אהבת דוד ח׳

דרוש ח' לשבת כלה בס"ד

אתמר במדרשא ה' צורי וגואלי ה' צורי במרה. וגואלי במדבר סיני:

עיקר העבודה לאלהינו יתברך היא הכונה בלב שלם ובדעת שלימה ובפרט בתפלה ובברכות שיהיו פיו ולבו שוין להבין דברי הברכות והתפלות ולשים אל לבו כי הוא מדבר לפני הקב"ה רבון כל העולמים וכמ"ש רבי אליעזר לתלמידיו בברכות דף כ"ח כששאלוהו למדנו ארחות חיים ונזכה בהם לחיי העוה"ב ואמר להם הזהרו בכבוד חבריכם וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי ת"ח ובשביל כך תזכו לחיי העוה"ב. והאר"ש תענה להבין קצת אמרי קדוש. ונקדים משז"ל בת"כ ואהבת לרעך כמוך א"ר עקיבא זה כלל גדול בתורה בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם יותר גדול ממנו. ופירשו התוס' בספר דעת זקנים דכונת בן עזאי דאסיפיה דקרא סמיך דכתיב בדמות אלהים עשה אותו דמקרא דר' עקיבא לא שמעינן אלא דעלך סני לחברך לא תעביד ובא בן עזאי ואמר שאף אם הוא אינו חושש לכבוד עצמו יש לו לחוש לכבוד חבירו לפי שרואה דמות חבירו ואינו רואה דמות עצמו ולכן אמר שמקרא זה כולל יותר מקרא דואהבת לרעך כמוך עכ"ד. וכבר ידוע מה שפירש רש"י ז"ל כי ואהבת לרעך כמוך יש לפרש להקב"ה כב יכול שמענותנותו הגדולה נקרא רע כמש"ה רעך ורע אביך אל תעזוב. וא"כ כונת רבי עקיבא שאמר ואהבת לרעך כמוד כלל גדול בתורה ברורה דבמצוות שבין אדם לחבירו יזהר מכח ואהבת לרעך כמוך כפשוטו. ובמצוות שבין אדם למקום אז יכלול ואהבת לרעך כ"י להקב"ה כמדובר. ואפשר שכונת רבי אליעזר כמו שאמר בן עזאי שיזהרו בכבוד חבריהם הגם שאינם חוששים בכבוד עצמם וגם אמרה בלשון הזהרו שיזהרו באזהרה בכבוד חבריהם. וכשם שאמר ר' עקיבא כי ואהבת לרעך הוא כלל גדול דמשמעו מצוות שבין אדם לחבירו ומצוות שבין אדם למקום. גם כונת רבי אליעזר כן דממה שיזהרו בכבוד חבריהם מטעם כי בצלם אלהים עשה אותו. משם נלמד ק"ו ליזהר בכבוד אב ואם התחתונים ועאכ"ו ליזהר בכבוד אב ואם העליונים קבה"ו ובזה ישמרו כל המצוות בין שבין אדם לחבירו בין שביז אדם למקום. ומזה נמשך וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם מתפללים דכיון שמוזהרים בכבוד חביריהם ק"ו' לכבוד ה' ואם יתפללר בפיהם ולבם רחוק אין זה כבודו יתברך ח"ו כי עיקר העבודה הוא בלב כדכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואמרו רז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה. הביטה וראה כי התפלה נקראת עבודה שבלב דאם בפיו ידבר ובקרבו לבו בל עמו וחשב מחשבות בעסקי הבלי העה"ז אין זה עבודה. ומאחר שהעיקר היא הכונה מזה נמשך ומנעו בניכם מן ההגיון גירסא לבד שהעיקר הוא להתבונן ולמסבר קרא"י דבכל בעינן פיו ולבו ובהגיון אין לבו שלם מיקרי כל דלא הוי גמיר וסביר:

ועלה מן הארש יתרון הכשר הכונה שלימה בכל לב היא העולה ולפי רוב הכונה והדבקות בו יתברך ובתורתו כן יהיה שכרו מאת ה' וז"ש בעז לרות ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו שראה בעז ברוח הקדש טוב לבה וכשרון כונתה במעשיה ואמר ראויה זו ליטול שכרה משלם כי בלב שלם עושה. ותאמר אמצא חן בעיני אדוני כי נחמתני וכי דברת על לב שפחתך ופירש בספר תורת הסד וכי דברת על לב שפחתך דברת דברים טובים עלי כאלו היית על לב שפחתך בעצמו וראית אותו וידעת מה היה בו וכו' ע"ש:

ואפשר לפרש ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך וכו' ונקדים מ"ש בשוחר טוב על פסוק בצאת ישראל ממצרים א"ר פנחס הכהן בר חמא ברקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשה הצדיקים ועושה פירות. וכבר בדרוש הקודם כתבנו דעל פי הדין אין הצדיק זוכה בפירות ההם דאפילו אם הרויח הנפקד בפקדון אינו חייב לתת למפקיד הריוח כמ"ש מור"ם בח"מ סימן רצ"ב וק"ו דלא דמי לפקדון כלל כי שכר מצוות בהאי עלמא ליכא וא"כ כל מעשה הצדיקים אין להם פרעון אלא לעוה"ב ומי שם פה לתבוע פירות כשלא יש קרן כי גם את הכל אינו משתלם אלא לבסוף אך ברוב רחמיו וחסדיו הרבים בכל מצוה הקב"ה קובע שכרו ומיחדו וזורעו ונותן לו הפירות והוא לפני ולפנים משורת הדין. ובזה נבין מאמר המפורסם ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה וכו' א"ר חסא אשר באת לחסות תחת כנפיו והוא תמוה כי רבי חסא לא דיבר כלום רק שם שמו הקדוש באמצע הפסוק לבד וכבר דשו ביה רבים. אמנם אפשר דכונת בעז הכי הוי ישלם ה' פעלך על גוף המצוה. ותהי משכורתך הם הפירות הבאות מנטיעת המצוה שזורעה הוא יתברך דמן הדי אינו חייב כלל לתת הפירות על זה אמר ותהי משכורתך מה שנשכרת המצוה בפירות גם זה תהי משכורתך שלימה. ועל זה הוקשה לרבי חסא מאי עביד בעז בתפלתו כי כך היא המדה מדת רחמיו יתברך. ורמז לנו רבי חסא דהכתוב עצמו מפרש אשר באת לחסות תחת כנפיו כלומר על מצות הגרות בעצמה הוא שהתפלל בעז דהוה אמינא דמהגרות ואילך שכבר היא יהודית אז ודאי הנה שכרה ופירותיה תטול תזכה ככל נשים צדקניות אבל על מצות הגרות בעצמה התפלל בעז שתזרע ותצמיח:

ובזה נביא לרמוז בפ' מזמור צ"ז. שמעה ותשמח ציון ותגלנה בנות יהודה למען משפטיך ה' כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים אוהבי ה' שנאו רע שומר נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. והדברים צריכים ביאור הן קשר"ן של דברים. והן פירוש הדברים בעצמן. ולא נעלה ארוכ"ה בדקדוקים והצעות. כי כן דרכנו בקונטריסנו שלא לטעו"ן טעו"ן כיום מש"א במדב"ר:

ונהירנא כד הוינא טליא שראיתי לאחד קדוש בכ"י שפירש פסוק אוהבי ה' וכו' במ"ש בגמרא ביבמות דף ק"ג א"ר יוחנן ז' בעילות בעל אותו רשע שנאמר בין רגליה וכו' והא מתהניא מעבירה א"ר יוחנן משם רשב"י כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים ואמרו פרק חלק דרבי עקיבא יצא מסיסרא וז"ש אוהבי ה' שנאו רע יעל דלא מתהניא מעבירה דטובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים. וכי תימא איך באה יעל לזה לז"א שומר נפשות חסידיו נפש רבי עקיבא ודעמיה שהיו שם (כמ"ש בלקוטי תורה כ"י) מיד רשעים סיסרא יצילם אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת ר' עקיבא ע"כ מה שראיתי כתוב כמ"ש במקומות אחרים בס"ד:

והנה הרב באר שבע בתוספותיו על הוריות דף י' הביא מ"ש רד"ק דמ"ש בויקרא רבה פ' כ"ג ותכסהו בשמיכה שמי כה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע מכחיש זה וכתב עליו שרי ליה מריה שהכונה שלא נהנית ע"ש. ובאמת דלשון שלא נגע בה אותו רשע הוא קשה והרב באר שבע לא הביא לשון לא נגע. וכבר כתבתי אני בעניי בפתח עינים דאפשר דרבי יוחנן ידרוש שמי מעיד שלא נהנית. ושם כתבתי דמספר הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל משמע דבא עליה ז' פעמים ע"ש:

ברם חזה הוית להרב הגדול מהר"י דוד ז"ל בספר צמח דוד בהפטרת בשלח דף קנ"ט ע"ב שהביא משם דרושי האר"י ז"ל דמאמר ז' בעילות בעל אותו רשע אינו חולק על מאמר בשמיכה שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע אלא שידה היתה מוכנת שם ושכב עם השידה ויעל תקעה היתד ברקתו לפי שידעה ברוח הקדש שיש לו ניצוצות של קדושה בראשו מצד עשו ולפיכך תקעה היתד ברקתו לקבל אותם הניצוצות אשר בראש סיסרא ומאותם הניצוצות יצא רבי עקיבא ובזכות זה יעל נתגלגלה בעלי הכהן ששימש בכהונה גדולה וז"ש מנשים באהל תבורך זהו תורף דבריו. והרואה יראה שבלשון כלו שהביא הרב צמח דוד ז"ל מדרושי האר"י ז"ל יש גמגומים וכעת לא ידעתי שרש דברי האר"י ז"ל איפה הם רועים ולא אצא חפש"י כי פנאי לא היה לי:

אמנם הני מילי שפירי הם קלורית לעין להבין דברי רז"ל. והרב צמח דוד זלה"ה הקשה על זה ממ"ש בגמרא והא קמתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים וכתב דצ"ל דכל זה דקאמר הגמרא למאי דהוה נראה לעינינו שבא עליה וצריך שיהיה זה כפי הדין שאם הוא שלא כדין שאעפ"י שלפי האמת היה שידה עכ"ז היה אסור מפני מראית העין לכך מהדר הגמרא שהיה כדין גם כפי הנראה אבל לפי האמת שידה היתה אלא שהוא דבר נעלם מן העין ועז"א שמי מעיד עליה שאין יודע בזה רק הב"ה לבדו עכ"ל. ודברי הרב ז"ל דחוקים ורחוקים דמאי קאמר לפי הנראה לעינינו ומפני מראית העין וכיוצא. הלא יעל וסיסרא לבדם אין רואה ואין יודע ואין מקיץ ולא תשורם עין כלל. ודבורה שנתנבאה והודיעה בנבואה מה שהיה דברים שבסתר שלא נודעו כלל היא הודיעה שלא נטמאת יעל וידיעת הענין וצדקת יעל באים כאחד כחדא שריין ומי שידע הענין מדבורה בנבואתה ידע שיעל טהורה ונקיה וברישא אמרה תבורך מנשים יעל ואח"כ בין רגליה וכו' פיה פתחה בחכמה בצדקתה של יעל ותו לדבריו מאי אהני הש"ס שיהיה כדין אטו משום דטובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים מותר לעשות כן. ותו מי בוחן לבות למען דעת דלא מתהניא אטו נאמנת יעל לומר כן. ותו דכולי עלמא ידעי שעשתה כן להצלת ישראל. אלא דהש"ס גלי לן דמלבד דעשתה להצלת ישראל ומסרה עצמה לא נהנית כלל:

ודע שאני בעניי כתבתי במקום אחר על הקדמה זו שהביא הרב צמח דוד לפי הרשום בזכרוני ובו בפרק לא חזרתי לחזות בנועם דברי הרב ז"ל ולכן מדנפשאי כתבתי כלשון הזה וצ"ל לפ"ז דמ"ש בש"ס והא קמתהניא מעבירה היינו על קרוב בשר כמ"ש בקדושין דף כ"ג דשלא כדרכה אית לה הנאה וכמ"ש מהרימ"ט בחידושיו עד כאן לשוני והוא באפיק נחלים (סוף נחל אשכול נחל שורק) דף פ' ע"א ע"ש ובמ"ש לפנים ודוק. והוא אגב שטפאי דהרי מסיק בגמרא דקא שדי בה זוהמא וא"כ אין אנו יכולים לפרש והא קמתהניא על קרוב בשר לחוד:

אכן עתה נ"ל לישב דודאי יעל להצלת ישראל מסרה עצמה להתיש כחו ולהורגו ולבער קוץ מכאיב וסילון ממאיר מן העולם. ועלה על לבה אפילו שתאסר על בעלה לא אכפת לה להצלת ישראל והיא לא ידעה הנס המופלא הזה שיעשה לה הקב"ה שתבא שידה ולא יגע בה. והש"ס פריך לדעתה שמסרה עצמה ממש להצלת ישראל ס"ס והא מתהניא מעבירה ומשני טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים וליכא הנאה כלל וכל זה למה שמסרה עצמה באמת לעבירה לשמה וכמ"ש בנזיר דף כ"ג דיעל עשתה עבירה לשמה וע"ז פריך והא קא מתהניא מעבירה ואשכח שינויא דטובתן של רשעים לרווחא דמילתא לגלות צדקת יעל ואה"נ דאפילו לא היה תירוץ זה היא עשתה עבירה לשמה. אלא שטוב צדקתה ולבה ראה אלהים והצילה לגמרי וא"כ לא קשיא מהגמרא כלל:

ולפי דברי הרב האר"י ז"ל הנאמרים באמת אתי שפיר מאי דכתיב תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני דהנה אע"ג דיעל עשתה עבירה לשמה למסור עצמה לסיסרא להצלת ישראל ושריותא היא גבה מ"מ אסורה לבעלה כמ"ש הרב מהר"י קולון שרש קס"ח והרב שבות יעקב ח"ב סימן קי"ז ע"ש אמנם כיון דלא נגע בה ושמו יתברך העיד עליה שנזדמנה לה שידה א"כ מותרת לבעלה וז"ש תבורך מנשים יעל ולא תימא כי היא מבורכת על הצלת ישראל ובאה תשועה על ידה אבל נאסרה על בעלה לא כי אלא היא אשת חבר אגידה ביה ואשתו היא מותרת לו כי לפי האמת לא נטמאה מנשים באהל תבורך היא העולה לבא בעלי כהן גדול כמו שפירש הרב ז"ל. ולפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דאסתר גלגול יעל וכמו שסיסרא נפל ביד יעל כן המן ביד אסתר ורמוז הככבים ממסילותם נלחמו ר"ת המן עכ"ד. ואפשר להרחיב דהשוו ג"כ דכשם דליעל נזדמנה לה שידה כן אסתר היתה מפרדת צד הרע שלה ואחשורוש נטפל ברעתה והיא שנתעברה ויצא דריוש ואסתר טהורה ויושבת בחיקו של מרדכי כי מ"ש בספר טורי אבן פ"ק דמגילה דבריו קשים וביותר קשים דברי הרא"ש בתוספותיו שהיה בן מרדכי והוא הפך מדרש רבה פרשת שמיני כמ"ש אני בעניי בקונטריס רוח חיים דרוש א' ושם בעניותי ביארתי הקדש ע"ש באורך. ולפ"ז אפשר דזהו כפל הכתוב שסיים מנשים באהל תברך כשתבא יעל בגלגול אסתר וכן באהל תברך גימטריא אסתר עם הכולל ודוק:

ולפי פשוטו אפשר במשז"ל והביאו הגהות מיימוניות פט"ו דאשות מה טיבה של יעל שבאת תשועה גדולה על ידה אמרו אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה מכאן אמרו אין לך כשרה בנשים אלא אשה שעושה רצון בעלה עכ"ל. וז"ש תבורך מנשים יעל שבאת תשועה על ידה. ולמה זכתה לזה לז"א אשת חבר שתמיד היתה חושבת שהיא אשת חבר לעשות רצון בעלה. והוא תכלית האשה לעשות רצון בעלה ולכן מנשים באהל תבורך שנתגלגלה בעלי כ"ג כמ"ש האר"י ז"ל ומדה כנגד מדה לפי שהיתה תמיד משועבדת לבעלה וכל מעייניה בזה לעשות רצונו לכך נתעלית שתהיה בגלגול עלי כ"ג והוא מושל על אשתו. ובשכר שהיתה משועבדת לבעלה ונמצא הבית מתנהג במדת החסד כמ"ש מז"ה ז"ל בחס"ל. לכך נתגלגלה בעלי כ"ג שהיה גלגול אהרן הכהן שכלו מלא חסדים:

נמשך לזה אפשר לרמוז מה שאמרה חנה לעלי לא אדוני כי הנה כתב הרב רבינו האר"י זצ"ל דחבר היה גלגול רחב וחנה היתה גלגול רחב וז"א רחב פי על אויבי. א"כ נמצא דבגלגול שעבר חנה היתה חבר ועלי יעל אשתו של חבר והוא שרמזה חנה לא אדוני כלומר אני אדונך שאני חבר ואתה יעל שהיית משועבדת לי ואני אדונך. ואתה לא אדוני וכמ"ש במ"א:

הדרן לדברי רבינו האר"י זצ"ל הניתנין למעלה דיעל ברוח הקדש מחצה וחלפה רקתו של סיסרא גלגול עשו שבראשו היו ניצוצות הקדושה להוציאם לאור משם ולהעלותם ומאותם ניצוצות שבראשו יצא ר' עקיבא. וזו מרגלית טובה לקושיא עצומה שהקשה הרב זית רענן ז"ל בספר יהושע משם הגאון מהר"ר ישראל ז"ל אב"ד דק"ק קאליש דכתב הרמ"ע דרבי עקיבא יצא מיעל שבא עליה סיסרא וקשה דרבי עקיבא ס"ל דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והיא קושיא חזקה אימתני ותקיפא ומה שתירץ הרב ז"ל לא נהירא וכמו שכתבתי אני עני בקונט' פתח עינים בסנהדרין על דף צ"ו ושם ישבתי בדוחק. ובהגלות נגלות אמרי קדוש תנוח דעתנו כי הניצוצות קדושות היו בראשו ומחצה וחלפה רקתו אוי נא אמרה לה רק"ת שיצא ממנה הקדושה. והניצוצות עלו לבאר ומשם באו כדרכם וסיסרא לא בא על יעל. ואני בעניי כתבתי במקום אחר דאפשר דמ"ש הרמ"ע ז"ל לאו דוקא. ועתה חזרתי וראיתי דברי הרמ"ע במאמר חקור דין חלק ה' פרק י"א ורואה אני דבהדיא כתב שם הרמ"ע דבא עליה סיסרא ונתעברה ממנו בביאה שלישית דכתיב בה שכב משא"כ ביאות אחרות שש הנה שנא ה' ע"ש ומוכח דהבין הדברים כפשט הש"ס דיבמות וצריך לידחק כמ"ש בפתה עינים בסנהדרין ע"ש:

ועל פי כל האמור יש לפרש פ' הנז' בסגנון זה אוהבי ה' כיעל הגם שהיא לא ידעה שתעשה לה נס והיא הכינה עצמה לעשות עבירה לשמה כמו שאמרו בנזיר דבזה היתה הצלת ישראל והטעם דאוהבי ה' שנאו רע דטובתן של רשעים רעה לצדיקים כמ"ש בש"ס. וזה לפי מחשבתה. אך הוא יתברך שומר נפשות חסידיו בין ליעל שלא נטמאת בין לנפש ר' עקיבא ודעמיה שהיו שם שלא יצאו דרך ביאת גוי על בת ישראל ה"ו. מיד רשעים נחש וסיסרא יצילם. אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה ס"ת רבי עקיבא שהיה אור זרוע ולא זרע טמא מביאת גוי בבת ישראל וזרוע נוטריקון רע ר"ת רבי עקיבא ו"ז אחד בגימט' שקדש שמו ויצאת נשמתו באחד. ולישרי לב הנפשות שהיו עמו כמ"ש האר"י ז"ל שמחה שעלו הניצוצות לשכינה הנקראת שמחה ואח"כ באו כדרכם ולכן נרמז בסופי תיבות כלומר שהיה זה בסוף כשמחצה וחלפה רקתו וראשי תיבות אוהבי שנאו רע ראש שם רמז דניצוצות אלו היו בראש. ובתוכם ה'. על דרך שמי כה הוא העד שלא נגע בה. אלא עשו איש שד"ה שדה נזדמנה לו. ורמוז בר"ת נפשות חסידיו מיד רשעים יצילם גימט' שדה עם הכולל. שומר נפשות חסידיו ר"ת נחש כי הוא יתברך שומר נפשות חסידיו מהנחש. גם יעל ר"ת יצא עקיבא לאור כי על ידה יצא לאור נפש רבי עקיבא:

ואולם על פי דרכנו אפשר לרמוז בפסוקים אלו עפ"י הקדמתנו והקדמות אחרות. זה יצא ראשונה דאמרו בזהר הקדוש דטעם בת שבע שנשאת לאוריה כטעם לצ"ד דארץ ישראל נתנה ביד כנען בתחילה ובזה שמעתי בקטנותי מפי הרב המובהק כמהר"ר ישראל מאיר מזרחי זלה"ה הרב המחבר ספר פרי הארץ שהיה מפרש קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה. ואנו בעניותנו נפרש קצת פסוקים מה לפנים מה לאחור ואתיא מביניא פירוש פ' קולי אל ה' אקרא שפירש הרב הנז' וזה סדרן של כתובים. מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה אני שכבתי ואישנה הקיצותי כי ה' יסמכני. ובמקום אחר אני העני פירשתים אמנם עתה אומר בסגנון אחר. ונקדים מ"ש פ"ק דע"ז א"ר יוחנן משום רשב"י לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראוים לאותו מעשה וכו' ולא עשו אלא לומר לך שאם חטא יחיד אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה אף אתה עשה תשובה ואם חטא צבור אומרים להם לכו אצל צבור שעשו תשובה אף אתם עשו תשובה וצריכא דאי אשמועינן יחיד משום דלא מפרסם חטאיה אבל צבור דמפרסם חטאיהו אימא לא צריכא ואי אשמועינן צבור משום דנפישי ברחמי אבל יחיד אימא לא צריכא:

והנה מלך כרבים דמי וכמ"ש הרשב"א סימן קמ"ח ודוד הע"ה בהאי פחדא הוה יתיב שלא יאמרו אין זה אמת דענין דהע"ה הוצרך להורות תשובה ליחיד דהא מלך כרבים דמי. וכשאירע ענין אבשלום דאמרו רז"ל דאותן ששה חדשים היה דהע"ה מתכפר בשעירה כהדיוט נחה שקטה דעתו דקושטא קאי דענינו להורות תשובה ליחיד. אבל מצד אחר דואג ואחיתופל יצאו לטעון דמי לא ידע דיחיד מתקבל בתשובה והלא אדה"ר עשה תשובה וקין ומ"ע להתודות ולשוב בתשובה ואין אנו צריכים לדוד הע"ה ללמד תשובה ליחיד. ודוקא צבור הו"א דמפרסם חטאיהו ולא תקובל תשובתם ולזה לא היו ראוים ישראל אלא להורות תשובה לצבור וקמ"ל דמפרסם חטאיהו. מצד אחר נפישי ברחמי ותשובתם מתקבלת אבל דוד הע"ה דמפרסם חטאיה כרבים ובצר ליה אפושי ברחמי אין תשובתו מקובלת. והם טועים דאדרבא מכח זה הוצרך דהע"ה דלא היה ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי אלא שאם חטא יחיד כמוהו דמפרסם חטאיה כצבור הו"א דלא יתקבל בתשובה על כן הוצרך דהע"ה לומר דאפילו יחיד דלא מפיש ברחמי והוא מפורסם חטאו כמו צבור אפ"ה מקובל וה"ה כל יחיד בכל אופן שיהיה. ומ"מ צריכותא דהש"ס שפיר דס"ס אינו חילול ה' כמו צבור גדול והו"א דלא יתקבלו:

ומאד היה מצטער על זה דאמרו ז"ל דהקב"ה הראה למשה רבינו ע"ה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים שאינו טהור ואלו ואלו דברי אלהים חיים ושאל משה רבינו ע"ה א"כ מה יעשה ישראל וא"ל הקב"ה דהדבר מסור לחכמי הדור. וא"כ דדואג ואחיתופל גדולים בתורה נינהו ואביזרייהו והסכימו לזה. כל ישראל יסמכו עליהם דהדבר מסרו הקב"ה לחכמי הדור וגם זה כאחת מההלכות. והגם דדוד הע"ה ידע דלא אמרן אלא בלומדי תורה לשמה והם צדיקים ויראי ה'. אבל אלו וחבריהם דבריהם לעו כי לא יראו אלהים. אבל ישראל לא ידעו זה וצר לו לאדונינו דהע"ה על זה:

ובזה נבא אל הביאור מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום דהגם דצר לו מאד מ"מ כל מעייניו לעבודת ה' ולתקון הנפש ולכן בראותו שהיה מתכפר בקרבן יחיד ש"ר לו נאמר דידע דחטא להורות תשובה ליחיד. אך כמו הצע"ר עלה ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי כלומר הן בעודני הולך וצוער בצרותי. נוסף על מכאובי רבים בתורה קמים עלי בטענות והוא. רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו כלומר רבים בתורה אומרים שאני כמו רבים דמפורסם החטא ודוקא רבים דנפישי רחמי אך הוא אין ישועתה לו באלהים סלה כי הוא יחיד דליכא מפיש ברחמי ואיכא מפרסם חטאיה ואין ישועתה לו. והם רבים בתורה וישראל נוטים אחריהם ואתה ה' מגן בעדי שהצלתני מדומה כמ"ש בזהר הקדוש. כבודי שתחזור מלכותי. ומרים ראשי ששלמה בן ב"ש ימלוך קולי אל ה' אקרא כמ"ש בשבת פרק במה מדליקין ששאל דהע"ה שיודיע שלא חטא ומחל לו על איזה סרך הנמשך מזה והשיבו הקב"ה בחיי בנך אני מודיע והיינו כשדבקו שערים זה בזה והלך שלמה הע"ה והביא ארונו של דוד המלך ע"ה ונפתחו השערים וידעו כל ישראל שמחל לו הקב"ה וז"ש קולי אל ה' אקרא להודיע שמחל ויענני מהר קדשו סלה שיודיע כשיבנה שלמה בה"מ. וארז"ל באותה שעה חיה דוד וז"ש הקיצותי שנתעוררתי ובא לי רוח חיים כי ה' יסמכני. ונודע לכל כי ה' יסמכני:

והרב מהר"ם מזרחי ז"ל היה מפרש פ' זה לבד בהקדמת הזהר הקדוש הנז' וז"ש קולי אל ה' אקרא להודיעני מה זה היה ענין ב"ש ויענני מהר קדשו סלה שהענין כמו שא"י נתנה לכנען קודם ישראל כן ב"ש נתנה לאוריה קודם ע"כ שמעתי מהרב הנז' ז"ל:

אמור מעתה דיש לרמוז בהני קראי דאתאן עלייהו. שמעה ותשמח ציון הבינה מפלאות תמים דעים שבתחילה נתנה לכנען ואח"כ לישראל ומזה נמשך ותגלנה בנות יהודה נשים שהיו ליהודה תמר ורות ובת שבע שבאו בדרכים אלו שהכל בשרש וטעמים למען משפטיך ה' ורחמים גדולים ככל צדקותיך. וכי תימא רות איד יכולה להתגייר כמ"ש המפרשים משם הרב נחלת בנימין שחקר דקי"ל גורל קנה וכל שר מע' שרים קנה אומה אחת וא"כ איך יכולים להתגייר כי הם תחת ממשלת השר ההוא ותירצו כי כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ומצו לבא אל ממ"ה הקב"ה וזה טעם רות וז"ש כי אתה ה' עליון על כל הארץ מאד נעלית על כל אלהים ואין רשות לשר לפקפק. ולכן אוהבי ה' שהם גרים שנאו רע לעע"ז. והקב"ה שומר נפשות חסידיו ר"ת נחש וס"ת רות מיד רשעים יצילם מהסט"א. והמצוות נקראים אור כמו שאמרו בב"ר ויאמר אלהים יהי אור אלו מעשיהם של צדיקים. וכבר הלא מראש כתבנו דבעז התפלל על רות שיזרע מצותיה ותאכל פירות. וז"ש מיד רשעים יצילם וניצולה רות מהנחש כרמוז באומרו שומר נפשות חסידיו כדאמרן. ועל זה אור זרוע שמעשה רות זרוע לצדיק בשביל הצדיק בעז שהתפלל עליה כדאמרן. ולישרי לב שמחה הם הצדיקים ירונו וישמחו לאכול מפירות מעשיהם הטובים:

או יאמר בסגנון אחר ישלם ה' פעלך וכו' והוא דאמרו בבבלי פ"ק דקדושין ובירושלמי פ"ב דפאה הזכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. והקשו המפרשים דתנן אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעה"ז. והיינו אלו המצוות ותו לא ומהא דקאמר הזכות יש לה קרן ויש לה פירות משמע דבכל המצוות מיירי. ואפשר לומר דמאי דתנן אלו דברים היינו דהני מיד כשעשאם הקב"ה קובע לו קרן ולתת לו פירות ובהכי דייקא לשון המשנה בנסח דמייתי פ"ק דקדושין אלו דברים שאדם עושה אותם אוכל מפירותיהם בעה"ז ודייק לומר שאדם עושה אותם דתכף בעשייתן כ"י קובע לו פירות. אבל שאר מצוות זורעם והם עושים פירות. והמפרשים תירצו דאם טורח האדם בעשיית המצוות בטרחא ההיא נותן לו פירות בעה"ז. והשתא היינו יכולים לומר. דמ"ש ותהי משכורתך שלימה היינו שזורע המצוות. ועל זה קשיא ליה לרבי חסא דפירות זריעת המצוות אינו חייב הקב"ה לתת אותם וכמו שכתבנו לעיל מראש מקדם. וקרא כתיב ישלם ה' פעלך דהיינו מן הדין וכמ"ש הרב פרשת דרכים כדאמרינן פרק הזרוע תני תנא ישלם ואת אמרת מדת חסידות ופירשה הרב ז"ל דבגרים ליכא מי הקדימני עש"ב. ואנו בעניותנו נאמר דרבי חסא סבר דישלם קאי אכולא מילתא ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה והפירות של זריעת המצוות אינו מן הדין ואיך קאמר ישלם. לז"א אשר באת לחסות. כלומר לא מיירי בעז בפירות זריעת המצוות רק בפירות הטרחא שטורח בעשיית המצוות ורות כמה טרחה בדרך לבא להתגייר ועל זה הטורח יש פירות בעה"ז כמ"ש המפרשים כאמור ובמצות הגרות דליכא מי הקדימני. גם הטורח של הגרות נמי נגרר אחר ישלם ובהכי ניחא לשון המאמר ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלימה אמר ר' חסא אשר באת לחסות וכפי דרכנו מה שנרגש רבי חסא הוא דכתיב ישלם ותהי משכורתך:

ועוד אפשר לומר במ"ש רבני אשכנז במאמרם ז"ל כל מה שאוכלים ישראל בעה"ז הוא בשכר האמונה ופירשו דיש להעיר דשכר מצוות בהאי עלמא ליכא והאיכא בל תלין והתירוץ לזה הוא דקי"ל דשוכר פועלים ע"י שליח ליכא בל תלין ותרי"א מצות היו על ידי משה רבינו ע"ה וליכא בל תלין. אך אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וח"ו איכא בל תלין לכך הקב"ה משלם בעה"ז שכרם וז"ש כל מה שישראל אוכלים בעה"ז הוא בשכר האמנה דהיינו אנכי ולא יהיה לך כי אלו שמענום מפי הגבורה. והנה במעמד הר סיני היו כל נשמות הגרים וכל נשמות העתידות וכלם שמעו בסיני אנכי ולא יהיה לך. והכא קאמר ישלם ה' פעלך ומשמע בעה"ז וכמו שתרגם יגמול ה' ליך גמול טב בעלמא הדין על עובדך טב ויהי אגריך שלימה לעלמא דאתי וקשיא ליה לרבי הסא דשכר מצוות בהאי עלמא ליכא לז"א אשר באת לחסות תחת כנפיו דקבלת אלהותו יתברך וכבר נפשך שמעה בסיני אנכי ולא יהיה לך ועכשיו נתעוררת לקבל ונתגיירת וא"כ על זה הקב"ה משלם שכר בעה"ז דנצטוית מפי הגבורה כ"י וכמו שאמרו שישראל בעה"ז הם אוכלים בשכר האמנה כמדובר:

ויראה לומר רמז אחר בהקדים חקירת הראשונים שהקב"ה קדשנו במצותיו רמ"ח מ"ע כנגד אבריו של אדם והוא שיעור קומה והוא נמנע לקיים אפילו מחצית המצוות דיש מהם בקרבנות וכהנים ויש במקרים שלא יגיעו ליד האדם. ויש כמה תירוצים בזה כמו שנבאר. א' דכאשר יקבל עליו כל המצוות והוא מוכן לקיים כל המצוות שיכול לקיימם הקב"ה משלם לו שכר על כל המצוות דמצדו לא יבצר כי חשקו הוא לקיים הכל ומה בידו לעשות בשאר מצוות דלא אפשר לקיימם. וזאת שנית כשיהיה לשלום עם כל ישראל ויהיה הוא באחדות עם כל ישראל כאלו כלם עצם מעצמיו ובשר מבשרו בין כלם יקיימו כל המצוות ואריך. ועוד בה שלישיה שילמוד תורת המצוות והקריאה נחשבת לו למעשה וכמ"ש העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. ואת רב"ע כתב הרמב"ם בפירוש המשנה סוף מכות דאם קיים מצוה אחת כתקנה זוכה לעולם הבא בשבילה:

ובזה אפשר לפרש פ' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי בשני אופנים. ראשון הוא לכל תכלה לכל ענין ראיתי קץ שאפשר להגיע לתכליתו. אך רמ"ח מצוות שהם שיעור קומה אחת וכלם אחוזי כאלו הם מצוה אחת וזה לא אפשר לבא לתכלית קיום הכל כי אין ביד האדם וז"ש רחבה מצותך אחת היא מרמ"ח חלקים מאד הן וענפיהן ופרטי פרטיהן ודקדוקיהן רח"ב רח"ב. אך התקון לזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי ולימוד בדיני המצוות חשוב כמעשה. וזה שני בהקדמת הרמב"ם הנז' לכל תכלה ראיתי קץ לכל דבר שלמות אנכי הרואה שיש קץ לבא לתכלית. ואם נפשך לומר הרי קיום המצוות דבר נצרך מאד ואי אפשר לבא עד התכלית לז"א רחבה מצותך מאד כל מצוה ומצוה רחבה מאד שכל אחד כלולה מתרי"ג ואם קיים מצוה אחת כמאמרה זוכה לעה"ב וחשוב כאלו קיים כל המצוות. ועוד יש תקון אחר בלימוד מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי והלימוד נחשב כמעשה:

והנה צור"ף רצוף אהבה כמו בפ' ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. וחוץ מדרכנו אפשר לרמוז במה שאמרו רז"ל שע"י התורה נעשה מלבוש לרוח והוא חלוקא דרבנן. וז"ש ה' עז לעמו יתן וע"י התורה ה' יברך את עמו בשלום אותיות מלבוש שנעשה חלוקא דרבנן וזאת הברכה יזהירו כזהר מאורי אור תורה. ועוד יש לרמוז ר"ת ה' עז לעמו יתן ה' גימטריא ענוה עם הכולל דעיקר התורה היא בענוה ובזה מכוין אל האמת כמ"ש פ"ק דעירובין דבית הלל הלכה כמותן מפני שהיו ענוים:

וע"פ דרכנו אפשר דכבר כתבנו דאחד מהתקונים לקיים תרי"ג המצוות הוא באחדות שכאשר נהיה לאחדים נחשבים כלם כגוף אחד ובין כלם נמצא קיימים כל תרי"ג מצוות. וז"ש ה' עז לעמו יתן אין עז אלא תורה וכי תימא איברא מתנה גדולה היא אבל מי יכול לקיימה כולה לז"א ה' יברך את עמו בשלום וכשיהיה ביניהם שלום נחשבים כלם לגוף אחד ובין כלם נתקיימו כל המצוות ויש לכל אחד חלק במה שחבירו מקיים:

ויתכן להסמיך זה במסרה ונשמע פתגם המלך. נעשה ונשמע. ונשמע קולו בבואו אל הקדש. וחוץ מדרכנו אפשר להסמיך דכתב הרב בני חיי בדרשותיו הביאו בס' חוזה דוד שענין קבלת התורה שאמרו נעשה ונשמע הוא אסמכתא. אמנם אם הוא דבר שאין בידו לקיימו לא הוי אסמכתא. וכל זה הביאו בספר מנחת שמואל פ' יתרו דף ן' ע"ג באורך והביא שם משם הרב עיר וקדיש מהר"ש אלקבץ ז"ל שפירש לפי דרכו מ"ש ה' הטיבו כל אשר דברו שאמרו נעשה ונשמע לגבי דידי אבל לך אמרו ושמענו ועשינו ע"ש באורך. וזה רמז נעשה ונשמע. וכי תימא איכא אסמכתא. לז"א ונשמע פתגם המלך שאמר הטיבו כל אשר דברו על שאמרו נעשה ונשמע א"כ ליכא אסמכתא דהוי דבר שאין בידו לקיימו. וכי תימא איכא מודעא לז"א ונשמע קולו בבואו אל הקדש דנתן לנו ארץ ישראל במתנה בעבור ישמרו חקיו וליכא מודעא נמי כמ"ש הרשב"א ז"ל:

ועוד יראה להסמיך מ"ש הרב אספקלריא המאירה פ' יתרו מאמר רז"ל שאמר הקב"ה לישראל שמע ישראל אנכי ה' אלהיך נענו כלם ואמרו ה' אלהינו ה' אחד והרב ז"ל האריך בזה ותורף דבריו דמשם זכינו דבק"ש לבד הוי כאלו קיים והגית בו יומם ולילה ע"ש דף מ"ז ע"ד באורך. וז"ש ונשמע פתגם המלך שאמר שמע ישראל אנכי ה' אלהיך ואנחנו השבנו ה' אלהינו ה' אחד. ובזה זכינו נעשה ונשמ"ע דבקרית שמע שנעשה ונקרא חשוב והגית בו יומם ולילה וזהו ונשמע קולו בבואו אל הקדש דהוי כאלו למדנו תורה כמשפט:

ולפי הקדמתנו אפשר לפרש באופן זה נעשה ונשמע וכי תימא שאין בידינו לקיים כל המצוות. לז"א ונשמע פתגם המלך שהיא התורה וע"י לימוד התורה חשוב כמקיים המצוות. ועוד יש תקנה כשנהיה באחדות אחד כלנו כגוף אחד ובין כלם נתקיימו כל המצוות וז"ש ונשמע קולו בלשון יחיד שכל ישראל אחדות אחד על דרך ויחן שם ישראל. ואי בעית אימא בסגנון אחר ונשמע פתגם המלך כי כל תרי"ג מצוות הם שיעור קומה אחת. ואנן היכי נעביד לקיים כלן לז"א נעשה ונשמע כשנעשה מה שיש בידינו לקיים. ונשמע ואנו מוכנים לשמוע כשתזדמן לפנינו מצוה זה יספיק. ועוד יכול לקיים על ידי לימוד וזהו ונשמע קולו בבואו אל הקדש ללמוד בתורה ועולה לו כמעשה:

איכו השתא אתאן לקראין אמרי קדוש בועז ישלם ה' פעלך מה שאת יכולה לעשות ועם כל זה תהי משכורתך שכרך שלימה על כל המצוות אשר באת לחסות וקבלת תרי"ג מצוות כשאמרה לה נעמי כמ"ש פרק החולץ. וא"כ מצדך לא יבצר ולכן יהיה שכרך שלימה על כל המצוות מאחר שקבלת אותם ואת עושה המזדמן לידך. או יאמר בסגנון אחר על פי דברי הרמב"ם הנז' והכי קאמר ישלם ה' פעלך המצוות שאת מקיימת בפועל. ותהי משכורתך שלימה כאלו קיימת כל המצוות דהא קיימת מצות קבלת אלהותו כדחזי וז"ש אשר באת לחסות. וכשמקיים מצוה אחת כתקנה זוכה לעוה"ב כמ"ש הרמב"ם דבכל מצוה כוללת כל תרי"ג וכ"ש מצות הגרות שהיא קבלת אלהותו וקבלת כל התורה ודאי שבשבילה זוכה לחיי העוה"ב אפילו שלא קיימה שאר מצוות:

והלא מראש בסדר דברתי משלמות רות ולבה לב טהור. ומה שהלכה אצל בעז בלילה כבר כתבנו בעניותנו בקונטריס שמחת הרגל שלא כיונה אלא לחלות פניו שישאנה אבל לא עלתה על דעתה דבר אחר ח"ו וכמו שפירש"י ופרשת כנפך לשון נשואין וכמו שהארכנו שם בשמחת הרגל בס"ד. ומ"ש רז"ל והנה אשה שוכבת מרגלותיו אשה טהורה מכל הנשים שוכבת מרגלותיו זהו להגדיל שבח בעז ורות דהיא פנויה וטהורה ובועז אלמון. ועכ"ז היא נזהרה ולא שאלה אלא נשואין כהוגן:

והנה הרב ט"ז הקשה דבעיא ז' נקיים ותי' דאם תבעוה ותכף בא עליה א"צ ז' נקיים וכן היה בתמר. ואני הדל תירצתי ע"פ דברי הר"ן בחידושיו לנדה על דף ך' דדם חימוד טהור אלא דחיישינן שמא נתערב בו דם נדות והאמוראים היו מכירין ומטהרים וא"כ י"ל דרות ותמר היו מכירות דם חימוד וידעו כי אין בו תערובת וכמ"ש בעניותי בשמחת הרגל. ומשום רואין דם בלילה אין לחוש כמ"ש בהשמטות והם בשם הגדולים ח"ב דף צ"ו ע"ש:

ולכאורה יש להעיר על סברת הר"ן דא"כ מאי פריך הש"ס ביבמות דף ל"ז על רב דקאמר מאז הויא ליומיה מתבעוה וכו' נימא דרב מכיר דם חימוד. ואפשר לומר דקים ליה דרב מחמיר על עצמו שהיה נוהג בעשר קדושות כמ"ש בספר הפרדס לרש"י וגם הרב ספר יוחסין הביאם וקים ליה דרב לא היה רואה דמי אשתו וגם לא הוה סמיך עלה. ועוד אפשר דהכי פריך אם יהיה טמא מאי אהניא ליה מאן הויא ליומיה ועל הרוב אפשר דהוא טמא דמתערב עם דם חימוד דם אחר. א"נ דפריך דאפשר דלא תרגיש ואפ"ה בעיא ז' נקיים דלא כראבי"ה וא"כ אינו תקון מאן הויא ליומיה. א"נ דפריך הכי משום דר"נ עביד הכי נמי וקים ליה דר"נ לא הוה בקי. שוב ראיתי להתוס' בנדה דף ך' ע"ב כתבו דשמא ר"נ לא היה בקי. אך הר"ן בחידושיו שם כתב דר"נ היה בקי ע"ש:

והנה אני בעניי הקשיתי על הרב ט"ז והרב כרתי ופלתי דהא בלילה שניה בא עליה כמו שנראה מהכתוב ולא שמרה ז' נקיים. וכונתי דהגם דרוב היום היתה בספק איך יפול דבר. מ"מ משעת ז' ברכות עד הלילה בעת שכיבה איכא כמה שעות ויש חימוד:

באופן דמ"ש רז"ל והנה אשה טהורה מכל הנשים הוא להגדיל שבחם כמו שכתבנו ויש ללמוד מרות לעשות המצוות בשלימות הכונה. וגם למדנו שכר מקיום המצוות ממ"ש לה בועז ישלם ה' פעלך וכפי הפירושים שפירשנו. וזה אחד מהטעמים שקורין רות בעצרת שקבלנו התורה שהעיקר הוא שלימות הכונה ועינינו הרואות מה עלתה לרות שממנה יצאו עובד ישי ודוד ושלמה גדולי עולם וכל מלכי ב"ד ומשיח צדקנו וגם מקיים המצוות בא בשכרו קרנו תרום בכבוד ואוכל פירות בעולם הזה:

ויצטרף לזה שכל המצוות הם לברר ניצוצי הקדושה וכן לימוד התורה ולהוציא לאור ניצוצי הקדושה. וכן רות היא בירור מקליפת מואב ובועז בגדולתו ועוצם כונתו בירר והוציא לאור נשמת עובד והן הן מפלאות תמים דעים. והפלא העצום שרות עצמה היתה אסורה למחלון שעדיין לא נתחדשה הלכה והמואביות אסורות עד עתה ולא הותרו אלא מנשואי רות לבועז ואילך וכמ"ש הרב ש"ך זלה"ה והבאתיו בשמחת הרגל. ואפשר שזה רמזה רות לבועז מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנכי נכריה והנה רז"ל אמרו עיניך בשדה אלו הסנהדרין שיתירוך לבא בקהל להכירני נתנבאה שעתיד להכירה בדרך כל הארץ וז"ש מדוע מצאתי חן בעיניך הם הסנהדרין להכירני והגם שעתה נתחדשה הלכה שהמואביות מותרות. מ"מ הא גופ"א קשיא שאני הייתי אסורה למחלון ואיך אני מותרת וז"ש ואנכי נכריה שהייתי אסורה למחלון. ואני עצמי איך אהיה מותרת ובזה פירשתי בעניותי בשמחת הרגל דף ט"ו אבן מאסו הבונים וכו' הי"א נפלאת בעינינו ע"ש בס"ד:

והרב בכור שור דף קכ"א טעמא טעים על קריאת רות בעצרת במ"ש בירושלמי ומייתו ליה התוס' בחגיגה דף י"ז דדוד הע"ה היתה מנוחתו בעצרת וא"כ יום לידתו בעצרת ועיקר ספר רות ליחס את דוד הע"ה וכ"ש דקריאת שם רות אמרו בש"ס שהוא על שיצא ממנה דוד ולהכי קורין רות ביום לידתו עכ"ד:

ומתוך זה נבא להבין טעם שקורין לחג השבועות עצרת. ושם עצרת לא נזכר כי אם בתרגום ובמשנה. ואפשר דעצרת הוא לשון מלכות כמו זה יעצור בעמי והכי אמרו בר"מ פ' פנחס לענין שמיני עצרת. ולכן נקרא חג השבועות עצרת רמז על רות אמה של מלכות כמ"ש רז"ל וישם כסא לאם המלך רות אם המלכות. וגם רו"ת גימט' מילוי אדני שהוא בחינת מלכות. וגם עצרת רמז לדוד המלך שנולד בעצרת והוא מלך. וכל החולק על מלכות בית דוד חייב מיתה וכתבו המפרשים שהוא גלגול אד"ם הראשון והוא המלך הראשון. וכן ר"ת אדם הוא אדם דוד משיח. ובקבלת התורה נתקן חטא אדם הראשון ובלע המות לולי העגל. ולכן שבועות נקרא עצרת לרמוז דוד הע"ה שהוא מלך והוא אדם הראשון ונגמר תקונו ע"י דוד הע"ה והמשיח אשר יצאו מרות והיינו טעמא שקורין רות בשבועות שממנה יצא דוד הע"ה שהיה אדם הראשון ותקן מה שפגם אדה"ר בשני דלתי"ן משם שדי ושם אדני ונשאר משני שמות שיאנ"י וז"ש הנחש השיאנ"י ותקן דוד הע"ה בשירות ותשבחות השני דלתין כמ"ש המקובלים והבאתיו באורך בקונטריס דברים אחדים. ואפשר דלכן דהע"ה אמר תמניא אפי בכ"ב אותיות לתקן שני דלתי"ן גימט' ח'. ויען רות שהותרה. ודוד הע"ה שהיה כשר היה נעלם כי המואביות היו אסורות עד נשואי רות לבועז ודוד הע"ה היו ישי ובניו סוברים שאינו מאביו ח"ו כמ"ש רז"ל עד שבא שמואל הע"ה בדבר ה' כי בן ישי הוא כמ"ש ענינים אלו באורך במ"א בס"ד לכן שם עצרת לא נזכר בתורה כי היו הדברים מעלומ"י העי"ן. ורבי דאתי מדוד נקט שם זה במשנה כי הוא רומז לרות ודוד. וכתב הרמ"ז ז"ל בפירוש הזהר בח"ג דף ק"ד ע"ב יעקב מלא גימטריא עצרת והוא לשון מלכות ולכן העבד שקנה אדון לעצמו במקום עצרת תרצע. ויעקב שהוא גלגול אדה"ר והשלים תקונו בג"ע גימט' עצרת לשון מלכות כי אדה"ר היה מלך:

ובהא דקאמר בש"ס בברכות דף ז' מאי רות א"ר יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ב"ה בשירות ותשבחות. צריך להבין מה זו שאלה מאי רות וכבר אני עניתי בעניותי במאמר על ראש שמחת"י. ואפשר עוד לומר במ"ש בב"ר פ' ל"ז דהראשונים היו קורין שם על שם המאורע ופירש הרב יפה תואר דה' שם בפיהם שמות על שם המאורע ע"ש והיינו דקאמר מאי רות מה אירע לה שנקרא על שם רות. דהיה צריך דיהיה שם דרמוז בו שתתגייר ותקנה עולמה ומאי רות. והשיב דיצא ממנה דוד וכו' כלומר רמוז בשם רות ענין גדול שיצא ממנה דוד ובכלל מאתים מנה רמוז הגרות והנולד ממנו גדול יתר מאד מהגרות ובתר הכי קאמר ומנ"ל דשמא גרים וכו' כלומר שאלתך היא דכל שם הוא על שם המאורע ולכן שאלת מאי רות ואעיקרא מנ"ל דשמא גרים וא"ר אלעזר מקרא דאשר שם שמות וכו':

נחזור למאמרינו ה' צורי במרה וגואלי במדבר סיני. ונקדים משז"ל שהקב"ה ציוה במרה על השבת ויש לחקור מדוע הקב"ה ציוה על שמירת שבת במרה אחר קריעת ים סוף ולא קודם. ואפשר במשז"ל דשר של מצרים קטרג על ישראל דעע"ז במצרים ופירש הרב פרשת דרכים דאם יש להם דין ישראל אם עע"ז בשוגג פטורין ואם הם כדין ב"נ חייב מיתה על השוגג. ואם עבדו באונס אם יש להם דין ישראל חייבין דיהרג ואל יעבור ואם ב"נ פטורים דב"נ אינו חייב על ק"ה. והקב"ה פשט דדין ישראל יש להם והעע"ז בשוגג פטור ובזה הציל ישראל מלטבוע בים עיין באורך בדברי הרב פרשת דרכים ז"ל. והשתא דנודע בקריעת י"ס דדין ישראל יש להם ועע"ז בשוגג והם פטורים לזה ציוה להם ה' אחר קי"ס שמירת שבת דהשומר שבת אפילו עע"ז כאנוש מוחלין לו ומתכפר להם מה ששגגו בע"ז. ואם היה מקדים מצות שבת קודם קי"ס היינו אומרים דיש להם דין ב"נ וחייבין מיתה אם עע"ז בשוגג וציוה השבת שיכפר להם דאפילו חייבין מיתה השבת מכפר. ולפי זה היה עדיין לשר מצרים טענה דמה אלו אף אלו דגם ישראל עע"ז בשוגג וח"מ כדין ב"נ. וכי תימא הרי הם שומרי שבת ונסלח להם. א"כ תן שבת למצריים ויתכפר להם ולא חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. ולכך אחר ציווי שבת עד מרה דכבר נתפרסם דיש להם דין ישראל בקי"ס תכף נצטוו על השבת לכפר שגגתם בע"ז. וז"ש במאמרנו ה' צורי במרה שנתן לנו השבת לכפר שגגת ע"ז. ואפשר שזה כונת הכתוב פ' ואתחנן שמור את יום השבת כאשר ציוך במרה כמשז"ל וזכרת כי עבד היית ועע"ז ויוציאך ביד חזקה שלא היית כדאי ע"כ ציוך ה"א לעשות את יום השבת לכפר על שגגת ע"ז. ומהשבת מורה דדין בנים יש לנו כמ"ש המפרשים דאין משתמשים בשרביטו של מלך כי הוא יתברך כ"י כתיב וינח ביום הז'. ובזה וגואלי בסיני דכיון דיש להם דין בנים בטלה טענת מלאכי השרת דרוצים התורה מטעם דינא דבר מצרא. דהלא מפורש בספר אסיפת זקנים למציעא מיסודן של ראשונים דלגבי בנים ליכא דינא דבר מצרא. וא"כ גואלי בסיני דמאחר דדין בנים יש לנו אין להם טענה למלאכים משום דינא דבר מצרא וזכינו בתורה:

א"נ אפשר במשז"ל בילקוט בשלח שהשומר שבת מתרחק מעבירה שנאמר ושומר ידו מעשות כל רע. והנה ישראל היה בהם שנאת חנם שהוא דבר קשה ועון חמור שעושה כמה עבירות תדיר יום ולילה לא ישבותו. וע"י שמירת השבת נתרחקו מן העבירה ועשו שלום ביניהם וכתיב ויחן שם ישראל בלב אחד. וז"ש צורי במרה שנתן לי השבת וסגולת שבת להתרחק מן העבירה ועי"ז וגואלי בסיני דכתיב ויחן שם ישראל בלב אחד ובזה יכולנו לקבל התורה הוא בחסדיו הרבים וגודל צדקותיו יסגי רחימות"א וליקרא דאוריתא. תיהוי לן נטירותא יתירתא. מכל שלו ושחיתה. לעבוד עבודה עבידת"א שפירתא. וארכא בחייי אמטולתיה חיות"א. למעבד ליה רעותא. כי"ר: