אוהב ישראל, בא ב׳

א

ויאמר ה' וגו' הכבדתי את לבו וגו' שתי אותותי וגו'. יש לרמז בזה. ידוע כי עיקר הגלות הוא גלות הדעת. וכמבואר למעלה והוא ע"ד דיעה קנית מה חסרת. דיעה חסרת מה קנית. כי כשבא אל האדם יסורים וצרות ח"ו. אז אם דעתו ושכלו מיושבין עליו אינם נחשבין היסורין בעיניו לכלום. כי יודע ומאמין באמת שהכל הוא טובות מאתו ית' וית'. וגם כי לפעמים יראה בעיניו הטוב שימשך לו מזה לאחר זמן כנודע. והובא בספה"ק כמה מעשיות על זה. ועיקר היסורין והגלות אשר להאדם הוא כשדעתו אינה מיושבת עליו. אזי הוא מרגיש בנפשו גודל הצרות והיסורין כי אין לו במה להתחזק וליתן עצות בנפשו איך ומה לעשות. וכאשר צועק במר נפשו להש"י והוא מרחם עליו. ושולח לו דיעה מיושבת ובא להבנה אז תיכף ומיד נגאל מצרתו ודוחקו. ועד"ז הוא ג"כ גלות הכללי והבן:

ב

והנה בזוהר הקדוש אי' פ' בראשית. עה"פ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. כי תיבת מ"י הוא עלמא דקיימא לשאלה. והוא עולם הבינה. גם תיבת מ"י עולה מספר נו"ן שערי בינה. מי ברא אלה היינו התגלות הכוחות הק' העליונים בהוא"ו קצוות. ומשם הדינים נמשכין ר"ל. רק שבמקורם ושורשם שהוא עולם הבינה והדעת הם ממותקים ורחמים גמורים. ומינה דינין מתערין. וכאשר נתעלו הוא"ו קצוות למקורן ולשורשן הרמה בקודש. אז נמתקו הדינין. והנה גלות מצרים הי' ג"כ גלות הדעת ובבוא עת הגאולה נתגלה אז הדעת. ונמתקו הדינין בשורשן. כי אז הי' עליה להוא"ו קצוות ונמתקו הדינין במקורן בעולם הבינה והדעת. והדינין והיסורין נהפכו על פרעה ועל מצרים מבחי' אלה שהוא בחי' התגלות הוא"ו קצוות כי כ"א כלול מכולם. וששה פעמים ששה עולה מנין אל"ה:

ג

ועפ"ז יש לפרש הפסוק ויאמר ה' אל משה. כי ידוע שמרע"ה הוא סוד הדעת העליון הקדוש. בא אל פרעה. היינו פרעה הוא לשון התגלות. ר"ל שהבורא בהוב"ש אמר להדעת שיתגלה כי בא עת הגאולה כי אני הכבדתי גו' למען שתי אותותי אל"ה היינו לשום האותיות אלה שהם התגלות הוא"ו קצוות כנ"ל. ומשם נמשכו כל הדינין. בקרבו דייקא. שהדינין יתהפכו על פרעה ועבדיו ועמו. ולמען תספר באזני בנך כו' התעללתי במצרים היינו השחוק וההיתול אשר עשיתי בהם. ואת מופתי אשר שמתי בם דייקא. אבל אתם בנ"י זרע קודש וידעתם כי אני ה'. המרחם עליכם ובזה תהי' הגאולה. וכיה"ר לפני הש"י שנזכה להגאולה אשר אנו מצפים ומייחלים לה'. בב"א ע"י משיח צדקנו גואל האמיתי אמן: