——–
אֱלִישֶׁבַע חָוְתָה יַלְדוּת קָשָׁה. בְּעָיוֹת מִשְׁפַּחְתִּיּוֹת עָשְׁקוּ מִמֶּנָּה אֶת יַלְדּוּתָהּ וְחָמְסוּ בְּכֹחַ כָּל חֲמִימוּת בֵּיתִית שֶׁיָּכְלָה לִהְיוֹת לָהּ. לַמְרוֹת זֹאת – וְאוּלַי דַּוְקָא בְּעִקְּבוֹת זֹאת – הִיא זָכְתָה לִגְדֹּל כְּאִישִׁיּוּת מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, מִשְׁעֶנֶת לְרַבִּים וּמִגְדַּלּוֹר שֶׁל אֱמוּנָה לוֹהֶטֶת.
"נִסְיוֹנוֹת מְחַשְּׁלִים אֶת הָאָדָם וּמְחַבְּרִים אוֹתוֹ לְמָקוֹם אַחֵר", מַסְבִּירָה אֱלִישֶׁבַע. "נָתַתָּ לִירֵאֶיךָ נֵס לְהִתְנוֹסֵס". יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁגּוֹרְמִים לָאָדָם לִהְיוֹת מְקֻשָּׁר לַבּוֹרֵא בְּכָל נַפְשׁוֹ, נִסְיוֹנוֹת בִּמְיֻחָד מְחַזְּקִים אֶת הַקֶּשֶׁר. "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי, וְהַשֵּׁם יַאַסְפֵנִי". גַּם הַמְתָּנָה וְצִפִּיָּה מְקָרְבִים מְאֹד לַבּוֹרֵא. הַרְבֵּה פְּעָמִים מַמְתִּינִים לְמַשֶּׁהוּ, מְצַפִּים וּמְיַחֲלִים. הָיִינוּ רוֹצִים לְוַתֵּר עַל הַהַמְתָּנָה, אַךְ יֵשׁ בְּעֶצֶם הַמַּצָּב הַזֶּה כֹּחַ עָצוּם לִיצֹר תְּלוּת בַּבּוֹרֵא וְקֶשֶׁר עִמּוֹ, לְהָבִיא לְקִרְבַת אֱלֹקִים שֶׁקָּשֶׁה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ בַּשִּׁגְרָה.
אֱלִישֶׁבַע, אַתְּ אֵיתָנָה כָּל כָּךְ. נוֹלָדִים עִם אֱמוּנָה כָּזוֹ, אוֹ שֶׁהַקֶּשֶׁר נִבְנֶה עִם הַזְּמַן?
"לֹא נוֹלָדִים עִם זֶה", עוֹנָה אֱלִישֶׁבַע, "אַךְ הָיְתָה לִי דְּמוּת לְחִקּוּי. זֶה הָיָה סַבָּא שֶׁלִּי זַצַ"ל, מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם. הוּא הָיָה מְקֻשָּׁר לֶאֱלֹקִים בְּכָל נִימֵי נִשְׁמָתוֹ, כְּאִלּוּ הוּא הָיָה נוֹתֵן לוֹ יָד. 'גַּם שָׁם יָדְךָ תַּנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי…' – זֶה הָיָה סַבָּא. תָּמִיד הוּא הִנְחָה אוֹתָנוּ, הִפְנָה אֶת הַמַּבָּט שֶׁלָּנוּ לְמַעְלָה. מֵעוֹלָם הוּא לֹא נִסָּה לִפְתֹּר לָנוּ אֶת הַבְּעָיוֹת, לוֹמַר שֶׁהַדְּבָרִים יִסְתַּדְּרוּ. תָּמִיד הוּא הִפְנָה אוֹתָנוּ לְאַבָּא אוֹהֵב.
"הוּא הִסְבִּיר שֶׁאֵין הַקָּבָּ"ה בָּא בִּטְרוּנְיָה עִם בְּרִיּוֹתָיו, וְגַם כְּשֶׁהָיוּ לוֹ עַצְמוֹ נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים הוּא לֹא נָפַל. הוּא הִסְבִּיר שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר הֵם הַיִּעוּד שֶׁלְּמַעֲנוֹ נִשְׁלַחְנוּ לָעוֹלָם, וְשָׁם נִמְצָא הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ.
"גַּם בַּיְחָסִים בֵּינֵינוּ לְבֵין אֲנָשִׁים, בְּתִקְשֹׁרֶת פְּשׁוּטָה בֵּין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כְּשֶׁהָיוּ חִלוּקֵי דֵּעוֹת בֵּינִי לְבֵין הַמַּעֲבִיד, הָיָה סַבָּא מַזְכִּיר מִשְׁפָּט מֵחוֹבוֹת הַלְּבָבוֹת: 'אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמֶּה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ כִּמְלֹא נִימָה'. אִם הַמְנַהֶלֶת פָּגְעָה בָּךְ, אִם נִרְאֶה לָךְ שֶׁמִּישֶׁהוּ עָשָׂה לָךְ – הוּא לֹא הָיָה עוֹשֶׂה לוּ לֹא הָיְתָה לוֹ רְשׁוּת מִבּוֹרֵא עוֹלָם. זֶה הָיָה הַקַּו הַמַּנְחֶה שֶׁלּוֹ. תִּהְיוּ תָּמִיד מְחֻבָּרִים, מְקֻשָּׁרִים, לָאָב הָאוֹהֵב, הַמַּמְתִּין לָכֶם בְּעִתּוֹת צָרָה וּבִזְמַן שִׂמְחָה.
"הַקֶּשֶׁר הַזֶּה לְהַשֵּׁם עָזַר לִי מְאֹד בְּכָל הַמַּצָּבִים. תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁקָּרָה חָסַךְ מִמֶּנִּי מַשֶּׁהוּ אַחֵר, כִּי כָּל הַזְּמַן אַבָּא אוֹהֵב אוֹתִי וְעוֹשֶׂה לִי מַה שֶּׁטּוֹב.
"מְסֻפָּר בַּנָּבִיא עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁנִּלְקְחוּ נְשׁוֹתָיו וְכָל יְלָדָיו לַשֶּׁבִי כַּאֲשֶׁר יָצָא לִפְשֹׁט עַל צִקְלָג. וְאָז כָּתוּב: 'וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה".
הֲרֵי לְדָוִד הָיָה הָאוּרִים וְתֻמִּים, וְיָכוֹל הָיָה לְקַבֵּל מִיָּד תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה מַה לַּעֲשׂוֹת בְּשָׁעָה כָּזוֹ וְהֵיכָן נִמְצָאִים הַנֶּעֱדָרִים. אוֹמְרִים הַמְפָרְשִׁים, שֶׁלִּפְנֵי שֶׁדָּוִד הִרְגִּישׁ הִשָּׁעֲנוּת מֻחְלֶטֶת, לִפְנֵי שֶׁהִתְחַזֵּק בְּהַשֵּׁם, אֵין אוּרִים וְתֻמִּים וְלֹא יַעֲזֹר שׁוּם אֶמְצָעִי. אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה. רַק אַחֲרֵי שֶׁהִרְגִּיעַ אֶת עַצְמוֹ וְהִגִּיעַ לִמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, הוּא יָכוֹל לָגֶשֶׁת לָאוּרִים וְתֻמִּים.
"אָדָם אֶחָד הִגִּיעַ לְאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַמּוּסָר בַּדּוֹר הַקּוֹדֵם כְּשֶׁהֵחֵל לְחַתֵּן אֶת יְלָדָיו וְהִתְלוֹנֵן שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַתְחִיל. אָמַר לוֹ הַמַּשְׁגִּיחַ: 'ר' אִיד, אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתֵּדַע שֶׁגַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ מִזֶּה'. לְיָמִים, כְּשֶׁסִּיֵּם לְחַתֵּן אֶת יְלָדָיו, אָמַר הָאִישׁ, שֶׁלּוּ הָיָה הָרַב מוֹצִיא הַמְחָאָה וְרוֹשֵׁם סְכוּם נִכְבָּד, אוּלַי הָיָה עוֹזֵר לוֹ לְחַתֵּן יֶלֶד אֶחָד, אַךְ בַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה הוּא עָזַר לוֹ לְחַתֵּן אֶת כֻּלָּם.
"זוֹהִי נְקֻדָּה נוֹסֶפֶת שֶׁסַּבָּא שֶׁלִּי לִמֵּד אוֹתָנוּ. לְדַוֵּחַ לַבּוֹרֵא וּלְסַפֵּר עַל כָּל דָּבָר שֶׁקּוֹרֶה לָנוּ בַּחַיִּים. פָּשׁוּט לְסַפֵּר, לָדַעַת שֶׁהוּא נִמְצָא לְיָדִי כָּל הַזְּמַן. הַגִּישָׁה הַזּוֹ נִטְרְלָה לִי כְּעָסִים מִבְּנֵי אָדָם. לֹא הָיוּ לִי צִפִּיּוֹת רַבּוֹת. מַדּוּעַ לִכְעֹס עַל הַמְנַהֶלֶת שֶׁעָשְׂתָה לִי כָּךְ אוֹ לֹא? מֵאָז שֶׁהִפְנַמְתִּי שֶׁהַבּוֹרֵא מְסַדֵּר לִי הַכֹּל בַּצּוּרָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁאֶפְשָׁר, הִפְסַקְתִּי לְבַקֵּשׁ שֶׁיְּסַדְּרוּ לִי אֶת הַמַּעֲרֶכֶת לְפִי בַּקָּשׁוֹת סְפֶּצִיפִיּוֹת. לֹא רוֹצָה לְבַקֵּשׁ וְלֹא רוֹצָה לִכְעֹס שֶׁלֹּא מִלְּאוּ אֶת בַּקָּשׁוֹתַי. הוּא כְּבָר מְסַדֵּר לִי הַכֹּל בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר.
"יֵשׁ בְּ"בֵית הַמּוֹרֶה" קוּרְס חָשׁוּב שֶׁרָצִיתִי הַרְבֵּה פְּעָמִים לָלֶכֶת אֵלָיו, אַךְ לֹא הָיִיתִי מוּכָנָה לָצֵאת לְשֵׁם כָּךְ מִן הַבַּיִת אַחַר הַצָּהֳרַיִם. חִכִּיתִי שֶׁקּוּרְס הַבֹּקֶר יִסְתַּדֵּר עִם הַמַּעֲרֶכֶת שֶׁלִּי. הַשָּׁנָה כְּבָר הָיִיתִי חַיֶּבֶת אֶת הַקּוּרְס, אֲבָל הִתְאַפַּקְתִּי וְלֹא בִּקַּשְׁתִּי שֶׁהַשָּׁעוֹת יַתְאִימוּ לִי, כְּדֵי לֹא לְהִתְאַּכְזֵב וְלִכְעֹס. אָמַרְתִּי לְהַשֵּׁם: 'אִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁאֲסַיֵּם אֶת הַלִּמּוּדִים, אֲנִי אוּכַל לִלְמֹד אֶת הַקּוּרְס הַזֶּה'.
כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת מַעֲרֶכֶת הַשָּׁעוֹת נִדְהַמְתִּי. בְּאוֹתוֹ יוֹם אֲנִי מְסַיֶּמֶת לְלַמֵּד בְּשָׁעָה 10:30, הַקּוּרְס בְּשָׁעָה 11:30, אוֹטוֹבּוּס מֵבִיא אוֹתִי עַד הַמָּקוֹם, אֲנִי מְסַיֶּמֶת לִלְמֹד וּמַגִּיעָה לַיְלָדִים הַבַּיְתָה בְּשָׁעָה 1:00. רַק כְּשֶׁהֶחְלַטְתִּי שֶׁרַק הוּא יְסַדֵּר לִי אֶת הַמַּעֲרֶכֶת, הַכֹּל הִסְתַּדֵּר.
"צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּן בַּגִּישָׁה הַזּוֹ בִּקְשָׁיֵי פַּרְנָסָה, בְּמַעֲרֶכֶת הַזּוּגִיוּת וּבְכָל נוֹשֵׂא בַּחַיִּים. כְּשֶׁאַתָּה מַפְנֶה כָּל קֹשִׁי לְבוֹרֵא עוֹלָם, אַתָּה נַעֲשֶׂה סַבְלָן יוֹתֵר, רָגוּעַ יוֹתֵר, מְקַבֵּל יוֹתֵר. אַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת מַה שֶּׁטַח הַפְּעֻלָּה שֶׁלְּךָ, מָה הַחוֹבָה שֶׁלְּךָ בָּעוֹלָם וּמָה אַתָּה צָרִיךְ לְהַשְׁאִיר לְמִישֶׁהוּ גָּדוֹל מִמְּךָ לְהוֹבִיל. תֵּעָשֶׂה הַכֹּל לְמַעַן הַשֵּׁם, וְהוּא כְּבָר יַצְלִיחַ דַּרְכְּךָ.
"רָצִיתִי מְאֹד שֶׁבַּעֲלִי יַפְסִיק לַעֲבֹד בְּיוֹם שִׁשִּׁי אַחֲרֵי חֲצוֹת הַיּוֹם. בִּגְלַל אֹפִי הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ הָיָה קָשֶׁה מְאֹד לַעֲמֹד בָּזֶה, אֲבָל אֲנִי רָצִיתִי מְאֹד, בִּקַּשְׁתִּי וְהִתְחַנַּנְתִּי אַלְפֵי פְּעָמִים. הָיָה לִי חָשׁוּב מְאֹד לְשַׁנּוֹת זֹאת.
"לְבַסּוֹף הֵבַנְתִּי שֶׁבַּקָּשׁוֹת כְּלַפֵּי אָדָם לֹא יוֹעִילוּ, וְרַק עִם מִי שֶׁלְּמַעְלָה אוּכַל לְדַבֵּר. הִפְסַקְתִּי לִלְחֹץ בַּכִּוּוּן הַלֹּא נָכוֹן וּבִקַּשְׁתִּי זֹאת רַק מֵרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְיוֹם אֶחָד זֶה קָרָה. מֵעַצְמוֹ, בְּלִי שֶׁלָּחַצְתִּי, בְּלִי שֶׁדִּבַּרְתִּי. מַשֶּׁהוּ בְּלִבּוֹ נֶהֱפַךְ וְהוּא מֵעַצְמוֹ הִפְסִיק לַעֲבֹד בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
כָּךְ גַּם כְּלַפֵּי הַיְלָדִים. אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְשַׁמֵּשׁ דֻּגְמָא אִישִׁית טוֹבָה, לְלַמֵּד מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. אֲבָל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים אֵין לָנוּ אֶפְשָׁרוּת לַעֲשׂוֹת, בְּכָל כָּךְ הַרְבֵּה תְּחוּמִים אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִשְׁלֹט. וְאָז אֲנִי פּוֹנָה וּמְבַקֶּשֶׁת: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִים יֵשׁ בָּאָדָם, מַה שֶּׁאַבָּא וְאִמָּא לֹא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת – אַתָּה תַּעֲשֶׂה. וְהוּא תָּמִיד עוֹשֶׂה".
מָתַי אַתְּ מְדַבֶּרֶת אֶל הַשֵּׁם? בַּתְּפִלָּה אוֹ כָּל הַזְּמַן?
"בְּהֶחְלֵט לֹא רַק בִּשְׁעַת תְּפִלָּה מֵהַסִּדּוּר. הָיוּ תְּקוּפוֹת שֶׁאֲפִלּוּ הִתְכַּתַּבְתִּי עִם בּוֹרֵא עוֹלָם. בַּיָּמִים שֶׁהָיִיתִי לְבַד בַּבַּיִת, הָיִיתִי בּוֹדֵדָה וְהָיָה לִי קָשֶׁה. דְּאָגָה בְּלֶב אִישׁ – יְשִׂיחֶנָּה יְשִׁירוֹת אֵלָיו. הַקְּשָׁיִים שֶׁלִּי אֵינָם מְעַנְיְנִים אִישׁ, אֲבָל אוֹתוֹ הֵם מְעַנְיְנִים, אָז כָּתַבְתִּי וְסִפַּרְתִּי לוֹ.
"אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ בְּכָל רֶגַע שֶׁאֲנִי זְקוּקָה לְמַשֶּׁהוּ, אוֹ כְּשֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ מְשַׁמֵּחַ שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְשַׁתֵּף בּוֹ. אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת עַל כָּל דָּבָר, גַּם עַל דְּבָרִים רוּחָנִיִּים. אֲבָל לָמַדְתִּי כְּלָל: מֻתָּר לְבַקֵּשׁ, אָסוּר לְהִתְעַקֵּשׁ. הוּא יוֹדֵעַ מָתַי טוֹב לָתֵת כָּל דָּבָר. אֲנַחְנוּ כְּמוֹ תִּינוֹק רָעֵב, בּוֹכִים וּמְבַקְּשִׁים דַּיְסָה. אֲבָל אִם הַדַּיְסָה חַמָּה מִדַּי, אִמָּא יוֹדַעַת שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּין עַד שֶׁהִיא תִּתְקָרֵר. הוּא כְּבָר יְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתֵנוּ בַּזְּמַן הַנָּכוֹן".
אַתְּ הִתְקָרַבְתְּ לַבּוֹרֵא בְּעִקְּבוֹת הַקְּשָׁיִים שֶׁעָבַרְתְּ. אֵיךְ יַעֲשֶׂה אֶת הַדֶּרֶךְ אָדָם שֶׁזָּכָה לְחַיִּים קַלִּים וַחֲלָקִים?
"אֲנִי אָכֵן הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נוֹטֵשׁ אוֹתִי לְרֶגַע. כָּל הַזְּמַן הִרְגַּשְׁתִּי תְּשׂוּמֶת לֵב מְיֻחֶדֶת, לְטוֹב וּלְמוּטָב. עַד עַכְשָׁו אֲנִי רוֹאָה אֶת חֶסֶד הַשֵּׁם שֶׁגָּמַל עָלַי. הָעֻבְדָּה שֶׁיָּצָאתִי בְּרִיאָה וּשְׂמֵחָה אַחֲרֵי הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁעָבַרְתִּי הִיא נֵס גָּלוּי. 'לוּלֵי הַקָּבָּ"ה מְסַיְּעוֹ לֹא יָכוֹל לוֹ', אָז מַה יֵּשׁ לִי לוֹמַר?
"מִי שֶׁלֹּא חוֹוֶה קְשָׁיִים – צָרִיךְ לְשַׁנֵּן בַּבַּיִת כָּל הַזְּמַן. 'קוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ'. אִם יְנַעֲרוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּבֵיתֵךְ – מַה יִּנְשֹׁר מֵהֶם? אֵלּוּ מִשְׁפָּטִים יִפְּלוּ מֵהֶם? בִּטּוּיִים שֶׁל אַהֲבָה לַה', כְּמוֹ 'הֵיילִיגֶער בַּשֶּׁעפֶער' שֶׁהָיוּ אוֹמְרוֹת אִמּוֹתֵינוּ, מִשְׁפָּטִים שֶׁל קִרְבָה וְשִׂמְחָה, אוֹ קִטּוּרִים וְ'אֵין לִי כֹּחַ'?
"סַבָּא שֶׁלִּי לִמֵּד אוֹתָנוּ לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן מְחֻבָּרִים, מְקֻשָּׁרִים – גַּם כְּשֶׁאָנוּ בְּתוֹךְ הַסִּירִים. הַיּוֹם אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת בַּעֲלִי וְאֶת הַיְלָדִים מְדַבְּרִים בַּמִּשְׁפָּטִים הָאֵלּוּ. זֶה נִסְפָּג. זוֹ הַתְּזוּנָה לַנֶּפֶשׁ, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הוֹפֶכֶת לְחֵלֶק מֵהַיֶּלֶד. כְּכָל שֶׁאַתְּ מַסְפִּיגָה אֶת זֶה וּמְשַׁנֶּנֶת עוֹד וָעוֹד, זֶה מַשְׁפִּיעַ וְנִקְלָט יוֹתֵר. כְּשֶׁיֶּלֶד רוֹאֶה שֶׁכָּל קֹשִׁי מַפְנִים כְּלַפֵּי בּוֹרֵא עוֹלָם וְלֹא כְּלַפֵּי אֲנָשִׁים, הוּא לוֹמֵד לִחְיוֹת אֶת הַהַנְהָגָה וְהַקֶּשֶׁר לֶאֱלֹקִים".
אֵיךְ מַעֲבִירִים אֶת הַמֶּסֶר הַזֶּה לַיְלָדִים?
"אֲנִי נֶעֱזֶרֶת הַרְבֵּה בְּחוֹבֶרֶת 'אֵיךְ לְגַלּוֹת אֶת הָאֱלֹקוּת שֶׁבְּתוֹכִי וּלְהִתְחַבֵּר לַבּוֹרֵא' מֵאֵת ד"ר מִרְיָם אַדָּהָאן. אֲנַחְנוּ רוֹשְׁמִים נִצְּחוֹנוֹת רוּחָנִיִּים שֶׁחָוִינוּ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, וְזֶה עוֹזֵר לַיְלָדִים לְהַכִּיר בְּעֵרֶךְ מַעֲשֵׂינוּ וּבְכֹחֵנוּ הָרַב לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַבּוֹרֵא. הַיְלָדִים לוֹמְדִים לְבַשֵּׂר לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשׂוֹרוֹת, וּלְסַפֵּר לוֹ עַל דְּבָרִים קְטַנִּים שֶׁשִּׁמְּחוּ אוֹתָם. הֵם לוֹמְדִים הַכָּרַת הַטּוֹב. כָּל יְצִירַת קֶשֶׁר כָּזוֹ מְקָרֶבֶת אוֹתָם לַבּוֹרֵא וְהוֹפֶכֶת אוֹתוֹ לְשֻׁתָּף בִּלְתִּי נִפְרָד מֵחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלָּהֶם".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5