סימן יז – דיני קריאת שמע

א. התחלת זמן קריאת שמע של שחרית, הוא כמו זמן תפילין. ונמשך זמנה עד רביעית היום, בין שהיום ארוך בין שהוא קצר. ונחשב היום מן עלות השחר עד צאת הכוכבים. ומצוה מן המובחר לקרות כותיקים, (המחבבים את המצות) שהיו מכוונין לקרותה מעט קודם הנץ החמה כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך לה התפלה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד. ועל כל פנים צריכין ליזהר מאוד, שלא לאחר הזמן מרביעית היום, ובפרט בימות הקיץ, כשהיום ארוך. במדינתנו לפעמים סוף הזמן הוא קודם השעה השביעית. ומכל מקום בדיעבד אם עבר הזמן, מותר לקרות קריאת שמע עם ברכותיה עד שליש היום. אבל לאחר שליש היום, אסור לומר הברכות, אלא אומר קריאת שמע לבד ואפילו כל היום (ויש אומרים דגם הברכות יכול לומר כל היום).

ב. מותר לקרות קריאת שמע בין יושב בין עומד – ואם היה יושב אסור להחמיר ולעמוד – אבל אסור לקרות כשהוא שוכב. ואם הוא שוכב כבר, יטה את עצמו על צדו ממש ויקרא. ואם הוא חולה קצת וקשה לו לשכב על צדו ממש, מכל מקום מחויב להטות את עצמו קצת על צדו.

ג. קודם שיתחיל, יכוין לצאת מצות קריאת שמע שצונו הקדוש ברוך הוא. ובאמרו "שמע ישראל" יכוין את הפירוש: שמע ישראל כי ה' שהוא אלוקינו, הוא ה' אחד, יחיד ומיוחד בשמים ובארץ. ויאריך "בחי"ת" של אחד, כדי שימליך הקדוש ברוך הוא בשמים ובארץ. "ובדלי"ת" יאריך קצת גם כן שיעור, שיחשוב שהקדוש ברוך הוא, הוא יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם, ולא יאריך יותר משיעור זה. וידקדק שלא יקלקל קריאת התיבה אחד על ידי מה שמאריך בו קצת, כי קצת מהמון עם מקלקלין, יש אומרים "אחאד", ויש אומרים "אחד – ע" ומוטב שלא להאריך מלהאריך ולקלקל. נוהגין לומר "שמע ישראל" בקול רם לעורר הכוונה, ומשימין יד ימין על העינים. לאחר שאומרים אחד, שוהין קצת ואומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלחש (חוץ מיום הכפורים), וצריכין לכוין בו גם כן פירוש המלות.

ד. שוהה מעט, ואומר: "ואהבת וגו'". וכן בין פרשה זו לפרשה "והיה אם שמוע" יפסיק מעט. וכן קודם "ויאמר", יפסיק מעט. ויכוין בפרשת "ויאמר" לקיים מצות עשה של זכירת יציאת מצרים.

ה. צריך לקרות קריאת שמע בדקדוק גדול מתוך סידור מדויק היטב. וישמיע לאוזניו מה שהוא מוציא מפיו. וישגיח שלא יאמר דגוש במקום רפה, או רפה במקום דגוש, ויפסיק קצת בכל מקום שנרשם קו כזה -. וגם בפסוקי דזמרה, צריך לדקדק בכל זה. ויטעים יפה העין של תיבת "נשבע", שלא יהא נשמע כאלו אמר נשבה "בה"א". וכן "בזי"ן" של "תזכרו" ושל "וזכרתם", ידקדק היטב שלא יהא נשמע כאלו אמר "בשי"ן".

ו. הקורא קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, אך לצורך מצוה מותר לרמוז בפרשה שניה.

ז. קודם קריאת שמע כשאומר "והביאנו וכו'" נוטל את הציצית בידו, ואוחזן בשעת קריאת שמע ביד שמאל בין קמיצה לזרת כנגד לבו. וכשמגיע ל"ויאמר" שהיא פרשת ציצית, אוחזן גם בימינו. וכשאומר "וראיתם אותו", נותנם על העיניים, ומסתכל בהם ונושקן. ונוהגין שבכל פעם שאומר תיבת "ציצית" נושקן. ואוחזן עד "ונחמדים לעד", שאז נושקן ומניחן מידיו.

ח. באמרו "אני ה' אלוקיכם", יאמר מיד גם תיבת "אמת", שלא להפסיק ביניהם. וגם השליח צבור אומר כן, וחוזר ואומר "ה' אלהיכם אמת". ויכוין כל אחד לשמוע ג' תיבות אלו מפי השליח צבור, כי באלו ג' תיבות, נשלמו רמ"ח תיבות בקריאת שמע, כנגד רמ"ח אברים שבאדם. ומתחילין אחר כך "ויציב", אבל אסור לומר עוד הפעם אמת. ומי שמתפלל ביחידות, יאמר קודם קריאת שמע "אל מלך נאמן", להשלים בג' תיבות אלו מנין רמ"ח.

ט. אם הפסיק באמצע קריאת שמע (דהיינו מן "שמע ישראל" עד "על הארץ") מחמת אונס, שהיה מוכרח להפסיק, כגון שהיה צריך לצאת לעשות צרכיו, או שנמצא צואה בבית, אם שהה משך זמן, שהיה הוא יכול לומר כל קריאת שמע, צריך לחזור לתחילת קריאת שמע.

י. קרא קריאת שמע ונכנס לבית הכנסת, ומצא צבור שקורין קריאת שמע, צריך לקרות עימהם כל קריאת שמע, שלא יראה כאלו אינו רוצה לקבל עול מלכות שמים עם חבריו, ויקבל שכר כקורא בתורה. והוא הדין אם הוא בבית הכנסת, ואומר דברי תחנונים, או פסוקים במקום שרשאי להפסיק. ואם הוא עדיין לא קרא קריאת שמע, קורא גם כן עם הצבור, אבל צריך שיתכוין שלא לצאת ידי חובתו, כדי שיקרא אחר כך עם הברכות. וכן שאר דברים שהצבור אומרים, כגון "תהלה לדוד" ו"עלינו לשבח" וכדומה ואפילו פיוטים אומר עימהם, ואל יפרוש את עצמו מן הצבור.