בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אהרן מקארלין, ספר בראשית, וישב

א

וישב יעקב. איתא במדרש. זהו שאמר הכתוב מעונה אלקי קדם. איני יודע אם מעונה קדם ואם אלקי קדם כו' עד שבא דוד ופירשו י"י מעון אתה היית לנו כו': עכ"ל המדרש

ב

התחיל הרב זצ"ל מענין תהלים שנתייסד ע"י עשרה זקנים כפירש"י בתהילים ע"י אברהם ויצחק ויעקב וכו'. ואח"כ התחיל

ג

וישב יעקב. אמר בשם אביו זצוק"ל. שיעקב עשה ישיבה בעולמות העליונים כי יעקב הוא שלימות הכל:

ד

בארץ מגור"י אביו. מגור"י אביו. ע"י מה עשה יעקב הישוב בעולמות ע"י מגור"י אביו ל' מגור הוא היראה:

ה

בארץ כנע"ן. כנע"ן יש בו ג' פירושים אחד כנען ל' הכנעה. ועוד כנען רמז מה שהוא בצד השני כידוע. ועוד כנע"ן הוא גימטריא ק"ץ כי לאיזה עת עשה יעקב עיקר הישוב ממדת יצחק לעת קץ. וכמאמר הגמרא על פסוק כי אתה אבינו כי אז יתקיים ויתבסס העולם במדת יצחק. ואמר הכתוב אלה תולדות יעקב יוסף כי עיקר השלימות של יעקב הוא ע"י יוסף כי יוסף הוא ששי בכל הענינים הן בענין הימים דמעשה בראשית והן באושפיזין. הגם שאינו לפי סדר ההולדה עכ"ז הוא נחשב אחר משה ואהרן כי הוא מדה ששית כנ"ל. כי מדה ששית ויום הששי שייך ליוסף כמו שכתוב ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה כו' על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים וביוסף כתיב ויהי כדברה אליו יום יום. הכלל הוא כי יוסף הוא השלימות של יעקב בכל העולמות ובכל המקומות שנעשה שום קישור ויחוד הוא ע"י יוסף וכמו שכתוב כי כל בשמים ובארץ לך י"י הממלכה. והראי' ע"ז מלולב שהוא כנגד מדת יוסף שהוא באגודה נמוך מכל וראשו מגיע למעלה כי הוא כולל מראש ועד סוף:

ו

יוסף בן שבע עשרה שנה. שבע עשרה הוא גימטרי' טו"ב הי' רועה את אחיו בצאן והוא נער את כו'. כי אלה תולדות יעקב יוסף. פי' להוסיף בכל פעם מעש"ט. וזהו

ז

והוא נער. כי הוא בכל פעם בבחי' נע"ר. נער הייתי גם זקנתי. וצריך להתחדש בכל פעם כמו שכתוב תתחדש כנשר נעוריכי. ולכך נמשלו ישראל כלבנה שהיא מתחדשת בכל פעם כמו שאנו אומרים שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן. ומהו ענין החידוש שנתמעט אורה בכדי שתתחדש אח"כ ביתר שאת. ועבודת האדם הוא ג"כ על דרך זה. כי לאחר שעבר היום והוא חושב מה הוא ומה עבודתו הוא מתחיל עבודתו למחר מחדש ומתחיל בעובדות חדשות ומלחמת היצר מחדש כאלו לא עשה עד הנה כלום. ובתוך הדברים סיפר המעשה מר' סעדי' גאון ז"ל שנתארח אצל בעל הבית אחד כו'. ומאז עשה בכל יום תשובה על יום שלפניו וזאת תורת האדם בכל יום עד עת קץ. וזהו והוא נע"ר. וסיים בשם אביו הקדוש זצוק"ל

ח

ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. כי כל העובדות אשר לא כדת העלה הכל לאביו שבשמים ותקנם:

ט

וחזר הרב ז"ל להמדרש אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך. רמז למדת שמים ומדת יוסף. ועוד אמר רוכב שמי' ע"י מה ע"י עזרך. כי ישראל מוסיפין כח בפמלי' של מעלה. ובגאותו שחקים. ע"י גאוותו הוא מתקן ומגביה את השחקים דברים השחוקים ובלויים. מעונה אלקי קדם. מרמז על המדה כמו שכתוב ויטע י"י אלקים גן בעדם מקדם וכמו שכתוב אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:

י

ואמר המדרש איני יודע מי קדם כו' עד שבא דוד ופירשה אד' מעון אתה היית לנו. מעונה הוא ישראל שהם מעון להקב"ה. ואיני יודע איזה קודם אם אתערותא דלתתא או אתערותא דלעילא עד שבא דוד ופירשה אד' מעון אתה היית לנו הרי שהתעוררות שלמעלה קדם (חסר):

יא

כי יש שני מיני בוקר. בוקר דאברהם ובוקר דיוסף. באברהם כתיב וישכם אברהם בבוקר וביוסף כתיב הבוקר אור כו':

יב

ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו כו'. איתא במדרש. זהו שאמר הכתוב ויהודה עוד רד עם אל וגו' ע"ש. הזכיר המדרש כשישראל יורדין כביכול כו' וכשהן עולים הקב"ה עולה עמם כו' ועל דרך זה הוא כאן וירד יהודה. אותיות יהודה הוא שם הו"י ב"ה. רק שבא הד' באמצע והדלי"ת הוא ל' עוני ושפלות. ולשון דלת ופתח. ולשון עלי' מלשון דלה דלה. וזהו ויר"ד יהודה. ומהיכן נמשך זאת מאת אחיו וגו'. ומהו בעת ההוא מרמז לעת קץ לימות המשיח. וירד יהודה וגו':

יג

וזהו שסיים המדרש. יעקב עסוק בשקו ותעניתו. ראובן עסוק בשקו ותעניתו. יהודה עסוק לישא אשה. והקב"ה יושב ובורא אורו של מלך המשיח. ויש לדקדק מהו יושב ובורא והלא כבר נברא שקדם לעולם. אלא יושב ובורא בריות ומוריד נשמות לסבב שיתגלה אורו של מלך המשיח:

יד

ותלך ותשב בפתח עינים. מורה על הסתכלות והבנה להיכן מגיע הדבר:

טו

אשר על דרך תמנתה. דרך הוא דרך כבושה ואורח הוא אורח חדש ל' ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום. עד שנעשה דרך ויום נכון בעת קץ וז"ש על דרך. כבושה. תמנתה ל' תימן שחמה במזרח בנכון היום:

טז

ויראה יהודה ויחשבה לזונה וגו'. ויחשבה. ל' מחשבה העולה במחשבתו לאור היוצא מזה וכו':

יז

עוד אמר על המדרש הנ"ל. זהו שאמר הכתוב ויהודה עוד רב עם אל וגו' ע"ש:

יח

ונוכל לומר. היינו שהקב"ה הוריד החיות והאור שלו למטה בכדי שיתעלו ויתייחדו הכל לאל ברוך הוא:

יט

וכמו ששמעתי כמה פעמים מא"א אדומו"ר זצוק"ל שאמר משפיל גאי"ם עדי ארץ. שהקב"ה השפיל הגאות שלו למטה לארץ. בכדי להגביה שפלים עדי מרום. היינו להגביה ולהעלות כל הדברים של זה העולם השפל למעלה עדי מרום. וכמו שאמרנו על פסוק ובגאוותו שחקים. שע"י הגאות שלו הוא ממתיק כל הדברים שחוקים ובלוים ומעלה אותם למעלה ומפליא לעשות שקושר דבר רוחני בדבר גשמי. ובאמת זהו עיקר העבדות של האדם בזה העולם השפל לקשר כל הגשמיות אצל הרוחניות. כי באמת כל העניינים שנעשים בזה העולם הכל הוא לבושין כמאמר הכתוב ויתייצבו כמו לבוש. כי כל הדבר שאדם עושה יש בו פנימיות שצריך לקשר אותם למעלה היינו הן באכילה ושתי' והן בכל דבר גשמי שעושה הכל הוא לבושים להתורה הקדושה. והתורה גופא ג"כ לבושין. היינו האותיות והנקודות הכל הוא לבושין ובתוכן גנוז האור הפנימי כמאמר חכמינו ז"ל אור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית גנזו וכו'. והיכן גנזו בהתורה הקדושה כי באמת הצדיקים משיגים אור הפנימי של התורה:

כ

כללו של דבר. כי כל הדברים הנעשים בעולם צריך כל האדם לידע אשר יש בתוכו חיות הבורא ב"ה וצריך כל אדם לעשות הכל בעשיה ממש. והמחשבה צריך שתהיה קשורה לחיות הבורא ב"ה הגנוזה בזה וכשיתעלה הכל על ידינו יבא משיח צדקנו בב"י:

כא

וזהו ויהודה עוד רד עם אל. היינו כשאדם יורד ועושה דבר גשמי בזה העולם צריך לראות שיהיה עם אל. להעלות מזה האור וחיות הבורא ב"ה הגנוז בזה הענין הגשמי:

כב

וזהו הפי'. וירד יהודה וכו' וזהו אומרו במדרש כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו'. כמו שדברנו. ומחשבה טובה מצטרפה למעשה. היינו שהמחשבה נצטרף ונעשה מהמחשבה גופא עשיה רק באופן שלא תהא המחשבה רק בדרך העברה בעלמא. רק שיקבע המחשבה במוחו ולבו ביראת השם ובאהבת השם ובכל דבר השייך לעבודתו ב"ה ואז נעשה מהמחשבה גופא מעשה ומעלה הכל להשי"ת. וממילא נעשה אורו של מלך המשיח. וזהו הפי' כי אנכי ידעתי את המחשבות שידע במחשבה אפילו בעניני גשמי את אנכי. היינו אנכי י"י אלקיך:

כג

וזהו שאמר המדרש. יעקב הי' עסוק כו' ראובן היה עסוק כו' ויהודה הי' עסוק לישא אשה כו' והמחשבה של כולם הי' הכל להעלות כל דבר לחיות הבורא ב"ה. וזהו והקב"ה יושב ובורא אורו של מלך המשיח וזהו בורא לשון הווה. כי מכל העשיות של צדיקים נתקרב מזה אורו של מלך המשיח:

כד

ומה שאמר הכתוב ויהודה עוד רד עם אל. והלא זה חיוב על כל איש ישראל. רק באמת כלל ישראל נקראים על שם יהודה. כי בו יש שם העצם ברוך הוא ואות ד' בתוכו. כידוע. כי אות ה' היתה מקודם אות ד' ואח"כ ניתן נקודה בתוכה ונעשה ה'. הכל על הכוונה שדברנו לקשר הכל לשם הוי' ב"ה וב"ש:

כה

ויכול להיות שזהו כוונת נר חנוכה ג"כ כמו דאיתא זמן הדלקתן משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ומקום הנחתן למטה מיו"ד טפחים. כי עיקר כוונת נר חנוכה להוריד ולהמשיך קדושה ממעלה למטה ולהאיר לכל מדרגות התחתונות. אבל בשבת צריכים להעלות הכל ממטה למעלה. לזאת מדליקין נר שבת אפילו למעלה מעשרה טפחים:

כו

עוד נוכל לומר. ויהי בעת ההי"א. היינו כשנתעלה העת ונתייחדו כל בחי' העוה"ז הנברא בה"א עם כל המילואים של אות ה'. כמו שדברנו כמה פעמים שהם הי"א וזהו בעת ההי"א אז וירד יהודה. ויר"ד ל' מלכות כמו שכתוב ויהודה עוד רד עם אל. ומהיכן קיבל המלכות מאת אחיו מקבל המלכות מכל הבחי' שיבורר כל דבר ויבא מלך המשיח בב"י ומקבל ג"כ מכל האחים וכל אחד עסוק בשלו. והעיקר הוא בכדי שיוצמח השלימות הגמור. וזהו שאמר כי אנכי את ידעתי המחשבות. כי כולם. הן האבות הקדושים והשבטים הקדושים והן כל הצדיקים שבכל דור ודור וכל אחד מישראל בכלל צריך להיות בעולם בכדי שיקויים רצון הבורא ב"ה שיושב ובורא אורו של מלך המשיח. ומהו ל' יושב ובורא. כי מאז ועד עתה ועד שיבא משיח בב"י נתוסף תמיד האור שלו עד שיוגמר לגמרי ואז יבא אי"ה במהרה בימינו:

כז

וזהו פי' הפסוק משחקת לפניו בכל עת משחקת בתבל ארצו. כמו שדיברנו שיתוקן העת עם כל המלואים. ואח"כ וש"עשועי את בני אדם. שיתגלו הש"ע נהורין בזה העולם ויהיה אי"ה ביאת משיחנו במהרה בימינו:

כח

וזהו שאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות. מחשבות הטובות של ישראל מתעלים בסוד מחשבה עילאה להמשיך כל טוב ממוחין עילאין הנקראים פלאות כמו שכתוב רבות עשית אתה י"י אלקי נפלאותיך ומחשובתיך אלינו. כי כל הנפלאות וכל המחשבות של הקב"ה הכל הוא אלינו ולטובתינו שיתעלו ישראל והעולם בתכלית השלימות:

כט

ותשב בפתח עינים אשר על דרך. איתא במדרש אמר ר' אמי חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו מקום ששמו פתח עינים אלא ישבה בפתח שכל עינים מצפים בו ואמרה יהי רצון שלא אצא מבית הזה ריקנית עד כאן:

ל

ונוכל לומר כתיב עיני כל אליך ישברו. כי יש ראי' שמיעה ריחא דיבור. ובאמת אצל הקב"ה כתיב הנה עין י"י אל יראיו לשון יחוד כי העיקר הוא לייחד הכל אל עין ימין ולכן כתיב בפתח עינים. כי ע"י העינים הוא עיקר היחוד. ונראה אשר כתיב להלן ביוסף ויהי כדברה אליו יום יום. וכן אצל מרדכי כתיב ויהי כאמרם אליו יום ויום:

לא

ואיתא במדרש ניסן וגדולתן שוה. היינו כי יוסף נקרא צדיק וכן מרדכי. ושניהם נתעלו ונתגדלו. וזהו ניסן וגדולתן שוה. וזהו הפירוש יום יום כדכתיב ואהי' שעשועים יום יום. ואיתא ע"ז כי התורה נבראה שני אלפים שנה קודם בריאת העולם היינו שני אלפין כדכתיב ואאלפך חכמה. וכמו דאיתא בגמרא אמרו דרדקי האידנא מה שבימי יהושע לא אמרו. א"ב אלף בינה. וזה נקרא יום יום קודם בריאת העולם. כי זה עיקר רצונו הפשוט ליחד כל המדות ע"י הדעת לבחינת אלף חכמה אלף בינה. ואיתא בגמרא ומדרשים כשם שתמר נתכוונה לש"ש כך אשת פוטיפר נתכוונה לש"ש. הגם שאינו שוה כוונת שניהם עכ"ז נתכוונה ג"כ לש"ש לכך כתיב יום יום. וכאן אצל תמר כתיב בפתח עינים בפתח שכל עינים צופות בה. היינו שכל הדברים צריכים להתייחד לבא לשורש הראשון ולהתעלות הכל. וזהו עיני כל אליך ישברו שיש בזה ג' פירושים לשון שברון ולשון תקנה. ולשון השפעה ע"פ הפסוק ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר כו'. כי מקודם צריך כל אדם לשבר לבו לפני הקב"ה ולבטוח בי"י בכל עניניו לטוב הן בגשמי והן ברוחני. ובוודאי ישפיע לו הקב"ה כל טוב. ובוודאי יעלה לו לייחד כל המדות וכל העולמות לעין ימין. וכמו שדברנו כבר ע"פ ונח מצא חן שמצא החן בתוך עיני ה' כי כתיב עיני ה' משוטטות והוא העלה הכל להקב"ה ומצא בזה את החן כפי שידוע מספר חן בלי מלוי ה' ויחד הכל לעין ימין. וזהו עין ה' אל יראיו. וזה היתה כוונת תמר לייחד הכל למעלה בכדי שמזה יוצמח כל השלימות של משיח צדקינו. וזהו בפתח עינים. והכל הי' עצתו של הקב"ה בכדי שיתעלו כל העולמות ויתחברו כל העולמות אליו:

לב

וזהו וישלחהו מעמק חברון. מעצה עמוקה. כי כל אחד מהאבות ומהשבטים עשו מה שעשו והכל הי' עצה עמוקה של הקב"ה שעל ידי הכל יוצמח אורו של מלך המשיח:

לג

ולזה איתא שאברהם בירר לו המלכיות בכדי שיתבררו ויתצרפו כל העולמות ויתעלו כל הניצוצות ואז יהיה ביאת משיחנו בב"י. וזהו מעצה עמוקה. והכל הוא חברון. כל העצות הוא הכל בכדי לחבר את כל העולמות להקב"ה. וזהו לשון חברון לחבר את האהל להיות אחד. היינו שיהיה הכל רשות היחיד. וידוע שזה נקרא שם הוי' ב"ה. גבהו עשרה ורחבו ארבעה. וזאת היתה כוונת תמר ג"כ. ומרמז הפסוק בפתח עינים כמ"ש והטוב בעיניך עשיתי זה סמיכת גאולה לתפלה. שעשה הטוב בהעינים. והיה צריך לומר סמיכת תפלה לגאולה רק הפירוש הוא שמצא הטוב בהעינים. ותיקן אותם והתפלל על הגאולה היינו שע"י היחודים שלו שייחד כל העולמות ע"י התפלות שלו הסמיך גאולה של ישראל. וזהו שכל עינים צופות בו שיומתקו ויהיה עיני י"י אל צדיקים וכו'. וזהו עיני כל אליך ישברו. וזהו הפירוש ואהיה שעשועים יום יום כמו שדברנו. להמתיק כל דבר ולייחד לשני האלפי"ן. וזהו שעשועים. שני פעמים ש"ע. היינו ליחד הכל לש"ע נהורין. וזהו משחקת בתבל ארצו. כי כל היחודים נעשה הכל רק ע"י עשיות הצדיקים שבזה העולם והם מייחדים כל העולמות. וזהו ושעשועי היינו ש"ע נהורין את ב"א כי הם מייחדים את כל העולמות ומאירים את כל העולמות:

לד

ויכול להיות שזהו מצות נר חנוכה. שע"שו"עי את בני אדם. כידוע שהכוונות בברכות שע"שה נסים מנ"ח לייחד את כל השמות עם המלויין ומלויי דמלויין שעולה ש"ע נהורין. וצריך להאיר מש"ע נהורין עד לארץ. אשר לזה מקום הנחתה הוא למטה מעשרה וזהו משחקת בתבל ארצו ושע"שו"עי את ב"א. וכמו שדברנו בפסוק מקודם ואהיה שעשועים יום יום. וכמו שדברנו אלף חכמה אלף בינה. ובשם הוא עיקר השעשועים. היינו שזהו למעלה מהמדות ושם מתגלין הש"ע נהורין. אבל רצון הבורא ב"ה הוא העיקר להאיר בזה העולם מהאור הגנוז אצלו בכדי להמתיק הגבורות על ידי ש"ע נהורין:

לה

לזה הוא אומר אח"כ משחקת בתבל ארצו. כי זה הוא עיקר רצונו להאיר על הארץ. ושעשועי את ב"א היינו על ידי העשיות המצות של בני אדם מביאין את הש"ע נהורין לזה העולם ונמתקים כל הגבורות. ופשיטא על ידי נר חנוכה שהעיקר הוא להוריד קדושתו לזה העולם. וכמו דאיתא בכוונות על הברכה שעשה נסים. והאיך נעשה זאת. כתיב ברוך י"י יום יום. ואיתא בתרגום הפירוש שמוסיף לנו כל יום פקודיא על פקודיא. ולכאורה הוא תמוה מה הוא מוסיף לנו. רק האמת הוא כך. זהו האור שמקבלין מן המצות. כי עיקר עשיות המצות הוא להשיג עי"ז חיות הבורא וכשמשיג היום מעט חיות עוזר לו השי"ת להשיג בכל יום יותר ויותר כי זהו עיקר התענוג של המצות ולייחד הכל להקב"ה ע"י קיום העצות. וזהו פי' התרגום מוסיף פקודיא על פקודיא:

לו

וכפי דמרגלא בפומי דאינשי מי שיש לו עוה"ז יש לו עוה"ב. וכי ח"ו זה קאי על אכילה ושתי' או שאר תאוות עוה"ז השם ישמרנו. רק העיקר מי שיש לו תענוג בזה העולם ממצותיו של הקב"ה ומשיג בזה חיות הבורא ב"ה אזי יש לו בעוה"ז עוה"ב. ולזה נקרא עוה"ב עולם שכבר בא היינו שבא מזה העולם ונתעלה עד בחי' הנקרא יום יום היינו כמו שדברנו. ולמה נקרא זאת בל' יעמס ל' משא כי משא יש לו שני פירושים פשוט הוא ל' משא עליו לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא. כי באמת הוא משא גדולה לאדם הגשמי לשבור היצה"ר. אבל אח"כ כשעוזר לו הקב"ה ומדבק עצמו לתורתו ועבודתו של הקב"ה אזי הוא נקרא משא שנושא את האדם. כמו שיסד הפייטן נראות נושאות והם נשואות עם כסא. וע"י המצות שמקיים מביא אורו של הקב"ה לעולם הזה אזי מעלים אותו ומתרומם ומתעלה עד שנתייחדו הכל למעלה מזה העולם שזה נקרא יום יום. ואח"כ הא"ל ישועתינו סלה. שנתעלה החסד שלו על ישראל. וכפי שדברנו כבר על פסוק עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר. היינו שעשה הקב"ה כל דבר הגדולות והנפלאות כדי שיתייחדו עד בחינה שנקרא אין חקר ואין מספר:

לז

השם נפשנו בחיים. היינו ששם נפש שלנו בתוך חיים הנצחיים שנוכל להשיג החיים הנצחיים. ולא נתן למוט רגלינו. כי ע"י המצות שלנו נתעלו כל הבחי' הנמוכין הנקראים רג"ל. וזהו כוונת נר חנוכה. וכן איתא ביעקב וישא יעקב רגליו. הגביה והעלה בחי' רגלים. וילך ארצה בני קדם. כי תיקן הכל והגביה הבחי' הנקרא ארץ ג"כ עד בחי' הנקרא בני קדם היינו הכל כפי שדברנו אלף חכמה א"ב אלף בינה. וכמו שאמר א"א אדומו"ר זצוק"ל משפיל גאים עדי ארץ בכדי להגביה שפלים עדי מרום. וזהו משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. וכפי דאיתא בשל"ה הקדוש ובכל ספרי הצדיקים שעיקר כוונת חנוכה לתקן ההוד שיהי' הו"ד ולא ח"ו להיפך. שזה הי' עיקר כוונת המלאך עם יעקב דכתיב ותקע כף ירך יעקב ויגע בכף ירכו. שמאל. ולזה מצאו פך של שמן פ"ך אותיות כ"ף ותיקנו אותו כי מצאו בו שמן זה חכמה וייחדו את הכל לחכמה עליונה וייחדו והביאו את קדושתו יתברך הנקרא קודש לזה העולם שנקרא רגל ותיקנו הכל:

לח

ויכול להיות שזהו הפירוש ששנינו ארבעה צריכים להודות ולמה לא אמרו מחוייבים. רק הפי' הוא שהארבעה ראשונים הם חסד גבורה תפארת נצח. צריכים לבחי' הו"ד שיתוקן מה שקלקל המלאך בגיד הנשה ואז יתייחדו כל העולמות לבחינת שלש ראשונות. ולזה כתיב וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואיתא בגמרא אין קהל פחות מעשרה ותרי מינייהו רבנן הנקראים זקנים. ולראות לייחד כל המדות ולהביא את הש"ע נהורין להאיר לארץ ולהמתיק הגבורות. היינו כמו שדברנו. כי צריך לייחד כל העולמות לבחי' שקודם היינו אל"ף חכמה א"ב אלף בינה והם נקראים זקנים. ולזה כתיב אצל יוסף אחרי הודי"ע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וגו'. שיש לך הדעת לחבר הכל אין נבון וחכם כמוך. כי באמת הצדיק הוא מייחד את כל העולמות למעלה ומביא אחר כך חיות הבורא ב"ה לזה העולם והבן:

לט

איתא במדרש. וישב יעקב צדיקים הם עיקרו של עולם ועושים עצמם טפל וכו':

מ

אמר שהמדרש מתרץ לשון וישב דמשמע ל' עכבה. בארץ מגורי אביו הוא ל' גר. ע"כ מפרש המדרש וישב וגם מגורי. חאטשי וישב פארט מגורי. חאטשי מגורי פארט וישב. כי הקב"ה מנהיג את העולם ע"י הצדיקים שהם קיומו של עולם והם עושים עצמם טפל:

מא

עוד אמר שבספר בראשית כתוב בריאת כל העולמות. ובפסוק אלה תולדות יעקב הוא בריאת עוה"ז. והוא נער. פי' שבעוה"ז ניתן הכח לאדם שיתחדש בו בחי' נערות תתחדש כנשר נעורייכי. מה שאין כח זה בכל שאר עולמות העליונים:

מב

עוד אמר. וישב יעקב בארץ מגורי אביו. יעקב עשה ישיבה בהיראה של אביו. כי נראה מהו הדבר של יצחק. יצחק הי' ירא מאוד מי"י והוא הי' ברוגז מאד על מי שאינו ירא מי"י ולא הי' העולם מתקיים. לכן עשה יעקב ישיבה במגורי ומורא של אביו כדי שיתקיים העולם ברחמים:

מג

אלה תולדות יעקב יוסף. ההולדה של יעקב הוא ההוספה שיוסיפו תמיד בתורה ועבודה וג"ח שהם קיום העולם:

מד

עוד אמר על המדרש הנ"ל. וישב יעקב בארץ מגורי אביו. צדיקים הם עיקרו של עולם ועושים עצמם טפל כו' וכן דוד אמר כי גר אנכי עמך. וישראל אמרו כי גרים אנחנו עם אבותינו כו':

מה

אמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו. שעשה ישיבה בהגירות של אביו. כי באמת מהו העולם וואס פאר אפנים האט גאר דיא וועלט. הצדיק הק' רש"ק זצוק"ל. אמר גדולת השי"ת ששם פנים לארץ שהארץ הוא עולם הזה יהי' לו פנים צורה וחן. וזה הוא רק גירות. אעפ"כ עשה ישיבה בזה העולם שכל קניית השלמות והתורה והמצות הכל הוא רק ע"י זה העולם. אלה תולדות יעקב יוסף שצריך רק בזה העולם להוסיף שיולד מזה אח"כ כל טוב:

מו

ואמר בשם אביו זצוק"ל. כי גר אנכי עמך. פי' אני גר בעולם בשוה עמך. אני גר. ואתה ג"כ גר בעולם. וד"ל:

מז

איתא במדרש. ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו וגו'. זה היום שבת הי' שנאמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות. ע"כ:

