——–
ראה לנכון השם יתברך לחנך את עמו, ובמשך תקופה של 40 שנה נסעו מ"ב מסעות, ונתאר לעצמנו שבהעלות הענן היו נצרכים לקפל את אהליהם ולארז את כל חפציהם למסע, ופעמים שהמסע הזה היה לאחר יום או יומים בלבד כמבאר בתורה, וכי קל הדבר שלאחר יום או יומים של פריסת האהלים והתארגנות של כל בני המשפחה לחניה צריכים שוב לארז הכל ולצאת למסע, וזהו בתנאי חיי מדבר, 42 מסעות במשך 40 שנה – בממצע יותר מפעם בשנה לעבר דירה?! וזאת על מנת ללמדם את מדת הכניעה להנהגת השם יתברך, וללמד את מדת ההתבטלות לרצון ה' בבטול הרצון העצמי לגמרי. דור שלם של מיליוני אנשים התבטלו לפקדת ה' ביד משה עבדו, וזהו שרצה הבורא ללמדנו לשעתו ולדורות – "תמים תהיה עם ה' אלהיך".
ומהנהגתו יתברך עם הכלל, יש לנו ללמד על הנהגת חיי הפרט, הרי רב רצונות האדם לא מתממשים, החיים מלאים אכזבות, המציאות טופחת על הפנים בהרבה מקרים, ואם האדם לא מתלמד להתבטל לרצון ה' הרי שכל חייו התמרדות נגד רצון ה', ומקבל גזרות שמים בזעף ובפנים חמוצות, והרי שיסוריו לא די שלא מכפרים על עוונותיו אלא גם מוסיף חטא על פשע. [כמובן שפעמים היסורים קשים במיחד ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו ודן הוא את המתיסר לכף זכות].
אתה רואה אדם שהיום כשאתה מדבר אתו – מאיר לך פנים, מצהיל לך מאור פנים, מלבין שנים, והנה למחרת שוב אתה פוגשו והנה שנה את פניו לגמרי, מקצר בדבור, מאפק, מחסר סבלנות, רוצה בקצור דברים ומחכה רק שתסתלק מעליו. התשובה, אתמול לא קרתה אצלו אכזבה, והיום ארעה לו עגמת נפש ולא נעשה רצונו כרצונו ויש לדעת ההתמרדות ואי הסכמה והתבטלות לרצון ה', גוררת אחריה להיות קטן אמנה ומהרהר אחרי דרכי ה'. ונסביר זאת באפן מוחשי
אדם שעבר אסון טרגי חמור ביותר כמו שכול בן או שנתאלמן לא עלינו, פעמים רבות שבמקרים כאלה מתערערים אצלו כל יסודות האמונה מתוך קשיות וטרוניות שעולים בלבו על הנהגת ה', למה קרה לי כך?! מה חטאתי?! איפה הצדק?! וכדומה.
זאת כשקורה אסון אצל האדם עצמו ואלו כשקורה אסון לזולת, לשכן או לחבר וכדומה, כיצד מתיחס אדם מן הצד על כאבו של הזולת א-ל אמונה ואין עול ! צדיק וישר ה' ! מיד יודע נסתרות הנהגתו! ברוך דין האמת ! קל לו מאד לתרץ את הקשיות שעולים במחו כשמקרה האסון אצל זולתו. מדוע?
והלא אותם קשיות העולות במח האדם כשקורה האסון אצלו הן עצמן הקשיות שצריכות לעלות במחו כשהאסון אצל זולתו, ובכל זאת כשהאסון אצל זולתו קל לו ביותר לתרץ את אותם קשיות ולהצדיק דין שמים, אולם כשאסון זה קורה אצלו קשה לו מאד לתרץ את אותן קשיות
והתשובה כדברינו לעיל, כשהאסון קורה לזולת אין מדת ההתמרדות והזעף מתעוררים אצל האדם כמו כשהאסון קורה אצלו שאז טבע ההתמרדות והקצף פועלים אצלו מאחר ואינו מחנך למדת הכניעה וההתבטלות, וזה הגורם לו לערער על הנהגתו יתברך, הצדיק האמתי עובד ה' בשמחה, ובכל מקרה מראה סבר פנים יפות.
ארבעים שנות חנוך חנך הקדוש ברוך הוא את עמו להיות תמים עמו ולהשליך את יהבם ואת אמונם המלא – עליו, ולהתבטל לרצונו. ובעצם זה עקר כל האדם להיות למוד להוריד ראשו על כל גל וגל, ומבלי זאת לא יחזיק מעמד כלל בזרם השוטף של הפרעניות המתרגשות ובאות לעולם יום יום שעה שעה.
הגמרא מספרת שלרבי יוחנן מתו עשרה בנים, והיה נוטל עצם קטנה מבנו העשירי ומנחם ומעודד אחרים, באמרו: זהו עצם מבני העשירי שמת עלי. אהרן הכהן מתו לו בניו בשרפה אשר שרפם ה', ומה כתיב? "וידם אהרן". אפלו בלבו לא הרהר אחר מעשה ה'.
וראה מה שכתב בספר "שומר אמונים" בענין זה, ומביא גם מעשה מפלא על כך:
ודע שבעבודה של שמחה הלכו ונתדבקו הקדמונים צדיקי עולם וחסידים אמתיים, כאשר ספרו לנו זקנינו שהיו בימי צדיקים הקודמים האיך היה בין הצדיקים רב השמחה והחדוה בעבודה בהתגלות, ולא רק בעבודת הצדיקים אלא גם בכללות עדת החסידים, עד כי היו פניהם בוערות בצהלה וחדוה וגיל מגדל שמחתן בה', כאשר כתב החסיד הקדוש בעל "חובת הלבבות" (שער הפרישות פרק ד) שדרכן של חסידים להיות אבלן בלבם וצהלתם בפניהם, ואחרון נכבד הוא רבנו הקדוש ר' הערש מרימאנוב זי"ע, שהיתה עבודתו כחד ממשרתי מעלה, ושום בריה לא היה יכול להתקרב אליו בעדן עבודתו, מלבד הישועות רבות ומופתים שפעל בקרב הארץ, שהיתה כחו רב ועצום להושיע להרבה בני ישראל, והוא היה מאנשים פשוטים כידוע, ובקטנותו למד מלאכת החיטות, ואחר כך נתקרב לצדיקי הדור, ועקר לרבו הקדוש רבי ר' מענדיל מרימאנוב זי"ע, ואמרו הצדיקי דורו שכל מה שזכה לכל אלו המדרגות הכל בשביל גדל שמחתו בעבודת בוראו שהיה בלי שעור, וכל תפלתו היתה בשירה וזמרה, והיו לו משוררים מנגנים עמו, עד שגם כל גרוע ופושע ישראל ששמעו תפלתו היו מכרחים לשוב לה' מעמק הלב, ונכנעו תחתיו גדולי ועמודי עולם וגאונים מפרסמים, הגם שהוא בעצמו היה טמון ומכסה. ודרכו היה לפרש כפשוטו פרשה או פסוק בתורה ולספר המעשה של הסדרה כפשוטו, וגדולי וקדושי הזמן הבינו והשיגו מזה סודות גדולות ומדרגות. והיו לו שמונה עשר בנים וכלם נסתלקו בחייו ל"ע ורח"ל, מלבד בן אחד הרה"ק ר' יוסף זי"ע שהאריך ימים, ועם כל זה לא פסק כמעט רגע אחד כל ימי חייו מלעבד ה' בשמחה גדולה ועצומה מבלי ישער, ולא נסוג ולא נבהל משום נסיון, ולא נפל בלבו שום פעם, ולא נח ולא שקט, וכל צדיקי עולם נתפלאו המה ראו כן תמהו מגדל גבורת עבודתו והתחזקותו ושמחתו בה', ויש הרבה לכתב מזה רק שאין כאן מקומו, ויהי רצון שנזכה להיות אסקופא תחת כפות רגליהם של אלו הצדיקים. עד כאן.
ובעצם עלינו לדעת, כל חיי האדם ותלאותיו המה למען המבחן והברור עד כמה אמונתו כנה באלקיו, וזהו מחסדי ה' שעוברים על האדם נסיונות רבים ונפילות הן בגשמיות והן ברוחניות, כדי שבכך יבין לבקר ולבדק את עצמו, באיזה מצב הוא, וביתר הרחבה בארנו את הדברים בספרנו "דור התמורות" (פרק ט)
וכמו שהגה"ק מצאנז היה מחנך את שומעי לקחו – "העקר שלא לרצות", והבאור על פי "חובת הלבבות" שאמר בשם החכם "מעולם לא קמתי ממטתי ורציתי דבר אחר ממה שהיה לי מכבר"
ובעקר הדברים אמורים גם בהפרעות מעבודת ה', שאז יש להיצר טעון כביכול צודק, יש להתרגז, יש על מה לכעס, וכי אני כועס על כבודי הרי אני כועס על שמפריעים לי בעבודת ה',
וזו טעות חמורה, ונסביר את הדברים היטב.
אתה רוצה לעסק בתורה בהשכמה, ולכך החלטת לישן מקדם כדי לקום מקדם, והנה פתאום טלפון, האשה או הילדה מרימים את הטלפון ומשוחחים בקול רם, ואתה נתקף בכעס, או הילדים הקטנים מרעישים ולא מאפשרים מנוחה, אתה כועס על האשה שתשגיח על הילדים, או אתה כועס על הילדים וכדומה
אתה חושב שאתה צודק, וכך ראוי שהרי אני רוצה לישן מקדם כדי לעסק בתורה והם מפריעים לי
זו טעות, עליך להבין רצון ה' שתתמודד עם מצבך העכשוי ועם נסיונותיך ברגע זה, ואם אתה מצוה כעת לא לכעס עליך להתמודד עם זה ולהבין שכך רצון ה' שתפרע משנתך
אין הקדוש ברוך הוא מבקש ממך להצטין אחר כך, על חשבון שכעת תעשה נגד רצונו, אין דבר כזה לעבר עברה כדי לקים אחר כך מצוה, ואם עכשו ההתמודדות שלך עם הכעס של עכשו הרי שעליך להצטין כעת בגבורה של כבישת הכעס ולא לחשב על עשית המצוה שתבוא אחר כך
דגמא נוספת.
בקשת שיכינו לך את ארוחתך במועד מסים כיון שעליך להזדרז לדבר מצוה. לא נעשה רצונך ומטרדות הבית לא הספיקו חושב אתה שהנך כועס בצדק, כיון שצוית עליהם להכין את סעודתך מקדם או בזמן לצרך דבר מצוהי הכעס כאן הוא מרידה ברצון ה' ואין לה' חפץ בו, שהרי כעת נדרש ממך להיות ארך אפים וכובש כעסו.
מעשה היה ב"חוזה מלובלין", שבאחת הפעמים בקש ממשמשו להקיצו בבקר בהשכמה כיון שברצונו לנסע לדבר מצוה חשוב ודחוף שאם לא היה משכים היה מאבד את אותה מצוה. משמשו שגם ישן מאחר לא הקיצו, וכשהקיצו כבר היה מאחר והפסיד את אותה מצוה גדולה. אמר החוזה מלובלין:
יצרי אומר לי שמן הראוי לכעס שהרי בטלוני מדבר מצוה חשוב, אולם מי יודע אם הנחת רוח הגדולה שהייתי עושה להקדוש ברוף הוא באותה מצוה עדיפה על הנחת שאעשה לו עתה בזה שלא אכעס
וכמו מעשה נוסף שמובא ב"שומר אמונים", בחסיד אחד שבהגיע חג הסכות ובביתו אין כל, הלך ואסף כל ממונו שחסך לצרך החג והוציאו עבור קנית אתרוג מהדר, אשתו מרב זעמה ועצבונה על מעשהו זה שהלך לקנות אתרוג בזמן שבבית אין אכל ואין בגדים לילדים, תפסה את האתרוג, נשכה אותו בפיה ופסלתהו אמר אותו חסיד, ב' מצוות צונו בוראנו – לקים נטילת אתרוג, וכן שלא לכעס, מי יודע במה הנחת רוח הגדולה ביותר לפניו, וכבש כעסו לכבוד בוראו
ואם כן זה כלל גדול, אנו מצוים רק להשתדל ולהכין עצמנו לדבר מצוה, אולם תוצאות המעשה אם נצליח להוציאו לפעל או לא אין זה תלוי בידינו כלל, אלא רק בסיעתא דשמיא, ולכן אם השתדלת ועשית המטל עליך, דיך, ולגאוה תחשב מצדך בחשבך איך מעזים להפריעני מלקים מצוה זו שחפצתי, עליך לדעת ! לקים מצוה צריך זכות וסיעתא דשמיא, ואם כן כנראה מאיזו סבה שהיא אין לך סיעתא דשמיא לתוצאות המעשה, ולכן הכנע לרצון ה' והסכם עם מעשהו והנהגתו עמך.
ומה שכן עליך לעשות כשאתה הפרעת מבני ביתך ממעשה מצוה שרצית, לאחר זמן כשיעבר כעסך מעליך ותסכים עם רצון ה', ותכנע להנהגתו, אז תגש לבני ביתך ואמר להם: אנא ! להבא השגיחו לא להפריעני משנתי או השתדלו להכין מאכלי בזמנו, שהרי פעם שעברה התבטלתי ממצוה גדולה בגלל חסר השתדלותכם. וזאת תאמר להם כדי שלהבא ישגיחו יותר ויתאמצו יותר, אבל אין שום הצדקה לקום ולכעס עכשו ולעבר על רצון ה' כעת בשביל לעשות רצון ה' אחר כך.
וכשתבין יסוד זה תרויח רוח גדול להנצל מההטעיה הגדולה של היצר המצדיק – בפרט בהפרעות לצרך רוחניות – לכעס ולהתמרד, עלינו להבין שגם בכך אנו נכשלים בעוון ההתמרדות ואי ההסכמה והורדת ראש לרצון שמים.
"אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה", הזכרנו דברי האדמו"ר מקוצק שהיה אומר: אל תאמר לכשאפנה מכל טרדותי אשנה, אולם כעת אין ביכלתי לעבד את קוני, שמא לא תפנה ! ואם כן רצון ה' שתעבדהו כך כשאינך פנוי אלא מטרד, וחביבה לו מעט עבודתך כעת מתוך טרדה יותר מעבודה מבחרת מתוך ישוב הדעת ללא הפרעות
ולנושאנו יבואו דבריו היטבי שמא לא תפנה – ולכן התמודד כעת עם יצרך המכשילך עכשו ותהא מצטין כעת לפני בוראך במצבך העכשוי, ואל תחכם להצטין אחר כך על חשבון שכעת תהיה נכשל בחטא.
ונסים בדבריו של הרב הקדוש מאפטא (מובא בספר "נתיבות שלום"), בענין השמח בחלקו שנאמר הן בעניני גשמיות והן בעניני רוחניות שצריך אדם לשמח בחלקו. אמנם ברוחניות צריך לשאף לגדולות ונצורות אבל זהו רק לשאף ולרצות ולהשתדל, אולם עליו לשמח בתוצאות המעשיות ולא לרטן על אשר נבצר ממנו יותר. עליו לכעס על עצמו ולהבין שאם התוצאות המעשיות דלות זהו מפני שהשתדלותו מועטת, אולם אם השתדל כפי כחו ישמח בחלקו בתוצאות.
ואלו דברי הרב "נתיבות שלום":
והנה הרה"ק מאפטא זכרונו לברכה אמר שתכלית הבריאה היא שיהודי יהיה שמח בהנהגת השם יתברך. והינו כי תכלית רצונו יתברך בבריאה היא להיטיב לברואיו, שמדרך הטוב להיטיב והבריאה כלה טובה מאדי ולכן כאשר יהודי שמח בהנהגת הקדוש ברוך הוא הוא עושה נחת רוח למעלה שמתקימת תכלית הבריאה. ומטעם זה מובא ב"תורת אבות", שיהודי השמח בחלקו, ומרצה בהנהגת הבורא עמו איך שהיא, הרי מדה כנגד מדה גם הקדוש ברוך הוא מרצה ממנו איך שהוא מתנהג. והבאור, מדוע באמת זוכה האדם למדרגה גבוהה כזו שהקדוש ברוך הוא יהא מרצה ממנו איך שהוא מתנהג, לפי שכל תכלית הבריאה להיטיב לברואיו, וכאשר יהודי ממלא את רצון הבורא ושמח בהנהגתו יתברך, הריהו עושה גדל נחת רוח לפני השם יתברך.
וב"לקוטי שושנים" בסוף ספר "באר אברהם" מובא, שהמדה של "השמח בחלקו" אינה מדה פרטית כשאר מדות, אלא היא מדה כללית, שכוללת את כל המדות, ונפלאות היא פועלת בלב האדם, ומביאתו לעולם הזה ולעולם הבא. ומונה שם עוד ענינים גדולים ונוראים שיהודי מגיע אליהם על ידי מדה זו של שמח בחלקו. והבאור בזה, שהמיחד במדה זו של שמח בחלקו יותר משאר מדות, שעל ידה מתקימת כל תכלית הבריאה של להיטיב לברואיו. וכאשר יהודי מרצה מהקדוש ברוך הוא הריהו עושה נחת רוח לפניו יתברך. על דרך משל לאב שכאשר הוא רואה את בנו שמח ומרצה, יש לו נחת רוח מזה, ואם להפך, יש לו עגמת נפש, כי כביכול צער יש לו שהבן אינו מבין שאביו חושב מחשבות רק כיצד להיטיב לו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5