אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רל״ט

א

כתב מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל מיכן שיין שלנו ברשות גוי מותר במפתח או חותם. ואע"ג דפליגי רבנן אהא דקתני וחכמים אוסרים עד שיהא יושב ומשמר כדאוקי' בגמ' דקיימ' אסיפא דרישא. לא קיימא לן כרבנן אלא כר' אליעזר דמתיר בלא שומר ואפילו בחותם אחר:

ב

הדרן עלך פרק ר' ישמעאל

ג

פרק השוכר

ד

[דף ס"ט ע"א]
מתני' נכרי שהיה מעביר כדי יין ממקום למקום אם היה בחזק' המשתמר דהיינו שלא הודיעו שמפליג. אע"פ שהפליג ישר' מן הגוי מיל כיון שלא הודיעו שמפליג מותר דמירתת גוי. ואמ' השתא אתי השתא אתי וחזי לי ולא נגע. וכדמוקי לה בגמ' שיכול ישראל לבוא דרך עקלתון עד שלא ירגיש הגוי. ואם הודיעו שהוא מפליג ומתרחק. וחביות סתומות הוי שיעור בכדי שישתום ויסתום והיינו שאם שהה כדי שינקוב הנכרי נקב במגופת החבית ויחזור ויסתום הנקב ותיבש הסתימה אסור. רשב"ג אומר אינו נאסר אלא עד שישהא כדי שיפתח את כל מגופת החבית. ויעשה מגופה אחרת חדש ותתיבש אבל לסתימת חור לא חיישי' משום דמנכרא. המניח יין עם הנכרי בקרון או בספינה אם היה בחזקת המשתמר מותר כדפרי' לעיל. הלך לו ישראל בקפנדריא דרך קצרה ונכנס במדינה ורחץ במרחץ מותר. ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויגוף רשב"ג אומר כדי שיפתח כו'. אמר רבא הלכה כרשב"ג הואיל וסתם לן תנא כוותיה. דתנן היה אוכל על השלחן וכו' עד חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות כדי שיפתח ותגוף ותגוב. וכבר כתבתי לעיל בפ' אין מעמידין:

ה

[שם]
מתני' היה אוכל עם הנכרי על השולחן ולגין על השולחן ולגין על הדולפקי והניח ויצא. מה שעל השולחן אסור מה שעל הדולפקי מותר. ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדולפקי אסור. חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות. כדי שיפתח ויגוף ויגוב: