באר מים חיים, דברים כ״ב:ח׳

א

כי תבנה בית חדש וגו'. כבר הנה דברינו אמורים בזה בחיבורנו (סידורו של שבת חלק שני דרוש הרביעי) באריכות ולא נכפיל כאן כי אם בשביל דבר שנתחדש בה. והוא בהיות אם בן האדם עושה כאשר ביארנו שם. שכאשר יבנה האדם בית לשבתו אינו משים לבבו כלל לתאות הנאת גופו שיש בזה כמו הישיבה וההנאה או להתפרנס בה וכדומה. כי אם אל זה יביט בעת הבית בהבנותו להיות אבן שלימה מסע נבנה לנסוע את ביתו לעבודתו יתברך לקיים בה מצות מזוזה או מצות מעקה ולהכניס אורחים אל ביתו ולעבוד שם עבודת ה' בתורה ובתפילה כראוי וכדומה. כי זה הוא העיקר בעיניו בהיותו יודע בטוב כי כל עיקר ביאתו לעולם הזה אינו כי אם בשביל לעובדו יתברך לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו לא בשביל להרבות תאוותיו ולמלאות הנאתו בכל חפצי הגוף. ועל ידי זה עלו ונתעלו כל חפיצי הבנין האבנים והחול והסיד להיות טפלים למצוות ה' והוסר מהם בחינת הרע ושורה עליהם בחינת הטוב בבחינות שונות. או שהרע גם כן נהפך לטוב על דרך מאמר הכתוב (משלי ט"ז, ז') ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. או שנסתלק הרע לגמרי ונשאר רק טוב. ובין כך ובין כך אין דבר רע שורה מעתה על עציו ואבניו שבביתו וכמבואר בדברי הזוה"ק (תזריע נ'.) וזה לשונו: תא חזי כתיב (שמות ל"ה, כ"ו) וכל הנשים אשר נשא לבן וגו' בשעתא דהוו עבדין עבידתא הוו אמרין דא למקדשא דא לפרוכתא וכו' בגין דתשרי קדושה על ידייהו ואתקדש ההיא עבידתא וכו' ועל דא מאן דבני בנין כד שארי למבני בעי לאדכרא בפומיה דהא לפולחנא דקודשא בריך הוא בני כו' וכדין סייעתא דשמיא שריא עלוי וקודשא בריך הוא זמין עליה קדושתא וכו' ואי לאו הא זמין לביתיה סטרא אחרא וכו' ומאן דדייר ביה יכיל לאתזקא דהא ההוא דירה רוח מסאבא שריא ביה וכו'. כי הנה נודע שבכל מקום ששורה בחינה הרע לא די שאין הברכה מצויה שם כי אם כל דברים הרעים יוצא מזה כי אין דבר טוב יוצא מהם. והם הנקראים נגעי בני אדם (שמואל-ב ז', י"ד). כי כל הנגעים שאדם רואה הכל מהם. ולזה אמר ולא תשים דמים בביתך. אם אתה עושה כן לבנות הבית בתחילה לשם ה' לקיים מצוותיו ברוך הוא אז לא תשים דמים בביתך כי אין מי שיזיק בביתו.

ב

ואפשר לזה יאמר הכתוב (איוב ה', כ"ג) כי עם אבני השדה בריתך וגו'. כי הבונה ביתו בלא צדק ואינו מתכוון בו לשמו יתברך כי אם בשביל תאוותיו ומחמדיו הגופניות לנוח בו ולהתפאר בו בפני כל יודעיו ומכיריו ולהתגאות בו על הכל. על זה נאמר (חבקוק ב', י"א) אבן מקיר תזעק. כי האבן תזעק אליו נתנני בידי לא אוכל קום לצאת משורש הרע ולחסות בטוב. ואז יפול הנופל עוד יותר ויותר עבור מחשבתו הרעה אשר חשב לעשות. ואמנם אם מעשהו בטוב לשם ה'. נתקיים באבניה ויקם שדה עפרון תקומה היתה לו שיצא מכלל הדיוט ובא לכלל מלך המלכים ברוך הוא שהוא רשות המצוה. ואז עם אבני השדה בריתך שחיות הקדושה אשר שם מחזיק טובה לאיש ההוא על אשר הועלה ואשר הובא לחלק הטוב. ונתקיים בהם (תהלים קי"ח, כ"ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.