אהבת דוד י׳

דרוש עשירי לשבת זכור

תקנ"ז בס"ד

ילקוט ישעיה סימן ט' ראו אור גדול שצמחה להם גאולה וגואל זה מרדכי מה כתיב ביה ליהודים היתה אורה ושמחה:

שר הצבא המצביא את עם הארץ צריך ליזהר בתלת מילי. זה יצא ראשונה להיות אביר לא ייחת מפני כל והיה כראותו חיילות האויב מאליפות מרובבות בעיניו כקש נחשבו (תתח) ובאבירות גדול כה ידבר אליהם כי כביר מצאה ידו לשומם כעפר לדוש וכהנה וכהנה לשון מדברת גדולות אריק חרבי תורישמו ידי. ורבים לוחמים נגדו בראותם את כל תוקף גבורתו חתו לא ענו עוד תפול עליהם אימתה ופחד. וזאת שנית אשר יהיה לו לחם לזון העם אשר בקרבו ואכלו את חקם אנשי הצבא כי אין מחסור לפיהן ישיב כל מידי דמיזן ובכח האכילה עשתו גם גברו חיל והיו נכונים ללחום מלחמות ברב עז ותעצומות. ועוד בה שלישיה המצא ימצא אצלו המון עפר שריפה הנקראת פולבור"א לרוב לערוך קני השריפה לא נצרכא אלא להעדפה ובמותב תלתא כחדא הני מיגנו להצליח ותושע לו זרועו והיו הדברים דרך טבע כי לא לגבורים המלחמה וסוס מוכן למלחמה ולה' התשועה. אמנם ידוע כי אין סומכין על הנס וצריך לעשות הדברים דרך טבע וה' הוא הטוב בעיניו יעשה:

ומזה נקח מוסר השכל למלחמה החזקה אשר כל אדם תמיד הוא נלחם ביצרו וגדולה מלחמה זו יותר ממלחמת האויבים בשבע"ה יתירי"ם וכמו שאמר הפלוסוף לאנשי הצבא הבאים מנצחון חזק אשר נצחו וכה אמר להם כשם שנצחתם המלחמה הקטנה כך תנצחו המלחמה הגדולה ושחקו עליו צעירים לאמר איה אפה מלחמה גדולה יותר מאשר נצחנו. אבל היודעים ידעי מאי דמחוי אותו הזקן החכם כי מלחמת היצה"ר באדם היא גדולה מכל המלחמות תדירית ובקרבו אורבו תדיר ולא פסיק ואם ינוצח כמה מאות פעמים עוד יתחדש עליו יום יום ומבקש להמיתו. וא"כ צריך האדם להכין שלשה אלה. ראשון הוא אבירות הלב וכמ"ש רז"ל לעולם ירגיז אדם יצה"ט על יצר הרע ופירש"י דיעשה מלחמה עם היצר הרע ופירשנו בעניותנו בקונטריס דברים אחדים דף צ"ח במ"ש רבינו האר"י ז"ל בכונת עלינו לשבח שבאומרו שהם משתחוים להבל וריק ומתפללים אל אל לא יושיע דהוא גנות הקליפות ובזה מכניעם עש"ב. וז"ש לעולם ירגיז אדם כלומר הגם שנצחו כבר פעמים אין מספר מאליפות מרובבות תמיד יהיה על משמרת ויגנה וישפיל עצותיו כי תהו אשר יעץ ועצותיו כזבי"ם לכל דבריהם ואין בפיהו נכונה והיינו לעולם ירגיז תדיר היצה"ט על יצה"ר ולומר שהוא כסיל ובער ובזה נכנע וזהו חלוקת האבירות ויאמר השכל לאבריו שהחומר שבהם התאוו תאוה לעצות היצה"ר בהבלי העה"ז אם לא תכנעו ותסכימו לעצת היצה"ט אקדישכם לשמים ואענה אתכם בסיגופים ותעניות וכזאת וכזאת ישים דבריו שר הצבא שהוא השכל טוב מצד הנשמה הטהורה לאנשיו שהם האברים כמ"ש רז"ל פ"ג דנדרים ואנשים בה מעט אלו האברים ואז יכנעו האברים ויסורו מהיצה"ר וישובו לעצת היצר הטוב. וזאת שנית לא יחסר לחמו ויכין הכנה דרב"א היא התורה הנקראת לחם ויאמר לאנשיו הם אבריו אני הכינותי לחם חם ביום הלקחו התורה שנמשלה לאש לקח טוב נתתי לכם אשר אתם זוני"ם מזונות דאוריתא עז לעמו יתן ועי"ז יצליחו במלחמת היצה"ר כמ"ש פ"ק דקדושין בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וז"ש הכתוב משלי סימן ט' לכו לחמו בלחמי כלומר לכו שתתיעצו ע"ד שאמרו וילך איש שהלך בעצת בתו ואמרו פ"ג דקדושין והלך וקדשה לעצמו והלך ברמאות (ועיין ריש שער יוסף) וה"נ צריך לעשות מרמות להלחם עם יצה"ר כמש"ה כי בתחבולות תעשה מלחמה. וכן אמר לכו בעצות ותחבולות לחמו תעשו מלחמה עם היצה"ר בלחמי היא התורה כי הוא אמר בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. א"נ אמרו במנחות אבימי אתעקרא ליה מסכתא אזל לגבי רב חסדא למגמרא ופריך דליתיה רב חסדא לגביה ומשני דהכי מסתייעא מילתא וזה רמז לכו לחמו דצריך לילך ללמוד הלכה מהיודעה דבהכי מסתייעא מילתא כמה דאזל אבימי:

ואל השלשה צריך להכין עפר שריפה כמו הפולבור"ה והיא הצדקה שכתבו המפרשים דמצלת מן החטא כמ"ש בדברים אחדים סוף דרוש כ"ג והכסף והזהב הם מחצב שבגוף הארץ מיסוד העפר והזהב נקרא עפר כדכתיב ועפרות זהב לו ובכסף בצד מה כתיב כעפר כסף. והצדקה מכפרת ודרך הלציי היינו רמז ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת רמז על הצדקה וקרי לה עפר שריפת החטאת פירוש שהצדקה מכלה החטאת שהיא מכפרת החטא. ועפ"ז נבין הכתוב במשלי סימן כ"ג כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך. ואפשר דעל מלחמת היצה"ר ידבר והזהיר על ב' עמודים התורה והצדקה וז"ש כי תשב ללחום את מושל לעשות מלחמה עם המושל שהוא היצה"ר. בין תבין תפנה לבך להבין בתורה כמ"ש הרמב"ם שאם יבא לו הרהור יסיע עצמו לדברי תורה שאין הרהורים אלא בלב פנוי מהחכמה והיינו מ"ש אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. וכתבו התוס' פ"ק דבתרא עמ"ש ויהיו מוכשלים לפניך הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים דדריש לפניך על הצדקה כמו והלך לפניך צדקך. וז"ש בין תבין עסק התורה. וג"כ את אשר לפניך צדקה. דבהני תרי אהנו לכפר לשעבר ולהציל מהחטא:

ויען האי יומא הוא דקגרים שבת זו אתיא זכירה ויקראו את שמו שבת זכור ועיקרו לזכור דין עסק ביש שחיק ומחיק עמלק הרשע לשוב בתשובה ולישמר מהיצה"ר כמו שנבאר בס"ד. אמר לבי אפטיר בשפה בהני תלת מילי שסימנם אמ"ת ר"ת אבירות מצוה תורה. ואמת אמת תפסיה אסתר מרדכי תורה כלו זר"ח אמת אור זרו"ח לינצל מהיצה"ר. ומוצא אני כי שלשה אלה הם רמוזים בפ' ישעיה סימז כ"ו יצר סמוך תצור שלום שלום כי בך בטוח רומז על הארש כי סמוך לאותיות יצר הם אותיות כקש שם רמז להתגבר על היצה"ר באבירות לחושבו כקש נדף ולומר לו כי דבריו לעו וכיוצא ובית עשו לקש. וכבר ידוע כי התורה נקראת שלום והצדקה נקראת שלום כמש"ה והיה מעשה הצדקה שלום וזה רמז יצר סמוך. הסמוך ליצר שהוא כקש תצור להכניעו. ונלוו שלום שלום כי הם תורה וצדקה בשלמא הני תלת כי בך בטוח כמש"ה ה' לא יעזבנו בידו והוא העיקר. ומעתה הארש תענה בחלוקת:

אבירות. אמרו פ"ק דע"ז אשרי איש ירא ה' אשרי מי שיתגבר על יצרו כאיש ופירש"י ז"ל כאיש גבור כלומר כמו הגבור שמראה כי שיח וכי שיג לו ועצם בכחו נגד האויב כן האדם יתגבר בכח ותוקף גדול להכניע היצה"ר. ובזה נבא עלי בא"ר מ"ש בס"פ היה קורא שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר כל העולם כלו נזונין בצדקה והם נזונין בזרוע וחד אמר כל העולם נזונין בזכותן והם אפילו בזכותן אינן נזונין כדרב יהודה אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת כל העולם כלו נזון בשביל חנינה בני וחנינה בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. עין רואה אשר הכתוב מתאר לצדיקים גמורים אבירי לב כי לחמו עם יצה"ר באבירות לב והיינו שהיו מזלזלים בו ובסט"א לבזויי ולאלטויי ובזה הכניעו את יצרם עד לעפר ועלו למעלה גדולה הרמה והנשאה. וצריך להבין במאי פליגי הני אמוראי:

ואפשר לומר דרך דרש ואסמכתא בהקדים מאי דפליגי אנקלוס בתרגומו והרמב"ן בפירוש הכתוב פ' ואתחנן דכתיב ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר ציונו. ואנקלוס תרגם פ' וצדקה תהיה לנו. וזכותא תהא לנא ארי נטר למעבד וכו'. והרמב"ן ז"ל בפירושו כתב וז"ל קרא גמול המצוות צדקה כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו אם יתן לו עוד שכר בעבוד אותו צדקה יעשה עמו עכ"ל. ואפשר דפליגי אנקלוס והרמב"ן בישוב חקירה אחת שחקרו הראשונים למען דעת למה נברא האדם בעה"ז שקודם שנברא הנשמה בעולם עליון נזונית מלחם אביה תאכל ונהנית מזיו השכינה. והיה כי תבא בעה"ז אחרי כל טצדקי והרפתקי בזמן שהאיש מנוקה מעון תחזור חנ"ה העולה היא למעלה אז תתענג ושבה אל בית אביה לאור באור החיים אם כן אפוא מה יתרון טלטלה גבר בעה"ז כי תלך במו אש היצה"ר וח"ו קרובה להפסד. ומרגלא בפומייהו דרבנן כי טרם בא הנשמה בעה"ז נזונית בצדקה ופניה לא היו לה דמאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה. אבל בבאה בעה"ז ומסגלת מצוות ומע"ט ותלמוד תורה כאן לאחר חזרה נזונית בשכרה וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים בהרמת ראש. וראיתי אני הדל כי הם דברי מרן הקדוש ז"ל ואסכים על ידיה המגיד כמ"ש בספר מגיד משרים:

אמנם זה חזיתי למז"ה חס"ל בספר בעלי ברית אברהם כ"י שכתב דתכלית ביאת הנשמה בעה"ז היינו כי נר"ן קודם בואם בעה"ז כל אחת היתה במקום מנוחתה הנפש בעולם העשיה והרוח ביצירה והנשמה בבריאה ושום אחד מהן אינה יכולה לצאת ממקום מחצבה ולא היה קשור לעולמות ולא היה דרך לקיום העולמות שחיות העולמות הוא על ידי האור הנשפע מעולמות העליונים ואין דרך לירד אלא על ידי קשור העולמות ולכן גזרה חכמתו יתברך בריאת האדם המעורב מכל העולמות אבי"ע וע"י קבוץ כל ד' חלקי העולמות יתקשרו העולמות יחד ויתקיימו וע"י שימשיך האדם שפע להחיות נשמתו ע"י התורה והעבודה שהן סיבה להמשיך עלינו השכינה שהיא חיות נר"ן בזה ימשיך גם כן חיות לכל העולמות ועוד האריך והבאתי דבריו בספר הקטן ראש דוד פ' תשא. הנה כי כן אפשר דבהכי פליגי התרגום אנקלוס והרמב"ן דהרמב"ן סבר דטעם בריאת האדם לקשר נר"ן ולקשר העולמות ולהמשיך שפע וחיות מלמעלה ע"י התורה והמצוות ולכן פירש פ' וצדקה תהיה לנו כי שכר שנותן האדון לעבד צדקה יקרא כי הוא מחויב לעובדו ותכלית בריאתו כמ"ש המקובלים לקשר נר"ן והעולמות ולהמשיך לחם חיות ע"י התורה והמצוות ובא בשכרו אלא שהוא צדקה. ברם אנקלוס סבר כתירוץ מרן שנברא האדם יען מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה אמטו להכי אתא ואייתי בידיה התורה והמצוה והנה שכרו נפש כי תשב"ע לאור בזיו שדי ולהכי פירש וזכותא תהא לנא דהשכר אינו צדקה דא"כ מאי אהני בבריאתו. והנה כתב מז"ה בחס"ל והבאתיו במדבר קדמות מערכת מם אות ל"א דכל אחד מרמ"ח מצוות עשה סגולה לידבק בשכינה וכל ל"ת הוא להבדילנו מכחות הטומאה כי יש שס"ה כחות הטומאה וכנגדן נצטוינו בשס"ה לא תעשה זהו תורף דבריו. וז"ש ויצונו ה' אלהינו לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה"א לטוב לנו וכו' כלומר דמ"ע ול"ת הם לידבק בשכינה ולהתרחק מסט"א. ועל זה אמר וצדקה תהיה לנו כי השכר צדקה יקרא כי העבד מחויב לעבוד לאדונו והתרי"ג מצוות הוא להפרידו מהסט"א ולידבק בשכינה ומשו"ה השכר הוא צדקה. ואפשר דמי שזכה לעשות היצה"ר טוב המצוות שיעשה יטול שכרו כיון דהוא בלא המצוות נפרד מהסט"א ונדבק בקדושה עד כי הגדיל לעשות היצר הרע טוב. וגם מ"ש היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס מיירי ברוב ישראל שלא הגיעו למדרגה זו לעשות היצה"ר טוב וצריכים אל המצוות להבדל מהסט"א ולידבק בשכינה אז הם צריכים לעבוד שלא על מנת לקבל פרס כי השכר נקרא צדקה ובהכי מיירי קרא כדאמרן. ובהכי ניחא מ"ש בספ"ק דסוטה דהיה מרע"ה רוצה ליכנס לא"י לקיים המצוות התלויות בארץ וא"ל הקב"ה כלום אתה מבקש אלא ליטול שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם וכו' שנאמר לכן אחלק לו ברבים וכו' שאני מחלק לו שכר שלם שמא תאמר כאחרונים ולא כראשונים ת"ל ואת עצומים יחלק שלל כאברהם יצחק ויעקב שהיו עצומים בתורה ובמצוות. והוינן בה אטו משה רבינו ע"ה היה עושה המצוות ע"מ לקבל פרס. וע"פ האמור ניחא דלמשה רבינו ע"ה דעשה היצה"ר טוב ונהורא עמיה שרא ותמיד היה דבק באור החיים ונפרד מהסט"א א"כ בלא המצוות היה שלם. וכשמקיים הקב"ה קובע לו שכר ואינו נקרא צדקה ולז"א כלום אתה מבקש אלא ליטול שכר להורות דהיה יכול לעשות ע"מ לקבל פרס בשגם לא עשה לזה וכדכתיב ואתחנן אל ה' ושאל מתנת חנם והיינו רבותא אע"ג דהיה יכול לעשות ע"מ לקבל פרס כאמור אלא דהקב"ה אמר לו בלשון זה להורות דשפיר היה יכול לעשות על מנת לקבל פרס. ובודאי דמי שהגיע למדרגה זו שכרו יותר גדול בקיום המצוות משאר ישראל וז"ש שמא תאמר כאחרונים ת"ל ואת עצומים כאברהם יצחק ויעקב דעשו היצה"ר טוב כמ"ש ספ"ק דבתרא ושכרם גדול מאד:

ונביא למאמרינו אבירי לב הם אותם שנתגברו על יצרם באבירות גדול כשר הצבא עד שעשו היצה"ר טוב וז"ש אבירי לב דייקא שעשו היצה"ר ויצה"ט לב אחד וחד דריש שכל העולם נזונים בצדקה כסברת הרמב"ן דהאדם נברא לקשר נר"ן ולהמשיך להם חיות ולכל העולמות והשכר שנותן לו הקב"ה צדקה יקרא אבל זהו כשיש לו יצה"ר ורמ"ח מצוות הועילו לו לסגולות לידבק בשכינה ושס"ה ל"ת להפריד כחות הטומאה דבהכי מיירי קרא אבל אם מאליו ומעצמו זכה לידבק בשכינה ולהפרד מסט"א עד שעשה היצה"ר טוב אז בקיימו המצוות ות"ת הנה שכרו שכר יקרא ולא צדקה כמש"ל ולכך דריש אבירי לב שהם אבירים עד שאין להם אלא לב אחד שעשו היצר הרע טוב. אלו הם רחוקים מצדקה שכל העולם נזונין בצדקה ששכרם נקרא צדקה והם נזונין בזרוע ששכר מצותם ולימודם שכר יקרא ולא צדקה וז"ש שהם נזונים בזרוע. ושכנגדו חלוק עליו דהוא סובר כתירוץ מרן ז"ל דמה שנברא האדם היינו משום דמאן דאכיל דלאו דיליה וכו' וא"כ מפרש בפסוק כמו שתרגם אנקלוס וזכותא תהא לנא ששכרם נקרא שכר. ואלו אבירי לב שעשו היצר הרע טוב יש להם יתרון דכל העולם נזונין בזכותא דידהו והם אינן נזונין בזכותא דילהו וז"ש הרחוקים מצדקה מזכותם כמו ר"ח בן דוסא שכל העולם נזון בזכותו והוא די לו בקב חרובין וכל זה זכו מפני סיב"ה שנעשו אבירים נגד היצר הרע לזלזל בו ולהתגבר עליו:

ומעין דוגמא מצינו במרדכי הצדיק שעשה אבירות ותוקף גדול עם המן הרשע אשר גדלו המלך על כל השרים והוא ציוה להשתחוות לו. והיה עשיר גדול ורב בניו ועכ"ז היה מרדכי מתגבר עליו ולא זו שלא יכרע ולא ישתחוה אלא שמראה לו גדולה ומבזהו שהוא עבדו ומראה לו ירכו להזכיר לו שהוא נקלה ועבד לו וכשהמן נתן לו שלום אמר לו אין שלום אמר ה' לרשעים. והטעם לפי שהמן נתלבש בו ס"מ כמשז"ל שהוא מקור היצר הרע והסט"א ולכך יאחז צדיק דרכו להיות אביר ולבזותו ליצר הרע וכה עשה להמן:

וזה אפשר דרך דרש טעם למצות זכירת עמלק שהוא מקור היצה"ר. ועמלק לרעתו היה אביר מאד כי בצאת ישראל ממצרים וה' ברחמיו הפליא לעשות באותות ומופתים וקריעת י"ס אשר שמעו עמים ירגזון וכל א"ה רגזו וחלו מפני ישראל והוא בן בליעל בזדונו וגאותו קפץ ויבא עמלק ואמרנו וענינו שכל הפרשה רומז ליצה"ר שבכל יום מתגבר על האדם בערמותיו ותחבולותיו והיה לכם לזכרון להנצל מהיצר הרע וכמו שנבאר בס"ד לקמן. ולדרכנו ז"ש זכור אשר עשה לך עמלק כי בא זדון בתוקף גדול ועזות מצח ואבירות עצום. כן על פי מדתו צריך לעמוד נגד היצה"ר ולבזותו לתתו כעפר לדוש. וכן עשה מרדכי להמן שהוא מקור היצה"ר לבזותו ולומר שהוא עבדו וכיוצא כמשז"ל ואפשר שזה היה כונת מרדכי דכתיב ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואז"ל בן בנו של קרהו לרמוז לאסתר שצריך ללמוד מתוקף אבירות עמלק לענין הטובה שתהיה אבירה ללכת למלך להציל ישראל. והוא הרשע היה נגד ה' וממנו נקח לטובה להציל ישראל ואנו נבטח כי עמנו אל:

ואולם מצאה החקירה מקום לנוח דנהי דזו מדת הצדיקים גמורים לעשות כן ליצה"ר שידענו כי בזה מתבטל ופורש ממנו והצדיק במעלות אח"ז לידבק בה' ובתורתו ומצותיו וה' עמו אבל בענין שהיה בגוף ונפש הוי שכיח הזקא ולמה מרדכי עמד במקום סכנה ולא סגי שלא ישתחוה לו עוד הוסיף לבזותו לומר שהוא עבדו וכיוצא וכן לא יעשח באתרא דשכיח הזקא כדאשכחן בשמואל הנביא השקול כמשה ואהרן דאמירתו לגבוה איך אלך ושמע שאול והרגני וכמ"ש בש"ס דטעמו משום דשכיח הזקא:

ואפשר במ"ש גורי האר"י זצ"ל דמרדכי היה ניצוץ יעקב אע"ה והמן הרשע היה עשו ואמרו בפרקי ר"א פרק ל"ז שהקפיד ה' כ"י על יעקב אע"ה שאמר לעשו עבדך יעקב וא"ל עשית קדש חול ע"ש. ואפשר דמשו"ה מרדכי שהוא יעקב רצה לתקן מ"ש לעשו עבדך יעקב ולכן להמן שהוא עשו עצמו בגלגול זה הכניעו וביזהו שהוא עבדו וכיוצא:

ובזה נבין מאמר ב"ר פ' ע"ה רבינו אמר לר' אפס כתוב חדא איגרא מן שמי למרן מלכא אנטונינוס וכתב מן יהודה נשיאה למרן מלכא אנטונינוס נסבה וקרייה וקרעה א"ל כתוב מן עבדך יהודה למרן מלכא אנטונינוס א"ל רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך א"ל מה אנא טב מן סבי לא כך אמר כה אמר עבדך יעקב עכ"ל ויש לדקדק אטו ר' אפס לא ידע כי אנטונינוס קיסר וישראל הם בגלות עבדיו. ועוד להבין דברי רבי שאמר מה אנא טב מסבי דמשמע דמטעם זה לבד יכתוב ותפוק ליה שזהו האמת דישראל עבדי הקיסר. וכבר בספרי הקטן ראש דוד פ' ראה כתבתי בזה ועתה נרחיב הדברים בסגנון אחר בס"ד והוא שכתב רבינו האר"י ז"ל דרבינו היה ניצוץ יעקב אע"ה ואנטונינוס הטוב שבעשו ונתגייר והיה משרת לרבי כמ"ש פ"ק דע"ז וכלפי דיעקב אע"ה הקפיד עליו ה' שאמר לעשו עבדך יעקב לכן רבי אפס ביודעו כל זה דרבינו היה ניצוץ יעקב אע"ה כתב מן יהודה נשיאה שהרי ה' לא רצה במה שאמר עבדך יעקב ואיך עתה יאמר לאנטונינוס שהוא עשו מן עבדך יהודה נשיאה. ועוד שיעקב אע"ה כשא"ל ה' עשית קדש חול שאמרת עבדך יעקב השיב שמחניפו שלא יהרגנו ומכאן אמרו מחניפין את הרשעים כמ"ש בפרקי ר"א שם והכא לא שייך. וכשא"ל רבינו שיכתוב אחרת מן עבדך יהודה וכו' א"ל רבי מפני מה אתה מבזה על כבודך כלומר שה' הקפיד על יעקב ואיך הוא עצמו פעם אחרת גם בגלגול זה יבזה על כבודו. וא"ל לשון מפני מה שמורה דיש שני צדדין והענין דיש לומר דהך עובדא אחר שנתגייר אנטונינוס וא"כ הוא הטוב שבעשו ונתקן ואין קפידא דדוקא לעשו הרשע לא רצה הקב"ה שהיה מקור הסט"א ולא הי"ל ליעקב להשפיל הקדושה. או אפשר דכבר ה' אמר ליעקב אע"ה דבשביל שעשחה קדש חול ובמקום ורב יעבוד צעיר כן יהיה שעשו ימשול בעה"ז וא"כ מאי דהוה הוה וז"ש מפני מה והשיב לו רבי מה אנא טב מן סבי כלומר שהוא נתרצה בזה וגם אני אבחר דרכו. ועוד שכתב הרב גנת ורדים י"ד כלל ג' סימן ט' דיש הפרש בין כתיבה לדיבור והוכיח מהש"ס דכל איש אשר ימרה את פיך יומת אינו אלא במצוהו בפיו לא מן הכתב וז"ש רבי כתוב מן עבדך וכו' מה טב אנא מסבי דאיהו אמר כלומר הלא תראה דהכא הוא בכתב ויעקב אע"ה אמר בפיו ואע"ג דהיה ע"י שליח וצדדנו במקום אחר דשליח הוי ככותב. מ"מ יעקב אע"ה גם בפיו אמר לו אשר חנן אלהים את עבדך יעבור נא אדוני לפני עבדו וכמה זמני אמר לו אדוני והכא שהוא כתיבה אינו כל כך:

ולפי האמור דמרדכי היה בו ניצוץ יעקב אע"ה יש לרמוז במאמר אסתר רבתי ע"פ והמלך קם בחמתו וז"ל מיד המלך ציוה לתלותו על העץ אשר הכין למרדכי ועליו אמר שלמה בחכמתו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו שהשכים המן לתלות את מרדכי ונתלה הוא על העץ אשר הכין למרדכי ונתן כל אשר להמן לאסתר המלכה וכו' וכתיב אשר קצירו רעב יאכל ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם אשר קצירו זה המן רעב יאכל זה מרדכי ואל מצינים יקחהו לא בזיין אלא בתפלה ותחנונים כד"א צנה וסוחרה אמיתו זוהי התפלה ושאף צמים חילם מי דחק לממונו של המן מרדכי ואסתר וכל המצומתים להם (ועיין ויקרא רבה פ' ר"ח) ויש לדקדק אומרו מיד ציוה המלך מהו מיד כלומר מה צורך לומר מיד. ועוד אומרו ועליו אמר שלמה בחכמתו מה חכמה היא זו. ועוד אמאי הוצרך לומר שהשכים המן. ועוד מ"ש ונתן כל אשר להמן וכו' זה ענין אחר וכך התנוקות קורין פרק מגילה נקראת נתן המלך לאסתר בית המן ומעיקרא אמאי אצטריך לאומרו:

ובטרם יקרב אליהם של דקדוקים הללו דק קנה זה לעמוד מקום פתו"ר אציגה נא עמך מאמרם ז"ל במדבר רבה פרשה י"ד דף רנ"ו על אדום אשליך נעלי על המן האדום (כך יש נסחא) השלכתי נעלי שהמתי אותו בחנק בנעילת גרונו עכ"ל. וצריך להבין בעצם נסחא זו על המן האדום ועוד להבין אשליך נעלי מה הלשון אומרת ועוד כינוי נעלי דהול"ל אשליך נעל. ואפשר בהקדים מ"ש בספר דעת זקנים בפירוש התוס' פ' בראשית בפ' המן העץ משם המדרש וז"ל אני אומר לתלותך על עץ ועתה יגנז וישמר להמן שיתלה עליו קרי ביה המן העץ עכ"ל. ואפשר דהכונה במשז"ל דהקב"ה ברחמיו רואה הטובות שעתיד האדם לעשות ומטיב עמו. ואדה"ר נתחייב ליתלות על העץ על מה שחטא באכילת עץ הדעת וגלוי וידוע לפניו יתברך את כל תוקף התשובה שיעשה אדה"ר להפליא לכן ישמר ויגנז להמן כי המן הוא גלגול עשו כמש"ל שהוא הנחש וגם אמרו בזהר הקדוש שנתלבש בו השטן. ומי גרם לאדה"ר שיחטא הוא הנחש. וסירכיה נקיט להחטיא את ישראל שאכלו מסעודת אחשורוש. ולכן חופר גומץ בו יפול שהמן יתלה על העץ ועמ"ש בספר הקטן דברים אחדים דף צ"א ע"ש וז"ש על המן האדום שהוא עשו עצמו והוא הנחש אשליך נעלי שיחנק בנעילת גרונו דמשפט אדה"ר יעשה בו ונשא השעי"ר עליו:

א"נ אפשר במ"ש הרב נפתלי שבע רצון שבעת שמכר ישראל אחשורוש להמן לא הי"ל שום זכות בישראל שכבר נשלמו ע' שנה שהיו צריכין להיות בגלות בבל והגיע כל הזכות להמן שעכשיו צריכין להיות תחת ידו שהוא אדום עכ"ד הביאו בספר הון רב דף קפ"ז. וזהו שטות גמור שסבר אחשורוש שהוא יש בידו למכור ישראל להמן גם כשסבר שלא הי"ל זכות בהם שכבר נשלם גלות בבל ועתה מתחיל גלות אדום. והמן הרשע שסבר כי שיח וכי שיג לו להשתעבד בהם מאיליו ומצידו. וכבר נודע מ"ש במדרש דמשה התפלל על צרת המן ע"ש. והנה שם במדרש אמרו שא"ל אליהו זכור לטוב למרדכי שיצטרף בתפלה עם משה רבינו ע"ה. והנה שם במדרש רבה דרש מואב סיר רחצי על משה רבינו ע"ה שנקרא אב והסירתו מהטביעה בתיה על ידי רחיצתה ע"ש. ולדרכנו אפשר דרמז דע"י משה רבינו אביהן של ישראל דבתיה ראתה עמו שכינה והוסר מהטביעה שהתפלל בצרת המן היה סיבה שעל המן אדום שרצה לשעבד ישראל מעצמו כמו שהוא אדום. אשליך נעלי שנתלה על העץ ויחנק כי הרבה לדבר לשון הרע על ישראל כמשד"ל יסכר פי דוברי שקר בנעילת גרונו כי מי נתן לו רשות להתחיל גלות אדום. והן לו יהי הוא גלות אדום לא להשמיד ולהרוג לכן נתלה על העץ וניצולו ישראל בזכות משה רבינו ע"ה ורמוז מואב סיר רחצי שהוא משה רבינו ע"ה גרם על אדום וכו':

ולפי פשוטו אפשר לומר במ"ש בזהר הקדוש בכמה דוכתי דכאשר ח"ו נגזרה איזה גזרה ונתבטלה ע"י תשובה או תפלה צריך לתת לסט"א חילוף אותו האדם כדכתיב ואתן אדם תחתיך וכן מוכח בש"ס פרק הרואה והכי מבואר בזהר הקדוש פ' בלק בעובדא דר' יוסי בן פקיעין ובעובדא דנחש דהיה רודף לישראל והגם שעשה תשובה לא רצה לילך לדרכו עד בא חליפתו גוי אחד והוא מעשה נורא בז"ח. והכא כבר נגזרה על שנאי ישראל וחתומה בטיט וע"י תפלת משה רבינו ע"ה וזכות מרדכי שהיה ניצוץ יעקב אע"ה ותשובת ישראל נהפכה הגזרה על המן שהוא עשו וז"ש על המן האדום שהוא עשו אשר שב על קיאו לילחם ביעקב אע"ה הוא מרדכי אשליך נעלי ר"ל גזרתי אשר גזרתי על ראש רשעים תחול המן ובניו וזרע עמלק ומדוקדק אשליך נעלי כמבואר:

אמור מעתה נבא עלי בא"ר המאמר הנז' מיד ציוה המלך לתלותו על העץ אשר הכין למרדכי דלכאורה תיבות אשר הכין למרדכי נראות יתירות. אמנם הראשונים פירשו בפ' ויאמר המלך תלוהו עליו כי הנה המלך בראותו המן נופל על המטה כבר הסכים להרוג להמן אך הן מעצור לרוחו כי מה יאמרו שהורגו שרצה לכבוש המלכה חרפה היא לו ולמלכה ולמלך אין שוה ולא ידע מה יעשה וכשאמר חרבונא גם הנה העץ וכו' אמר תלוהו עליו כלומר על דבר זה ולא יודע הטעם העיקרי שהוא על כבישת המלכה עכ"ד וזה שרמז המאמר מיד ציוה המלך לתלותו על העץ אשר הכין למרדכי כלומר שרצה להורגו וירא כי לא יכול משום כבודו וכבוד המלכה ומכי שמעיה לחרבונא רוח נכון חידש בקרבו מיד ציוה המלך לתלותו על העץ אשר הכין למרדכי כלומר שיאמרו כי זה טעם תלייתו על אשר רצה לתלות למרדכי. אמר עוד ועליו אמר שלמה בחכמתו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. כלומר הגם אשר למראה עיני רואי פני המלך תלייתו היתה על אשר נפל על המלכה וזה של מרדכי הוא כסות עינים אין הדבר כן כי האמת הוא צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו חלופי שופרא קוץ מכאיב. תדע דבא מלאך והפילו והן אליהו בא בדמות חרבונא. ומזה נתאמת כי צדיק מצרה נחלץ וכו' וזהו העיקר:

א"נ ונקדים שהרב באר שבע פרק חלק הקשה עמ"ש הש"ס ועליו אמר שלמה בחכמתו על פסוק משלי כי לא נחלקו אם נאמר ברוה"ק אלא על קהלת אבל שיר השירים ומשלי ברוה"ק נאמרו אליבא דכ"ע ולק"מ דאמרינן פ"ק דע"ז בתחילה נקראת התורה על שמו של הקב"ה ואח"כ על שמו דבתחילה כתיב בתורת ה' חפצו ולבסוף כתיב ובתורתו יהגה. ושלמה התענה מ' תעניות על התורה כמשז"ל על מם רבתי דמשלי. ולא שאל מאת ה' לא עושר ולא כבוד אלא חכמה. והשיבו ה' החכמה והמדע נתון לך וכיון שנתן במתנה נקראת על שמו לרב טרחו להשיג החכמה וז"ש ועליו אמר שלמה בחכמתו להורות שנקראת על שמו ועמ"ש בפתח עינים פרק חלק. אך עדיין צריכין אנו למודע"י דנהי דאנחת לן מאי דקאמר בחכמתו דלא מיירי הכא ברוה"ק דודאי ברוה"ק נאמר רק ללמד שנקראת על שמו. אמנם יש להבין אמאי הוצרך לאומרו פה והיכא דאיכא למדרש וכו' ובמאי דקמן אפשר דיש לדקדק דהול"ל יחלץ מצרה צדיק ויבא רשע תחתיו כי היכי דכתיב יחלץ עני בענייו ולזה היה אפשר לומר דהכתוב בא ללמד דלישראל טרם מכה צץ רפואה פרח. ובזה אפשר דקדוק הכתוב ליהודים היתה אורה ושמחה דהול"ל ליהודים אורה ושמחה אבל השמיענו דכבר היתה לשעבר דטרם מכה צץ רפואה פרח ולז"א ליהודים היתה אורה לשעבר והכא נמי קאמר צדיק מצרה נחלץ לשעבר זה היה אפשר לפרש. ועל זה הוצרך לומר אמר שלמה בחכמתו צדיק מצרה נחלץ לומר דחוץ מפשטו מטמין ברמז שלמה בחכמתו באומרו צדיק מצרה נחלץ כי מרדכי הוא ניצוץ יעקב אע"ה והוא כבר לשעבר עם עשו מצרה נחלץ. ולכן גם עתה מרדכי ניצול ויבא רשע הוא עשו שהיה המן תחתיו. וללמד זה אמר בעל המאמר ועליו אמר שלמה בחכמתו להורות נתן דיש דברים בגו חוץ מהפשוט:

ואמר עוד שהשכים המן לתלות את מרדכי וכו' הענין הוא דאמרו רז"ל שיעצו זרש וגונדא דחימה לתלות מרדכי בשעת ק"ש וכתבנו בעניותנו בספר הקטן דברים אחדים דף ס"ד ע"א במ"ש בילקוט חדש ויפן כה וכה הם כ"ה אותיות דשמע ישראל וכ"ה אותיות דבשכמל"ו עם הכולל ויך את המצרי ברמ"ח אותיות דק"ש. וכתב מהר"ם אלשיך ז"ל דעשה עץ גבוה ן' אמה לצרף ן' ש"ט שהם נגד ן' שערי קדושה להתגבר על מרדכי ע"ש ולכן נתיראו שאם מרדכי יאמר ק"ש ויכוין בן' אותיות דק"ש וברוך שכמל"ו יתגברו בן' שערי קדושה ויהרוג להמן כמו שהרג משה רבינו ע"ה למצרי ברמ"ח תיבות דק"ש ועל כן בחרו לתלות מרדכי בשעת ק"ש וכתב הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל שז"ש ובבקר אמור למלך הכונה שיתלוהו בזמן ק"ש. וזה רמז במאמרינו שהשכים המן לתלות את מרדכי דהיה רוצה לתלותו בזמן ק"ש. ונתלה הוא על העץ שהכין למרדכי כלומר דלא עלתה לו ומרדכי אמר ק"ש ונתגברו ן' שערי קדושה והושפלו ן' שערי טומאה ונתלה הוא על עץ גבוה ן' והיה בעוכריו ואפשר שז"ש תלמידיו לר"ע רבינו עד כאן כלומר שיאמר ברוך שכמל"ו ועי"ז יגביר ן' שערי קדושה וינצל:

ואמר עוד ונתן כל אשר להמן לאסתר וכו' בא ללמד מש"ל משם רז"ל דכשיש גזרה ח"ו אותה הגזרה אף אם תתבטל. מ"מ צריכה להתקיים באחר והכא במקום מרדכי נתלה המן ועמו במקום ישראל רק ושללם לבוז היכן נתקיימה דכתיב ובבזה לא שלחו את ידם לכן אמר ונתן כל אשר להמן לאסתר והם נתנו למחוברים להם כמ"ש מרדכי ואסתר וכל המצומתים להם פירוש המחוברים עמהם. ודריש פ' אשר קצירו וכו' ואל מצינים דריש לשון צנה שהוא תפלה. ויש להבין דצנים לשון רבים. ולפי פשוטו אפשר דתפלות רבות התפללו ישראל ובפרט בימי הצומות. אמנם אפשר דרמז ואל מצינים לשון רבים כי הנה יעקב אע"ה מראש מקדם התפלל הצילני נא מיד וכו' וכתב רבעה"ט ר"ת המן הרי תפלת יעקב אע"ה ותפלת משה רבינו ע"ה שהתפלל כמשז"ל ותפלת מרדכי וישראל ולכך אמר ואל מצינים לשון רבים לרמוז לתפלות גדולים צדיקים שכל אחת יכולה היא שתגן עאכ"ו בהתחברם יחד ואפשר לומר דרך רמז אשר קצירו רעב יאכל אשר גימט' משה יוסף שבזכותם נתגברו ן' שערי בינה הרומזת אשר. קצירו שנקצר המן. רעב יאכל זה מרדכי שהיה עוסק בתורה קול קול גימט' רע"ב כנגד תורה שבכתב ותורה שבע"פ. מצינים גימטריא עמלק:

ומתוך האמור נבא להבין מאז"ל הובא בספר הון רב דף קפ"ז ריש ע"ב דאמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל מתוך מאכל ומשתה חייכם אף אתם תמכרו כך שנאמר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה עכ"ל. ומזה מוכח דגזרת המן בעבור מכירת יוסף ובא וראה רחמיו יתברך כי הקדים רפואה למכה כי מרדכי ואסתר אשר להם הריב היו מבנימין שלא חטא במכירת יוסף ומרדכי היה בו ניצוץ יעקב אע"ה והוא נצטער מאד במכירתו ודין הוא שבזכותו הקב"ה יצמיח ישועה. גם משה רבינו ע"ה היה בחינת יוסף ע"ה וקבל עליו כל מה שחטאו השבטים במכירת יוסף כמו שפירש הרב עיר וקדיש הנשי"א ויקח משה את עצמות יוסף עמו ר"ל שלקח כל עוצם ותוקף של חטא השבטים עם יוסף עמו דעליה דידיה להדר. ועתה שנתעורר בימי המן מכירת יוסף היה לנו לחומה ולמחסה כאשר עשה בצאת ישראל ממצרים והתפלל על ישראל כמשז"ל. ואפשר זה רמז הפ' ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלד? שככה. כי יוסף הצדיק ע"ה אשר הוא מחל לאחיו ומשה רבינו ע"ה שהיה בחינתו וקבל עליו חטא השבטים בזכותם נתבטלה הגזרה וגם מרדכי דהיה מבנימין וניצוץ יעקב אע"ה הן הם היו בעוכרי המן הוא עשו לעקר מספח"ת הצר הצורר. וכל זה רמוז בכתוב ויתלו את המן נין עמלק והוא עשו. ור"ת ויתלו את המן הו"א יזכר עון אבותיו כי כ"י אין השם שלם ואין כסאו שלם ו"ה מהשם וא' מהכסא וזה רמז הו"א וגם הוא הנחש שפיתה לאדה"ר לאכול מעץ הדעת וזהו על העץ כמש"ל אשר גימט' משה יוסף כי הם התפללו על זה. הכין למרדכי והוא יעקב אע"ה ועתה שב על קיאו להתעולל עליו. וחמת המלך מלכו של עולם שככ"ה גימט' משה. ולא אמר ותשוך לרמוז שככה לשעבר על ידי משה רבינו שקבל חטא השבטים וגם עתה עמד בפרץ להשיב חמתו. ולפי פשוטו שככה לשעבר דהביא ענין זה בזמן מרדכי ניצוץ יעקב אע"ה והוא ואסתר מבנימין שע"י תהיה הצלה וכרוב רחמיו דקודם מכה צץ רפואה פרח:

דאפשר לומר במאמר הלזה כי אמרו בבתרא דף קכ"ב ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף דמסורת בידו דאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל וא"כ לא טוב עשו לחשוב להכחיד יוסף אשר הוא שטנו של עשו. ונקדים מ"ש מהרח"ו ז"ל והבאתיו בראש דוד פ' תולדות דיעקב היה אדה"ר ועשו הנחש ורבקה חוה ולכן השתדלה רבקה לתקן אשר עותה ועשתה מאכל ליצחק כדי שיברך ליעקב ויצא מקללת אדה"ר ועשו הנחש ישאר בקללותיו ע"ש באורך:

וזה טעם שתקנו רז"ל לעשות סעודה בפורים. כי הנחש פתה לאדה"ר באכילה והוה מה דהוה שנתקלל אדה"ר ויעקב אע"ה שופריה דאדה"ר ע"י אכילת יצחק אע"ה יצא מהקללות באמצעות רבקה חוה ונתברך ואח"כ מתוך אכילה השבטים מכרו את יוסף נפש אדה"ר. והמן שהיה עשו כשהלך למלחמה לשר צבא ומרדכי היה שר צבא היה המן חסר לחם ונמכר לעבד למרדכי על עסקי אכילה כמשז"ל. והיה לאות שע"י אכילה הוא יפול המן במשתה אסתר ותחילת קלקולו ע"י המאכל. ואח"כ נתלבש בו ס"מ השטן והשתדל שיחטאו ישראל בסעודת אחשורוש כשם שפיתה לאדה"ר באכילת עץ הדעת. ומתוך מאכל ומשתה להזכיר חטא אדה"ר באכילה וחטא ישראל שאכלו בסעודת אחשורוש קנה ישראל להשמיד להרוג. ואסתר המלכה על ידי מאכל ומשתה לזכור שע"י אכילת יצחק אע"ה יצא יעקב אע"ה מקללת אדם הראשון ונתברך ובזכות זה נפל המן עשו הרשע מתוך מאכל ומשתה וניצול מרדכי יעקב אע"ה:

עין רואה שעל ידי אכילה נתהוו כמה ענינים לטוב ולמוטב ולכן תקנו רז"ל לעשות סעודה ומשתה בפורים לזכור כל אלין דהוו על ידי אכילה ושתיה ועל כן חיובא רמיא לקיים כל אחד בעצמו וגילו ברעדה ויזכור מכל פרשת העבור באכילה ושתיה ויש להאריך בענין זה אמנם אין כאן מקומו:

נחזור למאמרינו שאמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל כלומר טח מראות עיניכם למכור בנה של רחל דהוא שטנו של עשו. וגם היא היתה אם לכלכם שמסרה הסימנין לאמכם ורחל סיבת הוייתכם בעולם והיה שכרה שתמכרו בנה החביב. וגם מתוך מאכל ומשתה אמנם ברוגז רחם יזכור שאחשורוש ימכרכם להמן מתוך מאכל ומשתה ודא היא תברתיה ופתאום יבא אידו מתוך מאכל ומשתה ככל הדברים אשר ראו עיניך אחת למעלה:

ולדקדק הענין היטב רחש לבי כי אמר אקדמה סוגית מנחות דף ס"ד ע"א אתמר שחט שתי חטאות של צבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואי תימא רבי אמי חייב על השניה ופטור על הראשונה ואפילו נתכפר לו בשניה ואפילו נמצאת ראשונה כחושה ומי אמר רבה הכי והאמר רבה היו לפניו שתי חטאות אחת שמנה ואחת כחושה שחט שמנה ואח"כ שחט כחושה חייב כחושה ואח"כ שמנה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמנה לכתחילה ושחוט אב"א סמי כחושה מקמיתא ואב"א ההיא רבי אמי אמרה א"ל רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאסורא קמכוין או דילמא בתר מעשיו אזלינן א"ל לאו היינו דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תנוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה תנוק ודגים רבא אמר חייב ורבה אמר פטור וע"כ רבה לא קפטר אלא כיון דשמע אמרינן נמי דעתיה אתנוק אבל לא שמע לא. ואיכא דאמרי א"ל היינו פלוגתא דרבה ורבא דאתמר שמע שטבע תנוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה דגים ותנוק רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה פטור זיל בתר מעשיו רבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו:

ואיכא למידק בהך שמעתתא דכי פריך ברישא דרבה דאמר ואפילו נמצאת כחושה אדרבה דאמר כחושה ואח"כ שמנה פטור ולא עוד אלא דא"ל הבא שמנה ושחוט אמאי איצטריך לידחק ולומר סמי כחושה מקמיתא או דלא אמרה רבה אלא רבי אמי דהני שינויי לאו שינויי נינהו. והלא טוב לנו להעמיד המימרא כמות שהיא ולישני דהא דאמר רבה בקמייתא ואפילו נמצאת כחושה היינו שנמצאת כחושה בבני מעיים וכי שחט לשניה עדיין לא נודע אם היא כחושה אלא דאח"כ נמצאת כחושה בבני מעיים דהיינו מאי דבעי רבינא לרב אשי וללישנא קמא פשיט דחייב דע"כ לא פטר רבה אלא בשמע שטבע תנוק. ואם כן נימא דהיינו מאי דקאמר רבה בקמיתא אפילו נמצאת כחושה דהיינו בבני מעיים דייקא נמי דקאמר נמצאת ובהכי נתישבו דברי רבה אהדדי ונפשט בעיית רבינא וגם מזה נכריח כלישנא קמא דרבה לא פטר אלא בשמע שטבע תנוק. ולישנא אחרינא נדחה קרינן ליה. וכי תימא דהאי סתמא דמותיב דרבה אדרבה ומשני סמי כחושה וכו' הוא מכח דרבינא ורב אשי אסתפק להו בנמצאת כחושה בבני מעיים ופשטי מפלוגתא דרבה ורבא להאי לישנא כדאית ליה ולהאי לישנא כדאית ליה. מזה מוכרח דסמי כחושה או סמי רבה. ס"ס תקשי ארבינא ורב אשי גופייהו אמאי לא משנו הני בי תרי דרבה כדאמרן וממילא נפשט ספקייהו. וכיוצא קשה אלישנא בתרא:

ואפשר דהש"ס דייק מ"ש בקמייתא ואפילו נתכפר לו בשניה ואפילו נמצאת ראשונה כחושה דאי אמרת דמ"ש ואפילו נמצאת ראשונה כחושה היינו שנמצאת כחושה בבני מעיים הראשונה אחר ששחט השניה דהיינו בעיית רבינא א"כ שתי החלוקות נתכפר בשניה ונמצאת ראשונה כחושה שתי החלוקות הם אחר ששחט השניה וא"כ הול"ל ואפילו נתכפר לו בשניה או נמצאת ראשונה כחושה. ומדפלגינהו לשתי חלוקות שמעינן דכל חלוקה באופן אחר דמ"ש ואפילו נתכפר לו בשניה היינו דאחר ששחט השניה נשפך דם הראשונה ונתכפר בשניה ומ"ש ואפילו נמצאת ראשונה כחושה הוי קודם שחיטת שניה כמו שפירש"י. ומשו"ה קאמר הש"ס דסמי כחושה או רבי אמי אמרה. ומשו"ה בעי רבינא ופשטיה מפלוגתא ואיכא תרי לישני:

והתוס' כתבו וז"ל ואפילו נתכפר בשניה לא דמי לבעיא דבסמוך דבעי אי אזלי בתר מחשבתו או בתר מעשיו דהתם אם יבא אליהו ויאמר שהיא כחושה בבני מעיים היה מביא שמנה עכ"ל. וזהו שכתבו התוס' אם יבא אליהו ויאמר שהיא כחושה וכו' לא נפלאת היא ולא רחוקה דהכי אמרינן בש"ס בכמה דוכתי ומהם בברכות דף ל"ה אם יבא אליהו ויאמר דהוי קביעותא ובשבת דף ק"ח על עור דג אם כותבין בו תפילין לכשיבא אליהו ויאמר אי פסקה זוהמא מיניה ובפסחים דף ט"ו שמא יבא אליהו ויאמר על התרומה תלויה וכו' ופרק החולץ אם יבא אליהו ויאמר דהאי דאיעברא מפלא. וגדולה מזו כתבו התוס' ביבמות דף צ"ט דתנן בספקות דאין מוציאין שלהם מידם ופירש"י לחד לישנא דאי חייבין עולה או חטאת אין כופין אותם לאנשי משמר להיות עבודתם ועורם של אנשי משמר אלא יקריבום ויחזירו עורם ובשרם וק"ל לרש"י דהיכי מצו משוו שליח וכתבו התוס' דאם יבא אליהו ויאמר שהוא כהן היה ראוי לעבוד ומשו"ה מצו משוו שליח ע"ש וזהו חידוש לומר כן אף שהוא ספק וזו היא שקשה על הרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל בתוספת יה"כ דף ד' שכתב נ"ל לענין הדין דאין הולכין אחר נביא שיאמר בענין ספק בן ז' לראשון דהוא בן פלוני דכתב הר"ם שאם נביא יאמר שהקב"ה א"ל שהדין כך וסברת פלוני אמת יהרג הנביא ע"ש ודברי הרב קשים דיש הפרש בין אומר שהדין כך לאומר שהמציאות כך ונעלמו ממנו דברי התוספות וכמה סוגיות וכמ"ש אני בעניי בספר הקטן ברכי יוסף א"ח סימן ל"ב ע"ש ובפני דוד פ' בשלח ע"ש:

איברא שהתוס' בשמעתין דכתבו דנמצאת כחושה טעמא דאם יבא אליהו ויאמר הוא לרווחא דמילתא דעיקר טעמא כי בעת דשחט שניה כבר הראשונה כחושה בבני מעיים ולפי האמת נשחטה השניה כמצותה אבל כשנשחטה שניה ואח"כ נשפך דם הראשונה נמצא בעת שחיטת השניה היה באיסור ולכך חייב. וק"ק על התוס' אמאי לא הכריחו חילוק זה מגופא דשמעתין דהלא משני הש"ס תרי שינויי אב"א סמי כחושה ואב"א רבי אמי אמרה והשתא לשינוייא דסמי כחושה ונמצא דרבה חייב בנתכפר בשניה ותקשי דרבה אדרבה דללישנא בתרא נמצאת כחושה זיל בתר מעשיו ופטור לרבה. והא רבה הוא דאמר אפילו נתכפר בשניה חייב ואמאי לא אזיל בתר מעשיו אלא מוכרח כחילוק דבעת שחיטה בעינן שנשחטה שניה כמצותה ולא באיסור:

ואפשר לומר דהתוס' לא הכריחו כן משום דאיכא תרי שינויי ואיכא תרי לישני ומצינן למימר דלישנא קמא דאם לא שמע לכ"ע הייב יסבור כשינויא דסמי כחושה ורבה אמרה דלא פטר אלא בדשמע ולא אזלינן בתר מעשיו ולהכי נתכפר בשניה ונמצאת כחושה בבני מעיים חייב. ולישנא בתרא דאזיל בתר מעשיו ס"ל כאידך שינויא דרבי אמי אמרה ולרבה נמצאת כחושה בבני מעיים ונתכפר בשניה פטור. ומשו"ה התוס' לא הכריחו מגופא דשמעתא אלא מהבעיין דלשינויא קמא דסמי כחושה מאי בעי הא בהדיא קאמר אפילו נתכפר בשניה:

והרמב"ם פ"ב דשגגות פסק כלישנא בתרא וכמאן דפטר בנמצאת כחושה בבני מעיים. והקשה הרב לח"מ אמאי השמיט דין נתכפר בשניה דלדעת התוס' לכ"ע חייב ולא דמי לנמצאת כחושה וכו' וצידד צדדים ע"ש ולכאורה אפשר לומר דסבר הרמב"ם כדברי התוס' דבעינן דבעת שחיטה לקושטא דמילתא ליכא איסורא הגם שהוא לא ידע משא"כ בנשפך הדם מהראשונה אחר שחיטת השניה דהשחיטה היתה באיסור וכן דקדק הרמב"ם בלשונו שכתב שם נמצאת הראשונה השמנה טריפה בבני מעיים אע"פ שלא ידע שהיא טריפה בעת ששחט הכחושה ולא לזה נתכוון הואיל ונשחטה האחרונה כמצותה הרי זה פטור עכ"ל. הרי שכתב הואיל ונשחטה האחרונה כמצותה ומזה נשמע דאם בעת שחיטת השניה היה באסור אף שאח"כ נשפך דם הראשונה חייב וכדעת התוספות ולא הוצרך לפרש בפרטות בנתכפר בשניה כיון דתלי טעמא דנשחטה האחרונה כמצותה:

והראב"ד בהשגות פ"ב מהלכות שבת על מה שפסק שם נמי נתכוון להעלות דגים והעלה דגים ותנוק פטור אפילו לא שמע וכו' דזו סברת רבא דפליג עם רבה והוא תלמיד לגביה דרבה וכתב הרב המגיד דגירסתנו רבה לקולא ואפילו לגירסת הראב"ד לא אמרו אין הלכה כתלמיד אלא כשנחלקו פב"פ דקאמר א"ל רבא לרבה אבל כי פליגי כשני חולקים דעלמא הלכה כבתראי זהו תורף דבריו ז"ל:

ויש להעיר דלגרסת ספרינו כפי הכלל הכא דנחלקו כשני חולקים הו"ל לפסוק כרבא דחייב דהלכה כבתראי. וכבר האחרונים וגם אני בעניי עמדנו על זה מכמה מקומות דפליגי רבה ותלמידא כשני חולקין דעלמא ופסקו הפוסקים כסברת הרב ולא כתלמיד וכפי כלל הה"מ הו"ל לפסוק כתלמיד. ואני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סימן שכ"ח כתבתי דכי אמור רבנן הה"מ ודעמיה דלא אמרינן אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא כשנחלקו פנים בפנים היינו לומר דכשנחלקו כשני חולקים דעלמא סמי מכאן כלל אין הלכה כתלמיד במקום הרב. וזמנין דפסקו הלכה כתלמיד משום דהוי בסוג מ"ש דהלכה כבתראי אבל לא יחוייב דתדיר יפסקו כתלמיד ועפ"ז נוחים כמה מקומות. ואחר שנים רבות זכני ה' ובאו לידי כללי רבינו בצלאל ז"ל כ"י ושם נאמר משם הרמב"ם שכתב בכלליו וז"ל הא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב דוקא כשחולקים זה עם זה כגון שתמצא במחלקותם אמר ליה אבל תלמיד על רבו שלא בפניו פעמים שהלכה כתלמיד עכ"ל עלץ לבי שכיונתי לדברי אבי התעודה. וכפ"ז גם לפי גירסתנו דרבה לקולא שפר קדמיה דהרמב"ם לפסוק כרבה לקולא ועיין בעין זוכר מערכת ה' אות ס':

ואולם הנה מקום אתי דרך חידוד לישב פסקי הרמב"ם ז"ל והוא דחזיתיה להרב הגדול כמה"ר יצחק ברכיהו ז"ל בתשובה כי באה בשו"ת הרב הגאון עיר וקדיש הרמ"ע ז"ל סימן צ' דתקיף חיליה דהרמב"ם ז"ל להפך השם של מי שהלכה כמותו לסברה שדעתו נוטה לה ושם כתב דהכי עביד שמואל ע"ש. ויש להביא גם כן סמך לזה מסוגיין. והוא דהרמב"ם קשיא ליה בסוגיין כקושיין דמעיקרא דאמאי הש"ס לא מוקי מילתיה דרבה במ"ש ואפילו נמצאת כחושה בנמצאת כחושה בבני מעיים אחר שנשחטה שניה דהיינו מאי דבעי רבינא. ומה שתירצנו לעיל דלא רצה לשנויי הכי משום דקדוק הלשון דאמר ואפילו נתכפר בשניה ואפילו נמצאת הראשונה כחושה דהו"ל ואפילו נתכפר בשניה או נמצאת וכו'. לא רצה הרמב"ם בישוב זה דכיון דקאמר סמי מכאן כחושה או דרבי אמי אמרה. טפי הי"ל לסבול דוחק זה ממאי דקא משני. ואם נפשך לומר לימא דכן יש לגרוס בדבריו נתכפר בשניה או נמצאת והא ניחא טפי ודאי ממאי דמטעה חלוקת אפילו נמצאת כחושה ומוחקה או יסיר שם רבה לגמרי ור' אמי לחוד אמרה אלא ודאי ס"ל להרמב"ם דסבר הש"ס דהעיקר לדינא דבתר מעשיו אזלינן ואפילו לא שמע שטבע תנוק וכפ"ז לרבה נמצאת כחושה בבני מעיים פטור ומשו"ה קאמר סמי כחושה. או ר' אמי אמרה. ולישנא בתרא עיקר ואמטו להכי פסק הרמב"ם דזיל בתר מעשיו דכן נראה לו סברת סתמא דתלמודא. ומזה למד הרמב"ם דהסברא שנראה בעיניו אמיתית הגם דלפי נסחתו אמרה תנא או אמורא שאין הלכה כמותו רב גובריה להפך השמות וסברא שהיא אמת לדעתו הוא מיחסה לתנא או אמורא שהלכה כמותו כשם דהש"ס מטעם דסבר זיל בתר מעשיו סמי כחושה או רבה ולאיכא דאמרי מימרא קמא רבי אמי אמרה ודוק כי קצרתי. וקרוב לשמוע דסברת הרמב"ם דאם נתכפר בשניה פטור דההיא רבי אמי ולא סבר כחילוק התוס' ולא הוצרך לאומרו כיון דפסק דאפילו לא שמע ודוק היטב:

והנה הרמב"ם פ"ב דשגגות כתב היו לפניו שתי בהמות של צבור אחת כחושה ואחת שמנה והיתה חובת היום באחת בין חטאת בין עולה וכו' וכתב הרב לח"מ דהש"ס לא הזכיר עולה דאיירי ברוב וכמ"ש התוס' ע"ש. וקשה דהו"ל לאתויי דבתוספתא דפסחים פ"ה תנינא שחט ב' עולות וא"צ אלא אחת חייב על האחרונה. וגם על התוספות יש להרגיש דלא הזכירו התוספתא. והרב המופלא מר מחותננו זלה"ה בספר חסדי דוד בפירושו לתוספתא הביא דברי התוספות ולא הזכיר דברי הרב לח"מ ע"ש ודוק בדברי הרמב"ם בלשונו לשון הזהב:

ועפ"ז פירשתי בעניותי פסוקי ויגש בספר הקטן ראש דוד שם פ' ויגש דף ל"ז (ושם בע"ג שורה י"ח והנמשך הלשון מוטעה ויש לתקנו בנקל כאשר הרואה) ועתה נפרש פסוקי פ' ויחי בסגנון וסברות אחרות בס"ד וכך סדרן של כתובי"ם כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך ויבך יוסף בדברם אליו וילכו גם אחיו ויפלו לפניו ויאמרו הננו לך לעבדים ויאמר יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. והן קדם אביע אומר להיות דובב שפתי ישנים מה שפירש מז"ה במהר"ר יצחק ז"ל בן הרב חס"ל ז"ל פ' ויאמר יוסף אל תיראו וכו' והוא במש"ה לב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו ונמצא דהבחירה בענין להרע לאחרים אינה ביד המלך. ובזה נבין ויהי בימי אחשורוש המולך וכו' ויש לדקדק מ"ט קראו בשמו אחשורוש בלא תואר מלך. ורז"ל אמרו ויהי בימי אחשורוש כל מקום שנאמר ויהי בימי הוא צער מה צרה היתה שם להשמיד להרוג ולאבד. וצריך להבין מה זו שאלה מה צרה היתה שם ונודע לקטני ישראל. ועוד ארז"ל המולך שמלך מעצמו וכו' ומאי איכפת לן בזה מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה וארז"ל שכל העולם רנ"ב אפרכיות ומלך על כלם והפסיד חציים בעבור שביטל בנין בה"מ. ואפשר בהקדים מ"ש בספר הון רב דף קפ"ח משם ספר עיר דוד דהגם דכתיב לב מלך ביד ה'. מ"מ אחשורוש לא היה לו דין מלך שלא היה ראוי למלכות ולא היה לו מעלת מלך מן השמים גם המן שהיה שר לא היה ראוי ואשר עלה לגדולה רמה אחשורוש הגדילו וזהו הצער הגדול שהיה לישראל שהם שונאים ובעלי בחירה ע"ש באורך וז"ש ויהי בימי כל הצער הגדול משום שהיה אהשורוש ולא היה מלך בעצם וא"כ אינו בסוג לב מלך ביד ה' ודא עקא. וז"ש מה צרה היתה שם כלומר מה נרמז בפ' זה הכתוב אצל ויהי בימי הרומז לצרה גדולה ואתי כמ"ד שקורין כלה וכמו שהוא המנהג שמזה נראה דגם בתחילה רומז על האר"ש דהיא צרה והשיב להשמיד להרוג דרמז כאן כל הרעה הגדולה באומרו אחשורוש אשר לא היה מלך ואין כאן לב מלך ביד ה'. וכי תימא מלך גדול כזה למה אינו חשוב מלך כמלכים אחרים לז"א המולך שמלך מעצמו ולא היה לו מעלת מלך והיה הבחירה בידו לכן כתיב ויהי בימי לומר שצרה גדולה היא. ובזה תבין שרצה לבטל בה"מ וביטל הבנין ולכן נחלקה מלכותו מהודו ועד כוש קכ"ז מדינה לפי שהיה בעל בחירה ולא היה בסוג לב מלך ביד ה'.

הוא הדבר אשר דיבר מז"ה שזה כונת יוסף הצדיק ע"ה ויאמר יוסף אל תיראו כי אני מלך ולב מלך ביד ה' ואין אני יכול להרע לכם וז"ש התחת אלהים אני ברשותו ומסור לבי בידו ונכון לבבכם יהיה בטוח עכ"ד. ומעתה נבא לדרכנו כי הנה למאי דקי"ל דנתכוון להעלות דגים והעלה תנוק ודגים אזלינן בתר מעשיו ופטור משם נלמד למה שמכרו ליוסף אחיו דמחשבתם רעה אך יצא יצא גרמא שימלוך יוסף ומשל ממשל רב וכל אלו העניינים חשיבי כפירש מצודה ולבסוף מהני הרפתקי היה מלך והכל היו סיבות ועילות להגיע למלכות והם פטורים. וכי תימא שהוא פטור אבל אסור זהו מדרבנן אבל מדאוריתא אין כאן איסור כלל. ועוד בה דענין זה היה לאות ולסימן דכשם שמתוך מאכל ומשתה מכרו את יוסף והיה כמה זמן בצער ולבסוף היה מלך אדיר. כן יהיה שמתוך מאכל ומשתה ימכור אחשורוש את ישראל להמן והיו בצרה גדולה ולבסוף יצמיח ישועה ועלו מרדכי ואסתר למעלת מלכות שיצא מוניטון שלהם בעולם והיה הכנה לבנין בה"מ בג' מצוות של מלד? ולאבד עמלק ולבנות הבית ואמרו ז"ל שמרדכי ואסתר בצד מה היו מלכים ומכה רבה היתה בעמלק ואחר כך נבנה בה"מ והאבות סימן לבנים וכמשז"ל דענין יוסף היה סימן לישראל דישראל נקראו על שמו כמש"ה נהג כצאן יוסף וכתיב בני יעקב ויוסף. והי"ל נפש אדה"ר. ומרדכי ניצוץ יעקב אע"ה שופריה דאדה"ר והמן עשו' והוא נח"ש ינח"ש ובו נתלבש הפלוני כמש"ל. ולזה ענין יוסף היה לאות שאף שתהיה צרה לישראל עצומה. ריוח והצלה יעמוד ומזה ימשך תפארת יקר וגדולה למרדכי ולאסתר. ובזה יתבאר המאמר דאתאן עליה דאמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם בנה של רחל מתוך מאכל ומשתה חייכם אף אתם תמכרו כך שנאמר והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה. ויש לדורשו לנחמה וברוגז רחם יזכור שענינ' אות וסימן ישועה והצלה לישראל שהשבטים מחשבתם לרעה אבל מעשיהם היו טובים מאד שהיו הכנות ועילות למלוך יוסף ותחי רוח יעקב והם וכל בני ביתם שרים ישורו מהתענג ומרוך וקי"ל דפירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותנוק פטור. וכ"ש דהכא לפי האמת לא העלו דגים אלא תינוק כי צרות יוסף היו כלם סיבות למלוכה וז"ש אתם מכרתם בנה של רחל הוא יסו"ד המעלה נפש אדה"ר מתוך מאכל ומשתה וגם בזה היה זכר למאכל יצחק אע"ה שעל ידו נתברך יעקב אע"ה גלגול אדה"ר ועשו הנחש נשאר בקללותיו. חייכם אף אתם תמכרו כך בימי המן מתוך מאכל ומשתה ומתוך צרה ריוח דע"י משתה אסתר יהרג הנחש ותרום קרן ישראל. כי האבות סימן לבנים:

וזה רמז הפסוקים הנז' כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם דהגם דהיה פשע לכי תדוק היה חטא בעלמא דהוי כפירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותנוק שהוא פטור דזיל בתר מעשיו והכא כל אשר עשו היה סיבה למלכותך ולא היה אלא מחשבה כי רעה גמלוך שאמך מסרה הסימנים ללאה ועי"ז באו הם. ועתה שראית בעיניך דכל הרפתקי דעדו היו סיבות להגיע למלכות שא נא לפשע עבדי אלהי אביך דמדין תורה בפירש מצודה להעלות דגים והעלה תנוק ודגים ליכא איסורא אלא מדרבנן פטור אבל אסור ועתה דלא גזור רבנן אין כאן איסור. ויבך יוסף בדברם אליו שידע דכמה מהצרות היו הוא סיבה דבשלשתן לקה. וילכו גם אחיו ויאמרו הננו לך לעבדים כלומר אם בחזקת היד תבא עלינו דהמלך יש לו רשות להנקם אף על דבר שעשו לו שלא יצא לפועל הננו לך המלך לעבדים על פי מדתנו שמכרנוך לעבד. ויאמר אליהם יוסף אל תיראו שאני אבא מדיני וסדרי מלכות לבלע ולהשחית גם על דבר קטון. כי אני ירא שמים ותאחז במשפט התורה ידי וז"ש כי התחת אלהים אני ועפ"י התורה אתם פטורים מכלום ואתם חשבתם עלי רעה כדין פירש מצודה להעלות דגים. ודידן עדיפא כי מחשבתכם לרעה היא גופא האלהים חשבה לטובה והיו גלגולים ואמצעיים למען עשה כיום הזה לדור אחרון בימי מרדכי שיהיה כיום הזה להחיות עם רב כל זרע ישראל בימי מרדכי והאבות סימן לבנים. ואפשר לומר בפשיטות כי התחת אלהים אני ומדתו יתברך דמחשבה רעה אינו מצרפה למעשה ואתם יש לכם דין ישראל ולא כמו שהייתי סבור שהי"ל דין ב"נ והדרי בי דלקיתי בשלשתן. וז"ש על העץ אשר הכין לו ובגוים כבר נתחייב על המחשבה כאלו עשה מעשה ולכן תנא לו הכין. דזה שחשב בגוי כמעשה:

ועט הזמיר הגיע ודבר דבר בחלוקת מצוה והיה מעשה הצדקה כי כן בירושלמי ובמדרשים קורין לצדקה מצוה כמ"ש הוה פליג מצוה וכמ"ש מהר"ם די לונזאנו במעריך. והנה אמרו פ"ק דבתרא אמר רב אסי שקולה צדקה ככל המצוות שנאמר והעמדנו עלינו מצוות מצוה אין כתיב כאן אלא מצוות. ויתבאר זה במשז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עע"ז כתיב הכא פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב יצאו אנשים בני בליעל ואמרו פ"ב דהוריות וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצוות הוי אומר זו ע"ז. והשתא מסורת בידינו דמרובה מדה טובה ממדת פורענות ואם המעלים עיניו מן הצדקה כעע"ז שהוא עובר על כל המצוות. ממילא שהמקיים צדקה כאלו מקיים כל המצוות. ובזה יתבאר משז"ל בשבת דף קל"ט אין ירושלם נפדית אלא בצדקה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ולכאורה קשה דמה ראיה מייתי מדכתיב ציון במשפט תפדה שאין ירושלים נפדית אלא בצדקה והכתוב קורא בגרון להפך ציון במשפט תפדה. אמנם כדי שנהיה זוכים ליגאל צריך שנקיים כל המצוות להשלים נר"ן ובשכר זה מצמיח קרן ישועה אבל הן בעון חוללנו ואין בידינו לקיים כי אם קצת מצוות אמנם רצה הקב"ה לזכות את ישראל כי המקיים מצות הצדקה חשוב כאלו קיים כל המצוות ותפרה ישע ישועת ישראל וז"ש ציון במשפט תפדה הוא המשפט דצריך לקיים כל המצוות שנהיה שלמים אבל ושביה בצדקה אם יקיימו הצדקה מעלה עליהם כאלו קיימו כל המצוות וראוים לגאולה ושפיר יליף דאין ירושלם נפדית אלא בצדקה ומייתי שפיר מקרא שמרו משפט:

ועפ"ז אפשר לפרש פ' עניה סוערה לא נוחמה הנה אנכי מרביץ וכו' וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך. ונקדים מ"ש בירושלמי פ"ח דפאה על פ' כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד א"ר אבא אם נתת מכיסך צדקה הקב"ה משמרך מן הפיסין ומז הזמיות ומן הגולגליות ומן הארנוניות. וכתב הרב של"ה יש בני אדם כשאירע להם הפסד בממונם או יש להם הוצאות אחרות כגון מסים וארנוניות וכיוצא מקמצין עצמם בנתינת הצדקה והרי הוא כמכבה אש בתבן שלפי רגע נכבה האש אבל אח"כ מתלהב יותר גם דומה למי שהוא צמא ומרוה צמאו במים מלוחים שלפי רגע מרוה צמאו אבל אח"כ יצמא יותר ויותר אלא יפשפש במעשיו או אולי מנע איזה צדקה ויתן ויחזור ויתן עכ"ד. והנה כתב מהר"י מטראני ז"ל דבמשכן ושני בית המקדש היה לישראל דין ארוסין כי בית המקדש היה כחצר דידה ולעת"ל יהיו נשואין ויהיה חצר דידיה ואז נלמוד תורה מפיו שלא על ידי סרסור ותתקיים בידנו התורה זהו ת"ד בקצור נמרץ. וז"ש עניה סוערה עניה בחרבן בית ראשון וסוערה בגלות החיל הזה המר והארוך לא נוחמה כי מאחר דבהיות בית המקדש ראשון וב' היו אירוסין ונחרבו והיה גלות מי מפיס בבית ג' שלא יהיה גלות עוד וכי תימא דהיה כמו חצר דידה וגם עתה מי יאמר דנחשב כחצר דידיה ויהיו נשואין ועל כן נוחם יסתר לא נוחמה. על כן בא דבר ה' הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך וכו' ויודע לכל כי הוא חצר דידיה ואז וכל בניך למודי ה' ילמדו תורה מפיו בלי סרסור ולא יהיה שכחה ולא מחלקת ויהיה אחדות גמור ולא שנאת חנם כמו שהיה וז"ש ורב שלום בניך. וכי תימא למתי ההוד הזה ואני עניה מן המצוות ובמה אקדם לה' שאזכה להיות לי דין נשואין. לז"א בצדקה תכונני ע"י מצות הצדקה חשוב כאלו קיימת כל המצוות. ושמא תאמרו איך אתן צדקה ויש לי כל כך מסים והפסדות. וז"א רחקי מעושק ע"י מצות הצדקה ה' שומרך מן הפיסין ומסים וארנוניות כי לא תיראי מהם ומהמונם. וממחתה שום שבר כי לא תקרב אליך וכמ"ש דאין דבר רע בא מהצדקה דכתיב והיה מעשה הצדקה שלום:

א"נ אפשר רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך ונקדים מ"ש גורי האר"י זצ"ל דכי היכי דאמרינן אין עבירה מכבה תורה ה"נ אין עבירה מכבה צדקה בסוד וצדקתו עומדת לעד עכ"ד. ואפשר לתת טעם במ"ש רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל דלכך והתגלח ג' גדולה אמצע התורה בפסוקים דרש דרש ד' אמצע התורה בתיבות לומר ג"ד גומל דלים לומר גדולה צדקה וגמילות חסדים ככל התורה לפניה ולאחריה ונכתב בפ' נגעים שהצדקה מצלת מהנגעים עכ"ד והבאתי דבריו בכמה מקומות. גם אמרו בתנא דבי אליהו אין אמת אלא צדקה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף וכיון דצדקה שקולה ככל התורה ונקראת אמת כמו שהתורה נקראת אמת להכי אין עבירה מכבה צדקה וז"ש רחקי מעושק דבאומרו בצדקה תכונני שמא תאמר דהסט"א תשלוט בצדקה כשאר מצוות לז"א רחקי מעושק דאין עבירה מכבה צדקה וממחתה דאין הנגעים שולטים בעושה צדקה כמ"ש מהר"א מגרמיזא דצדקה מצלת מנגעים. וזה טעם דהצדקה מקרבת הגאולה שהיא ככל התורה ונקראת אמת:

ומתוך זה נבא להבין מאמרם ז"ל הכסף נתון לך רוח הקדש אומרת הכסף בגימט' העץ. ונקדים מ"ש הרב יערות דבש ח"ב במ"ש רז"ל דאמר המן למרדכי אתא מלא קומצא דידכו ודחי עשרה אלפים כסף דידי דיש להבין מאי ענין קומץ שהוא קרבן לעשרת אלפים כסף שנתן לאחשורוש אטו הנותן מתנה למלך ירצה לה'. וכן אמרו גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול עשרת אלפים כסף לכן הקדים השקלים. ומה ענין זה לזה. זה לשקלים. וזה למלך טפש. ותו דאחשורוש אמר הכסף נתון לך. אבל הענין דאמר לו הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך ועל שניהם הוא אומר לעשות בעם ובכסף כטוב בעיניו ותכלית הטוב לחלקם לעניים וכבר א"ה ידעו מנבוכדנצר כי הצדקה מועילה מאד כמ"ש דניאל וחטאך בצדקה פרוק וזה היה טוב בעיני כל השרים לחלקם לעניים וכן עשה וחשב שהוא יותר מכל הקרבנות כדכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח ולכך תמה איך מלא קמצא קרבן ידחה עשרת אלפים ככר כסף שהוא יותר מכל הקרבנות. והשיב מרדכי הצדקה שלי כי מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ כל הבטחתו שיצליח היה בעבור כי פזר נתן לאביונים. לכן בעת הזכרת הנס צריך מתנות לאביונים עכ"ד. וזה חידוש גדול ואין נראה כן מהכתובים ומרז"ל. ואם כנים הדברים שימצא סמך ברז"ל אפשר להרחיב הדברים כי הנה לדעת כמה תנאים פ"ק דבתרא על פ' חסד לאומים חטאת כל חסד שעושים א"ה חטאת הוא להם שכל מגמתם הוא לצורך עצמם ע"ש. ולכך בא הרמז ג"ד בוהתגלח דרש דרש גמול דלים לומר ששקולה ככל התורה וגם הצדקה נקראת אמת לומר הצדקה היא לישראל שיש להם תורת אמת. וכן אמרו בש"ר פט"ו הצדקה היא לכם שלום ולך תהיה צדקה. וה"ט לדעת כמה תנאי דחסד א"ה לחטאת להם. ולנבוכדנצר אהני לעכב הפורענות דוקא. ולכן כשא"ל אחשורוש הכסף נתון לך שר"ל שיתן הכסף לצדקה הוא לחטאת להם. ולכן כשא"ל הכסף נתון לך שיתנם לצדקה רוה"ק אומרת הכסף בגימט' העץ דלא מהני אפילו להאריך ונתן הכסף וקם לו על העץ ובזה יש טעם מחודש למתנות לאביונים כמ"ש הרב הנז':

עתה אקום בחלוקת תורה שהיא המאכל לצורך המלחמה החזקה כי חיובא רמיא לעסוק בתורה וכבר אמרנו כמה זמני שזה טעם זכירת עמלק שבא על ביטול תורה כמשז"ל וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה וכן בימי המן לא עסקו בתורה וכמ"ש פ"ק דמגילה על פ' בעצלתים ימך המקרה ולכן כשניצולו קבלו התורה ברצון וכמ"ש הדור קבלוה בימי אחשורוש. ולכן נצטוינו לזכור מעמלק כי בזה נשים על לב לעסוק בתורה כי היא בית חיינו לינצל מיצר הרע כמשז"ל דאמר הקב"ה לישראל בני בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. וכתבתי במ"א לדייק תיבת לו ותיבת תבלין דהול"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה להכניעו אלא רמז דהתכלית לעשות היצה"ר טוב כמו שעשה אברהם אע"ה וכל התכלית הוא זה לזכות לעשות היצה"ר טוב. ונעשה זה ע"י עסק התורה וז"ש בראתי לו ליצה"ר פירוש לתקונו ולכך אמר תבלין כמו שתבשיל שאינו טוב מכשירו האדם ומתקנו ע"י תבלין ונעשה טוב כן התורה הוא תבלין להכשיר היצר הרע ולעשותו טוב. ומכאן נראה מעלת עסק התורה דכשיהיה לשמה ובדבקות מלבד שזוכה לכמה מעלות דהגם דהוא עוסק לשמה שלא ע"מ לקבל פרס מ"מ הקב"ה משפיע לו שפע רב. עוד בה שאין היצה"ר שולט בו ועושהו טוב. וכתב הרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בעץ החיים פ' ויקהל דגם העשיר המחזיק לת"ח וזוכה שבעבורו לומד אהני עסק התורה לעשיר דניצול מיצה"ר ע"ש:

ועפ"ז אפשר לרמוז בפ' שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול כי הנה אוהב התורה אינו הת"ח דעוסק בתורה מקרי הת"ח אך העשיר שמחזיק בידו נקרא אוהב התורה. והנה אמרו בסוף סוכה דהיצר הרע ז' שמות יש לו ואחד מהם הוא מכשול. ואפשר דרך דרש שהיצה"ר לוקח שלום ומערב בו כ"פ שגימט' ק' שהוא מאותיות שקר קינא דמסאבותא ומבלבל השלום ונעשה מכשול. ולזה אמרו בזהר הקדוש ח"א דף ר"ה בההוא עובדא דפגעו באדם אחד שהיה מזויין ונתנו לו שלום ולא החזיר שלום ואח"כ א"ל שפעם אחת אמר שלום לאדם אחד ונתחזק בכח השלום והיה רוצה להורגו ולכן לא החזיר להם שלום. ואפשר דאותו הרשע לקח השלום שנתן לו ועירב בו סט"א כף גימט' ק' ובלבל השלום ונעשה מכשול. וז"ש שלום רב לאוהבי תורתך שהם מחזיקי התורה שילמדו ת"ח ואין למו למחזיקים מכשול שהוא היצה"ר ונחזור לעניננו שזו טעם זכירת עמלק לזכור כשאין עוסקים בתורה תכף שולט עמלק שהוא היצה"ר וע"י עסק התורה ניצול. וע"י התורה יבא המשיח וימחה עמלק וכמשז"ל ע"פ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם דבזכות המשניות יהיה קבוץ גליות. ורמזו רבי שיש תקכ"ד פרקים במשניות תכ"ד גימט' משיח בן דוד דבזכות למוד המשניות יבא המשיח והק' היתרים הוא ק' ברכות לשכינה שהיא עמנו בגלות והיא כנגד תורה שבע"פ. וזה טעם התרגום על פ' קומי רני לראש אשמורות עסוקי במשנה בליליא כי המשנה תורה שבע"פ והיא נגד המ' מדת לילה. וכל זה נכלל בזכירת עמלק כי ע"י התורה תהיה הגאולה וימחה זכר עמלק:

ונבא לתת טעם למה שאנו קורין היום.?פ' עמלק וכתבו התוספות וכמה פוסקים דקריאת פ' זכור מדאוריתא. ואפשר שהטעם שאמרו במדרש הביאו רבינו הרוקח סימן רל"ד אמרו ישראל לפני הקב"ה אתה אמרת לנו הוו זכורים מעמלק מה אנו לשעה אחת אתה שאתה חי וקיים לעד ולעולמי עולמים לך לזכור אמר להם הקב"ה בני בזמן שאתם קוראים פ' עמלק מעלה אני עליכם כאלו מחיתם שמו עכ"ל ולזה אנו קוראים הפרשה בצבור לומר שאנו עושים את שלנו לקיים מצותו והוא ברחמיו ימחה זכרו בפועל ממש. ואפשר שזהו ששלח מרדכי לומר לאסתר ע"י התך דכתיב ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואמרו רז"ל בן בנו של קרהו עמלק אשר קרך בדרך כלומר דהקב"ה הבטיחנו דכשאנו קורין פ' עמלק מעלה עלינו כאלו מחינו שמו ולכן אין לנו לירא מהמן דודאי יש לו נחת רוח לה' בקריאתנו ענין עמלק והטעם שאנו מבררים מהקליפות עד"ש המקובלים במ"ש בינוקא חזינא דעמון ומואב מתגרו בכו. וגם ע"י אומרנו שלעתיד ימחה זכר עמלק הקליפה נכנעת מאד והוא ברחמיו יצילנו מהמן. והפשוט בזה הוא שכיוין מרדכי להזכיר לאסתר המלכה שהוא זרע עמלק וכשם שנפל ביד יהושע מבני בניה של רחל דכך המסורת אין עשו נופל אלא ביד אינו בניה של רחל. כן המן יפול בידם כי הם מבנימין בנה של רחל ולא תירא ולא תפחד:

ואל זה אביט להבין בזה פ' ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו את כל אשר קרהו ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו וכו'. ונקדים מ"ש בירושלמי בריש כתובות ופרק הנזיקין שמסורת בידם שיהודה הרג עשו וה"ט שביהודה היה הגמון וכו' והיו שם הרוגי מלחמה. ופירש הרב יפה מראה בכתובות והרב שדה יהושע בכתובות ובגיטין שמסורת בידם ואינו אמת וכן נראה מדברי הרב קרבן העדה. וכבר כתבתי במ"א דנעלם מהם מ"ש התוס' דהקשו על זה דהרי אמרו פ"ק דסוטה דחושים בן דן מחייה לעשו ותירצו שלא מת באותה הכאה עד שהרגו יהודה. גם נעלם מהם מ"ש בספרי ידיו רב לו בשעה שהרג עשו. ומ"ש באגדתא דבראשית ידך בעורף אויביך להרוג עשו:

ומצאתי בתנחומא ריש פ' וישלח שאמרו גם יהודה שטנו של עשו שנאמר ואריה כבקר יאכל תבן אריה שהוא יהודה כבקר שהוא יוסף יאכל תבן כלומר זה יוסף שידין עשו שהוא תבן שנאמר ובית עשו לקש ומנין שאף כלם ידינוהו שנאמר מה אמך לביאה מכאן שכלם ידינוהו. ולכאורה זה סותר למ"ש בבתרא דף קכ"ג ארשב"נ א"ר יונתן מסורת ביד יעקב שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל ותו קשה כי בתנחומא פ' ויחי הובאה מימרת רשב"ן הזו שאין עשו נופל וכו'. ולמ"ש בתנחומא כל השבטים שוים. ואפשר לישב ונקדים מה שפירש הרב מהר"ר יהונתן ביערת דבש ח"ב דף פ"ב על הא דאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל מקשים דהכתיב נמי והיה בית יעקב אש וי"ל דבני רחל מסוגלים להתחיל להתגרות בעשו כמו להבה ששולטת ושורפת הקש וזה יתרון בניה של רחל על השאר אבל אם כבר התחיל לנפול אז גם שאר שבטים שולטים בו. ובזה פירש מ"ש אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול וכו' שהיו מחזיקים במרדכי שהוא מיהודה והכי קרו ליה מרדכי היהודי ועל זה בטח המן שאינו מבניה של רחל וז"ש אם מזרע היהודים מרדכי שהוא מיהודה אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי אז שולט האש עכ"ד ולפ"ז אפשר לישב דכך היה מסורת ביד יעקב אע"ה דאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל ולזה כאשר ילדה רחל את יוסף היה רוצה לילך דנולד שטנו של עשו. אך אח"כ התפלל יעקב אע"ה ידך בעורף אויביך שיהרוג עשו ויהיה ליהודה סגולת יוסף. וכל זה היינו להתחיל להתגרות בו כמ"ש בית יוסף להבה וכן דרשו בתנחומא ואריה כבקר יאכל תבן ובזה נתישב מה שהקשו בגמרא שם בבתרא מדכתיב ויכם דוד דיהודה יש לו סגולת יוסף אבל אם התחיל ליפול כל השבטים שוים דכתיב והיה בית יעקב אש ובזה אמרו בתנחומא שכלם ידינוהו שנאמר מה אמך לביאה וכו'. ובזה א"ש מ"ש בויקרא רבה פ' כ"א ריב"ל פתר קרא כעמלקים שנאמר ועמלקים פשטו אל נגב וכו' מכאן ואילך אמר דוד אם תחנה עלי מחנה של עמלקים בזאת אני בוטח בסקווטריס שהכתיב משה לזקנים וזאת ליהודה עכ"ל וכפי מ"ש לפנים שהתפלל יעקב אע"ה על יהודה שיהיה לו סגולת יוסף וכן משה רבינו ע"ה אמר וזאת ליהודה ידיו רב לו וכו' לכך אמר דוד בזאת אני בוטח שיהיה ליהודה סגולת יוסף. וכבר כתבנו לפנים דשיטת גמרין בבתרא אינה כן דשם פריך ממלחמת דוד ומשני דהיו ממנשה שם. ולקמן בדרוש י"ד ישבתי בעניותי הכל דתפלת יעקב אע"ה על יהודה עצמו ולא על זרעו ומשו"ה פריך ומשני הש"ס דידן בבתרא ע"ש באורך:

אכן מהא דריב"ל במאמר ויקרא רבה אין נראה כן ומוכח דסבר דוד דמה שנצח אינו מכח בני מנשה שהיו אתו עמו אלא מברכת משה רבינו ע"ה וזאת ליהודה ומשו"ה אמר מכאן ואילך וכו' ולפי שיטת ריב"ל אפשר לומר דמ"ש דוד הע"ה מכאן ואילך אמר דוד אם תחנה עלי וכו' היינו דבתחילה היה סובר דברכת יעקב אע"ה ידך בעורף אויביך וכן מ"ש משה ידיו רב לו היה על יהודה עצמו שהרג עשו. ואח"כ מעשה חזא שנפלו בידו והכריע דיעקב אע"ה התפלל שיהיה ליהודה סגולת יוסף לו ולזרעו עד עולם וקיימה משה רבינו ע"ה ידיו רב לו שהרג עשו ועזר מצריו תהיה לעתיד לזרעו ומשו"ה אמר מכאן ואילך אם תחנה עלי מחנה של עמלקים בזאת אני בוטח כמ"ש משה רבינו ע"ה וזאת ליהודה וכו' ועזר מצריו תהיה לעתיד ודוק:

ועתה נבאר כפי קצורנו הפ' הנז' ויספר המן וכו' את כל אשר קרהו הכונה שהוא בן בנו של קרהו נין עמלק ע"ד שדרשו רז"ל בפ' ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו כלומר שהי"ל פחד שיארע לו כמו שאירע לעמלק. א"נ כונתו שאין נמחה עמלק עד שיבא משיח והם לא ידעו המסורת שאין עשו נופל אלא ביד בני בניה של רחל ומרדכי מבנימין רק מה שידעו הוא שיהודה הרג עשו כמ"ש בירושלמי שמסורת בידם שיהודה הרג עשו ולז"א אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול כשהרג יהודה לעשו לא תוכל לו וכו':

וכבר כתבתי בעניותי כזאת וכזאת בקונט' נחל אשכול בפירוש אסתר ועתה זכרתי דהמן ידע דמרדכי משבט בנימין כמ"ש בשטר שכתב המן שהוא עבד מרדכי והוזכר במדרש הביאו הרב עיר וקדיש במנות הלוי דף קנ"ה וכן אמרו במדרש שהיה אומר המן שישתחוה לו כמו שהשתחוו יעקב והשבטים לעשו והשיב מרדכי שהוא מבנימין דלא השתחוה. וזה גם כן נעלם מהרב מהר"י ביערות דבש דף פ"ב שכתב שהמן סבר שאינו מבניה של רחל וליתא. רק יש לומר שלא ידע המסורת שעשו נופל ביד בניה של רחל אלא ידעו דיהודה הרג עשו ודוק. אך קשה לזה ממ"ש פ"ק דמגילה ועמ"ש על זה לקמן דרוש י"ד בס"ד:

עוד אפשר בטעם קריאה בצבור פ' זכור במה שראיתי שכתבו המפרשים משם הרב העקידה שאין להתרעם על האדם אם לא יזכור דשכחה מצויה ולכך בכל זכירה הכתוב קשר מעשה כמו זכור את יום השבת לשומרו בכל המלאכות וכו' ויחוד ה' ויצ"מ ע"י התפילין. ואף אנו נאמר שזה טעם קריאת הפרשה של עמלק שזהו מעשה ועיקר הזכירה כמו שאמרנו לעסוק בתורה ונרחיב הביאור במ"ש בילקוט סוף בשלח אליפז התמני אמר לעמלק בנו בשעה שאמר לו אבא מי יורש העה"ז והעה"ב הי"ל שיאמר בני ישראל יורשים העה"ז והעה"ב אלא א"ל צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים מה אם יהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותבא לעה"ב הוא לא עשה כן אלא להחריב את העולם כלו שנאמר ויבא עמלק וילחם בישראל א"ל הקב"ה רשע אני יצרתיך אחר ע' לשונות ועכשיו תהא ראש לפורענות לכל יורדי גהנם שנאמר ראשית גוים עמלק עכ"ל. ולא נאריך בדקדוקים רק נקדים אשר כתבנו בכמה מקומות דמקשים דיעקב ועשו חלקו העולמות והעה"ז של עשו ואיך יש עושר בישראל וכיוצא ותירצו דהמציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר הרי אלו שלו והיה נחרב העולם אם לא קבלנו התורה וא"כ זכינו בכל. ואפשר דאליפז סבר דחלוקת יעקב ועשו קיימת דהעה"ז של עשו. ומשו"ה לא אמר לו שיירשו ישראל העה"ז והעולם הבא. ולזה בא עמלק להזדווג להם ויען עלה בלבו שיזכו בעה"ז על קבלת התורה. לזה בא בשעה שרפו ידיהם מן התורה וטרם שיקבלוה בהר סיני וז"ש שרצה להחריב העולם שאם לא יקבלו ישראל התורה נחרב העולם. וא"ל הקב"ה שאיך הוא רצה לזכות בעה"ז שהרי הוא נוצר אחר ע' אומות. והע' אומות יש להם העה"ז כמוהו לפי שיטתו ולזה צריך לעסוק בתורה וכמש"ה זנח ישראל טוב אויב ירדפו וכמשז"ל:

וכבר כתבנו שבכלל זכירת עמלק הוא לזכור מהיצר הרע שהוא עמלק הנלחם בנו תדיר וצריך להתבונן במה שעשה לו היצה"ר גם מתמול גם משלשום ולישמר ממנו ובא וראה שעיקר העבירות רמוזים בתיבת עמלק. עצבות מאכלות לשון קנאה. וכבר נודע מה שכתב רבינו מהרח"ו ו"ל בשערי קדושה דמד' יסודות החומר הם נמשכים כל המדות הרעות והאסורות ומשם יומשכו כל העבירות. ראש ולענה יסוד האש ממנו נמשכו הגאוה והכעס וההקפדה והקנאה ודומיהם. יסוד המים ממנו נמשכו העריות ומאכלות אסורות וענפיהם. יסוד הרוח ממנו נמשכו לה"ר וחנופה וכל דברים האסורים. יסוד העפר ממנו נמשכו העצבות והעצלות לקיים המצוות ומאלה נפרדו כל העבירות זהת"ד בקצור נמרץ וזה אסמכתא. זכור אשר עשה לך עמלק הוא היצה"ר אשר טמאך בראשי עבירות הרמוזים בשמו כמ"ש:

עצבות היא מד"ה בחב"ל וממנה ימשכו ביטול תורה ועבודה ומה שמקיים הוא אנוס כפוף ובוכה והוא עון פלילי דכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה:

מאכלות ונלוה איסור עריות הן הנה שתים רעות מיסוד המים הרעים וכן לכל תאוות גופניות והנה אמרו בש"ר פ' ט"ו האשה נמשלת לגפן וכו' אמר הקב"ה אל תאמר הואיל ואסור לי להשתמש באשה הריני תופסה ואין לי עון או שאני מגפפה ואין לי עון או אני נושקה ואין לי עון אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מן הגפן אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר שכן שלמה אומר לא ינקה כל הנוגע בה וכל הנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו. ושנינו באבות כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובטל מדברי תורה וסופו יורש גהנם. והפירוש גורם רעה לעצמו שהסט"א שהיא רעה ממשיכה עליו ובטל מדברי תורה נראה לחוש וסופו יורש גהנם דכל אחד יש לו שני חלקים אחד בג"ע ואחד בגהנם וכו' ולהכי קאמר יורש דנפלה לו ירושה שנוטל חלק מחבירו בגהנם. ואמרו ביומא אר"ל מאי דכתיב טוב מראה עינים באשה מהלך נפש מגופו של אותו מעשה. וכתב הרב הגדול מהר"ם ן' חביב ז"ל דמאי אתא לאשמועינן ותירץ דבא ללמד שיזהר האדם מהראיה שלא יעלה על לבו שהראיה אינה כלום להכי מקרא הוא דורש שהוא איסור גמור ע"ש ונעלם ממנו שכן כתב הסמ"ג וגם כן כתבו תוס' ישנים אלא שתוס' ישנים לא נדפסו בזמנו. ובזה פירש הרב יערות דבש ח"ב דף ן' מ"ש ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה ורצו להוכיח דאסתר ברוה"ק נאמרה דמנא ידעי ודחי דילמא כל אחד נדמה לאומתו ופירש"י שמעו שבפיהם אמרו כך והוא צידד צדדים וקצת מדבריו דהול"ל ותהי נושאת חן בעיני הכל. אלא מוכח דבא הכתוב לאפוקי ישראל שהם אסורים להסתכל בנשים כמ"ש איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה ובפרט אסתר אשת איש אשת מרדכי ומוכרח דקאמר בעיני כל רואיה דהיינו הגוים ומזה למד דברוה"ק נאמרה ודחי דכל אחד נדמית לו מאומתו וכל רואיה לאפוקי ישראל:

וע"פ דברי ר"ל אפשר לרמוז פ' ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' אשר אתם זונים אחריהם ולפי פשוטו אפשר במ"ש עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה וז"ש ולא תתורו וכ"ת מה איסור יש בהרהור הלב ומראית העין לז"א אשר אתם זונים אחריהם דהם סרסורי העבירה. ועפ"י דברי ר"ל הנז' אפשר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולא תאמרו מה עשינו לז"א אשר אתם זונים כי טוב מראה עינים מגופו של אותו מעשה:

וביותר צריך לחזור בתשובה ולהזהר כי הגאולה מתעכבת בעבור ניצוצי הקדושה ואשר לא שם לבו וחוטא בעריות מלבד ענשו החמור על העבירה הפעם ילוה שהוא מעכב גאולת ישראל ובנין בה"מ וכ"י גלות השכינה אין קץ לענשו אם העולם חציו זכאי והיתה הגאולה קרובה והוא הכריע לעכב הגאולה וזה טעם מחצית השקל שכתבו המפרשים לרמוז דתמיד יראה כאלו חציו זכאי וחציו חייב וזהו מחצית השקל ואם זכה הכריע וכו'. וביותר עתה שאנו רואים שינוי סדרי העולם יש להתעורר כי הכל בשביל ישראל שהגאולה היא תלויה בתשובה וכל זה לעוררנו כי הגאולה קרובה מאד דכתיב בצפניה ג' הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר וכו' אמרתי אד תיראי אותי תקחי מוסר וכו' וכמשז"ל בילקוט ע"פ זה אין פורענות בא אלא בשביל ישראל ע"ש. וצריך למהר לשוב כי אז"ל דבמצרים מתו רשעי ישראל בחשך ז' ימים. ולעתיד בגאולה ב"ב יהיה חשך ט"ו ימים. וזה רמז הפ' לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו. פי' לא ידעו ספר. ולא יבינו מעצמם וממה ששומעים ומרבים אשמה. בחשכה יתהלכו. בחשך ט"ו ימים. יתהלכו ימותו לשון ונערותיה הולכות שפירשו ז"ל מתות. ואשר יש לו לב ינחם העם ושבו בתשובה:

מאכלות אצ"ל מאכלות אסורות גבינה של גוים וסתם יינם או בשולי גוים כי הן עונות חמורות וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ועבר אדאורייתא לא תסור מן הדבר אשר יורוך והכל נאמר למשה בסיני אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. אלא אפילו במשתאות וסעודות של רשות בחול הוא אסור אף שהמאכלים כשרים. ואין ספק כי כאשר קראו לסעודות הרשות רעיהם מי בראש הסט"א מסב עמהם ומשם יפרד כמה אסורים. ואמרו בתנא דבי אליהו ז"ל לא נתקבצו בני אדם למיתה ואין כל בריה יורדת לידי צער אלא מתוך אכילה ושתיה ושמחה בהבלי העה"ז:

לשון מיסוד הרוח ד' כתות שאינם מקבלות שכינה שקר חנופה ליצנות לשון הרע. ולה"ר כנגד כלם חמור כע"ז ג"ע וש"ד ובפרט שכתבו המקובלים דגלות זה המר והארוך הוא לכפר על לה"ר. והן בעון הכל בלה"ר והש"ס פריך הכל ס"ד ומשני באבק לה"ר ואנן מה נענה. ואיך יתכן שתבא הגאולה ועדיין העון שבסיבתו בא הגלות מרקד בינינו. ונבא לפרש פ' אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי נאלמתי דומיה החשתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. פירש הרב מהר"ש גפן אשמרה דרכי מחטוא בלשוני שלא להרבות בשבח האדם כהרי"ף אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי בפני שנאיו כהרמב"ם עכ"ד נאלמתי דומיה דאפילו לספר בטובת חבירו אבק לה"ר וז"ש החשתי מטוב. וכאבי נעכר על לה"ר עצמו. חם לבי בקרבי פי' מו"ה מהרא"י ז"ל חם לבי אש תוקד דאפילו בהגיגי תבער אש איכא נורא בי פלניא נקרא דברתי בלשוני אבק לה"ר:

קנאה ענף מהגאוה שהיא מיסוד האש שאם לא היה מחשיב עצמו לא היה מתקנא מזולתו. והקנאה והשנאה והקפדה והכעס ובקשת השררה הכל סעיפי ופרקי הגאוה ומרעה אל רעה יצא. וכבר אמרו הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. והגאוה והכעס כעובד ע"ז ומי זוטר מאי דכתיב תועבת ה' כל גבה לב:

באופן שהאדם ישים אל לבו כל אלו העבירות שנעשו הרגל והן חמורות מאד שאחת מהנה תספיק כי ח"ו האדם יאבד עולמו. וזה עיקר זכירת עמלק אשר היצה"ר פרש רשת לרגליו ומביאו לבאר שחת ועי"ז עדיין לא אתמח"י גברא זכר עמלק והוא עצמו היצר הרע והאיש הירא ישים לבו לעצות ונאצות היצה"ר ולברוח מהם ויעסוק בתורה ובמצוות וכשם שבימי מרדכי ואסתר נגאלו בתשובה ותורה דהדור קבלוה בימי אחשורוש ונתבטלה הגזרה ממות לחיים. הוא ברחמיו יעזרנו על דבר כבוד שמו לשוב בתשובה שלימה ויגאלנו למען שמו וכאור בקר יזרח שמש כמ"ש רז"ל שהגאולה תהיה בהדרגה מזריח זרח מעט מעט. וזה כונת מאמרינו ראו אור גדול הצמיחה להם הישועה כלומר דהכתוב אומר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול. והוה ס"ד דתכף ומיד מהחשך ראו אור גדול והוא שלא כסדר דאם מהחשך יראה אור גדול תכהנה עיניו לז"א הכתוב נקט התכלית ולא איירי בזה. והאמת שצמחה להם הגאולה מעט מעט כארץ תוציא צמחה בסדר והדרגה מעט מעט וכן היה דבתחילה הי"ל גדולה למרדכי ואח"כ נתלה המן ואח"כ בחדש סיון נתבטלה הגזרה לגמרי ונהפוך הוא. והגואל זה מרדכי שהוא מבני בניה של רחל וניצוץ יעקב אע"ה. מה כתיב ביה ליהודים היתה אורה כלומר דאחר דכתיב ומרדכי יצא כתיב ליהודים היתה אורה להורות דמרדכי היה הגואל:

וזה רמזו שפתי בנושא"ם מקדם שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד שכתב רבינו אפרים ז"ל שמן זית זך ר"ת בגימטריא עולה מרדכי היהודי. בן יאיר בן שהאיר עיני ישראל בתפלתו. בן יאיר ס"ת נר. שמעי קיש גימט' כתי"ת עכ"ד. ולפי רמז זה יש לרמוז ויקחו אליך למשה רבינו ע"ה שיקחוהו להתפלל בעדם עם מרדכי כמשז"ל וככל אשר דברנו:

וכלפי קוטב דרושנו בחלקיו אבירות תורה צדקה יש לרמוז שמן שהיא רומז למשנה שהיא תורה שבע"פ. כתית שיהיה אביר לכתת ליצה"ר ולשומו עפר. למאור רמז לצדקה שמאיר עיני העניים ההולכים בחשך. ובזה להעלות נ"ר נפש רוח תמיד ע"ד שאמרו בזהר הקדוש זכה יתיר וכו' זכה יתיר וכו':

והרב הגדול מהרימ"ט ז"ל רמז כלפי המחזיק ביד לומדי התורה שעושה מצוה בממונו להספיק להם ואז"ל שהתורה נמשלה לאור והמצוה לנר דנר היא לפי שעה והתורה נמשלה לאור שמגין לעולם והעשיר שמספיק לת"ח עושה מצוה שהיא נר אבל זה הנר אינו לפי שעה אלא מאיר לעולם שמעמיד התורה שנקראת אור. וזה רמז כתית שהם הת"ח שהם מוכים ומעונים כמ"ש אקצירי ואמריעי למאור להאירם בצדקותיו זו סגולה להעלות נר שהיא המצוה תמיד ולא כשאר מצוה שהיא לפי שעה אבל זו נר תמיד שהוא מעמיד התורה שנמשלה לאור כאשר שמענו כן ראינו להשר המשכיל איש חסד מחזיק ביד לומדי תורה איש ח"י זלה"ה אשרי בניו אחריו צור ישראל ישמרם וינטלם וינשאם כל ימי עולם בשלמ"א הני תלת בני חיי ומזוני ברב עושר וכבוד כי"ר. ונגד כל ישראל רמזתי כתית הגלות הגדול המר הזה למאור שנזכה ללמוד תורה מפיו ולא יהיה שכחה ותתקיים בנו להעלות נר תמיד ובא לציון גואל בב"א כי"ר:

זאת זכרון איזה גרגירים דשייכי לענינים דלעיל בס"ד.

א. מאמרם ז"ל פ"ק דע"ז אשרי איש ולא אשרי אשה אמר רב עמרם אמר רב אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש וריב"ל אמר אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש. וצריך להבין במאי פליגי ואפשר דפליגי בפלוגתא דהרמב"ם והרב מהרש"א במ"ש במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. והרב מהרש"א בחידושי אגדות כתב דלא יתכן דאשר הרבה אשמה ומלי כריסיה זנ"י ואח"ך שב בתשובה דיהיה מעלתו יותר מצדיקים גמורים אשר כל ימיהם יחדיו ידובקו בתורה ובמצוות. ברם הכא מיירי בצדיקים גמורים שחטאו במחשבה לכך וקודם שעשו מעשיהם חזרו בתשובה על שחטאו במחשבה ועל אלו אמרו דעדיפי מצדיקים גמורים אבל אם חטאו במעשה ועשו תשובה אינם בסוג זה. אבל הרמב"ם כתב דבמקום בעלי תשובה אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד מפני שזה טעם טעם החטא ופירש ומוכח דסבר הרמב"ם דחטא במעשה ואפ"ה מקומו מושכ"ר לו למעלה מהצדיקים גמורים. ואפשר דבהא פליגי רב סבר כסברת הרמב"ם דבעל תשובה שחטא ופירש הוא גדול מהצדיקים דטעם טעם החטא ופירש ולהכי דריש אשרי איש מי שעושה תשובה כשהוא איש דלהיותו בעל תשובה לבד הוא גדול מהצדיקים. וכתיב אשרי שעשה תשובה בבחרותו. וריב"ל סבר כמהרש"א דבעלי תשובה שחטאו במעשה לא נאמר בהם אשרי ואינם גדולים מהצדיקים ולהכי דריש אשרי מי שמתגבר על יצרו כאיש כלומר דחטא במחשבה ונתגבר שלא לעשות מעשה ועשה תשובה על המחשבה דזה נאמר בו אשרי שמעלתו יותר מצדיקים גמורים:

ב. משנת פ"ק דאבות כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובטל מדברי תורה וסופו יורש גהינם שהבאתי לעיל. אפשר לרמוז דקי"ל דינא דגרמי חייב וקי"ל גרמא בנזיקין פטור וכתבו התוס' ושאר פוסקים ד' חילוקים לחלק בין דינא דגרמי למ"ש גרמא בנזיקין פטור. האחד הוא אם הוא רגיל ושכיח. השני היכא דהאדם בעצמו עושה ההזק. השלישי דיעשה ההזק בגוף הממון. הרביעי שיהיה ההזק מיד. בהני גווני הוא דינא דגרמי וחייב. והכא אחד המרבה שיחה עם האשה אמר יאמר כי האף אמנם זה גורם רעה הוא גרמא וקי"ל גרמא בנזיקין פטור. לכן רמז התנא דהכא הוי דינא דגרמי והוא חייב ויש בזה הד' אופנים אשר לפיהן יתחייב ונפק מגרמא בנזיקין. וז"ש מכאן אמרו חכמים כי שיח וכי שיג להם לדעת אופני חילוקי דינא דגרמי מגרמא בנזיקין. כל זמן רמז החילוק הראשון דהוא רגיל ושכיח וזמנו מוכי"ח ירי"ע אף יצריח. שאדם רמז החילוק השני דהאדם בעצמו עושה ההזק וז"ש שאדם מרבה שיחה עם האשה הוא עצמו. גורם רעה לעצמו רמז החילוק השלישי דעושה ההזק בגוף הממון והכא גורם רעה לעצמו גוף הממון. ובטל מדברי תורה רמז החילוק הרביעי שההזק נעשה מיד דתכף הוא בטל מד"ת וגם הוא בריא הזקא שחייב כמ"ש הפוסקים. וא"כ זהו דינא דגרמי ומשפטו חרוץ סופו יורש גהנם. ואפשר בזה רמז מש"ה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם הכונה ולא תתורו וכו' וכי תימא הרהור בעלמא הוא ואם אמרו גרמא בנזיקין פטור כ"ש גרמא בהרהור לזה אמר אשר אתם זונים אחריהם הא הוי בריא הזקא וחייב לכן ולא תתורו:

ג. טעם לחילוק הפרזים והמוקפים דרך דרש. אפשר במ"ש במדרש שוחר טוב מזמור ק"ו זכרני ה' ברצון עמך אמר דוד רבון העולמים כשתעשה ישועה על ידי מרדכי זכרני א"ל הקב"ה חייך לך אני מדכר קדמאי איש יהודי שהיה משבט יהודה ואחר כך ושמו מרדכי עכ"ל וכתבנו בעניותנו שכונת דוד הע"ה שידע ברוח הקדש שבזכות נדבתו לבית המקדש עשרת אלפים ככר ניצולו ישראל בגזרת המן שקנה ישראל בסך עשרת אלפים ככר וכמ"ש רבינו מהר"א מגרמיזא בשערי בינה כ"י דבזכות נדבת דוד הע"ה נתבטלה גזרת המן והבאתי דבריו על כסא דוד. ויומתק יותר לפי מ"ש הרב יערות דבש דעשרת אלפים ככר כסף נתנם המן בציווי אחשורוש לצדקה. ולזה אצטריכו עשרת אלפים ככר נדבת דהע"ה לבטלם. ומשו"ה דהע"ה היה שואל שיזכר שמו בישועתנו מהמן והבטיחו הקב"ה שיזכר בתחילה ואח"כ מרדכי. ולפ"ז אפשר דמרדכי ובית דינו המה ראו לעשות זכר לדהע"ה ולכן הפרזים קורין ביום י"ד גימט' דוד שבשבילו ניצולנו כמדובר. ועוד אפשר כפי הקדמה שכתבנו בעניותנו בדברים אחדים ששאול היה כח בידו לתקן פגם הירך ואדרבא קלקל מאד אכן דוד בשירותיו תקן הירך כמ"ש נעימות בימינך נצ"ח. ומשו"ה שאל דוד שיהא נזכר בישועתנו מהמן בתחילה ע"ש באורך. וזה רמז פרזים גימט' שאול דע"י שאול נשארו כעיר פרוצה אין חומה. וקורין בי"ד גימט' דוד שהוא תקן. והמוקפים על שם מרדכי כי כן מרדכי גימט' רע"ד וב' כוללים כנגד מרדכי היהודי הם רע"ו גימט' מוקפי"ן. קורין בט"ו. והענין דהגאה הוא פוגם בשם י"ה כמ"ש רבינו האר"י ז"ל. וכתבנו בעניותנו דמרובה מדה טובה דמי שהוא עניו שם י"ה יהיה בעזרו וז"ש בתרגום המיוחס ליונתן ע"פ ויקרא משה להושע בן נון יהושע וכד חמא משה ענותנותיה דיהושע וכו' דכיון דהיה עניו שם י"ה בעזרו ולכך קראו יהושע דשם י"ה בראשו לומר יה יושיעך מעצת מרגלים. ולפי המפרשים דמקודם כבר קראו יהושע אלא שהכתוב כתבו כאן שאמר לו יה יושיעך וכו' אפשר דמשו"ה בחר משה רבינו ע"ה ליהושע לילחם בעמלק כי בא זדון עמלק בגאוה רבה. ולכן שם י"ה עוזר לכל ישראל הנלחמים בעמלק כמש"ה כי יד על כס יה מלחמה וכמ"ש הרב צמח דוד סוף בשלח לפי דרכו דשם יה להצליח לכל לוחם בעמלק. ולדרכנו ניחא דעמלק נתגאה מאד. ולכן שם י"ה יכחידנו. ומטעם זה נבחר יהושע לילחם בו דיהושע עניו ושם י"ה עוזרו. ואמרו במדרש איש יהודי שקול מרדכי כמשה רבינו בדורו דכתיב והאיש משה עניו מאד. וכתבו המפרשים דמרדכי היה עניו ומשו"ה על ידו דשם יה שומרו ושם י"ה עוזר לילחם בעמלק נאבד המן וזרע עמלקים נהרגו. ומטעם זה תקנו מוקפים בי"ה נגד מרדכי העניו דשם יה שומרו ושם יה עוזר לאבד עמלק. ומוקפים תלו בימות יהושע כי היה עניו ושם יה בעזרו ואבד לעמלק. ושושן צהלה על הנס ושמחה על שקבלו התורה שעל ידה זוכים ישראל בב' עולמות עה"ז ועה"ב וכתיב בי"ה ה' צור עולמים ולכן קורין בשושן בט"ו גימט' י"ה. וירושלם כסא ה' קורין בט"ו כי יד על כס י"ה. וישראל שם י"ה מעיד עליהם וכתיב ירושלים הבנויה ששם עלו שבטים שבטי י"ה ולכך קורין בט"ו:

וזה רמז מאמרינו אור גדול שצמחה להם גאולה וגואל זה מרדכי שהיה עניו ומאיר בו שם יה לבטל עמלק כי יד על כס יה מלחמה בעמלק מה כתיב ביה ליהודים היתה אורה ושמחה דהדור קבלוה וצריך להיות ענוים כמ"ש ויחן שם ישראל באחדות אחד ולא יתכן אלא בענוה:

ואל זה אביט בפרק הנושא. ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שיהיו ענוים ושם יה שומרם ועי"ז יאבד עמלק. וכן שמן זית זך ר"ת מרדכי היהודי בגימט' כמ"ש רבינו מהר"א מגרמיזא. וגם רבינו אפרים כתב כן כמו שהבאתי לעיל בדף זה ע"ש. כתית שהיה עניו ולכן למאור שניצולו מהמן והיה סיבה לבנות בית המקדש להעלות נר תמיד. ובזה נר רשעים ידעך נ"ר גימטריא עמלקי. וזהו אמלאה החרבה כי רמי גימטריא עמלקי. וזהו הרמז יכרסמנה חזיר מיער וכתב רבינו אלעזר מגרמיזא ע' תלויה ונשאר רמי גימטריא עמלקי ולדרכנו יומתק בהקדמה שכתב רבינו אלעזר הנזכר והביאו הרב מנות הלוי ז"ל כי כל שררת המן ע' יום ונתלה. ואפשר לרמוז במ"ש שמואל הנביא כן תשכל מנשים אמך וכתבו המפרשים משם הרב מהר"ם אלשיך ז"ל דשמואל הנביא ע"ה נתנבא על מפלת המן ואפשר לרמוז דתיבת כן גימט' ע' כי לסוף ע' יום יתלו את המן בכח תורת אמת הרמוז בר"ת תשכל מנשים אמך שהוא אמת שהיא התורה. וזה רמי גימט' עמלקי ירמוז להמן. וכתיב ע' תלויה דשלט ע' יום ונתלה. וכאשר נ"ר רשעים ידעך תבנה ירושלם ובא לציון גואל להעלות נר תמיד בב"א: