בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר בראשית, בראשית

א

מהרב אדומו"ר קדוש ה' כו' הרב ר' אהרן זצוקללה"ה זי"ע

ב

איתא במדרש. בראשית ברא וכו' ר' יהודה בר' סימון פתח. והוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה בחשוכא. אלו מעשיהם של רשעים. ונהורא עמיה שרא זה מעשיהם של צדיקים שנאמר ואורה צדיקים כאור נוגה. ונאמר אור זרוע לצדיק כו'. עכ"ל המדרש:

ג

ונוכל לומר. כי בראשית מפרש התרגום בחוכמתא. ומה היא חכמתא. כי באמת תכלית בריאת העולמות הוא הכל בירורים. כי אם הי' הכל טוב לא הי' מה לברר. למשל כשנותנים לפנינו מאכל טוב נאכל. אבל כשנותנים לפנינו מאכלים טובים וגם רעים אזי אנו משליכים את הרע ומבררים את המאכל הטוב. כן הוא תכלית עיקר בריאת העולמות לברר הכל טוב מן הרע ואם לא הי' רע כלל לא הי' ניכר מה הוא טוב. ומן החושך ניכר אח"כ האור. ונראה לדקדק למה לא כתיב רואה מה בחשוכא רק כתיב ידע מה בחשוכא. כי באמת קודם התיקון הי' מעורב האור בתוך החשך כמאמר הכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו וכו' עד ורוח אלקים מרחפת על פני המים. וזהו ידע מה בחשוכא היינו שידע מה שנמצא בתוך החושך כי בכל חושך יש מעט אור כי בלא זה לא הי' להחושך שום קיום כידוע מש"כ ומלכותו בכל משלה. וזהו העיקר עובדות של צדיקים אשר ע"י עשיית המצות ומעש"ט שלהם מעלים הכל להשי"ת עד שיבוטל החושך לגמרי ולא ישאר רק אור הגנוז שהוא המחיה את כולם. וזהו פי' הכתוב ונהורא עמי' שריא היינו בתוך החושך. כי בלא זה לא הי' להחושך שום קיום. והראיה בעת החושך של מצרים דכתיב וימש חושך כתיב ג"כ ולכל בני ישראל הי' אור במושבותם כי הם השיגו האור המחיה את כולם שהי' גנוז בתוך החושך. כי באמת כתיב ישת חושך סתרו. וזה הי' תכלית כל בריאת העולמות באופן כזה כדי שע"י המצות והיחודים של צדיקים שעושים בכל עת יבוטל לגמרי החשך ויצרפו וילבנו הכל ויבררו הכל ויהי' יום אחד יודע לי"י ויהי' הכל אור. לזה איתא במדרש ונהורא עמי' שריא אלו מעשיהם של צדיקים. שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה. כי אצל רשעים כתיב דרך רשעים כאפילה כו'. אבל בצדיקים כתיב ואורח צדיקים כאור נוגה. היינו שהולכים בכל יום ויום במוחין חדשים בכדי להאיר להם עד שישיגו האור הגנוז לצדיקים עד שיבוטל החשך לגמרי. ולזה אמר הכתוב ואורח צדיקים כאור נוגה כידוע בחי' נוגה. ובתוכה גנוז האור ג"כ כידוע. וצריך להמתיקה ולהעלותה ולהאירה עד שיעשו כולם קדושה שילך ויאיר עד נכון היום שיבוטל הקליפות נונה לגמרי רק ישאר כולה אור. כמו כן הם הצדיקים כמ"ש אור זרוע לצדיק כידוע אשר בעת הזריעה משליכים הגרעינים לתוך השדה. ואח"כ צריך לחפור ולעדור אותה עד שיכוסה ויבוטל הגרעינים לגמרי. עכ"ז המעט שנשאר בתוך הארץ מצמיח ועושה פירות ותבואות. והקליפות מבוטלים לגמרי רק מהמעט עיקר האוכל שיש בה מצמיח הכל כמקדם. כמו כן הוא תכלית בריאת העולמות ועשיות הצדיקים בזה העולם עד ביאת משיחנו במהרה בימינו הכל הוא לברר ולהוציא האור מהחושך שיבוטל החושך לגמרי וישאר רק האור. כפי שדברנו ע"פ כאור נוגה:

ד

וזהו פי' הפסוק ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ואיתא במדרש זה רוחו של מלך המשיח. כי קודם התיקון הכל הי' מעורב. ועיקר רצונו הפשוט הי' הכל בכדי לברר הכל. ובאמת הוא כל הצדיקים וכל הנביאים וכל החכמים מעת בריאת העולם ועד עתה כל העובדות שלהם הוא העיקר להוציא האור מן החושך. וזהו הפי' ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שריא. ומסר לנו הקב"ה כל התורה והמצות בכדי שעל ידינו בעשותינו המצות בזה העולם יבוטל החושך לגמרי ויהי' רק כולו אור והאלילים כליל יחלוף ובאו במערות צורים וכו' מפני פחד י"י ומהדר גאונו. ואז יהי' יום א' יוודע לי"י:

ה

ועוד אמר כי תכלית החושך הוא בשביל האור. ידע מ"ה בחשוכא. מ"ה הוא אד"ם. אור זרוע לצדיק. כי האור הראשון שנגנז נגנז בצדיקים כמאמרם ז"ל וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. אין הפירוש לעוה"ב אלא לצדיקים העתידים לבא בכל דור ודור שישיגו את האור ע"י מעשיהם הטובים. ואמר. הגם שאמרו חז"ל שגנזו בהתורה. אבל בהתורה עצמה אין זו גנוזה. כי שם האור גלוי. רק גנזו מצד הגוף כי הגוף הוא המסך המבדיל. אך ע"י מעשיהם היינו ע"י עשיית המצות בחיות ובפרט בזה החודש בשופר ובסוכה ולולב. ושמחת החג וכל התפלות בוודאי נתעורר האור הזה:

ו

איתא במדרש. בראשית ברא. ילמדינו רבינו הבונה בית חדש כיצד צריך לברך. כך שנו רבותינו כו' מברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. וכן אתה מוצא שלא ניתנו כל המועדות אלא להנאת עצמן. אמר הקב"ה אתם ההניתם עצמיכם תהיו שונין לשנה הבאה וכו'. עכ"ל המדרש:

ז

ונוכל לומר. כי אנו אומרים בזמירות של שבת. המחכים בבנין אריאל. ואח"כ אנו אומרים שמחם בבנין שלם. וזה עיקר כוונת של ר"ה לתקן הבנין ומה הוא הבנין של הקב"ה. ויבן י"י אלקים את הצלע. כידוע שהי' מקודם תיקון הכלים עד שברא הקב"ה זה העולם. וכן ג"כ בכל ר"ה נברא העולם מחדש כמו בששת ימי בראשית. כתיב ויב"ן בגימטריא חיי"ם. וזהו עיקר בנין העולם שישפיע לכל העולם חיים ושפע ברכה. כמו שאנו אומרים זכרנו לחיי"ם מלך חפץ בחיים. כידוע שיש בזה י"א תיבות ולא היה צריך להיות רק יו"ד תיבות אלא כמבואר בכתבי'. עכ"פ זהו עיקר בריאת העולמות. וכעת כל הכוונות מר"ה עד אחר שמע"צ שיבנה העולם ויתוקנו כל העולמות. וזה ידוע שהתחלת הכל מהפחד. וע"י העשיות והעובדות שלנו מלמטה אנו מהפכים ממדה"ד למדת הרחמים עד שבחג הסוכות מתגלים החסדים ע"י הסוכה וע"י הד' מינים שבלולב וכפי דאיתא במדרש ע"פ אקרא לאלקים עליון זה ר"ה. לאל גומר עלי זה יוה"כ. כידוע שבר"ה הוא התחלת הפחד הקשה וע"י תפילות ותקיעות שופרות שלנו אנו מעוררים החסדים ונמתקים כל הגבורות עד לאל גומר עלי ביוה"כ. זהו מדת החסד כידוע שבתפילת נעילה מתחיל להתנוצץ החסדים. וזהי עיקר הכוונות של ר"ה. וזה גורם חיים שפע וברכה לכל העולם הזה. והעיקר הוא השלימות והיחודים הנעשים למעלה ע"י העשיות שלנו. וזהו הבונה בשמים מעליותיו שיושלם הבנין למעלה למעלה עד הראש ויתייחד הכל עד למעלה למעלה ביחוד גמור. וע"י מה נעשו אלו היחודים למעלה ואגודתו על ארץ יסדה. כי כל היחודים הנעשים למעלה הכל הוא רק ע"י אגודות שעל הארץ. ומה הוא האגודות. המצות שלנו שאנו עושים באלו הימים. היינו התפילות שלנו בר"ה והשופר והסוכה והלולב עם ד' מיניו הכל נקרא אגודה שעי"ז שאנו מקיימים אותם כראוי בארץ נעשים יחודים שלמים למעלה והבנין נעשה שלם כפי שאנו אומרים בר"ה ויוה"כ ויעשו כולם אגודה אחת כו'. ולזה אנו אומרים המחכים בבנין אריא"ל אר"י א"ל כידוע שמתחיל מהפחד והם הארבע חיות של הכסא והכל הוא כדי שיתגלה חסד אל כל היום. ואח"כ נעשה מזה בנין שלם כי מה שופרו של הקב"ה של"ם עולה ש"ע נהורין שהקב"ה משפיע להעולם ע"י קול השופר ש"ע נהורין נמתקו כל הדינים ועי"ז נבנו כל העולמות. ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד בעצמו. וגם הוא חזק מאד הוא מחזק לכולם כי ע"י קול השופר מתעלים כל העולמות. משה דיבר אין כתיב כאן רק משה ידבר בכל עת ובכל זמן. כי איתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא. והאלקים יעננו ג"כ תמיד בקול היינו ע"י קול השופר: עכ"פ נחזור לענייננו. שזהו הבנין שצריך לבנות בכל שנה ושנה. בר"ה מתחיל לבנות הבנין בגודל פחד עד שמע"צ לא נגמר שלימות הבנין. וע"י חבטת הערבה נמתקו כל החמשה גבורות ונשאר רק כולו חסדים וזהו בנין חדש וצריך לברך שהחיינו. ויכול להיות אשר לזה הטעם אנו מברכין שהחיינו בשמיני עצרת כי אז נגמר הבנין חדש למעלה ג"כ כמו שאמרנו מקודם הבונה בשמים כו'. כי העיקר הוא היחודים הנעשים למעלה וזה א"א לשום אדם להשיג כ"ז שהוא בגוף. כי העוה"ז הוא רק עולם התהו. רק מי שזוכה בזה העולם להשיג מעט תענוג הרוחניות ע"י קיום המצות בתענוג האמיתי אזי אח"כ יעזר לו השי"ת לעלות בכל עת במעלות גבוה מעל גבוה ולהשיג התענוגים והיחודים האמיתים. וזהו דבר בלתי אפשר רק לכשיבא לשלימות הגמור. וכל אדם מחוייב לבא לשלימות בעולם האמיתי רק כל זמן שאנחנו בגוף מחוייבים אנחנו לקיים כל המצות בכל עת וזמן ולראות לתקן הבנין שיבנה. וזהו בית חדש. ולא ניתנו המועדות לישראל אלא להנאת עצמן. פי' להנות העצמיות שלהם היינו לא לשום תאוות עוה"ז ח"ו רק העצמות שלו היינו הרוחניות והבהירות של האדם מלשון כעצם השמים לטוהר. ולכוין שע"י המצות יזדכך הגוף. אמר הקב"ה ההניתם עצמיכם. היינו כפי שדברנו העצמיות שלכם. תהיו שונין לשנה הבאה כי זה ידוע שבכל שנה ושנה נעשין מוחין חדשים וכוונות חדשות כי אם הי' כל שנה ושנה באופן אחד הי' די בשנה העברה. רק האמת הוא שמתחדשים בכל שנה מוחין חדשים. והכל ע"י עשיות שלהם בזה העולם ועי"ז נבנה בכל שנה העולם מחדש עד שיבא אי"ה לשלימות הגמור. וזהו שמחם בבנין של"ם: והבן

ח

עוד אמר בראשית. בי"ת ראשית הבונה בית חדש. היינו שהאדם צריך לבנות תמיד חדשות במעשיו הטובים. כמו שהבורא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כך צריך האדם לעשות עשיות חדשות בכל יום בעבודת הבורא:

ט

איתא במדרש. והארץ היתה תהו ובוהו. מדבר במלכות ישמעאל וכו'. ורוח אלקים מרחפת על פני המים זחו רוחו של משיח. עכ"ל המדרש.

י

ונוכל לומר. רוחו של משיח היא הקדושה שיש בכל איש ישראל. וזהו הפי' ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי כל איש ישראל צריך לראות במעשיו שיקרב ביאת משיח. ופשיטא שלא יהא ח"ו מונע לביאת משיח: והנה כעת מחמת שהעולם אינו בשלימות שולט מלכות ישמעאל בעולם. אבל בביאת משיחנו במהרה בימינו אי"ה מלבד שיהי' אז לישראל כל טוב בא"י ולא תחסר כל בה. נוסף לזה שיתרבה הקדושה אז בישראל ויבוטל כל דבר הנגד. כמ"ש ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה וכו' ולא יהיה שום מונע בעולם מלעבוד את י"י באמת ובתמים. וזש"ה ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כמו שדברנו כי זה מרמז על התורה ועל התשובה. כי כמו שהמים הולכים ממקום גבוה למקום נמוך כן התורה. וכמו כן ג"כ התשובה כמו שכתוב שפכי כמים לבך. וע"י התורה והתשובה תתפשט הקדושה ממקום גבוה למקום נמוך עד דמטי רגלין ברגלין. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים וכו'. ומלאה הארץ דעה את י"י כמים שעולים מן הבאר לקראת צדיקים:

יא

ואהי' אצלו אמון. אמון מכוסה. אמון מוצנע. אמון פדגוג כו'. אמר שבבראשית יש כל העשר ספירות ופי' של מדרש ג' פירושים של אמון הם ג' ראשונות:

יב

ועוד איתא במדרש. בראשית בזכות משה דכתיב וירא ראשית לו כו' דיבר בזה הרבה. וסיים בראשי"ת. היינו עם ראשית הכל כו' ברא כו'. והארץ מזה העולם הוא תוהו ובוהו וכו' ורוח אלקים מרחפת על פני המי"ם: אין מים אלא תורה. כי כל בר ישראל הלומד תורה לשמה מרחף עליו הרוח אלקים. ויאמר אלקים יהי אור שיאיר לו. ויהי אור. ונעשה לו אור:

יג

ויהי מבדיל בין מים למים. מים נקרא תורה כמש"כ הוי כל צמא לכו למים. זהו שאמר הכתוב ויהי מבדיל בין מים למים. שצריך להבדיל בדברי תורה. האדם א"צ ללמוד רק מה ששייך לו לפי מקומו וחלקו ותן חלקנו בתורתך. וד"ל:

יד

איתא במדרש. נעשה אדם במי נמלך וכו'. ר' שמואל בר נחמני אמר במעשה כל יום נמלך וכו':

טו

אמר הרב. לאדם ניתן כל הכחות של כל הברואים והחיות של כל הברואים. כדי שיוכל לתקנם ולהעלותם כולם. לכך הי' צריך לשאלם וליטול מהם רשות לבריאת האדם:

טז

ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם. היינו שהקב"ה נטע הגן בתוך העדן. והיכן נטע אותו. מקדם מהדברים שהם קדמו לעולם והם גבוהים מזה העולם:

יז

וישם שם את האדם אשר יצר. היינו בכדי שיוכל האדם להשיג מהגן ג"כ הדברים שהם קודמים לעולם. וכמו שכתוב בספר נועם אלימלך שלפיכך מראין לאדם קודם ביאתו לעולם כל העולמות העליונים ומוליכין אותו דרך הגן עדן בכדי שיוכל אח"כ על ידי העובדות ומעש"ט שלו להשיג להאור שהראו לו מקודם. כי העיקר הוא אשר בזה העולם יטעום האדם תענוג ג"ע. ובאמת אין באפשרי לטעום טעם ג"ע בזה העולם רק כשממאס תענוגי עוה"ז בשלימות כמו שאמרנו למה נקרא שמו ג"ע שמגנה עידון עוה"ז ואז טועם טעם ג"ע בזה העולם. ואינו יכול לבוא לזה הבחי' רק ע"י תשובה שהיא מהדברים שקדמו לעולם. וגם כשישמור את השבת כראוי שהוא מעין עוה"ב. וזהו הפי' וישם שם את האדם אשר יצר. שע"י שבת וע"י תשובה ישיג הדברים שקודם לעולם. ובאמת עיקר גן עדן ותענוג שלם בזה העולם כשאנחנו עושים רצון הבורא ב"ה וב"ש:

יח

איתא במדרש. ויקח י"י אלקים את האדם ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה. ויקח. ר"י או' עילה אותו היך מה דאת אמר ולקחום עמים והביאום כו'. ר' נחמי' אומר פיתה אותו. היך מה דאת אמר קחו עמכם דברים וגו'. ויניחהו רי"א הניח לו והגין עליו. רב"א כו' ויניחהו נתן לו את השבת. לעבדה ששת ימים תעבוד. ולשמרה שמור את יום השבת. ר"א לעבדה ולשמרה. וכי יש מלאכה בג"ע אלא לעסוק בתורה ולשמור מצותיו כד"א לשמור את דרך עץ החיים. עץ חיים היא למחזיקים כו'. ד"א הזהירו על הקרבנות. כמד"א תשמרו להקריב לי במועדו. עכ"ל המדרש:

יט

אמר תחילה ויניחהו בג"ע. כי כל איש ישראל יש לו חלק בג"ע. רק שצריך לראות שיהי' לו מנוחה בג"ע. ולכך עילה אותו הראה אותו וואס פאר אגרויסקייט איוד קאן דער ליינגען. כמו שדברנו על פסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם שנטע הקב"ה גן ועדן מקדם. מהדברים שקדמו לעולם. וישם שם את האדם כו'. אז דער מענטש זאל זיך דער צוא דער האריווען. וזהו שאמר המדרש עילה אותו למעלה. כדי שיוכל להשיג זאת. ועידנו מכל אילני ג"ע. היינו נשמות הצדיקים נקראים אילני ג"ע נצר מטעי. ר' נחמי' אומר פיתה אותו בדברים. אמר הרב היכי תמצא שליכנס לג"ע צריך לפתות אותו. מסתמא קומט דאס אן שווער. אשרי מי שמניח א"ע לפתות ולעשות תשובה. הראה לו איך כשהאדם רוצה יכול לטעום בעוה"ז תענוג ג"ע ועוה"ב. כמו שאומרים בשם הרב הקדוש רש"ק. פותחין לו שערי ג"ע פי' פתח של תשובה. תשובה נקרא שערי ג"ע. לז"א כד"א קחו עמכם דברים. רק מי שהוא בעל תשובה מתחילה קשה לו ופתה אותו והגין עליו. כי על בעל תשובה צריך להגין עליו מן המקטרינים שאינם מניחים לקבל תשובתו. כד"א סוככים בכנפיהם על הכפור"ת. שמגינים בכנפים על הבעל תשובה לכפר עליו. כמו שכתוב וידי אדם מתחת כנפיהם. שחותר חתירה מתחת כסא הכבוד לקבלו בתשובה. לכך אמר הגין עליו. ואשרי מי שמניח א"ע להתפתות להש"י. ד"א שנתן לו את השבת. שנתן לו ער זאל זיך דער צו דער האריווען. הרב הקדוש ר' ברוך ממעזיבוז אמר מעי"ן עוה"ב יום שבת מנוחה. שבת הוא גדול מעוה"ב. כי שבת הוא המעיין שממנו ניקח העולם הבא. מי שזוכה בוודאי טועם טעם אמיתי תענוג ג"ע. ד"א לעסוק בתורה ולשמור מצותיו ג"כ כך. ד"א הזהירו על הקרבנות. היינו שהראהו עם מה הוא יכול להשיג זאת:

כ

עוד אמר על המדרש הנ"ל. שנוכל לומר כך. כי הנה כבר אמרנו על פסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם גן נקרא עולם העשי'. בעדן מקדם זהו כסדר כל העולמות מן אצילות עד העשיה. וישם שם את האדם אשר יצר שיקושר על ידו כל העולמות. והעיקר שיעשה כל דבר בשלימות. היינו עשיה ודיבור ומחשבה. וזהו שאומר כאן המדרש. עילה אותו. היינו העשי'. ד"א פיתה אותו היינו הדיבור כמד"א קחו עמכם דברים. ואח"כ הגין עליו זו המחשבה. כשאדם מקשר דבורו הטוב להקב"ה ועושה מצותיו אזי הקב"ה מטהר בעצמו מחשבתו כמו ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקלה"ה וטהרתם מכל טומאותיכם. כשאתם מטהרים עצמיכם מטומאות ואתם עושים מצות. אזי ומכל גלוליכם. היינו מחשבות זרות ח"ו. אטהר אתכם. וכמו כן נוכל לומר ג"כ כאן כוונת המדרש. כשאתם מטהרים הדיבורים והעשיות שלכם אזי אגין עליכם. הקב"ה מגין עליו ממחשבות זרות ח"ו. ואח"כ אמר המדרש ויניחהו נתן לו את השבת כו'. לעסוק בתורה. כו' על הקרבנות כאשר דברנו לעיל בשם הרה"צ הקדוש מוה' אלימלך זצוק"ל שאמר שבשעה שהוולד יוצא לעולם מעבירין אותו דרך ג"ע ומראין לו תענוגים גדולים ואורות צדיקים בג"ע. ולכאורה למה עושים לו כך. רק האמת הוא בכדי שיוכל האדם לבא לזה הבחי' שראה מקודם. כי אם לא יראה מקודם כלל אינו יכול לבא ולהשיג שום דבר. אבל כשמראין אותו מקודם אזי יוכל לבא לזה השלימות בזה העולם ע"י קיום מצותיו ותורתו של הקב"ה. וזהו הפירוש ויניחהו בג"ע שהוליכו דרך ג"ע בכדי לעבדה ולשמרה. היינו שישמור מה שראה מקודם שבא לזה העולם וע"י מה שנשאר רשומו דג"ע יוכל לבא לתורה ולשבת ולקרבנות ולכל המצות. והבן: והיו לבשר אחד. שיחשוב ביחוד השי"ת:

כא

ונח מצא חן בעיני י"י. נוכל לומר שכך הוא הפירוש כי נח מצא החן. בתוך עיני י"י. כי כתיב עיני י"י משוטטות בכל הארץ ונח תיקן את כל העולם ומצא בתוך העינים הק' ג"כ החן ונטה הכל אל עין הימין כי עשה יחוד גמור וייחד הכל אל הימין. ויוכל להיות שזה הפירוש ג"כ אצל יוסף הצדיק. כי ביוסף כתיב ג"כ וימצא יוסף חן בעיניו שהעלה את החן מן העינים. וכמו כן כתיב באסתר נשאה חן בעיני המלך. ועיין בלקוטי תורה:

כב

איתא במדרש. וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה וכו'. ממלאכת שמים וארץ שבת אבל לא שבת ממלאכת הצדיקים. דיבר מזה מהו מעשה הצדיקים. אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם. באברה"ם. והאריך בדיבורים. ובתוך הדבורים הזכיר את הפסוק ויטע י"י אלקים גן בעדן מקדם וכו'. דיבר מהו ענין הנטיעה. ואמר גן הוא מעוה"ז ולכך כתיב בו לשון נטיעה. כי מהו ענין נטיעה נוטע גרעין אחד והוא עושה פירות וע"י מה ע"י מעשיהם של צדיקים וזהו זורע צדקות מצמיח ישועות בורא רפואות וכו'. והאריך בזה מהו ענין הזריעה. ועכ"פ הכל הוא מהעולם הזה. בעדן הוא מעולם הבא ממקום טמיר. כי משם נמשך החיות. מקדם. ממקום הנקרא ימי קדם. כמו שנאמר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם: