בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר בראשית, לחנוכה

א

אחר הדלקת נ"ח אמר כשמגיעים לימים קדושים האלו צריכים לשמוח מאוד: שהחיינו וקיימנו. וצריך להודות להשי"ת פשוט עבור החיים שיקר מאוד אצל כל אדם. השם נפשי"נו בחיי"ם. נפ"ש היא מדרגה תחתונה שם נפשנו בחיי"ם שהיא מדרגה עליונה החכמה תחיה בעליה. ולא נתן למוט רגלינו. אפי' דברים נמוכין שהיא בחי' רגלין. ודקדק בפסוק כי נר מצוה ותורה אור על שינוי לשון. ועוד בנר הקדים נר למצוה והל"ל ג"כ ואור תורה. ואמר כי שם נר כולל הרבה דברים הכלי הפתילה השמן. כל אחד נקרא נר. והכל ביחד נקרא נר. ורצון השי"ת הוא שיקושר דבר רוחני בדבר גשמי האור בנר. וכמו כן בגוף האדם יש כל אלו הבחינות. והעיקר האור המאיר בהנר הוא המצוה. ודיבר בענין המצוה איך הוא באדם גס ועב שאין לו דעת ואיך היא בבר דעת וכל אחד לפי בחינתו. וידוע כי בעשיית המצוה יוכל לתקן כל מה שצריך הן בעניני גשמיות הן בעניני הנפש עד אין שיעור כל או"א לפי ערכו. אך לא לזאת תהי' כונתו רק להשלים רצון הבורא ב"ה בכל לב ונפש. ודיבר ממאמר חז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה. ולכאורה המעשה גדול מהתלמוד לפ"ז כי התלמוד גורם לבא לידי מעשה נמצא המעשה הוא העיקר. והאריך בזה כי אפשר שידי המעשה גדול מהמעשה והביא כמה פסוקים ודיבר מזה הרבה מהו ידי המעשה כי הוא הכנת העשי' והאהבה והיראה. ודיבר מהפסוק ומעשה ידינו כוננה עלינו (חסר) ואמר כי כל מצוה מאירה את הנפש ומכ"ש נר חנוכה שהיא גופא אור. ואמר בשם אביו זצ"ל נ"ע. על המזמור למנצח בנגינות למה לא הוזכר בכל המזמור רק שם אלקים ולא שם אחר. גם מהו שנזכר כאן עמים ולאומים. ואמר ע"פ דאיתא במדרש על פסוק ברוך תהי' מכל העמים אלו מצות ל"ת שבתורה. ופי' פשט המדרש ע"פ מה שאמרו חז"ל על וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. מלמד שהחזיר הקב"ה את התורה על עשו וישמעאל ושאלו מה כתיב בה לא תגנוב לא תגזול הלא כל חיינו תלוי בזה. וכן בישמעאל לא תנאף. ואמר להם השי"ת מאחר שאין אתם רוצים לקבל אותה וישראל יקבלוה תנו להם החיות שיש באלו המצות וזהו ברוך תהי' מכל העמים אלו מצות ל"ת שבתורה כנ"ל. ולזה מרומז במזמור למנצח בנגינות שהוא בצורת המנור' שיש בו שבעה קני מנור' כננד שבע אומות. ואיתא שלעתיד תהי' מנורה משבעים נרות וד"ל. ועפ"ז מתורץ שנזכר במזמור הזה רק שם אלקים השייך לאומות ולכך נזכר עמים ולאומים. ואח"כ דיבר איך שכ"א יכול להאיר את עצמו בכח מצוה זו שישמח במה שזכה לזה. ואמר שמצוה זו יש בה כח להגביה לכל השפלים. שבשפלינו זכר לנו: ואמר שנר שבת הוא למעלה ונ"ח הוא למטה. וחזר ואמר שנ"ח הוא ג"כ למעלה רק שמגיע האור עד למטה. ודיבר הרבה בתוכחת מוסר על ענין עשיית המצוה כתיקונה. מצותה משתשקע החמה היינו מדה הנקרא שמש. כי בא השמש פי' התרגום אתא שמשא כי האבות הם הם הכל. ויעקב הוא בחיר שבאבות. והאריך בזה מה שנקרא אור ונר ויש אור ויש אורה. אורה היא אור ה'. מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רג"ל מן השוק. היא הנקרא עקבות משיחא. עד דמטי רגלין ברגלין. ואני אתנהלה לאטי לרג"ל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים. אתנהל ה'. לרגל המלאכה אשר לפני. מה היא המלאכה. זהו העבודה המוטלת על כל או"א לפי ערכו ועתו וזמנו ובחינתו. ולרג"ל הילדים כו': (חסר)

ב

עוד התחיל לדבר מענין מהדרין. מהו לשון מהדרין. לשון הוד והדר. וכמ"ש הד"ר כבוד הוד"ך. הד"ר הוא לשון נוי. והוד הוא נוי יותר. ודברי נפלאותיך הוא גבוה יותר. אשיח"ה. והזכיר כמה פסוקים מענין הד"ר. ואמר רבות עשית אתה י"י אלקי. רבות היינו גדולות. ענינים גדולים. נפלאותיך ומחשבותיך מסרת אלינו. ובתוך הדברים אמר. אבנים שלמות תבנה את מזבח וכו' והעלית עליו עולות לד' אלקיך. אבנים היינו אותיות שלמות תבנה את מזבח וכו'. ואיך הוא. והעלית עליו עולות היינו המחשבה. פי' שיהי' המחשבה כפי העשי' לא יותר גדול ממנה ולא קטן. ולא רחב ולא קצר. רק המחשבה יהי' לפי העשי' כ"א לפי בחינתו. ודיבר בתוכחת מוסר בענין נר חנוכה שיוכל לתקן את כל הדברים ולהמשיך כל ההשפעות והברכות וההמתקות. אך לא לזה צריך להיות כונתינו רק לתקן כ"א את עצמו. כי כל אחד יש לו מקום השייך לו ויוכל לתפוס בו. אפילו הגרוע והשפל ביותר. והראי' מבעל תשובה. כי במקום שבע"ת עומדים כו':

ג

ואח"כ אמר מצות נר חנוכה נר איש וביתו. ואמר בשם אביו זצוק"ל. בית"ו נקרא המקבלים השפעה ממנו. והמהדרין וכו' נר לכל אחד. כל אחד לפי בחינתו. והמהדרין מן המהדרין. בש"א וכו'. ובה"א וכו'. וטעמייהו יש בזה שני סברות. מר סובר כנגד ימים הנכנסין. ומר סובר כנגד ימים היוצאים. והטעם השני מאן דאמר פוחת והולך כנגד פרי החג. ומאן דאמר מוסיף והולך משום מעלין בקודש ולא מורידין. אמר: מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דמאן דאמר פוחת והולך כנגד פרי החג. כי כמו שפרי החג הם כנגד ע' אומות פוחתין והולכין. אותה פעולה עצמה נעשה ע"י הדלקת הנרות שיהי' אותו צד של הסט"א פוחת והולך. ומאן דאמר מוסיף והולך משום מעלין בקודש כו'. כי ע"י הדלקת נ"ח יש עליי' לצד הקדושה בכל פעם יותר ויותר:

ד

עוד יש לפרש על הפלוגתא הנ"ל מב"ש ומב"ה. אלו ואלו דברי אלקים חיים ולא פליגי. ע"פ דאיתא בגמרא אחור וקדם צרתני. אם זכית קדמת. ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך. ולכאורה איך יוכל להיות שניהם. רק האמת הוא כך. כשהאדם ממעט בתאוות החומר ומגביר הצורה על החומר הוא מדמה הצורה ליוצרה. א"כ הצורה קדמה למעשה בראשית. ואם ח"ו האדם מגביר החומר על הצורה הוא כולו חומר. והחומר היה באחרית לכל מעשה בראשית. אף כאן הפלוגתא הוא כך. שב"ש אומרים בכל יום פוחת והולך שצריך למעט את החומר בכל יום. וב"ה אומרים בכל יום הוא מוסיף והולך. שצריך להוסיף את הצורה בכל יום ויום יותר ויותר. חד אמר כנגד ימים היוצאים. כי כתיב ימים יוצרו. היינו שצריך האדם לעשות מהימים שלו צורה. כשהימים של אדם יוצאין מכאן בטוב אזי מתכנסים ביחד ונכנסין ויתיצבו כמו לבוש. וזהו הכונה כנגד ימים היוצאין וימים הנכנסין. עס זאל ארויס דיא נארישקייט. דהיינו החומר. ויכנס הטוב דהיינו הצורה. ועוד שיצאו טובים למעלה ויחזרו ויכנסו להאיר לנו כנ"ל. והמהדרין מן המהדרין וכו'. כי אמרתי בשעת סיום הש"ס. הדרן עלך והדרך עלן. שיחזור אור הלמוד והמעשים שלנו להאיר לנו. א"א אדומו"ר זצוק"ל אמר. קול י"י בהד"ר כשאיש ישראל אומר דבר י"י באמת אזי הדבור חוזר אליו. הפשוט הוא כך. שהשפע מהדיבור חוזר אל האדם להאיר לו להבא. שחוזר ואומר ועושה אח"כ ביותר טוב ובהארה יתירה זה נקרא מהדרין. רק שיעשה הכל בשמחה. מזמו"ר שי"ר חנוכ"ת הבי"ת ר"ת שמחה. קחו מזמרת הארץ בכליכם. איר זאלט אריין נעמין דיא גיזיינג אין אייערי כלים: והורידו לאיש. וועט איר מאכין אראפ נידערין דעס גאנצין איש. מיט גיזיינג אין מיט שמחה. לא אמות כי אחי' כי אנו רוצים לעבדך מיט לעבידיקייט:

ה

נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. נר יש לו אחיזה בדבר מה בגשמי. ואור הוא אור עצמו מופשט ואין לו אחיזה בשום דבר גשמי. כי מתחלה צריך להיות להנר של אדם אחיזה בהחומר ואח"כ מאיר לו השי"ת שיש לו התפשטות הגשמיות. כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות. היינו שצריך האדם לתקן כל הדברים ולתקן עצמו ולייחד כל הדברים להשי"ת ביראת י"י ואהבת י"י. כי כל מה שברא השי"ת בעולמו צריך שיעשה ויתוקן ע"י האדם. וזהו השלימות. כי שלימות נקרא דבר שלם מתחלה ועד סוף. וכשישראל עושים רצונו של מקום ומתקנים עצמן לייחד כל הדברים להקב"ה בזה העולם אז הוא נעשה שלימות גמור מתחלה ועד סוף היינו בעולם של מעלה ובעולם התחתון. ונר חנוכה יש ג"כ כח באורו להאיר ג"כ על כל הדברים הנמוכים אשר בעולם השפל הזה. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל על מאמר הגמרא דאיתא במסכת שבת. מצות נ"ח משתשקע החמה עד שתכלה רג"ל מן השוק. רג"ל לשון רגילות. ושוק הוא רה"ר. וברה"ר נמצא כל הראיות רעות ומחשבות רעות רח"ל וזה נקרא רה"ר אשר הוא להיפוך מקרבת י"י. ורה"י נקרא כל המיוחד להקב"ה כי קוב"ה נקרא אחד. וכל המיוחד לאחד נקרא אחד. כמ"ש ביום ההוא יהי' י"י אחד ושמו אחד. ואיתא בספרים הקדושים שרמוז כאן יעקב ובניו ודהע"ה. וזהו פי' הגמרא. נ"ח מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רג"ל מן השוק. היינו שיש כח במצות נ"ח להאיר בתוך לבות בני ישראל עד שתכלה רגילות מן השוק. מה שהי' מורגל בתאוות רעות ומחשבות רעות ר"ל יכול מצות נ"ח באורו לכלות כל הרעות מאתנו ולהעביר אותם ולהמתיקם ויעשה טוב אמן:

ו

בחנוכה שנת תר"ט לפ"ק אמר. א"א אדומו"ר זצוקצ"ל אמר פי' על משפיל גאי"ם עדי ארץ. השי"ת מוריד אורות עליונים וגבוהים לזה העולם. כדי ומגביה שפלים עדי מרום. שיתעלו כל המקומות הנמוכים והדברים השפלים עדי מרום. ואתה מחיה את כולם בכל דבר יש חיות הקב"ה איך שהוא. ואצל ישראל החיות הוא ממקום גבוה מאוד. גם התורה ניקחה מכל האורות עליונים כמ"ש והחכמה מאי"ן תמצא. ותורת חסד על לשונה. אנכי מפי הגבורה שמענו. ויכלכל יוסף את אביו וכו'. וכלכל ודרדע והימן. והורידה ונתנה לישראל ללמוד אותה. וכל מצוה יש לה סגולה שלה. יש סגולת הזמנים ויש סגולת המצוה עצמה. כי המצוה של נ"ח היא סגולה שמתחלת למטה מעשרה במקומות הנמוכים ומגיע למעלה למעלה ראש. ועל כך ניתנה להאיר כל המקומות הנמוכים אפילו למטה מעשרה דקי"ל לא ירדה שכינה למטה מעשרה. אעפ"כ נ"ח מאיר לשם רק לא בעצבות ומרה שחורה ח"ו רק בשמחה ובאמונה:

ז

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. נעשה היא עשי' מגיע למעלה למעלה. כדמותנו היא החכמה. עוד אמר מתי יכולים לראות מעט אור. אז מי האלט גאר אונטין עס איז גאר נידעריק. בשם הצדיק הק' רש"ק. ואציעה שאו"ל הנך:

ח

מצות נ"ח עד שתכלה רג"ל מן השוק. רגל הוא לשון רגילות. מן השוק. שוק הוא רה"ר. כי יצה"ר וכת שלו נקראים רה"ר. ומה שהוא אל הקב"ה נקרא רה"י. כי הקב"ה הוא יחיד וכבר נזכר זה לעיל:

ט

באור פני מלך חיים ורצונו כע"ב מלקוש. שמכניס רצונו במקומות העבי"ם ומאיר אותם:

י

מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. כי כל אדם יש לו שלהבת וחמימות בלב וצריך להדליק במצות עד שתהא שלהבת עולה מלב למוח לשם י"י:

יא

בליל שבת קודש דחנוכה. על פסוק. ויהי מקץ. איתא במדרש. כיצד מברכין על גשמים. כך שנו רבותינו כו' הטוב והמטיב. ומהיכן הגשמים באים כו' ממימי אוקיינוס א"ל ר"י והלא מרים הם. א"ל מתמתקין הם בעבים כו' קץ וזמן ניתן לגשמים שלכל השנה. וכן לכל דבר יש קץ. שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה. וכתיב קץ שם לחושך. וכן ליוסף ניתן קץ שנאמר ויהי מקץ וכו'. ע"ש במדרש:

יב

אמר כי כל ענין הפרשה מרומז על הקץ. וזהו ויהי מקץ שנתים ימים. פי' לבסוף ישתנו הימים להיות שנים כי בהתחלת הפורעניות נאמר יום לשנה יום לשנה כו' ולבסוף כשיתוקן הכל יהיו ג"כ כך. וחזר להמדרש כיצד מברכין על הגשמים וכו' הטוב והמטיב. הטוב בעצמו והמטיב לאחריני. ודיבר מזה שאמר המדרש והלא מרים הם וכו'. מתמתקין הם בעבים: חסר

יג

וסיום המדרש. לכל דבר יש קץ וכו' ומביא פסוקים שכולם מרמזים על קץ העתיד בבי"א:

יד

בהעלותך את הנרות ובו'. איתא במדרש. אמר הקב"ה לישראל העלו לפני את הנרות ואני משמר את נפשותיכם מכל דבר רע וכו'. וכי לאורה הוא צריך אלא אמר הקב"ה העלו את הנרות ואני מעלה אתכם בפני האומות. עכ"ל המדרש:

טו

אמר בשם אביו זצוק"ל מהו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ששה הי' לו לומר. אלא אל מול פני המנורה. פנימיות המנורה שהוא למעלה מהשבעה נרות. כי בשבעה הוא הנהגת העולם. שבעה ימים. ושבע שנים. ושבע שנים שבע פעמים. ושבעת אלפים שנה. אבל השמיני הוא למעלה מהשבעה. וממנו מאירין כל השבעה. וזהו הרמז לנר חנוכה ולפיכך הוא שמונה ימים. ויוסף ג"כ מגיע למעלה מהשבעה. וזהו אחרי הו"דיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך וד"ל. וכתיב הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו מרמז למה שכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני המים. ודרשו רבותינו ז"ל זה רוחו של משיח. וכאן ג"כ מרמז לזה. איש אשר רוח אלקים בו זה רוחו של משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. כי כל הענין יהודה עם יוסף מרמז גם כן לענין זה:

טז

איתא במדרש ראיתי והנה מנורת זהב כול' וגל' על ראשה ושבעה נרותיה עליה. שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה כו' מנורת זהב זה כו'. ושבעה נרותיה עליה. אלו צדיקים שבעה צדיקים וכו' עכ"ל המדרש:

יז

אמר ראיתי מנורת זהב כולה. פי' הכל מה שלמעלה ולמטה נכלל בהמנורה. היינו בהשבע מדות. שהעולם מתנהג בהם. ולא תאמר שאין עוד למעלה מזה לכן אמר וגולה על ראשה. ל' מעיין כמו גולות עילית וגולות תחתית. לומר שהכל נמשך מהשפעה העליונה:

יח

ודיבר ממאמר המדרש. שבעה נרותיה זהו זכות השבת. שבעה ושבעה מוצקות לנרות אשר על ראשה זכות התורה חצבה עמודי' שבעה וזכות שבעה הצדיקים עד עמרם. ואמר כי כשם שיש שבעה צדיקים למעלה כן יש שבעה למטה והכל מכוון לנרות אשר על ראשה:

יט

עוד אמר בליל שבת זאת חנוכה על המדרש של הפסוק. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור:

כ

פתח ואמר עיקר הנס הוא השמיני. הגם שבכל שבעה הי' הנס מ"מ עיקר הוא השמיני שהוא למעלה מהשבעה. וכפי שאומרים העולם על נס דער נס איז איבער דער וועלט:

כא

זאת חנוכת המזבח. בחי' הנקראת זאת. ואין ידוע לנו מה היא. רק בחינה זו אנו יודעין שהיא מורה על כל דבר שאנו רואין בעינינו לידע שהוא מי"י. כמבואר בפסוק מאת י"י היתה זא"ת היא נפלא"ת בעינינו. ל' מופלא ומכוסה. כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזא"ת וגו' ועוד נאמר אז ישיר ישראל את השירה הזא"ת. זא"ת חנוכת המזבח אחרי המשח אותו. פעם שני בא ללמד על על המדה זו שהיא מגעת למעלה ולמטה כי הכל ע"י מדה זו אתערותא דלתתא המגעת למעלה ועי"ז מוריד השפעת הטוב מלמעלה למטה כי כל עיקר הוא לגרום שילך מלמטה למעלה ומלמעלה למטה ועוד מלמטה למעלה תדיר בלי הפסק. והתחיל בגמרא שבת

כב

ת"ר מצות נ"ח נר איש וביתו. היינו שיגיע הארת מצוה זו לאי"ש שישפיע לביתו. וביתו היינו המקבל מהמשפיע. ומהדרין. היינו שמכניס הד"ר במצווה. נר לכל אחד. ודיבר מזה מהו בחינת אחד. והמהדרין מן המהדרין בש"א וכו'. ובה"א יום ראשון מדליק אחד כו'. מר סבר וכו' ומר סבר וכו' ע"ש:

כג

אמר. כי ב"ש הוא בחי' יראה וב"ה היא בחי' אהבה. לכך סברי ב"ש פוחת והולך. היינו לחשוב ביראת י"י יראה פשוטה שצריך לירא בכל עת ובכל רגע כפי שעינינו רואות ועי"ז יהיה צד הרע פוחת והולך. ומסיק כנגד פרי החג. אמר כי פרי החג הם פוחתין והולכין שיהיו כוחות הסט"א והיצה"ר ג"כ פוחתין והולכין עד שיהיו כלין לגמרי ולא ישאר כ"א הקב"ה. וישראל יהיו קדושים וטהורים. כמ"ש ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. ונ"ח ג"כ סברי ב"ש שיהיו פוחת והולך ע"ז הכוונה. עד שתכלה רג"ל מן השוק. כי ב"ש הוא בחי' הדין. ולעתיד יהיה הלכה כב"ש. ואמר הטעם. כי בראשית ברא אלקי"ם. כמאמרם ז"ל שהעולם נברא על דעת להתנהג בדין הגמור רק שראה הקב"ה הנהגת העולם כפי שהוא שאינו יכול להתקיים עמד ושיתף במדת הרחמים וכו'. והקדים מדה"ר. לכך עתה הלכה כב"ה. ולעתיד שיזדכך העולם כידוע ואז יהיה הלכה כב"ש ויתנהג העולם בדין הגמור כי הכל יהיה טוב. ואמר עפ"י פשוט. לב"ש פוחת והולך שיראה כ"א ע"י מצות והארת נ"ח שיהיה הרע אצלו פוחת והולך מעט מעט לכך כתב הלשון והולך. וטעמא דב"ה מסיק בגמרא דמעלין בקודש ולא מורידין. לכך מוסיף והולך. אמר כי צריך להוסיף בעבודה. ומאי מוסיף בשבחות והודאות כמאמר הכתוב בתהילים והוספתי על כל תהלתך. וזהו מעלין בקודש. שצריך לראות להעלות הכל למעלה. וזהו מוסיף והולך צד הטוב בכל פעם יותר:

כד

וחזר להמדרש. ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם והאריך בזה כי עדן הוא תענוג ואור בפני עצמו ונחל הוא כלי ומקום לקבל השפעת הטוב והאור היוצא מעדן. וזהו להשקות צמאי חסדיך בנהר היוצא מעדן. כי הצמאים ומתעוררים לקבל שפע אור היוצא מעדן גורמים להשפיע להם ע"י הנחל שהוא הכלי לקבל האור ולהשפיע. וזהו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ומהו הנחל נ"פשנו ח"כתה לי"י ר"ת נח"ל. ולזה כתיב ביעקב ויקחם ויעבירם את הנח"ל. ובברכת נ"ח מברכין ל"הדליק נ"ר ח"נוכה ג"כ ר"ת נח"ל:

כה

וסיום המדרש. הקב"ה נקרא נר וישראל נקראו נר. אמר הקב"ה הואיל ואורכם הוא אורי ואורי הוא אורכם שנינו נלך ונאיר לציון. הה"ד קומי אורי כי בא אורך.

כו

כתיב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. כי כל איש ישראל צריך להתעורר מתחלה באור השי"ת שבקרבו. כי כל אחד יש לו זאת כ"א לפי ערכו ומדרגתו. רק שהוא טמון ומכוסה בשטותים והבלי עולם. וצריך מתחלה לעורר עצמו בכל עוז ולהאיר זה האור כ"א לפי מדרגתו. ואח"כ מגיע אליהם האור של מעלה להאירם יותר ויותר. וזהו באורך. פי' באור השי"ת שהוא אצלינו נראה אור. הוא אור השפע שמשפיעין עליו מלמעלה. ודיבר בענין הזה עפ"י מאמר הזוה"ק. נהורא חוורא לא שריא עד דשריא נהורא אוכמא לתתא. כמו שאנו רואים באור הנר שמלמטה הוא שחור ועל האור השחור שורה אור לבן מלמעלה והוא עפ"י מה שמוזכר בזוה"ק בכמה מקומות קדרותא דצפרא. כי קודם שמאיר היום נחשך ביותר כמו שאנו רואים זה בחוש. ובגוף האדם ג"כ כך. כי התערותא דלתתא נקרא נהורא אוכמא. כי האדם צריך להתעורר דווקא בעת שנחשך אצלו. כמאמר הכתוב ותקם בעוד ליל"ה. וכשמתעורר כראוי אז שריא עליו נהורא חוורא מלעילא. וזהו קומי אורי נהורא אוכמא דלתתא. כי בא אורך. מוכן להשפיע עליך נהורא חוורא דלעילא. ומהו קומ"י. כי האדם צריך להיות קומה שלימה. וזהו קומ"י אורי. כל הקומה שלך תראה להאיר:

כז

וזהו פי' המדרש. הקב"ה נקרא נר וישראל נקראו נר. כי הנר נקרא הכלי שבו השמן והשמן ג"כ נקרא נר והפתילה נקרא ג"כ נר שבו נאחז האור. והאור בוודאי נקרא נר. ובאור גופא יש ג"כ כמה בחינות נהורא אוכמא שריא לתתא ונהורא חוורא שריא לעילא. וכמה גוונים יש באור. ולדעת ב"ה צריכים לברך בורא מאורי האש. כי כמה נהורין איכא בנורא והכל נקרא נר לכך נמשל הקב"ה לנר:

כח

אמר הקב"ה הואיל ואורכם הוא אורי ואורי הוא אורכם שנינו נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כו'. פי' הואיל ואורכם אור השי"ת הטמון אצליכם הוא אורי. אור השפע הבא מלמעלה. נהורא חוורא קשור זה בזה. ואורי הוא אורכם. ג"כ כנ"ל. שנינו נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך:

כט

עוד בליל ש"ק דחנוכה התחיל. יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. יושב בסת"ר בהסתרה אצל כל אחד ואחד. בצל שדי. בצל י"י בצל רחום בצל חנון לא נאמר אלא בצל שדי:

ל

אמר בצל הוא ע"ד הכתוב י"י צלך. אמר בשם צדי"קים כי הוא כצל כמעשה הצל. כי כל מה שהאדם עושה. הצל עושה כנגדו כל תנועה ותנועה. ויחשוב אדם בעצמו כפי שיודע כ"א עבודתו ותפלתו באיזה אופן הוא. אז מיא מאכט אים נאך כל תנועה ותנועה אוי כמה מגונה הוא הדבר. אבל העובד את השי"ת באמת מה טוב ויפה הדבר. וד"ל. בצל רחום בצל חנון לא נאמר אלא בצל שד"י. ומהו הלשון יתלונן ע"ד הכתוב וילן שם כי בא השמש. וילן הוא ל' יחוד וחיבור. כי בא השמש. האור השופע. ויקח מאבני המקום. הם האותיות הקדושים הנקראים אבני"ם בכמה מקומות. וישם מראשותיו. הכניסם בראשו היינו שקשר אותיות הדיבור במחשבה. ודיבר מזה שזה הוא העיקר לקשר המחשבה להדיבורים היוצאים מפיו.

לא

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. איתא במדרש ע"ז הפסוק. ילמדינו רבינו נר חנוכה אימתי מצותה. כך שנו רבותינו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק:

לב

ונוכל לומר פי' כי הבית שייך לדוד. כידוע שרצה דהע"ה לבנות הבית. ובאמת מה נקרא בית. היראה של הקב"ה נקרא בית שזה בחי' מלכות. וכפי דאיתא לא כאברהם שקראו הר ולא כיצחק שקראו שדה אלא כיעקב שקראו בית. ולכן מתחלת התורה בראשי"ת. בי"ת רא"ש. כידוע שחכמה נקראת ראשי"ת ומלכות נקרא ג"כ ראשית היינו ב' ראשית. ולזה כתיב בחכמה יבנה בית וזה הבית שייך לדוד. ולזה אומר המדרש ע"ז נ"ח אימתי מצותה. היינו מתי נעשה היחוד השלם שמקבלים כל המדות מחכמה עליונה. משתשקע החמה. היינו בעת שקיעת החמה. כמ"ש ביעקב ויל"ן שם. מהטעם כי בא השמש. ולהיכן בא. למקומו הנצרך. ונעשה אז היחוד השלם. ואז הלבנה מקבלת מן השמש. ותיכף כשראה יעקב היחוד השלם וילן שם. ויעקב נקרא שמש. וכפי דאיתא מ"י גילה רז זה לבניי ששמי שמש כו' היינו בחי' מ"י השפיע לבחי' הנקרא תפארת כידוע שבחי' מ"י נקראת בינ"ה ובחי' ת"ת נקראת שמ"ש. ואח"כ כתיב ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה כי כתיב אלה תולדות יעקב יוסף כי הוא המקבל מיעקב ומלכות בית דוד מקבלת ממנו ומלכות ב"ד משפיע לכל העולמות. כי היא נקראת בי"ת שמקבלת הכל לתוכה ומשפעת לכל העולם. לזה אמר אימתי נעשה הכל משתשקע החמה כו' כמו שדברנו. ולהיכן נשקעת ללבנה ונעשה יחוד השלם. ועד שתכלה רגל מן השוק. כפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל. היינו שיתבטל כל הרגילות של העולם ויבוטלו כל התאוות של עוה"ז. כי שו"ק הוא ל' תאוה והשתוקקות. ויש עוד בחי' רג"ל. היינו כשיבוטלו ממנו כל הרגילות ותאוות עוה"ז אזי יתעלו כל הבחי' הנקראים רג"ל למעלה. ואז יהיה ביאת משיחנו בב"י אמן. כפי מאמר הכתוב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. היינו כי בביאת משיחנו יתעלו כל הבחינות הנקראים רג"ל עד החכמה. עכ"פ עיקר הכוונות של נ"ח להאיר לכל הבחי' מלמעלה למטה ושנעשה ע"י עובדות שלנו היחוד האמיתי כפי שדברנו משתשקע החמה מתייחד עם בחינת הנקראת לבנה. ויומשך עד שתכלה רג"ל מן השו"ק. כפי שדברנו:

לג

ואיתא בגמרא. והיכן הוא מניח אותה בפתח הסמוך לרה"ר. היינו ג"כ כדברינו שיראה להעלות הכל מן רה"ר ויהיו רק סמוך אליו בכדי להעלות לרה"י. ואדם שמשעבד עצמו להקב"ה אזי הוא נקרא רה"י. אבל כשמשעבד עצמו להבלי הזמן נקרא רה"ר כמה רשויות. והראיה שרה"ר הוא רק עד עשרה טפחים ומעשרה ולמעלה נקרא מקום פטור. אבל הרה"י הוא מתהום ארעא ועד רום רקיע. ומה הוא רה"י השם הקדוש גבהו עשרה ורחבו ארבעה. וזהו רה"י. בפתח הסמוך לרה"ר להרחיק עצמו מרה"ר ולקשר עצמו לרה"י. ולזה מקום הנחת נ"ח יותר משלשה טפחים מן הארץ ופחות מעשרה טפחים בכדי להוריד הקדושה למטה. והגם שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה. ע"ז מתרץ הגמרא במסכת סוכה אשתרבובי הוא דאשתרביב כו'. כי ע"י עובדות ומעש"ט שלנו מתפשטת הקדושה של הקב"ה כביכו"ל ב"ה וב"ש בכל העולם עד למטה. וע"י מי נעשה הכל ע"י מלכות בית דוד. ולזה אמר דוד י"י בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה. כי יש שני בוקרים. בוקר דאברהם. וישכם אברהם בבוקר. ובוקר דיוסף הבוקר אור. וע"ז אמר דוד בוקר אערך לך ואצפה. היינו מל' ציפוי וכסוי. כי דוד הוא המקבל הכל ומכסה הכל ונעשה היחוד האמתי ולפי דרכנו נעשה הכל ע"י המצות שאנו עושים וזה נקרא עשי'. והברכה שאנו מברכים על המצוה הוא הדיבור והמחשבה שצריך כ"א לחשוב בעת עשיית המצוה שאני מקיים רצון הבורא בזה שהוא העיקר שאמרתי ונעשה רצוני וזהו המחשבה. ונמצא בכל מצוה עובדא ומלולא ומחשבה. וע"י עשיות שלנו כנ"ל ממילא נכלה רג"ל התאוות מן העולם רק שמתפשט קדושתו כביכול למטה בכל העולמות שעי"ז נתעלו כל העולמות. ויקויים בנו מקרא שכתוב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. שיתייחדו כל העולמות להחכמה ומזה יוצמח ביאת משיחנו שיהי' בב"י אמן:

לד

וכמו שאנו אומרים. בימים ההם ובזמן הזה. כי כל הדברים וכל היחודים נעשים בזמן הזה ג"כ ע"י עשיות המצות שאנו עושים. וע"י מי נעשה הכל על ידי כהניך הקדושים. כי יש כהן הדיוט. ויש סגן הכהן. ויש כהן גדול. אשר כל אחד משפיע החסד בזה העולם כאו"א לפי מדריגתו שהם מעלים את העולם ומייחדים את כל העולמות. ואז יהיה ביאת משיחנו אי"ה. וכמו שאנחנו מתפללים בכל יום וכסא דוד עבדך וכו' שצריך לכוין על משיח בן יוסף שלא יהרג שהוא נקרא כסא דוד. ומשפיע למלכות בית דוד. וזהו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. ולזה אנו אומרים בימים ההם בזמן הזה. שאנו צריכים לכוין בכל זמן וזמן בעת עשיית המצות כל זמן וזמן במועדו ובזמנו:

לה

וכתיב וירד יהוד"ה מאת אחיו. ולהיכן ירד. כי ידוע אשר תיבת יהוד"ה הוא השם קדוש הוי' ב"ה רק שיש ד' בתוכה. ולזאת ירד יהוד"ה לזה העולם ולסבול את הגלות שזה נקרא בחי' דעת להתקשר עם כל המדות בכדי שיתעלו אח"כ כל העולמות לתכלית השלימות. וזה ידוע לכל המדרש של זה הפסוק יהודה עסוק לישא אשה והקב"ה יושב ובורא אורו של מלך המשיח. כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו'. אשר עיקר המחשבה של הקב"ה הכל הוא על תכלית השלימות היינו ביאת משיחנו בב"י אמן. כדכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים זהו רוחו של משיח רק זה נעשה הכל ע"י ידי מצות ומעש"ט שלנו. וזה מקרב ביאת משיחנו. וכמו כן כתיב. בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות היינו כשיתייחד העת עם ההיא כידוע. עוה"ב נברא בי' ועוה"ז נברא בה"א. ובאות ה"א יש ג' מלואים ה' י' א' וזהו תכלית הבריאה שיתייחד עם הג' מלואים ונעשה היא וזש"ה בעת ההי"א. כי אית עת ואית עת כידוע. לזה אומר בעת ההיא. ואימתי נעשה זאת ואני תפלתי לך י"י עת רצון. אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללים. כי בצבור יש כל מיני אנשים שזה נקרא כמה גוונים ונכללו כל התפלות יחד ונתעלה עד רצון הבורא ב"ה. כי באמת כל העולמות מתעלים רק מזה העולם וכן כתיב מן העולם ועד העולם. ובפרט ע"י הנרות הקדושים. היינו נר חנוכה ונר שבת. ע"י נ"ח מורידים קדושתו ממעלה למטה. וע"י נר שבת מעלים האור מזה העולם לקדושתו למעלה. וזהו דכתיב סמכוני באשישו"ת בשתי אשות. היינו אש שלמעלה ואש שלמטה. היינו השתי נרות של שבת וחנוכה:

לו

ועוד נוכל לומר. סמכוני באשישו"ת שתי אשות אש של קודש ואש של הדיוט כידוע. הגם שירדה אש מן השמים על המזבח. עכ"ז צריך להביא אש של הדיוט. היינו הגם שהקב"ה משפיע קדושתו וחיות שלו לכל אדם. עכ"ז צריך להביא אש של הדיוט היינו שיבער בלבו אהבתו ויראתו של הקב"ה ויקורב ע"י כל העולמות אחד אל אחד והיו לאחדים. וזהו משתשקע החמה עד שתכלה רגל וכו' וכמו דאי' אשר מספר רג"ל עולה שני השמות במלואם:

לז

נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. ואיתא במדרש ע"ז. אם נר למה אור ואם אור למה נר אלא כך אמר דוד כשאני מתחיל בד"ת במעט אני מתחיל וכשאני נכנס בה שערים הרבה נפתחים לי. עכ"ל:

לח

ונוכל לומר. היינו שצריך האדם להתחיל בעבודת הבורא לפי מדריגתו ולא יחפוץ יותר ממדרגתו רק ממקום שעומד כעת. כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה. לרגל המלאכה אשר לפני ואח"כ לרגל הילדים. היינו שילך ממדריגה למדריגה עד אשר אבוא אל אדוני שעיר"ה ואז יהיה ביאת משיחנו בב"י ולזה צריך להתחיל במעט. ואח"כ זכה יתיר זכה יתיר כו' עד שיעזור לו הש"י שנפתח לו שערים הרבה שזה נקרא אור. כי נר נקרא הכלי המקבל את האור ומכניסין בו את השמן והפתילה ואח"כ מדליקין וזה נקרא אור. וזה ידוע אשר באור יש ארבעה גוונים. מתחלה נהורא אוכמא ואח"כ נהורא חוורא. ויכול להיות שזהו הפי' במעט אני מתחיל היינו מועט מחזיק את המרובה. היינו אות יו"ד נקרא מועט שהוא רק נקודה ומזו הנקודה מתפשטים כל האותיות. וזהו מקודם במעט ונקרא נהורא אוכמא. ואח"כ כשמתפשט האור בכל העולמות נקרא נהורא חוורא. ולכן סברי ב"ה שמברכין בורא מאורי האש. היינו הרבה אורות כי נכללים בו כל הד' גוונין שיש בהאש והאור העליון הוא נהורא חוורא שאין בו שום גוון. ויכול להיות שלכך אמר כשאני מתחיל בה במעט אני מתחיל. היינו המחשבה של האדם הוא רק נקודה קטנה כמו יו"ד וזה ידוע שהיו"ד ע"ש המחשבה נאמרה. וכשאני נכנס בה שערים הרבה נפתחים לי. שהמחשבה נתפשט בכל הגוף והאיברים ומביא ע"י זה חיות הבורא לכל העולם עד בחי' הנקרא רג"ל. וד"ל:

לט

היוצא לנו מזה. שצריך כ"א לעבוד את הש"י ואפי' פחות שבפחותים אינו רשאי לומר ח"ו נואש. רק ישבר לבו ויתחיל לילך ביראת י"י כל היום לפי כחו ומוחו וערכו. כמו שאנו אומרים בכל יום שתרגילנו בתורתך לשון רג"ל. ואחר כך ודבקנו במצותיך. ובוודאי יפתחו לו אח"כ כפתחו של אולם. וילך ממדריגה למדריגה. וזהו שערים הרבה נפתחו לו. ובכל יום ויום יהי' בעיניך כחדשים. ואיך יכול לקבוע זאת בלבו כבר אמרנו שיכול ללמוד זאת בק"ו מיצה"ר גופא שהוא מסית את האדם היום עשה כך וד"ל. והוא שומע לו. ובוודאי לאחר שמילא תאוותו תאות עוה"ז נמאס אצלו הדבר. עכ"ז מסית אותו היצה"ר למחר עוד הפעם לדבר הרע הזה עצמו ממש ומחדש אליו התאווה רח"ל כמקדם. מעתה ק"ו בן בנו של ק"ו התורה הק' ומצותי' הק' שהם חיות כל העולמות וחיות כל אדם אינו דין שיהיו בעיניו כל יום כחדשים. וגם א"צ להסתפק אשר בכל יום באים חיות ואורות חדשים שלא היו בעולם עד זה היום כי אם היה אותו האור עצמו שהיה אתמול הי' די באתמול. רק באמת שולח הקב"ה בכל יום אורות חדשים לכל העולם. המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. וע"י מי באים האורות לזה העולם הכל ע"י ישראל שהם מקיימים את התורה והמצות שנתן לנו הקב"ה והם מעלים את העולם להקב"ה ומביאים אורו של הקב"ה לזה העולם וזה נקרא אור ישר ואור חוזר:

מ

ארוממך י"י כי דליתני וכו'. וכתיב אודך כי עניתני וכבר אמרתי ע"ז שיש בזה כמה פירושים. עניתנ"י. הוא ל' עינוי ויסורין וגם הוא ל' עוני. וגם הוא ל' עניו. כי כאשר האדם מבקש מהשי"ת מיסורים ח"ו ומעניות ויודע בעצמו שאין בידו כלום רק מבקש מהקב"ה מתנת חנם כמ"ש דהמע"ה כי יחיד ועני אני. אזי עונה לו הקב"ה בכל קראנו אליו. וזהו הפי' שאמר דוד ארוממך י"י. אנכי ארומם אותך. כי ע"י העובדות ומעש"ט שעושה האדם בזה העולם מתרומם כבודו של הקב"ה מטעם. כי דליתני. יש בזה ג"כ שלשה פירושים. היינו ל' דלו"ת ועניות דלית לי' מגרמי' כלום. כי יודע אנכי שאין בי דבר. ולא עוד אלא שדל"ת מפסיק בינינו כמו שמפסיק הדלת בין חדר לחדר. וגם דליתנ"י הוא ל' עליה ג"כ. וזהו הנפקא מיני' בין דלת לכותל. כשמפסיק איזה כותל אזי בלתי אפשר לילך מחדר לחדר אבל כשהמפסיק הוא רק דלת אזי באפשרי לפתוח ע"י מפתח ואם אין לו מפתח שלו יכול לפתוח ע"י מפתח אחר. ואם אין לו שום מפתח באין ברירה יכול לפתוח עם מסמר של ברזל שקורין צווא"ק. וכפי שאמר הרב הצדיק מקארלין זצוקל"ה לאיש אחד אין לי שום מפתח לפתוח אותך. והשיב לו פתחו אותי הגם בצווא"ק. ושיבח את האיש בזה למאוד. עכ"פ הדלת בקל יכולים לפתוח. וכשפותח הדלת ונכנס בו אזי יכול לילך מדרגא לדרגא עד שישיג כל טוב הגנוז ולהשפיע ע"י לזה העולם חיות הבורא ב"ה. ובזה מתרומם כבודו של הקב"ה. ולזה אנו אומרים מזמור ארוממך בחנוכה. ויכול להיות שזהו הפי' משפיל גאים עדי ארץ. היינו נ"ח כידוע שמצותה הוא למטה מי' טפחים. בכדי ומגביה שפלים עדי מרום. שיוגבהו כל הניה"ק מזה העולם השכל עדי מרום:

מא

אדם אחד שאל אותי. היכן נזכר שבת בהזמר ברוך י"י יום יום. והשבתי לו היכן נזכר במזמור שיר ליום השבת או באל אדון. רק באמת כל מה שאמרו צדיקים לפני הקב"ה והכניסו בזה חיות הבורא ב"ה. מחוייבים אנו לקיים ג"כ. ודבר בעתו מה טוב כמו מה רב טובך אשר צפנת דטוביה גניז בגוויה. ואיתא במדרש. שבת כל דבר כפול. קרבנו כפול. עומרו כפול. שירו כפול מזמור שיר ליום השבת. ולכאורה תמוה הלא כאן כתיב ג"כ מזמור שיר חנוכת הבית. ובאמת כתיב. סמכוני באשישות בשתי אשות. אש שלמעלה ואש שלמטה. נר של שבת נקרא אש של מעלה ונ"ח נקרא אש של מטה. ובאמת צריך כל איש ישראל לייחד כל העולמות הן ע"י נרות שבת והן ע"י נרות חנוכה. ולכך כתיב בשניהם. מזמור שיר בלשון כפול משניהם נק' קודש. והמ"י:

מב

איתא במדרש. ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. זש"ה מה גדלו מעשיך י"י מאוד עמקו מחשבותיך:

מג

ונוכל לומר הפי' הוא כך. כי באמת מה אנו לדבר מהקב"ה שגדלו מעשיו שזה אין אנו משיגים כלל. כי לא ישיגוהו משיגי הגוף. רק שצריך כ"א לדבר מעצמו. וזהו הפי' מה גדלו מעשיך שנתת לבני אדם העשיות אשר מן העשיות של מצות ומעש"ט של ישראל נתגדל מלכותו וע"י האור שלו בעשיות המצות נתגדל אורו עד למעלה. וזהו מה רבו מעשיך י"י. היינו כמו שדיברנו המעשים שצוה הקב"ה לישראל לעשות ולקיים נתרבו ונתגדלו עד למעלה. כולם בחכמה עשית. העשי' נתקשר עד החכמה. מאוד עמקו מחשבותיך. היינו המחשבות של הקב"ה הם נמשכים מעומק. כי יש כמה מיני עומק. והמחשבות שלו הם מעומק יותר גבוה. העושה גדולות עד אין חקר. כי ידוע שהמאורות נקראים גדולים והם נלקחים מהעומק היותר גבוה. וכפי שאמרנו כבר על טובים מאורות שברא אלקינו. כידוע שהחמה ולבנה נקראים מאורות. וגם צדיקים נקראו מאורות כמאמר הגמרא למה הצדיקים דומים בפני השכינה כנר בפני האבוקה. ובאמת נר הוא אור קטן מאד ומקבל מן האבוקה. עכ"ז אין באפשרי להיות אבוקה אם לא יהיה מקודם נר קטן ואח"כ כופלים אותה בשלשה אז נקרא אבוקה. כי באמת הצדיקים ע"י עשיות שלהם שזה נקרא נר מצוה מאירים לכל העולמות ומעלים ומייחדים הכל למעלה ראש ושם נעשה ממנו אבוקה שמביאים ע"י אור החוזר אור גדול לכל העולם הזה. וכפי דאיתא במדרש ע"פ נר לרגלי דבריך ודברנו הרבה פעמים מזה. כשאני מתחיל בד"ת במעט אני מתחיל. כי ד"ת ומצות ומעש"ט נקראים נר שהוא אור קטן. וכשעוזר לו הקב"ה אח"כ כשנכנס בה הרבה ומשיג פנימיות התורה. ומקבל תענוג וחיות מהתורה ומהמצות אזי הוא אור לנתיבתי נעשה מזה אור גדול. כאשר דברנו מקודם שנעשה מזה אבוקה וזה נקרא מאורות שני אורות. כי באמת ע"י עשיות המצות מאיר לכל העולם מתכלית השפלות עד רום המעלות. וכמו כן צריך כל אדם לראות על עצמו כשמקיים איזו מצוה. שיאיר לו מכף רגל עד ראש. ובפרט נ"ח שמצוותה עד שתכלה רג"ל מן השוק. ויכול להיות שזהו פי' הכתוב נר לרגלי דבריך. זה נ"ח שמקום הנחתה למטה מעשרה טפחים שזה נקרא נר קטן מקום נמוך מאוד וזה נקרא רג"ל. וצריך לכוין שיכלה רג"ל מן השו"ק. כפי דאיתא בכוונות האריז"ל ולהעלות הנר למעלה לנתיבותיו של הקב"ה ששם נקרא אור בלי שום לבוש וכלי. ואח"כ מביא אורו של הקב"ה לזה העולם וכמו שדברנו מזה כמה פעמים אור ישר ואור חוזר. וכמו כן היה אצל מרע"ה. ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן היינו שתיקן את כל הקומה והעלה הכל להקב"ה ע"י הקמת המשכן ונתגדל כבודו של הקב"ה והשרה שכינתו בתחתונים והאיר לכל העולם. וזהו מה גדלו מעשיך י"י. שנתן לנו את העשיות ועל ידינו נתגדל כבודו של הקב"ה ונעשים ע"י כל היחודים בכל העולמות עליונים:

מד

ת"ר מצות נר חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכ"א כו'. אמר מהו ל' מהדרין על נ"ח. הגם שדברנו מזה כמה פעמים בכמה אופנים. עכ"ז יש עוד לאלוק מילין:

מה

ונוכל לומר כי עיקר עשיית המצוה ופשיטא מצות נ"ח להביא אורו של הקב"ה לזה העולם ולייחד אח"כ כל דבר למעלה מהמדות. והעיקר שיהי' עשיית המצות במחשבה טהורה להשוות העשי' עם המחשבה והמחשבה עם העשי'. אשר לזה אנו אומרים קודם כל מצוה ויהי נועם י"י אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. שלא יהי' לא אריך ולא קצר ולא רחב. רק כוננה עלינו. כפי המדה שלנו כ"א לפום דרגא דיליה וכשעושה כך אזי הולך מדרגא לדרגא עד שמהדר את המדות ומביא חיות הבורא לזה העולם שזה נקרא ג"כ הד"ר. ולזה כתיב. הדר כבוד הודך. שמהדר את ההוד כידוע שזה עיקר כוונת נ"ח לתקן ההו"ד ולהביא אותו לידי בחינת הד"ר. ומהו ההד"ר. והד"ר זקנים שיבה ליחד הכל ע"י קיום המצות נר מצוה למעלה לבחי' הנקרא זק"ן זה שקנה חכמה. ואי"ה בביאת משיחנו יתגלה ההדר עליו שנאמר הוד והדר תשוה עליו שיתוקן ההוד בשלימות ויהי' עליו הדר. ולזה כתיב תפארת בחורים כחם. ואצל הדר כתיב שיבה. היינו למעלה מזה העולם. וזהו ג"כ הפי' עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. כי כל היחודים נעשו הכל ע"י עשיית המצות שלנו ונתייחדו כל העולמות למעלה לבחי' הנקרא הד"ר. וזהו עטרת זקנים בני בנים. היינו הכל לייחד כל המדות למעלה. וזהו הדר כבוד הודך. היינו המהדרים. ודברי נפלאותיך אשיחה. זהו המהדרין מן המהדרין. שמייחדין כל העולמות לפלא העליון. וכפי שאמרנו כבר ע"פ רבות עשית אתה י"י אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו. שאנו יכולים להשיג את הנפלאות שלו להאיר בזה העולם:

מו

וזהו פי' הגמרא נר אי"ש ובית"ו. ידוע אשר מלכות בית דוד נקרא בית וצריך לייחד כל העוה"ז הנקרא בי"ת. והמהדרין. כפי שדברנו הד"ר כבוד הודך. נר לכאאו"א. שצריך כ"א לייחד כל דבר שיש בזה העולם ע"י נר מצוה לבחי' הד"ר. ולהדר את המדות וזהו עיקר כוונת נ"ח לתקן את ההו"ד:

מז

והמהדרין מן המהדרין שמעלים את כל העולם לנפלאות הבורא לבחינת כתר פלא עליון כפי שדברנו. ואח"כ מביא חיותו ואורו של הקב"ה לזה העולם. פליגי בה ב"ש וב"ה. כפי שאמרנו כבר שהם האהבה והיראה. בש"א פוחת והולך. היינו ע"י היראה יופחת תמיד הקליפות וזהו כנגד פרי החג. ובה"א מוסיף והולך היינו שיתוסף תמיד בלבנו אהבתו ויראתו של הקב"ה. ומזה יתעלה העולם ויפול מה שצריך לפול. ומר אמר חדא ומא"ח וכו':

מח

איתא כמדרש. ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ד' אליו לאמר ישראל יהי' שמך. ילמדינו רבינו ר"ח טבת שחל להיות בחנוכה אם צריך להזכיר של חנוכה במוספים. כך שנו רבותינו צריך להזכיר. והיכן הוא מזכיר בהודאה. אתה מוצא כל דבר שיש בעולם הכל הוא כנגד השבטים. י"ב מזלות. י"ב חדשים. וכל העולם לא נברא אלא בשביל השבטים שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה כזכות כל אלה שבטי ישראל:

מט

הנה באמת נראה. שכל כוונת נר חנוכה לעורר י"ג מכילן דרחמי. וכפי דאיתא בספרים קדושים. כי כל התנהגות העולם הכל הוא ע"י הי"ג מדות שאמר משה רבינו ע"ה. ואח"כ אמר מיכה. מי אל כמוך וכו'. ובתפלה יש י"ג שבחים בישתבח ואח"כ אנו אומרים אחר תפלת י"ח י"ג מדות. הכל בכדי לעורר הרחמים ממקור הרחמים. והעיקר הוא להמתיק את הגבורות ולהעלות הכל למעלה מהמדות. ולמה הוא י"ג. כי צריך לייחד הכל לאחד ונעשה י"ג. אח"ד עולה י"ג. אתה אחד ושמך אחד. ומי כעמך ישראל גוי אחד. והגם שעולה י"ג עכ"ז הוא אחד. ואיתא בספרים כתיב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזא"ת וגו'. היינו עם זא"ת נעשה י"ג. ובחנוכה קורין י"ב נשיאים וגם פרשת בהעלותך את הנרות. וזה מצטרף לי"ג. כי זהו העיקר שצריך להעלות הנרות של מצוה שלו אל מול פני המנורה. כי צריך להעלות הנרות למדה שהוא למעלה מן העולם. כי באמת לכאורה קשה למה היה הנס דווקא בשמן שמונה ימים ולא פחות. רק הכל הוא בכדי להראות כי צריך לייחד כל המדות והנרות לנר השמיני שהוא למעלה מן העולם. ולזה צוה הקב"ה מילה בשמיני ג"כ לבטל זה העולם ולהעלות הכל למעלה. וכשמייחד הכל למדה השמינית וכידוע שמלך השמיני נקרא הד"ר אזי יוכללו כל המדות והבחי' מי"ג תיקוני דיקנא. אשר לזה אנו קוראים בזאת חנוכה כל המותר נשיאים וגם פ' בהעלותך. כי אחר שבא לבחי' הד"ר נכללים בזה כל הבחי' שהם למעלה וכמו שכתוב מפני שיבה תקום והדר"ת פני זק"ן. כי כיון שבא לכלל הד"ר אז נכלל בו זק"ן. היינו כל הבחי' דיקנא קדישא. והבן:

נ

ולזה איתא בגמרא. נ"ח נר איש וביתו. והמהדרין נר וכו'. והמהדרין מן המהדרין פליגי ב"ש וב"ה כי כ"א אומר כפי מידתו כי שמאי הוא היראה והלל הוא האהבה. עכ"פ הפי' הוא כך אחר שבא לבחי' הד"ר מוסיף והולך ומעורר כל הי"ג מכילין דרחמי והם נכללים בנר השמיני אפילו כל הבחינות שהם למעלה מזה העולם כפי שדברנו והדר"ת פני זק"ן. ויכול להיות שזהו הפי'. כשאמר לו הגר לשמאי למדני כל התורה כולה על רגל אחת דחפו באמת הבנין. כי לא רצה לגלות מה שלמעלה מן המדות. שהם נק' ימי הבנין איך הם מתייחדים כי הגר רצה שיגלה לו איך מייחדים כל העולמות העליונים עד בחי' רג"ל. והלל א"ל ע"ז כלל גדול שבתורה ואהבת לרעך כמוך: (חסר)

נא

איתא במדרש. ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר י"ב שבטי בני יעקב אשר הי' דבר ה' אליו ישראל יהי' שמך. ילמדינו רבינו ר"ח שחל להיות בחנוכה מהו להזכיר של חנוכה במוספין וכו' אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה בעולמו הכל בזכות השבטים ובו' וכן בריאת העולם בזכות השבטים שנאמר אלה תולדות השמים וכו' ונאמר כל אלה שבטי ישראל וגו':

נב

הנה כבר דברנו מזה כמה פעמים שהעיקר הוא לייחד כל מה שנמצא בזה העולם לאחדותו הפשוט וכפי שאנו אומרים כגוונא דילי' למהוי אחד באחד. והנה מה אנו לדבר ביחוד השי"ת שהוא אחד אחדות הפשוט והעיקר שמחוייב כל האדם לתקן מעשיו ודיבוריו ומחשבותיו וכל איבריו לתקן כל העולם ולייחדם לאחדותו הפשוט ושיתגלה קדושתו של הקב"ה בזה העולם שיהי' אחד באחד. וזה ידוע כי מספר אחד עולה י"ג עכ"ז הוא אחד כי זה העיקר שיהי' יחוד גמור ע"י הי"ג מידות וזה חיוב על כל איש מישראל. ויש כמה פעמים שאנו מחוייבים לייחדם הכל היינו קודם התפלה י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ואח"כ ישתבח יש בו ג"כ י"ג מדות ואחר התפלה י"ג מדות הקדושים. ובימים שאין אומרים תחנון יש קריאת הלל שזה יותר גבוה וע"י יתעורר הי"ג מכילין דרחמי. ואיתא בספרים קדושים שבירך יעקב אבינו את הי"ב שבטים ואח"כ כתיב וזאת אשר דיבר להם היינו שנתייחד עם זאת ונעשה י"ג מדות בשלימות וכן אצל קרבנות הנשיאים כתיב זאת חנוכת המזבח וע"י הי"ב שבטים וזאת נתייחדו כל העולמות. לזאת כשראה אליהו מה שנעשה בעוה"ר לקח י"ב אבנים כנגד שבטי בני יעקב אשר קראו ישראל כידוע שיעקב הוא בחי' קטנה ל' עקב וישראל הוא מדריגה גדולה ועשה יחוד גמור שייחד כל בחי' הנמוכין ג"כ להקב"ה וירפא את מזבח י"י ההרוס שריפא את כל הבחי' שהיו הרוסים ושבורים וביטל כל הקליפות והעלה הכל להקב"ה וזה הי' הכל בזכות השבטים שזה הי' תכלית בריאת העולמות שהם מנהיגים את העולם תמיד וע"י התנהגות העולם ושיתקשרו כל הבחי' הנמוכים לקדושתו יתברך שמו. ולזה מדבר המדרש בזה מחנוכה כידוע מצות נר חנוכה היא מצוה דרבנן ומגיע למקום נמוך מאוד ומקום הנחתה למטה מעשרה טפחים עכ"ז היא מאירה בכל העולם ומביאה קדושתו ואורו של הקב"ה למקום נמוך מאוד וכפי כל הכוונות ושמות הקדושים הרמוזים בנ"ח ובברכות של חנוכה וע"י נרות חנוכה מתעלה ומוסיף קדושתו של הקב"ה בזה העולם שזהו עיקר רצונו של הקב"ה שע"י עשיות שלנו יתעלו כל העולמות. ובאמת זו הבחי' יש אצל כל אדם בחי' יעקב שהוא בשפלות. ובחי' ישראל. וצריך כל אדם לראות לתקן מעשיו הנמוכים והשפלים לבחי' ישראל וזה הפי' עד שתכלה רגל מן השוק. שוק נקרא רה"ר וצריך לראות לכלות כל הרגליות שלו היינו אכילה ושתיה ושינה וכל דבר מלאכה שעושה לקשר הכל לרה"י. מהו רה"י הקב"ה. ושלא ישלוט בו ח"ו שום דבר זר הנקרא רה"ר. והעיקר שיראה שלא יהי' משועבד ח"ו לשום תאוות עוה"ז ולא לדאגת הזמן השם ישמרנו וזהו בכדי שלא ישלוט עליו ח"ו הסט"א רק לקשר כל דבר הרגליות שלו הגשמיות ג"כ להקב"ה. ובאמת כשיעשה האדם כך ויקשר כל המלאכות שלו להקב"ה ויבורר ע"י כל הקדושה הנמצא בכל דבר ואז יבא משיח צדקינו ויבא העולם לשלימות הגמור. כי באמת אין באפשר שיהי' שלימות הגמור רק ע"י מעשה התחתונים ולזה אמר יעקב לעשו כשאמר לו נסעה ונלכה ואלכה לנגדך כי רצונו של עשו הי' שיהי' גמר שיהי' הכל בשוה. השיב לו יעקב זה בלתי אפשר כי עדיין לא הגיע העת וכפי שדברנו כבר מזה ואני אתנהלה לאטי היינו שמחוייב אני לעשות הכל לאט לאט לרגל המלאכה היינו המלאכה שיש לפני להעלות כל הדברים והבחי' הנמוכים הנקראים רגל הכל להקב"ה. ולרגל הילדים היינו כל הנשמות שמחוייבים להיות בעולם שע"י כל הנשמות יתעלו כל הבחי' הנמוכים. וכפי שמאז ועד עתה היו כמה אלפי אלפים נשמות בזה העולם ומי יודע כמה פעמים היינו בעולם ויש כמה נשמות שלא היו עדיין בעולם ומחוייב להתעכב הכל עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ואז יתעלו כל העולמות ויתייחדו כל העולמות לקדושתו של הקב"ה ויהי' שלימות הגמור ויבא משיח צדקינו וזהו עד אשר אבא אל אדוני שעירה כידוע שנקרא קליפת שעיר קליפה הראשונה ואח"כ מתברר גם זה הבחי' שעיר לבחי' אדוני שיתבטלו כל הקליפות ולא ישלוט ח"ו שום סט"א רק אורו של הקב"ה מאיר לכל העולם והי' לך י"י לאור עולם. וזה ידוע כי יעקב הוא בריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה. היינו מבריאת העולם עד שיבא העולם לתכלית השלימות שזה הי' תכלית הבריאה ג"כ. וזהו שמראה לנו מצות נ"ח שמצוותה דוקא למטה מעשרה טפחים שהוא במקום נמוך מאוד ויוריד קדושתו לכל הבחי' הנמוכים. וזה משתשקע החמה מי גילה רז זה לבני ששמי שמש וזהו משתשקע החמה שמתחלת לשקוע ולהאיר לבחי' הנמוכים עד שתכלה רגל מן השוק שע"י זה תכלה כל הרגליות מן רה"ר ויתייחד הכל לרה"י ולזה כתיב כי בא השמש אתא שמשא זה יעקב כי הוא המאיר לכל העולם:

נג

איתא במדרש ראיתי והנה מנורת זהב כולה. זהו כנ"י. וגולה על ראשה ויעבור מלכם לפניהם וי"י בראשם:

נד

ונוכל לומר. כתיב לי הכסף ולי הזהב. כסף קודם לזהב. ואצל מלאכת המשכן כתיב הכל זהב קודם לכסף. רק באמת אצל הקב"ה כתיב כסף קודם. כי הוא מתחיל מן החסד וזה היה עיקר בריאת העולם להשפיע טובו וחסדו לעולם. כי אמרתי עולם חסד יבנה. אמנם כשבני העולם אינם מתנהגים כשורה מוכרח להתנהג עמהם ח"ו במדה"ד בכדי לירא מפניו. וזהו לי הכסף ולי הזהב כי הדין הוא נצרך ג"כ בכדי שיחזרו בתשובה לפניו וישפיע להם חסדו וטובו. אבל במשכן כתיב זהב מקודם. כי העבדות ששייך לנו ביראת שמים מתחלת מקודם מבחי' זהב היינו היראה. זהו התחלת העבדות להבורא ב"ה לירא מפניו. כדכתיב מה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה. ואיתא בגמרא חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד. וגם נקרא אוצר. יראת י"י הוא אוצרו. ואח"כ יעזור לו הקב"ה שיבא לידי אהבה לזאת מתחלת מזהב ואח"כ כסף:

נה

וז"ש זכרי' הנביא ראיתי והנה מנורת זהב כולה. היינו כל האורות שהאדם צריך להשיג אינו משיג עד שיהיה לו מקודם היראה. ואח"כ וגולה על ראשה. ויעבור מלכם לפניהם וי"י בראשם היינו האהבה האמיתית להבורא ב"ה. ושבעה נרותיה עליה זהו זכות השבת. שבעה ושבעה מוצקות חצבה עמודיה שבעה. וגם שבעה הצדיקים עד עמרם. כידוע שכל העולם הכל שבועיות ומזה מתחיל בנין העולם ושבעה הצדיקים ייחדו כל העולמות והורידו השכינה למטה לארץ כדאיתא במדרש שעמרם הוריד השכינה לארץ בלידת משה רבינו ע"ה:

נו

ועוד נוכל לומר. והנה מנורת זהב כולה. כי כל העולם נקרא מנורה כידוע שבעת ימי הבנין. וזהו כנסת ישראל כידוע מפני מה נקרא כנ"י. שכינס כל המדות. ולא תאמר שרק אלו המדות. לזה אמר וגולה על ראשה ויעבור מלכם לפניהם וי"י בראשם שהם מקבלים מחיות קדושתו של הקב"ה למעלה למעלה מן המדות:

נז

ועוד י"ל ראיתי והנה מנורת זהב כולה וכו'. כפי דאיתא במדרש. מתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדה"ד שנקרא זה"ב. זהו מנורת זהב. ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. זהו וגולה על ראשה וזהו וי"י בראשם זהו מדה"ר:

נח

לזאת חנוכה אמר. הנה א"א אדומו"ר זצוק"ל. צוה פעם אחת לשורר בזאת חנוכה. הדרן עלך מסכת חנוכה והדרך עלן מסכת חנוכה. והנה מי אנכי לבוא על מחשבת א"א אדומו"ר זצוק"ל. רק נעיין בזה מה זה דאיתא בגמרא על חנוכה הכל בל' מהדרין ולא אמר הגמרא ל' המחמירים על עצמן. רק באמת מהדרין הוא ל' הדר. דהיינו כשהאדם עושה מצוה בהידור שמהדר אותה להקב"ה. היינו כשעושה המצוה בתענוג ומכוין לייחד קוב"ה ושכינתי' כמו שאנו אומרים קודם עשיית כל מצוה אזי הוא מביא את האור שלמעלה לזה העולם ומאיר בזה העולם שיוכל לקבל טובו הצפון. וזהו ג"כ ל' הד"ר. היינו ל' חזרה. וכמו כן כל דיבור ודיבור שאדם מדבר לפני הקב"ה צריך לייחד א"ע בלבו ומחשבתו ולראות שיהי' הכל מהודר בכדי שיחזור ויביא האור אח"כ חזרה ממעלה למטה. וכמו שאמרנו כבר ע"פ קול י"י בהדר. כי יש חילוק בין קול לדיבור כי דיבור הוא פרטי וקול הוא כללי. כי הקול הוא בלי חיתוך אותיות ובו נכללו כל הדיבורים וכשהדיבור יוצא מפי האדם אזי מתלבש בו הקול. והדיבורים הם לבושים להקול והקול הוא הפנימיות. נמצא שהדיבורים הם כמו נר. היינו הכלי שמכניסין בו השמן. והקול הוא האור הפנימי. וכשהוא מייחד הקול שלו להקב"ה הוא מייחד ומחזיר על ידו האור ממעלה למטה ונעשה יחוד גמור. וכמ"ש ובבוא משה אל אוהל מועד שנעשה בשם היחוד הגמור כי משה הוא הדעת של כל ישראל. ובשעה שנכנס משה לאוהל מועד לדבר אתו קישר את ישראל להקב"ה. ומהו הפי' לדבר אתו. מי דיבר עם מי. אם הקב"ה דיבר עם משה או משה עם הקב"ה. ובאמת שדברו שניהם ביחד ונעשה היחוד השלם כמו שדברנו. ומהיכן נעשה היחוד. מ"בין ש"ני ה"כרובים ר"ת משה. כי הצדיקים ע"י הייחודים שלהם מביאים את האור לעולם. ובפרט בעת שנתייחד משה עם הקב"ה באוהל מועד וכפי מאחז"ל בענין הכרובים ראו חיבתכם לפני המקום וכו' ואח"כ וידבר אליו:

נט

כללו של דבר. הצדיקים ע"י שמהדרין את המצות ומהדרין את הקול והדיבורים שלהם מגביהים את העולם והחיות רצוא ושוב. לזה מקודם דיבר משה ואח"כ דיבר כביכול ב"ה וב"ש ואח"כ דיבר עוד משה ואח"כ הקב"ה. כמו שדברנו. ואח"כ וידבר י"י אל משה דבר אל אהרן אחיך בהעלותך את הנרות. כידוע משה מצד החתן ואהרן מצד הכלה. וע"י שניהם נעשה היחוד. צריך להעלות את הנרות אל מול פני המנורה כידוע שיש ששת ימים ויש שבעת ימי הבנין וצריך להעלות הכל למעלה לנר השמיני שזה נקרא פני המנורה:

ס

ובאמת נראה אשר הכל הוא בשמיני. מילה הוא בשמיני. ובחג הסוכות שמיני עצרת. כדאיתא במדרש עצרו לי יום אחד. כי אז הוא שלימות כל הייחודים שנעשה בזה החודש ונגמר בשמע"צ. ובחנוכה צריכים להדליק שמונה נרות. ולדעתי יכול להיות שנר השמיני של חנוכה היא אותה בחי' עצמה של שמע"צ ולכן אומרים הצדיקים שבחנוכה הוא גמר חתימה. וכשנעשה היחודים אז נקרא הד"ר. שמחזיר ומשפיע חיות הבורא ב"ה לזה העולם:

סא

ולזה איתא בגמרא. מצות נ"ח נר איש וביתו. איש נקרא האור המחיה את האדם. וביתו נקרא הגוף של האדם כי הוא הבית שמקבל לתוכו אור של הקב"ה. וגם המלבושין של האדם והבית שהוא דר בתוכו וחצריו וכן הרחוב. וכן כל העולם. וכמו כן הים אוקינוס המקיף את כל העולם הכל נקרא בית כי צריך להאיר לכל העולם ולהכניס בתוכו חיות הבורא ב"ה ולהעלות כל העולם כולו להקב"ה. ולזה אמר הגמרא הכל בל' מהדרי"ן. והמהדרין נר לכאו"א. והמהדרין מן המהדרין יש פלוגתא של אבות העולם ב"ש וב"ה כפי הטעמים דאיתא בגמרא. כי באמת קיום כל העולמות עליונים ותחתונים תלוי הכל בזה העולם. כמאה"כ אם לא בריתי יומם ולילה וכו'. והצדיקים ע"י עובדות ומעש"ט שלהם מקיימים את כל העולמות כל חד לפום דרגא דיליה. לזה אומרים ב"ש פוחת והולך. ובה"א מוסיף והולך. כי צריך תמיד להעלות כל העולם למעלה ולהביא את האור מלמעלה למטה לזה העולם ולייחד אח"כ חזרה לכל העולם ממטה למעלה ולזה מברכין נ"ח קודם לנר שבת:

סב

איתא במדרש. ותשלם כל המלאכה. זש"ה מה גדלו מעשיך י"י מאוד עמקו מחשבותיך. אתה מוצא שנגמרה מלאכת המשכן בכ"ה בכסליו והיו מקופל עד אחד בניסן בחודש שנולד בו יצחק וכו' והיו ישראל תולאין בו שמא נמצא בו איזה דופי. והוא חשב לערב שמחת המשכן בשמחה שנולד בו יצחק. כיון שבא אחר בניסן והעמיד משה את המשכן. אמר הקב"ה עכשיו בוודאי הפסיד כ"ה בכסליו. עלי לשלם לו. ובמה שילם לו בחנוכת בית חשמונאי עכ"ל המדרש:

סג

ונוכל לומר כי באמת הנרות של המשכן היו גבוהים. ועמדו ח"י טפחים מן הארץ. ונ"ח מחוייבים להיות לא פחות משלשה טפחים. ולמטה מעשרה טפחים מן הארץ דווקא. כי זהו עיקר העבדות שיושלם כל המלאכה. היינו שצריך להביא אורו של הקב"ה לזה העולם ואח"כ להעלות כל העולם ממטה למעלה ראש ואז נעשה שלימות גמור. וזהו ותשלם כל המלאכה. שנעשה שלמות בכל המלאכה כמו שדברנו כבר על פסוק לרגל המלאכה אשר לפני. היינו לתקן כל המלאכה שיש להאדם עד בחי' רג"ל. ואז ועמדו רגליו וגו' על הר הזיתים היינו שיתייחדו כל העולמות לבחי' חכמה. וזה אין ספק כי משה רבינו ע"ה כשעשה המשכן וכמו כן שהע"ה עשו הכל בתכלית השלמות ונשלם כל המלאכה שיש לכולם וייחדו כל העולמות לרצונו הפשוט. ובאמת צריך כל אדם לראות לקשר כל העולמות לרצונו הפשוט ממטה למעלה ע"י עובדות ומעש"ט שלהם ובפרט על ידי הנרות של מצוה נר שבת ונ"ח כ"א לפי מדרגתו:

סד

והנה שאלתי פעם אחת את א"א אדומו"ר זצוקל"ה. מהו ולתבונתו אין מספר. וכי שייך ע"ז ל' מספר הל"ל אין חקר והשיב לי שזה נאמר על כלל ישראל. כי בכלל ישראל נמצאים שזה עובד י"י במדה זו וזה במדה זו וגבוה מעל גבוה שומר. וכאו"א משיג לפי מדרגתו ועבדות שלו וזהו הפי' ולתבונתו אין מספר. ר"ל אין מספר להאנשים המשיגים מעט תבונתו של הקב"ה. עכ"פ ע"י כל איש ישראל נבנה המשכן כמאה"כ ושכנתי בתוכם עד שיבנה כל העולם ואז יהיה אי"ה ביאת משיחנו בב"י וזה עד שתכלה רגל מן השוק. היינו עקבותא דמשיחא: ולזה איתא במדרש. מלאכת שמים וארץ כלתה אבל מלאכת המשכן לא כלתה:

סה

כי ידוע שכל מה שהיה במשכן היה הכל כנגד בריאת שמים וארץ. ומרע"ה עשה הכל בתכלית השלימות ואנחנו מחוייבים לעבוד את י"י הכל ביראה ואהבה בכדי לקרב את הכל לתכלית השלימות שזה היה עיקר בריאת שמים וארץ לתכלית השלמות. ומה שאומר המדרש שחשב לערב שמחת המשכן עם השמחה שנולד בו יצחק. נוכל לומר דאיתא עכשיו הלכה כב"ה ולע"ל יהיו הלכה כב"ש. ומהו הענין כידוע שכ"א מהם אומר לפי מדריגתו. ב"ש הוא היראה וב"ה הוא האהבה. וזהו המחלוקת של ב"ש וב"ה בנ"ח. ב"ש סוברים פוחת והולך כי העיקר הוא היראה. וצריך האדם להוסיף תמיד יראתו על פניו ולפחות בכל יום מהבלי העוה"ז מצד יראתו של הקב"ה. וטעמו הוא כנגד פרי החג. שצריך האדם לעבוד את הש"י ביראה פשוטה לירא את י"י שיתן לנו חיים טובים ובנים ופרנסה ומזה יבוא ליראה עילאה. והקליפות יתמעטו תמיד כידוע שפרי החג הם נגדם. ובה"א מוסיף והולך כידוע שמדתו הוא אהבה. וצריך להוסיף אצלו בכל יום אהבתו של הקב"ה לזה אמר מוסיף והולך:

סו

נחזור לענינינו. שב"ש וב"ה הם היראה והאהבה. ואיתא רצה הקב"ה לברוא את העולם במדה"ד. ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר. ולכאורה קשה איך שייך לומר ח"ו בהקב"ה שינוי רצון. רק באמת הפי' הוא כך רצה הקב"ה לברוא את העולם במדה"ד. היינו שיהיה העולם בשלימות הגמור שיוכל להתנהג העולם גם ע"י מדה"ד היינו שעפ"י הדין יהיו ג"כ לישראל כ"ט. אח"כ כשראה שאין העולם מתקיים. היינו כפי שנפרץ בעוה"ר והעולם מתמוטט תמיד ומשוקעים בתאוות עוה"ז הגשמי אשר עפ"י מדה"ד א"א להשפיע להם הטוב. לכן שיתף עמו מדה"ר היינו בחי' יעקב שנקרא ר"ח מי"ם. כי יצחק נכלל בו שעולה ר"ח וחסד נקרא מי"ם וממתיק מדה"ד הקשה בכדי שיהיה קיום לעולם. ולזה עכשיו הלכה כב"ה. היינו כשמתנהג העולם ע"י מדה"ר והאהבה. אבל לע"ל כשיושלם כל העולם בתכלית השלימות ותשלם כל המלאכה שלנו עד הרגל ויתעלו כל הבחינות כפי שאמרנו. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים ואז יהיה ומלאה הארץ דעה את י"י ויבוטלו כל הקליפות מהעולם כמו שהיה תכלית הבריאה מרצונו הפשוט. ממילא יוכל העולם להתנהג גם במדה"ד ומכל המדות לא יהיה שום עיכוב רק ישפיעו לישראל כ"ט כרצונו הפשוט שרצה מקודם ואז יהיה הלכה כב"ש:

סז

וזה ידוע שמרע"ה העמיד המשכן בתכלית השלימות ונשלם אז בריאת העולם ונפל כל הרע מהעולם ולזה המתין בהקמת המשכן עד אחד בניסן בחודש שנולד יצחק. כי ידוע שקשה להעולם לסבול הפחד של יצחק הקשה לזה העמיד באותו החודש את המשכן ויחד כל ישראל לאביהם שבשמים ע"י הקמת המשכן כפי שהי' רצונו הפשוט בעת בריאת העולם ונמתק פחד יצחק:

סח

אמר הקב"ה עכשיו הפסיד כ"ה בכסליו ושילם לו בחנוכת בית חשמונאי. כידוע שהאויבים טמאו כל השמנים היינו שרצו לטמא כל החכמות ואמרו כתבו לכם על קרן השור וכו'. שזה היה עיקר רצונם לבטל התורה מישראל והכהנים בית חשמונאי מצאו פך של שמן. היינו החכמה העליונה והורידו קדושתו של הקב"ה לזה העולם. ואח"כ העלו כל העולמות למעלה לייחוד הגמור ותשלם כל המלאכה ונמתקו כל הגבורות באותה בחי' עצמה שהעמיד משה את המשכן ובזה שילם לכ"ה כסליו. שע"י חשמונאי ובניו נשלם כל העולמות. משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק היינו עד ביאת משיחנו בב"י אמן:

סט

בגמרא איתא על דיני חנוכה הכל בל' מהדרין. היינו מי שמהדר במצוה ועושה אותה בהדר. היינו אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. כי עיקר הוא הנר השמיני וכל המדות נוטים לנר השמיני כידוע אשר לזה נקרא מלך השמיני הד"ר. ולא נזכר בו יותר וימת וימלוך כי הוא חי. והוא המשפיע לכולם. לזה אמר המהדרין נר לכל אחד. כי אח"ד עולה י"ג. היינו שמהדרי"ן כמו שדברנו ומייחדים הכל לנר השמיני ונר השמיני מתייחד לאחד. היינו שמתעורר ע"י כל הי"ג מכילין דרחמי כידוע שזהו עיקר כוונת נ"ח. וכשמעורר כל הי"ג מכילין דרחמי אז נפתחו כל האורות וכל מקורות של רחמים על כל ישראל אמן:

ע

איתא במדרש. כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. א"ר יוחנן עובדא הוה בחד ב"נ שהיה מדליק נר וכבה מדליק וכבה אמר עד מתי אני מתייגע אמתין עד שתזרח השמש ואלך לאור החמה. כך ישראל נשתעבדו במצרים ונגאלו ע"י משה ואהרן. נשתעבדו בבבל ונגאלו ע"י חנני' כו'. נשתעבדו ליון ונגאלו ע"י חשמונאי ובניו. נשתעבדו באדום אמרו ישראל עד מתי אנו מתייגעים מעתה אין אנו רוצים שתאיר לנו ע"י ב"ו אלא אל י"י ויאד לנו. עכ"ל:

עא

הנה ידוע שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר. כי באמת האבות הם תיקון העולם ויעקב הוא הבחיר שבאבות כפי שידוע שאחר החטא נגנז האור לצדיקים לעתי"ד לבו"א היינו כל הצדיקים העתידי"ם לבו"א שהיו בעולם ושיהיו בעולם עד ביאת משיחנו בב"י כל אחד כפי שלימותו כך הם משיגים את האור הגנוז. ועד אברהם היו שני אלפים תוהו והאבות היו הראשונים שהתחילו להאיר על הארץ. וביעקב כתיב ויקחם ויעבירם את הנחל ויעבר את אשר לו ויעבור את מעבר יבק היינו שיעקב העביר והמשיך את הנחל לעולם כידוע נח"ל קדומים שקדמה לעולם והמשיך את הנחל להעולם שיומשך עד ביאת משיחנו בב"י. ויעבר את אשר לו. כידוע. ע"ב רי"ו וייחד הכל כמבואר בתיקוני זוהר. מצרף לכסף וכור לזהב וכו'. זה אברהם ויצחק. ויעקב הוא מדה"ר ועשה וקישר הכל את כל העולמות. ויעבור את מעבר יב"ק. ידוע הגי' אשר יב"ק עושה וייחד כל השמות והמשיך את הנחל ואח"כ ויותר יעקב לבד"ו. וזהו פי' הפסוק באורך נראה אור. ע"י האור שלך שאנו משיגים האור הגנוז ע"י עשיות שאנו עושים בעוה"ז נראה אור. נוכל אח"כ לראות את האור היותר רוחני. כי באמת אין באפשרי להשיג שום דבר רוחני רק ע"י גשמיות. היינו ע"י עובדות ומעש"ט שאדם עושה בעוה"ז ומייחד כל העולמות ממטה למעלה. וזה נקרא נר שעומד בתוכו האור היינו שעי"ז יוכל לבא לאור הרוחני. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוקל"ה. משפיל גאי"ם עדי ארץ בכדי שיוכל אח"כ להגביה שפלים עדי מרום. וכמו שדברנו על פסוק נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. עפ"י המדרש כשאני מתחיל בה במעט אני מתחיל. היינו בקטנות. שלא יבקש האדם מדריגה יותר מכפי שהוא רק לפי מיעוט ערכו והשגתו. כן יתאמץ בעבודתו ית"ש. וכשילך כך ממדריגה למדרגה אח"כ שערים הרבה נפתחו לו. וזהו ואור לנתיבתי. שאין בזה שום גשמיות רק שמשיגים האור הגנוז ומייחד כל העולם לחי החיים וזהו נ"ח כידוע שזמנה עד שתכלה רגל מן השוק. היינו שיתחיל ממטה וידליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. היינו בהעלותך את הנרות. שמתחיל מגשמיות ומדליק עד שיאירו שבעת הנרות אל מול פני המנורה שיראה לייחד ולהעלות הגשמיות עד בחינה הנקרא' אור שאין שם שום גשמיות זה נר מערבי שלא כבה לעולם. ולזאת ר"ת להדלי"ק נ"ר חנוכ"ה הוא נח"ל. שצריך להמשיך ולהעביר הנחל קידומים. ונחל עדניך תשקם. וכמו שעשה יעקב אבינו. מתחלה אמר כי מעט אשר הי' לך לפני היינו כשהתחיל בה התחיל מעט לפי מדריגתו ואח"כ אמר ואני אתנהלה לאטי. היינו שהלך מעט מעט לאט לאט מדרגה אחר מדרגה. וכפי ששמעתי מא"א אדומו"ר זצוק"ל. דהע"ה ביקש. הצילני מכף כל אויבי ומיד שאו"ל. שלא אשאל ח"ו מדרגה שאינה שלי. רק לפי מדרגתי. כך אמר יעקב אני אלך לאט לאט עד אשר אבוא אל אדוני שעיר"ה. היינו שאביא בחינה הנקרא שעיר לתוך אדוני ואעלה את כל העולמות שיבוטלו ויפלו כל הקליפות ולא ישאר רק כולו טוב הגנוז ואז יהיה ביאת משיחנו בבי"א. וכפי שאנו אומרים על אליהו זכור לטוב זי"ע. איש הנקרא בעל שע"ר בסימניו היינו שהוא הבעל של שעי"ר. וד"ל:

עב

עכ"פ נחזור לענינינו. יעקב הוא תיקון אדה"ר וכל העשיות והעבדות שלו. וגם הברכות שקיבל מאביו הוא הכל תיקון העולם בכדי שיוכל לקבל טוב הגנוז בעת שיפלו כל הקליפות ויתוקן העולם על מכונו. ובאמת נראה שזה יותר משלשת אלפים שנה שאמר יעקב ואני אתנהלה לאטי כמו שדברנו מקודם. לרגל המלאכה ולרגל הילדים הכל כמו שדברנו כמו המצוה של נר חנוכה שמתחיל מלמטה הנקרא רג"ל שיש בזה אחיזה לגשמיות ג"כ ומאיר למעלה למעלה עד מקום שאין שם שום דבר מן הצד רק כולו טוב. וראה יעקב שמוכרח להתעכב כל כך ולהיות בכל הד' גליות עד שיתעלו כל הניצוצות קדושות שנפלו בתוך עמקי הקליפות על ידי חטא אדה"ר ואח"כ אבוא אל אדוני שעירה. כפי שדברנו:

עג

וזה ידוע שיעקב נקרא שמש. ואמר מי גילה רז זה לבני ששמי שמש. וזהו פי' המדרש ע"פ כי עמך מקור חיים באורך נראה אור כמו שדברנו מקודם. שמתחיל ממטה ומאיר לכל העולם עד שיבא משיח בב"י ומי הוא זה. אמר במדרש. עובדא הוה בחד בר נש. זה יעקב אבינו הוא הנקרא חד בר נש. כי שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר והוא תיקן החטא והתחיל להאיר בלילה. היינו לפי מדריגתו. והי' מדליק וכבה היינו שמרמז על כל הגליות שיוכלו ישראל לסבול הגליות עד שיזרח השמש. היינו יעקב אבינו. אתא שמשא וכו'. והוא האיר לכל העולם ע"י הייחודים שלו עד ביאת משיחנו בבי"א. ואז נלך לאור י"י אמן:

עד

כללו של דבר. זהו עיקר מצות נ"ח שיאירו ישראל על ידי עשיות שלהם מלמטה הנקרא נר שיש בזה אחיזה לגשמיות עד מקום החיות שאין שם שום גשם רק כולו רוחניות הנקרא אור כי זה הוא עיקר בריאת העולמות וכביכו"ל השרה שכינתו בתחתונים שזהו עיקר התענוגים והשעשועים שלו מה שמאירים הצדיקים מזה העולם. כי באמת הלא יש להקב"ה כמה אלפי אלפים וריבוא רבבות מלאכים ואופנים ושרפים שמשבחים שמו הגדול תמיד והם אינם יודעים ג"כ מקום כבודו עד שאומרים ברוך כבוד י"י ממקומו. עכ"ז עיקר חפצו ותשוקתו ושעשועיו הוא רק זה שמייחדים שמו הגדול כביכול מזה העולם. משל למלך גדול שהיה לו כל תענוגי עוה"ז והיו לו כל מיני כלי זמר ומנגנים טובים למאד שלא נמצא כמוהם בכל העולם והיה לו ג"כ צפור קטנה שהיתה מדברת ואומרת צוקע"ר. הניח המלך כל התענוגים וכל הכלי זמרים ושעשע עצמו רק עם הצפור. ושאלו אותו מה זה שאתה משתעשע רק עם הצפור מה זה נחשב אצלך לערך הקאפעליע וכל"ז. והשיב להם על הכלי זמר אין חדוש כי הם בני דיעה ולמדו א"ע עד שהשיגו זאת החכמה. אבל על הצפור הזה חידוש גדול וכו'. כן הוא הנמשל. כי המלאכים הם קרובים אליו ורואים כל הבהירות של מעלה. אבל עיקר השעשועים של הקב"ה מאתנו אשר מעולם השפל יוכל להשיג חיות הקודש וע"י עשיית המצות בגשמיות נוכל להמשיך האור העליון מנחל קדומים ויומשך הנח"ל עד בחי' הנקרא רג"ל ומתייחדים כל העולמות ע"י נ"ח כידוע. נ"ר עולה מספר השמות. ולזאת מברכין ל"הדליק נ"ר ח"נוכה זהו נח"ל המושך:

עה

כתיב בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות. אחפ"ש ל' חפש"י. בנרו"ת. עם נר של שבת ונר חנכה מן הע"ת יעשה ההי"א. בההי"א יש ה"א. ולפעמים עם וא"ו ולפעמים עם יו"ד וכו'. אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללים. כי בהצבור יש כל הגוונים זה מתפלל עם זאת הבחי' וזה מתפלל עם זאת הבחינה. אעפ"י שכל אחד צריך שיהיו לו כל הבחינות:

עו

וירד יהודה מאת אחיו. הירידה של יהודה היה מאת אחיו. כדי שאחיו יתוקנו. וזה הדבר של משיח ועכובו. יהוד"ה. יודעים הכל שהוא השם ובאמצע הד' מחמת העת הוא כן: (חסר)

עז

חותמך ופתילך. זה העולם הוא החותם של כל העולמות וגוף של כל העולמות:

עח

זאת חנוכה דשנת תר"ג. אמר. כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר. אמר. סור מרע ועשה טוב. פי' כשאתה רוצה לסור מרע. העצה לזה ועשה טוב. מיט האריוואניע. ותתרחק מן הרע. וזהו ודרך חיים כשמקיים מ"ע בחיות הוא תוכחה לסור ממוקשי כו'. אמר בשם אביו זצוק"ל. אלו ימים שגומרים בהם את ההלל. וסימנם בבט"ח. ל' טיח וטפל. בימים שמדובקים בי"י:

עט

בשם הצדיק רש"ק אמר אנישט בדארף נישט:

פ

עוד אמר זה ידוע שכעס בא מעצבות ועצבות בא מגדלות. וזהו בבטח ל' בטחון. עשיר השמח בחלקו ומודה ומהלל בשמחה:

פא

מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. פי' האדם צריך להדליק תחלה באתערותא דלתתא בהדרגה יותר ויותר עד שיאיר לו מאורו של הקב"ה בהתלהבות ובשלהבת יה והבן:

פב

זאת חנוכה דשנת תר"ח אמר איתא במדרש נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי התורה הזאת כשאני מתחיל בה במעט אני מתחיל בה והם נובעים מאליהם וכשאני נכנס בה שערים הרבה נפתחים בה:

פג

פתח ואמר דברתי זה כ"פ שהעולם וכל אדם נקרא נר שהכל נקרא נר. הנר של חרס ושל מתכת נקרא נר שהוא כלי קבול שמקבל בתוכו הנר להאיר והפתילה שבו יש אחיזה להאור והשמן שממנו נמשך האור הכל נקרא נר והעיקר הוא האור שבראשו ונקרא נר. ויש בזה כמה דברים גשמיים ועבים ודברים דקים ורוחנים והקב"ה מפלי"א לעשו"ת שקושר דבר רוחני בדבר גשמי שניתן הנר בגוף. והאדם צריך ג"כ לקשר דבר גשמי בדבר רוחני ולקשר עצמו בתורה ולעשות כל מעשיו לש"ש אשה ריח ניחוח לה' ובמה קושרים עצמם לה' מיט קליינקייט. במעט אני מתחיל בה כמ"ש כי אתם המעט מכל העמים. כי על המזלות איתא בספרים של כל א' מן המזלות נדמה לו שהוא ראש וגדול מחבירו כי שם אין לירא מיצה"ר ושום פחיתות בעבדות לכן רשאי כ"א מהם לסבור שהוא גדול מחבירו. אבל באדם צריך כ"א לידע שהוא קטן שבקטנים ורוצה רק להתחיל כי כך הוא החשבון ממה נפשך כידוע. והוא רק נקודה שבלב להתחיל והם נובעים מאליהם. כי כשיש איזה תמונה אזי א"א לשנות ואין להוסיף עוד. וכתיב כי לא ראיתם כל תמונה. אבל כשהוא רק נקודה יכול לנבוע ולהוסיף ולעשות ממנו כל מה שרוצים. וכתיב מעין גנים באר מים חיים מי שזוכה לטעום מעט אור מאותו המעין אזי הוא באר מים חיים שנובע ונובע ומוסיף והולך כי עמך מקור חיים באורך נראה אור. ונוזלים מן לבנון אימתי כשנזולים ובאים מהעיקר לבנונית ופשיטות בלי גבהות כלל. וכשאני נכנס לתוכה פי' לתוך הנקודה לפנימיותה. שערים הרבה נפתחים בה. וכתיב פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה ההודות לה' המה השערים לזה השער לה'. חנוכה נקרא הוד נובע להודות ולהלל וצריך להודות על כל יום של חנוכה ועל כל אמירת הלל ועל מצות הדלקת נרות של חנוכה. הגם שצריך להודות לה' על כל שעה ורגע. רק שימי חנוכה אלו הימים נקבעו לכך:

פד

נר לרגל"י דבריך וגו'. כשיש לי רגילות באותו נר אזי ואור לנתיבתי ובמה מיט קליינקייט במעט אני מתחיל בה:

פה

עוד אמר בשם אביו זצוקלל"ה ביום הציל ה' אותו מכף כל אויביו ומיד שאו"ל. שצריך כ"א לירא על האור והחיות שהשיג שמא הוא רק שאול אליו לפי שעה. ומאין נמשך זה שיהי' שאול אצלו שהאדם הוא נר שהוא כלי לקבל האור רק שהאברים אינן נקיים ע"כ אין לזה קיום אצלו משא"כ בדור שהיו כל האברים נקיים אצלו ולא היה דבר זה שאול אצלו ואמר ע"ז שירה. ואמרו במדרש במזמור זה שאמר דוד ספרו נגד עצמו ונגד כל ישראל ונגד כל העולם. וצריך להאמין בזה שבאמירת תהלים יכול לצאת מכל השטותים ומכל המצרים ומכל השינוים שיש לאדם. כי מאין נמצא שינוים לאדם מחמת ער איז ניט דורך איינס. *ימצאו כל יש בלתך שנוי כל הדברים שהם חוץ לה' יש בעבור זה שינוים כשבא לזה רוצה בזה וכשבא לזה רוצה בזה וגם כשבא להתפלל טוט ער זיך אריין אין גאנצין. אבל שאול אצלו ותיכף אח"כ הוא עצמו כמו שהי' מקודם וצריך לבקש מה' שיהי' תמיד מיוחד לזה בכל האברים. כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. ובאמירת תהלים יכול לתקן הכל ולהתפלל שלא יהי' אצלו שאול כי בתהלים יש הכל: צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה. היינו שתעלה השלהבת מנ"ח לה'. ועי"ז יושפע כ"ט לישראל להדליק נ"ח. ר"ת נחל. ונחל עדניך תשקם. כי המצוה הזאת הוא אורות עליונים מרום רום המעלות ונותנת אור למטה בעולם בכל הטוב. הכונות אין אנו יודעים רק שיש לנו עשית המצוה בפשיטות שציונו השי"ת פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון. הרצו"ן. תנו עוז לאלקים. מיר זאלין וועלין וואס ער וויל און ער וואס מיר און מיר וואס ער. עשה רצונו כרצונך וכו' רצונך כרצונו. הכלל הוא כרצונו וכרצון יריאיו וכרצון כל בית ישראל לכל הטוב אמן:

פו

ותקננו בעצה טובה מלפניך והגן בעדינו וכו' עד ובצל כנפיך תסתירנו. זה הוא טוב וישר שנר חנוכה נקרא צ"ל. כמו שאומרים יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. ונקראים כנפים כמ"ש ותחת כנפיו תחסה. כי כנפים נקרא מה שהוא משני הצדדין וכאן הוא מזוזה בימין ונר חנוכה משמאל:

פז

עוד אמר. העושה גדולות עד אין חקר. גדולות נקראים חסד פחד ורחמים. שאפילו החסד כלול משניהם ג"כ והרחמים כולל שניהם ביחד וזהו מדת יעקב תתן אמת ליעקב הוא מעלה אותם עד אין חקר עד המקום שנקרא אין חקר. החקר אלוק תמצא. ששם הוא רחמים גמורים בלי תערובות דין כלל. נסים ונפלאות עד אין מספר. מהמקום שיש שנקרא כך שמשם ניקחה זאת ההשפעה. שנאמר והי' מספר ב"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר וכו'. השם נפשינו בחיים. נפ"ש. שהוא מדרגה פתוחה. בחיים. שהיא מדרגה עליונה מאוד: ולא נתן למוט רגלינ"ו. והמבין יבין מה שאני אומר. חנוכ"ה נקרא רג"ל. כמאחז"ל עד שתכלה רג"ל מן השוק:

פח

חשבתי דרכי ואשיבה רגלי וגו' חשבתי ל' חשיבות. רגלי ל' רגילות שצריך כ"א אף שהוא במדריגה פחותה מאוד. להחשיב בעיניו כל דרך וכל פעולה שהוא עושה בעבודת השי"ת. ולהאמין ולידע שכל פעולה באיזו מדריגה שהיא פועלת למעלה למעלה. ובזה יוכל לעזוב הרגילות שלו ולתקן הכל. כי כ"ז שאינו חשוב בעיני עצמו לא יוכל לעזוב את הרגילות שלו ולשוב לדרך הטוב. וזהו חשבתי דרכי שהחשבתי את דרכי ואשיבה רג"לי. שבזה השבתי כל הרגילות שלי אל עדותיך. התפלה הראשונה שצריך האדם לבקש מאת השי"ת. שישכח ממנו כל השטותין שהורגל בהם מנעוריו ח"ו. שלא יבלבלוהו ולא יפול בעצבות ח"ו. מחשב"ה אותיות בשמח"ה. שבזה יוכל לשמור את המחשבה שלא תשוטט בהבלי העולם:

פט

או יאמר חשבתי דרכי העליתי אותם והכנסתים למקום המחשבה והמ"י: עוד נוכל לומר חשבתי דרכי. אז וועלט זאכין איז בייא איודין חשוב ורואה שיהי' כטוב לפני ה' אזי גם דבר ה' ג"כ טוב בלא פני' ומ"ז ח"ו. ואשיבה רגלי אפי' מייני נידעריגי זאכין אל עדותיך. דיעותיך והבן:

צ

עוד אמר אודות הכנה לנ"ח אין אנו יודעים איך לעשות הכנה למצוה וצריכים אנו לפחות להתבושש ע"ז שאין לנו שכל לעשות הכנה למצוה אין דאש איז טאקי דיא הכנה פין דער מצוה:

צא

ארוממך י"י כי דליתני. ולא שמחת אויבי לי. דליתני הוא לשון דלו"ת ועניות. ולשון התרוממות מלשון דלה דלה כי אי אפשר להתרומם אם לא כשהוא בתכלית השפלות. שבשפלנו זכר לנו. מי שהוא טועם מעט חיות הוא שפל רוח. ושפל רוח יתמוך כבוד. מי שטועם כבוד י"י. ואין כבוד אלא תורה. מי שיש לו כבוד התורה הוא שפל רוח אז מיא איז ארום בידארף מען זיין אויף גיהויבין. אז מיא איז אויף גיהויבין בידארף מען זיין ארים. י"י אלקי שועתי אליך ותרפאני. וכתיב והי' טרם יקראו ואני אענה. אמר בשם הרב הק' ממעזיבוז זצוק"ל. י"י אלקי שועתי אליך. שועתי רק אליך. לא בקשתי ממך שתרפאני רק כל שועתי הי' שאהי' אליך. ותרפאני אתה בעצמך. ועבור זה ארוממך וגומר. אליך י"י אקרא. היינו כשאני קרוב לי"י שהוא לנוכח לי אקרא רק אקרא בלבד. והוא עונה. ואל י"י. אבל כשאני רחוק מי"י. אזי אתחנן. כשהוא נסתר ממנו צריך אני להתחנן הרבה:

צב

זאת חנוכה אמר על מה דאיתא במדרש ע"פ בהעלותך את הנרות מדרך העולם הוא שמדליקין מנר לנר כלום אדם מדליק נר מתוך החשך. אבל בהקב"ה נאמר והארץ היתה תהו ובוהו וחשך על פני תהום מה כתיב אחריו ויאמר אלקים יהי אור. ולמה צוה הקב"ה להדליק את הנרות בשביל להעלות נר תמיד:

צג

התחיל לדקדק מהו לשון בהעלותך ולא כתיב ל' הדלקה ועוד לשון בהעלותך הוא ל' מפעיל. וסיום הפסוק יאירו שבעת הנרות יאירו משמע מעצמם יאירו:

צד

אמר כי שם נרות כולל כמה ענינים. הכלי נקרא נר. והפתילה נקרא נר והשמן נקרא נר. גם בהאור עצמו יש כמה גוונין. נהורא אוכמא נהורא תכלא נהורא חוורא ונהורא סתימא המקיף את כל הנרות. ומשה ואהרן הם תרי שושבינין. משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרוניתא. ובפסוק סוף פ' נשיאים ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו פרש"י מתדבר. כי הגם שהי' משה גדול מאוד שושבינא דמלכא אעפ"כ הי' הקול מדבר אליו בבחי' מתדבר להראות שהדיבור הי' העיקר בשביל ישראל כמאמרם ז' ל שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר וכו' לא נתיחד הדיבור עד משה ומסיים הפסוק וידבר אליו ומהו הדיבור מתחיל הפרשה וידבר וכו' דבר אל אהרן בהעלותך וכו' כי הוא שושבינא דמטרוניתא:

צה

בהעלותך את הנרות כשתעשה שיהיה לכל בחי' הנרות עלייה כמדובר למעלה. הן בבחי' הנר שהוא כולל כמה ענינים כנ"ל. והן בבחי' גווני נהורא שיש בהאור כמה גווני נהורא כנ"ל. וזהו מחלוקת ב"ש וב"ה שב"ש אומרים שברא מאור האש. ובה"א בורא מאורי האש כי כמה גוונים יש בהאור. ואלו ואלו דא"ח וזהו מחלוקת שהוא לש"ש. שמביא לש"ש. וסופה להתקיים. שע"י זה מביאין קיום לכל העולמות. ובתרתי פליגי. במאור ובמאורי ובלשון ברא ובורא בל' לשעבר ובל' הוה. ובאופן זה יש עוד מחלוקת ב"ש וב"ה. ב"ש אומרים מחד בשבת לשבתא. וב"ה אומרים. ברוך ה' יום יום. וכשתעלה הנרות בכל אלו הבחינות אזי אל מול פני המנורה יאירו מעצמן כל שבעת הנרות כל השבעה בחינות שהם כוללין הכל כידוע. וכתיב

צו

באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות וגו'. היינו מהאנשים העומדים בחוץ פחותי הערך ג"כ יערוך אותו אהרן ובניו. כי להם ג"כ אין שום מניעה ככתוב אמצאך בחוץ אשקך גם כן כנ"ל. ואיש הישראלי אף שנתגשם בהתנהגותו עכ"ז אין לו שום מניעה כמו שכתוב כי לא דבר רק הוא מכם. ואם רק הוא מכם מחמת שהוא בעצמו כך הוא. וחזר להמדרש. בטהג שבעולם אדם מדליק נר מנר והקב"ה הדליק נר מתוך החושך כמ"ש ידע מה בחשוכא ונהורא עמי' שרא:

צז

יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בוקר כמאמרם ז"ל ברישא חשוכא והדר נהורא. ויהי ערב ויהי בוקר כי אצל האדם הוא ג"כ כך. חוקת עולם לדרותם. כי לדורות סדר ההנהגה כך מאת בני ישראל. וד"ל. וסיום המדרש. ולמה צוה הקב"ה להדליק את הנרות בשביל להעלות נר תמיד. היינו כדי שיהיה העלאת נר תמיד. שלפעמים אדם נופל ממדרגתו. נ"ר הוא נר י"י נשמת אדם חופש כל חדרי בטן גם נ"ר הוא ראשי תיבות נפש רוח ואח"כ הוא נשמה:

צח

סליק