אוהב ישראל, יתרו ו׳

א

אנכי ה' אלהיך. במדרש זש"ה אני עשיתי ואני אשא גו' אני עשיתי את האדם ואני אשא ויקח את האדם ויניחהו בג"ע ד"א אני עשיתי את ישראל כמשה"כ הוא עשך גו' ואני אשא ואשא אתכם על כנפי נשרים אני אסבול כשחטאו בעגל. ואני אמלט כמה שנא' ויאמר ה' סלחתי כדברך עכ"ל המדרש:

ב

הנה להבין דברי המדרש. י"ל דהנה כתיב מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי גו' וכן כתיב אליך ה' נפשי אשא והענין הוא שצריך האדם לישא את נפשו ולהעלותו למקורו ושורשו בפרט הבעל תשובה שהיה מקדם נפשו בשאול תחתית ר"ל וצריך להוציאה משם ולהעלותה ממדריגה למדריגה עד הש"י. ואמנם הגם שיכול להיות להאדם נשיאות נפשו לה' בפעם א' עד מדריגה העליונה ע"י החרטה והתשובה שבלב באמת. עכ"ז א"א להתקיים כך לעולם. והוא נופל ממדריגה זו מחמת שעדיין לא עשה תשובה גמורה. ועדיין אינו נקי מהעבירות שבידו מקודם. ולזאת אע"פ שעולה בפעם א'. ונושא נפשו לה'. מכ"מ לא יקום שם כי יפול ממדריגה זו כנ"ל. וזש"ה מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו. ר"ל שאינו שואל על העלי' לבד כי זה הוא בנקל כנ"ל. אך עיקר שאלתו הוא על התקומה שלא יפול ממדריגתו לעולם רק כיתד תקוע במקום נאמן בלי מוט. ועל זה תשובתו בצדו נקי כפים כנ"ל שעשה תשובה כראוי וכבר הוא נקי מכל הרעות שעשה כי זיכך נפשו מכל וכל ובר לבב ר"ל שלבו ברור ומנוקה מכל סיג רע. אשר לא נשא לשוא נפשו ר"ל שאין נשיאת נפשו להש"י לדברי שוא והבלי העוה"ז בלתי לה' לבדו ולא נשבע למרמה ע"ד כי לך תכרע כו' תשבע כל לשון היינו שמשביעין הנשמה קודם צאתה להעה"ז. ישא ברכה מאת ה' כו'. דהנה כל אדם אשר עיני שכל לו הוא מבין מדעתו שאינו מגיע לו שום שכר מאתו ית' כי הוא נער וריק מכל טוב ואין בידו שום תורה ומצות דמגני עליו רק כל הטוב ההיא אשר היטיב השי"ת עמו הוא בדרך צדקה וחסד וכאשר נותן ע"ז שבח והודאה להש"י שגמלו רב טוב ברוב רחמיו וחסדיו אז הוא גורם גודל התענוג והשפעות טובות מהשי"ת על זרע ישראל ג"כ בדרך צדקה וחסד ע"ד בין כך ובין כך קרוים לך בנים. וזהו פי' הפ' ישא ברכה מאת ה'. היינו שנושא הברכה מאת ה' והטוב והחסד שבא עליו הוא מעלה אותם הכל לה' באומרו מתת הוא ה' בדרך צדקה וחסד שהטיב עמדי ולא כגמול ידי וכפעלי ישלם לי כי איני כדאי להגמול זה והטוב אז עי"ז ממשיך צדקה וחסד מאלהי ישעו ע"כ ישראל ורחמים גדולים וחסדים טובים:

ג

אמנם כן. כל נפש ישראלי בעוד שיש לה מצירים ומעיקים והוא מונח בשפלות העוה"ז ר"ל אז א"א לה מצד עצמה להשתוקק ולכסוף לעלות למקור מחצבתה ושורשה ולזה צריך לה סיוע מאת השי"ת היינו שהשי"ת שולח לה הארה מזיו כבודו ית' להנפש הישראלי וכשמגיע הארה זו אל האדם מתחיל הנפש להשתוקק ולכסוף לשרשו והוא ע"ד שמבואר אצלינו ע"פ רבבה כצמח השדה נתתיך עיי"ש ותבין. אמנם מחסדי השי"ת הוא שלא לגלות מזיו כבודו ית' לכל איש ישראלי כי אם לפי כחו שיוכל לסבול. וכפי מדרגתו שהוא אז כי היא בלתי אפשרי להכיל זיו כבודו ית' כי הי' בטל במציאות. וכן בבריאת העולמות הי' בדרך זה וכמ"ש מי שקל בפלס הרים גו' כשעלה ברצונו ית' לברוא את העולמות אז הי' כביכול מזעיר גרמי' לפי ערך כח כל עולם ועולם ע"י צמצומים רבים כנודע. וכן כשהקב"ה מגלה זיו כבודו להאדם הוא ג"כ בדרך זה שכאשר האדם עומד במדריגה התחתונה מאוד. אז גילוי זיו כבודו ית' ג"כ מעט. וכשהולך למדריגה יותר גדולה אז נתגלה אליו יותר זיו כבודו ית'. והתשוקה של אדם הוא אז ג"כ יותר גדולה. וכן ממדרגה למדריגה עד שיוכל לבוא למדרגה גדולה מאוד. כביכול לבחי' אצילות דאצילות ומשם עוד למדריגה יותר גדולה עד שהוא מתקרב כביכול אל עצמותו ית'. וזה הכל מחסדי השי"ת וית'. וזהו שאמר הכתוב אנכי ה' אלהיך בלשון יחיד ולא אלהיכם. היינו כי לכאו"א הי' אומר לפי כחו ומדרגתו שיוכל לסבול. והבן:

ד

ולפ"ז כל המצות והתורה ותשוב' שהאדם עושה הכל הוא מאתו ית' וית' כי מבלעדי הסיוע והעזר של השי"ת במה שמגלה להאדם זיו כבודו ית' אז לא הי' באפשרי לישא את נפשו לה' וא"כ באמת שהכל הוא מצד צדקה וחסד של הש"י וכן הי' במצרים שהיו ישראל בין המצירים ומעיקים והי' נפשם בשפל התחתית. רק מחמת גילוי אלהותו ית' במצרים. כמ"ש. ועברתי באמ"ץ אני ולא מלאך. עי"ז באו ישראל בפעם א' למדריגה היותר גדולה. רק אח"כ נפלו לבחי' קטנות מחמת שלא היו עדיין לגמרי מזוככים ומטוהרים בבחי' נקי כפים ובר לבב וכנ"ל. עד אשר נתגלה עליהם זיו כבודו ית' מעט מעט ממדריגה למדריגה עד אשר בעת מתן תוה"ק נזדככו ופסקה זוהמתן לגמרי ובאו לבחי' גדלות דגדלות:

ה

וזהו כוונת המדרש. אני עשיתי את ישראל לשון תיקון ואני אשא כמש"ה ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. ר"ל הנשיאות שנתנשאו בנ"י כפעם בפעם ממדריגה למדריגה הכל הוא מאתי ע"י הסיוע והעזר שלי. אשר גליתי אליהם זיו כבודי מבחי' לבחי' עד אשר ואביא אתכם אלי. אלי דייקא היינו עד אשר הביאותים למדריגה רום המעלות בחי' גדלות שבגדלות והכל הוא מאתי ע"י הסיוע שלי ולכך ואני אסבול בעגל. כי בחטאם במה יתרצו בתשובה והיא ג"כ על ידי סיוע שלי. לזה קאמר דאעפ"כ אני אסבול ואמלט כמשה"כ ויאמר ה' סלחתי כדבריך והבן היטב כ"ז: