אצלו איזה מדה רעה ח"ו. יבער אותה מכל וכל ע"י התשובה שלימה שיקבל האדם ע"ע שלא לעשות עוד כזאת. וזהו בכל דור ודור חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא יצא ממצרים. היינו שממש צריך האדם בעת הזאת שיצא ממצרים שהם הקליפות ומן השמים יסייעוהו. וכיה"ר אמן. והבן מאוד: