אוהב ישראל, בראשית ו׳

א

ויקרא האדם שם אשתו חוה וגו' אם כל חי. ופירש"י ז"ל כי היא לשון נופל על לשון. ולכאורה יפלא מאוד למה קרא שמה חוה בוא"ו ולא חיה ביו"ד. כי היא אם כל חי ובשום לב ועיון היטב יבואר על נכון. דהנה כמה מיני חיות יש בעולם. יש חיות טוב כמו מעלת הצדיקים ההולכים תמיד בתורת ה'. דהתוה"ק היא השורש והחיות לכל העולמות דע"י התורה נבראו מציאות כל העולמות. וא"כ הצדיקים אינם הולכים חוץ מגדר התורה והמצות והתוה"ק היא אצלם מרכז אמצעי אשר ע"ז סובב והולך כל מיני עשייתם כמו הדיבור והשמיעה והראיה וההליכה הכל הוא ע"י דרכי התורה ואז הם דבוקים בחי העולמים. וזהו בחי' מלאפום וּ שהנקודה היא באמצע האות. ר"ל שהם דבוקים במרכז האמצעי שהיא התורה אשר היא נקוד' פנימית וחיות לכל העולמות. אך נמצאים כמה בני אדם שמורידים חיות זו מן העולמות למטה וח"ו עד עפר ישפילנה מחמת שהם יוצאים חוץ מגדר התורה והמצות וא"כ איך אפשר להם להיות דבוק בחי העולמים כיון שכל חיות העולמו' הוא ע"י התורה והמצות והם נפסקו מגדר התורה ושורש המצות. ומעתה מאין יבוא עזרם וחיותם מחמת שהם הורידו החיות תחת העולמות וזהו בחי' חירק וִ שהנקודה היא תחת האות והאות רוכב על הנקודה דבאמת הנקודה היא חיות של האות ומנהגת את האות. וכשהאדם משפיל החיות של כל המדות הק' אז הוא משפיל הנקודה תחת האות וא"כ אין תקנה לאנשים כאלו ח"ו לחזור לשורשם. כ"א כשישים ללבו באמת ותמים איך הוא נפסק משורש החיות של כל העולמות והיאך הוא למטה מכל הנמצאים שבעולם ואין לו על מי להשען כ"א על רחמי וחסדי השי"ת בהוב"ש מרצון מחשבתו הקדומה לבריאת העולם. וכמחז"ל כשרצה הש"י לברוא את העולם אמרה התורה לפניו והלא עתיד למחטי קמך. והשיב לה הש"י וכי למגנא אתקרינא ארך אפים וא"כ התשובה קדמה לעולם דהוא ית' היה צופה ומביט מיד כשעלה ברצונו לברוא העולמות עד סוף כל הדורות וממכון שבתו השגיח איך שיהי' נמצא בעולם כמה בני אדם שיהיו נפסקים מחיות העולמות ויצאו מגדר התורה. והקדים הש"י רפואה למכתם כשיחזרו בתשובה שלימה לפניו וישובו לשורשם אז יקבלם השי"ת. וא"כ במחשבה זו של עולם התשובה שם יש לו מציאות. ע"כ כשאדם רוצה לשום ולתקן את אשר עיוות צריך להתבונן בשכלו היאך הוא מרוחק מכל חיות העולמות ואין לו שום תקנה במציאות רק במחשבה הקדומה אשר קדמה לכל העולמות והוא השורש והחיות של כל העולמות וכל האותיות ושם יש לו מציאות. וא"כ הוא דבוק בבחי' עליונה דהיא האם והשורש של חיות כל העולמות שהוא תשובה עילאה. וזהו נקודת חול"ם שהנקודה הוא למעלה מן האות וֹ ונמצא מה שהי' מקודם בבחי' תחתונה למטה מהעולמות והאותיות דהוא בחי' חיר"ק נתעלה עכשיו למעלה להיות הנקודה עולה ויושב בראש האות וזהו בחי' חול"ם ומזה נתהפך ונעשה מוח"ל ומשם ממשיך מחילה על כל חטאיו:

ב

וזהו כוונת רז"ל שאמרו מקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי מעלת השב בתשובה הוא רם ונשא ממעלת הצדיק כי איך יוכל הצדיק לעמוד על בחי' זו מחמת שלא טעם טעמא דאיסורא מעולם ולא יצא חוץ מגדר התורה והמצות רק הוא תמיד דבוק וקשור בחיות העולמות והמדות אשר שם הוא חיות העולמות משא"כ השב מחטאיו שאין לו מקום בחיות העולמות וצריך לחזק א"ע ולהדביק נפשו במחשבה ורצון הקדום הוא עולם התשובה. אך מכ"מ הגם שהוא דבוק שם בעולם המחשבה כיון שהוא למטה בעולם המציאות צריך להמשיך לעצמו חיים ממקור החיות ושורש השרשים לתוך העולמות. וזהו בחי' קו הוא ו' המורה על המשכה מנקודת היו"ד רצון העליון נמשך דרך קו וא"ו חיות לתוך העולמות והבן:

ג

ועפ"ז יש לכוין הפי' מהפלוגתא של האמוראים בגמ' ר"ה ח"א נושא. וח"א כובש. והוא אחד דמא"ח ומא"ח ול"פ. דחד מדבר מבחי' השב איך שהוא בא לדביקות עליון אל המחשבה עילאה וזהו בחי' נושא שהקב"ה וב"ש מסתכל בכח מעשה התשובה הנולד מענין זה היינו ע"י שחטא ושב עי"ז בא לידי מעלה גבוה ונדבק בעולם העליון שורש התשובה שהוא למעלה מחיות העולמות. וזהו הפי' של נושא עון שע"י העון בא התנשאות לאדם שנדבק בה' עילאה בחי' תשובה תשוב ה'. וח"א כובש. זה מדבר מבחי' המשכתה למטה אח"כ מדביקות העליון לתוך מציאות העולמו' הורדת השפע למטה. וזהו תענוג עליון שהשי"ת משפיע. וזהו כובש ע"ד יכבוש עוונותינו. ר"ל שע"י העבירה בא כבישת השפע למטה. והבן היטב:

ד

והנה קודם שחטאה חוה והחטיאה את אדם אז היו דבוקים בחי העולמים במרכז האמצעי באותיות התורה. משא"כ לאחר שחטאו ועשו תשובה אז נדבקו בעולם העליון רצון הקדום שהוא שורש מחיות כל העולמות. ולזה קרא אדם שם אשתו חוה היינו שנעשה מן יו"ד וא"ו ע"י שהמשיכו חיות מעולם המחשבה הקדומה לתוך עולם התחתון לכך קראה חוה. כי היא היתה אם כל חי ר"ל שע"י החטא שעשתה והוצרכה לשוב עי"ז נדבקה באם והשורש של כל חי. והמשכיל יבין את כ"ז: