ישמח משה, וזאת הברכה ד׳

א

וימת שם משה עבד ה' כו' על פי ה' כו' (דברים לד ה). אמרו חז"ל (סוטה י"ג ע"ב) משה רבינו לא מת, גמר שם שם כו'. וידוע בקושית אלקיכם כהן הוא, וקושית התוספת (ד"ה) איך נטמא. והתירוץ דהוא בן. ותירץ המרש"א (סנהדרין דף ל"ט) דהוא מת מצוה. וקושית היערות דבש דמכל מקום קנה מקומו, עיין ביערות דבש חלק ב' דף פ"ו עמוד ד'. והנה ויקבור אותו (דברים לד ו), דריש ר"י הוא קבר את עצמו, עיין ברש"י בנימוקי החומש בפסוקים הנ"ל. ויקבור אותו עיין בהראב"ע. אבל על פי ה', היינו שמת בנשיקה, ודאי קשה. אך אם לא מת רק שנראה כמיתה, לא קשה מידי. ועל פי זה מבואר וימת שם משה, היינו הגזירה שוה שלא מת, רק שנראה כמיתה, וראיה לדבר שנקרא עבד ה' ולא בן, אף אם הוא גדול מבן כנודע, מכל מקום לא הותר רק לבן, וגם בארץ מואב שהוא בחלקו של ראובן, ואם כן מבואר דלא הוי כמת מצוה, דאם כן היה קונה מקומו, ואף על פי כן על פי ה', שמע מינה דלא מת, והבן.

ב

או יאמר, על פי דצדיקים אינם מטמאין כדברי רבי חיים כהן (תוס' כתובות ק"ג ע"ב, ד"ה אותו), והטעם דאינם מתים על ידי מלאך המות רק בנשיקה, אין בהם טומאה, ואם כן הוא הפירוש על פי ה', לכך ויקבור אותו, והבן.

ג

וי"ל עוד, על פי שכתב שם ביערות דבש בשם מדרש הנעלם, כי כשמתנהג במדת הדין שעושה שפטים בעוברי עבירה, נקרא עבד, וכשהוא במדת הרחמים, נקרא בן, עד כאן דבריו. ונ"ל להמתיק דבריו, כי ידוע (תנחומא משפטים סי' ה') כי כשיש דין למטה אין דין למעלה, ואם כן כשעושה שפטים למטה, הוא מעורר מדת הרחמים למעלה, ואם כן למטה הוא בבחינת עבד, ולמעלה בבחינת בן, והבן. ולדעתי זה פירוש הפסוק, כי מובן לכל משכיל שזה דוקא כשהצדיק בזה העולם, אז יש בו שני הבחינות, אבל כשנסתלק שוב אינו עושה שפטים. אבל רחמים מעורר, כי המה ממליצים תמיד טוב בעדנו, וגדולים צדיקים במיתתן וכו' (חולין ז' ע"ב), אם כן הוי רק בבחינת בן. והיינו וימת שם היינו כדגמיר גזירה שוה, ואם כן מאי דין וימת, לזה אמר עבד ה', ר"ל בחינת עבד מת, כי נשאר רק בבחינת בן, והבן.