מח

ונוכל לומר ע"פ פשוט שרש"י פי' על הפסוק אשר ברא אלקים לעשות. שהמלאכה שהיתה ראוי' להעשות בשבת כפל ועשאה בששי. כי כן תמיד דרכו של יום ששי לעשות מעשה עצמו ומעשה השביעי כענין שנאמר והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום. וביוסף ג"כ כתיב וירכב אותו במרכבת המשנה. וכתיב ויהי כדברה אליו יו"ם יו"ם. וששי נקרא צדיק כידוע. ולכן צריך לקרוא לס"ת למי שהוא צדיק בפרשה ששי. אך עכשיו אין אנו נזהרין בזה. אבל באמת אומרים בשם הרב הצדיק רש"ק זצוק"ל שצריכין דווקא לקרות צדיק לפ' ששי מי שהוא צדיק. נחזור לעניינו כי ששי נקרא צדיק ויוסף ג"כ נקרא צדיק כידוע. ומזה המעשה עצמו של אשת פוטיפר נעשה צדיק. וזהו שאמר המדרש זה היום שבת הי'. כי באמת אפשר לומר שזה הי' הנס שלו שהי' היום שבת וד"ל:

מט

כתיב הכא וינס ויצא החוצה. וכתיב התם בפרשת לך לך באברהם ויוצא אותו החוצה. מה להלן הוא למעלה מכיפת הרקיע. אף כאן למעלה מכיפת הרקיע: היינו כל בר ישראל אשר הוא רוצה להתקרב לעבודת השי"ת. ולהתרחק מתאות הגשמיות. רח"ל. אזי צריך לצאת ולעלות למעלה מכיפת הרקיע ומדרך הטבע. וכבר אמרנו על פסוק הנ"ל ויוצא אותו החוצה וכו'. ויאמר לו כה יהיה זרעך. היינו שהקב"ה אמר לאברהם כמו שאני הוצאתי אותך עכשיו למעלה מכיפת הרקיע. כה יהיה זרעך. היינו כשירצו. גם זרעך להתקרב לעבודתי ולנוס מתאוות רעות אזי יהיו צריכים ג"כ לצאת ולעלות למעלה מכיפת הרקיע:

נ

ותאמר חותמך ופתילך וממך כו'. איתא במדרש חותמך זו מלכות. וכן הוא אומר כי אם יהי' בניהו בן יהויקי' וגו' חותם על יד ימיני וגו'. ופתילך אלו סנהדרין ע"ש פתיל תכלת. ומטך זה מלך המשיח. מטה עוזך ישלח י"י מציון עכ"ל המדרש:

נא

פתח ואמר כי נר מצוה ותורה אור. כי ע"י נר מצוה ותורה אור הוא הכל ומצטרף ומתקרב למלך המשיח:

נב

וירד יהוד"ה מאת אחיו. בתיבת יהוד"ה נמצא שם הוי' בשלימות רק הד' נכנס באמצע. והד' הוא דל"ת ולשון דלת הוא כשהוא סגור. וכשנפתח הוא פתח. ארוממך י"י כי דליתני. הוא לשון דלת. ולשון דלי"ת ולשון הגבהה. כי ע"י הדלית שמשפיל עצמו כביכול למטה הוא מגביה הכל למעלה. ע"ד משפיל גאים עדי ארץ. היינו ע"י שמשפיל גאות כל הדברים הגבוהים ומורידם לארץ. כגון תורה ושבת שהם גבוהים מאד. ונ"ח הוא ג"כ אור גדול למעלה במקום גבוה והשפיל אותה למטה. למטה מעשרה בכדי להגביה שפלים וכו'. וזהו וירד יהוד"ה ירד ממקום גבוה. ויט עד איש עדולמי ושמו חיר"ה לשון חירות:

נג

ויספר שר המשקים את חלומו כו'. איתא במדרש גפן אלו ישראל וכו'. ובגפן שלשה שריגים אלו כו'. והיא כפורחת הפריחה גאולתן של ישראל. וכוס פרעה בידי כו' ד' כוסות יש כאן כנגד ד' לשונות של גאולה. וחד אמר כנגד ד' כוסות התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את אדום וכנגדן ד' כוסות ישועות לישראל כמ"ש וכו' ע"ש: דיבר מזה שהחלום מרמז על תיקון העולם לעת קץ. כי יש אומרים גפן הי'. והיא כפורחת עלתה נצה. עלתה למעלה. הבשילו אשכלותי' ענבים. שלא יאכלו ענבים עד שיהיו נגמרים כראוי. וכחאחז"ל פגה אכלה. וד"ל: