——–
כתב מרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן רמח ס"ח): הרוצה לזכות לעצמו, יכוף יצרו הרע וירחיב ידו, וכל דבר שהוא לשם שמים יהיה מהטוב והיפה. אם בנה בית תפילה, יהיה נאה יותר מבית ישיבתו. האכיל רעב, יאכיל מהטוב והמתוק שבשולחנו. כיסה ערום, יכסה מהיפה שבכסותו. הקדיש דבר, יקדיש מהיפה שבנכסיו. וכן הוא אומר: "כל חלב [חלק טוב ומשובח] לה'". ע"כ.
התורם חפץ יקר ערך לבית הכנסת, וכל שכן מי שבנה מכספו את בית הכנסת, רשאי לדרוש שיכתבו שמו עליו לזכרון, וכן ראוי שיעשו. וטוב שיתנו מראש, היכן וכיצד ינציחו את שמו, ומה התרומה שיתרום עבור זה, כדי למנוע מחלוקות ואי הבנות.
כתב הרשב"א (חלק א סימן תקפא): המקדיש היכל, רשאי לכתוב על פתח ההיכל את שמו למען הזכיר שמו על מה שהקדיש. ואדרבה זו מדת חכמים היא ומדת וותיקים, כדי ליתן שכר לעושה מצוה. ומדת התורה היא שכותבת ומפרסמת עושה מצוה. ואם התורה עשתה כן, צריכים אנו להלך אחר מידותיה של תורה שהם דרכי נועם. הנה בהצלת יוסף שהצילו ראובן מיד אחיו, כתבה עליו התורה: "וישמע ראובן ויצילהו מידם". ואמר רבי יצחק, בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה, יעשנה בלב שלם. שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב, וישמע ראובן ויצילהו מידם, בכתפו היה מוליכו אל אביו. ואילו היה יודע אהרון הכהן שהקב"ה כותב עליו: "והנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו", בתופים ובמחולות היה יוצא לקראת משה אחיו. ואילו היה יודע בועז שהפסוק כותב עליו: "ויצבט לה קלי, ותאכל ותשבע ותותר", עגלות מפוטמות היה מאכילה לרות. אמר רבי לוי, לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא היה כותבה. עכשיו מי כותבה? אליהו כותבה ומלך המשיח, והקב"ה חותם על ידיהם, שנאמר: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זכרון לפניו, ליראי ה' ולחושבי שמו". וכן מבואר בגמרא (בבא בתרא קלג ע"ב) שהיו כותבים שם המקדיש בבית המקדש, להיות לו לזכרון טוב על המצוות, ולפתוח דלת לעושי מצוות. ע"כ.
כתב בפתחי תשובה (יורה דעה סימן רמט אות ג): שאלה: ראובן שהיה גבאי צדקה ושכר פועלים לסייד ולכייר את בית הכנסת במעות צדקה, וכתב האומן: "וזאת נעשה בפקודת ראובן בן יעקב גבאי צדקה". ולאחר כמה שנים עמדו הקהל וערערו על זה, וראובן טען, הגם שגביתי המעות מהקהל, אך מאחר שטרחתי בשביל בית הכנסת, כדין יכתב שמי עליו. תשובה: דווקא כשעשה בעצמו בגופו או בממונו, יש לו זכות לכתוב שמו עליו, ולא במקרה זה שלא עשה בעצמו, רק שכר פועלים במעות צדקה, ולכן הרשות בידם למחוק. עיין שם.
מצוה שאדם רוצה לעשותה, כבניית בית הכנסת וכיוצא, כדי להנציח את שמו, ורוצים אחרים גם כן להשתתף עמו בהוצאות המצוה, לא ימנע מהם לעשות כן, ויש בזה חשש סכנה לו ולזרעו חס ושלום. ומעשה באחד שבנה בית הכנסת יפה, ורצו הקהל להשתתף עמו במעות, ולא רצה כדי שיהיה לו ולזרעו לשם, וכלה זרעו. (ספר חסידים סימן תקג)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5