——–
א. והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל וכו' (ד.יב)
איתא במדרש – כי את פר החטאת של הכהן הגדול, צריך היה לשורפו בפרהסיא.
ולכאורה יש להבין – מאי שנא פר החטאת של הכהן הגדול משאר החוטאים המקריבים עולה או חטאת, שאין שורפים את הפר בחוץ – בפרהסיא?
ב. והביא קרבנו שעירת עזים וכו'. ואם כבש יביא קורבנו לחטאת וכו' (ד.כח-לב)
יש לדקדק, מה טעם בקרבן שעירת העיזים כתיב "לריח ניחוח לה'", ואילו במביא קורבן כבש, לא הוזכר עניין "ריח הניחוח"?
ג. עוד יש לדקדק, מדוע במביא שעירה כתיב (פס' לא): "וכפר עליו הכהן ונסלח לו". ואילו במביא כבש לחטאת כתיב (פס' לה): "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא". מדוע רק בכבש הוזכר "חטאתו אשר חטא" ואילו בשעירה לא הוזכר כן?
ד. נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו וכו'. ואת אשר חטא מן הקודש ישלם ואת חמישתו וכו' והכהן וכפר עליו באיל האשם ונסלח לו (ה.טו-טז)
יש לדקדק, מה טעם הכא בפרשת אשם מעילות הקדים קרא דין הקרבן לחובת תשלומי קרן וחומש, ואילו בפרשת אשם גזילות (להלן ה.כג-כה) הקדים קרא תשלומי קרן וחומש לציווי הבאת הקורבן?
ה. ועוד צ"ב שינוי הלשון, דהכא כתיב: "והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו", ואילו בפרשת גזילות כתיב: "וכפר עליו הכהן" בלא פירוט שם הקורבן שבו יכופר. ויש להבין החילוק בין הקורבנות?
ו. ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עוונו וכו'. אשם הוא אשום אשם לה' (ה.יז-יט)
פירש רש"י – הענין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו וכו'.
ויש לדקדק, מדוע שינה וכפל קרא לומר גם "ואשם" וגם "ונשא עוונו", הרי פשוט שצריך להביא קרבן?
ז. עוד יש לדקדק, מדוע כפל הלשון "אשר אשם הוא וכו'" כפילות אשר מצאנו דווקא בקורבן תלוי, בשונה משאר הקורבנות?
ח. ואם נפש כי תחטא וכו' ולא ידע ואשם ונשא עוונו (ה.יז)
פירש רש"י – ר' יוסי הגלילי אומר: הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיעניש את מי שידע.
בתורת כוהנים הביא דברי ר' יוסי בהאי לישנא: "אם כך ענש הכתוב למי שאינו יודע, על אחת כמה וכמה שיענוש למי שיודע"- משמע דמי שיודע וחוטא, לוקה בעונש חמור טפי.
וצ"ע, הרי פשוט הוא כי החוטא במזיד כפרתו חמורה יותר מן החוטא בשוגג, ומה בא לחדש לנו ר' יוסי הגלילי בלימודו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א עמ' 253) במאמרו – תשובה מתוך בושה. וז"ל – אמרו חז"ל (ברכות יב:) כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו – ולא רק עבירה זו נמחלת, אלא הכל נמחל.
והנה מחילת החטא היינו שהנפש מתתקנת מטומאת אותו חטא, ומוחלין לו על כל עוונותיו, הרי הוא שהאדם כולו מתתקן, וסרה ממנו טומאת כל עוונותיו, כל זה בשביל שנתבייש מחטא אחד בלבד? – כן! המתבייש מפני העבירה שעבר, מתבייש על שעבר על רצון בוראו, וא"כ כבר יש לו קצת השגה בערך רצון הבורא ב"ה, וערך העבירה שהיא נגד רצונו יתברך, וערך פחיתות האדם, אשר הוא הנבזה המעיז נגד בוראו כו'.
ובמהר"ל – (נתיב התשובה ריש פ"ה) כאשר האדם מתבייש מן החטא, מורה שהוא מסלק עצמו מן החטא לגמרי, שכל בושה שהוא מתבייש מדבר מרחיק עצמו ממנו, לא כן עז פנים שהוא מתעצם בחטא ואין הסרה לחטא כאשר החטא מתעצם בו וכו'.
מכאן למדנו עד כמה התשובה עם הבושה מגיעה, כשאדם מתבייש מחטאו הוא מתחרט בכל מעמקי לבבו, ומבקש את תיקונו ושמח בו, אפילו אם התיקון הוא מיתתו אין המיתה נחשבת לו לכלום לעומת תיקונו לחיי נצח. והוא כמו החולה ששמח להשיג את הרופא המומחה אשר יעשה לו את הנתוח הקשה כדי לרפאותו, לכה"פ אותן העבירות שיודעים אנו להתבייש קצת בהן, לא ניתן להבריחן מנגד עיננו, נתבונן בהן ונזכה לכה"פ לתחילת תשובה. עכ"ל.
א"כ מבואר – מעלת הבושה המסוגלת לכפר חטאיו של האדם, והינה חלק בלתי נפרד מהבאת הקורבן – ככל שיתבייש יותר יעלה קורבנו ויהיה רצוי יותר לפני ה' יתברך.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – כהן גדול הנראה מקריב בבית המקדש אין הרואה סובר כי מקריב הקורבן לכפרת עצמו, אלא סובר כי מן הסתם מקריב לצורך אחרים.
אך היות ועיקר כפרת העוונות נעשית ע"י הבושה אשר מתבייש החוטא בחטאו, אצל הכהן הגדול המקריב קרבן לחטאתו לא תהיה הבושה מנת חלקו ולא יתכפרו עוונותיו כראוי, לכן ציותה התורה את הכהן הגדול, להקריב את קורבנו מחוץ למחנה, בכדי שיראוהו אחרים ויבינו כי הכהן הגדול הוא אשר חטא.
ע"י כך יתבייש הכהן הגדול ותהיה כפרתו שלימה ע"י שיתבייש בחטאו, כי כל המתבייש בחטאו מוחלין לו כל עוונותיו.
לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – מבואר בספר מרפא לשון לר' רפאל הכהן מהמבורג זצ"ל (עמ' עבודה דף קל"ו ע"ב) עפ"י סוגיית סוטה (לב:) עניין הבדלי לשונות הפסוקים בין קורבן שעירת עיזים לקורבן כבשה לחטאת – כי כיון שהמביא שעירה מתבייש ברבים, שהרי רואים כולם שהביא נקבה ויודעים כי חטא, שהרי עולה דינה בזכר בלבד. משא"כ במביא כבשה שאינו בוש ברבים, וכל המתבייש על עוונותיו מוחלים לו כל עוונותיו (ברכות יב:).
לכן מובן, מדוע בשעירה כתוב "ריח ניחוח לה'"- מפני שהתשובה וכפרתו באות ביחד עם בושה, לכן קורבנו הוא קורבן מושלם יותר -"ריח ניחוח לה'".
ולכן ג"כ לא הוזכר בשעירה עניין "וכיפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא", מפני שכבר התכפר חטאו בבושה, דכל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עוונותיו.
משא"כ בכבש לחטאת אשר שם אינו בוש בחטאיו, ממילא אין כפרתו שלימה כ"כ עד שיתבייש בחטאו, לכן לא נאמר "ריח ניחוח" בכבשה.
ולכן ג"כ נאמר בו "וכפר עליו הכהן על חטאתו אשר חטא"- מפני שעדיין לא התכפר חטאו לגמרי שהרי לא התבייש בחטאו ולא התכפר חטאו בבושה, ועדיין הינו בבחינת "חטאתו אשר חטא".
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – אשם גזילות שונה מאשם מעילות, מפני שבאשם גזילות חוץ מהקורבן אשר מקריב, צריך לשלם לבעל הגניבה אשר גנב ממנו, ומתבייש בכך בושה גדולה. וממילא התכפר לו עוונו כבר בבושה, שהרי בושה מכפרת.
לכן הקדים הפסוק באשם גזילות חובת תשלומי הקרן והחומש ולא הזכיר שם הקורבן, אלא רק "וכפר עליו הכהן". כי התכפר כבר מכח הבושה אשר התבייש מאותו בעל גניבה שצריך היה לשלם לו הקרן והחומש על הגניבה שגנב ממנו, ובזה כבר כיפר חטאו – כי הבושה מכפרת.
בשונה מאשם מעילות שאינו בוש מאחרים ואין זוכה הוא לבושה שתכפר לו על חטאו בשלימות, ממילא עיקר כפרתו נעשית רק ע"י הקרבת קורבנו, לכן הוקדם עניין הקרבת קורבנו לעניין התשלומין והוזכר שם קורבנו, שהרי זוהי כפרתו, דאין לו את "הבושה" אשר תכפר לו על חטאו.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – היות ו"בקורבן תלוי" האדם עצמו מסופק אם בכלל חטא או לא, ממילא איננו בוש כ"כ במעשיו כבשאר קורבנות אשר מקריב, לכן אין הוא זוכה לכפרה שלימה ע"י הבושה שתכפר לו על חטאו, וחטאו אינו מתכפר בשלימות.
לכן הדגיש הפסוק "ואשם" "ונשא עוונו" מפני שעדיין לא תוקן חטאו לגמרי אלא עד שיתבייש על חטאו אשר חטא לפני בוראו.
אף כפל הפסוק "אשם הוא אשם אשם לה'"- לרמז לאותו מביא קורבן תלוי אשר איננו בוש במעשיו, כי אם לא יתבייש בחטאו, יהיה חטאו חמור עוד יותר "ואשם אשם הוא" כי לא יתוקן חטאו אלא עד שיתבייש על חטאו וחטאתו תכופר ע"י הבושה.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – אותו חוטא במזיד אשר עבר עבירה בריש גלי ובעזות מצח, בודאי בכפרתו על חטאו, מתבייש הוא במעשיו בושה גדולה יותר מן החוטא בשוגג. ממילא היתה הו"א שהחוטא במזיד אשר בא לכפר על חטאו, פחות הוא מן החוטא בשוגג אשר אינו בוש במעשיו, ואינו מכפר על חטאו בשלימות בכח הבושה.
לכן בא ר' יוסי הגלילי לחדש – כי סוף סוף עדיין החוטא במזיד אשר חטא בחטא חמור יותר, זקוק הוא לכפרה יותר גדולה מן השוגג – ע"י הבאת קורבן, על אף שישנה בידו את מעלת הבושה [המכפרת] בהתביישו על חטאו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5