——–
ברכות השחר – מברכים 'שעשה לי כל צרכי' ביום כיפור, שאע"פ שאנחנו אסורים בנעילת הסנדל, מכל מקום הברכה על מנהג כל העולם שנועלים נעליים ביום זה. ועוד שאין אנו הולכים יחפים אלא נועלים מנעלים שאינם של עור. ועוד שנועלים מנעלי עור במוצאי כיפור, וכשמברכים בבוקר, הברכה היא גם על הלילה. (שכ)
ובכן נקדישך מלך – הוא סדר קדושה שחיברו רבי יהודה הלוי, ואומרים אותו לפני הקדושה שבחזרת הש"צ. והסומך שעומד על יד הש"צ אומרו, והש"צ שותק. ואם אין מי שיאמרו זולת הש"צ, רשאי הש"צ לאומרו, ואין בזה חשש הפסק. (שמג)
נטילת ידים לברכת כהנים – כהן העולה לדוכן, נוטל ידיו עד סוף הפרק כמו בכל השנה. [כיון שכך היה קידוש ידי הכהנים בבית המקדש, וגם אין זו רחיצה לשם תענוג]. (שיב)
י"ג מדות – אין אומרים בפתיחת ההיכל. וכן מנהג מרן ר' עובדיה יוסף שליט"א. (הלכה ברורה ח"ז עמוד עז)
קריאת התורה – קוראים בפרשת אחרי מות על מיתת שני בני אהרון. וכתוב בזוהר הקדוש שקריאה זו מכפרת על עוונות בני ישראל, שאמר הקב"ה אם בני עוסקים במיתת הצדיקים, נחשב כאילו הקריבו לפני קרבן לכפר עליהם. וכל המצטער על אובדן הצדיקים ומוריד עליהם דמעות, מכריז עליו הקב"ה: "וסר עוונך וחטאתך תכופר". ולא ימותו בניו בחייו ח"ו, ועליו נאמר "יראה זרע יאריך ימים". (שמח)
העולים לספר תורה – חולה שיש בו סכנה שחייב לאכול, רשאי לכתחילה לעלות לתורה בשחרית ומנחה. שאין דין כיפור כשאר צומות שאם אינו מתענה, לא יעלה, כי הקריאה בתורה ביום הכיפורים, היא בגלל קדושת היום כמו בכל שבת ויום טוב ולא מחמת התענית. וגם מכיון שאינו אוכל אלא פחות פחות מהשיעור, עדיין שם תענית עליו. (שמט)
המחלל שבת בפרהסיא שקנה עלייה לספר תורה, מותר להעלותו ואפילו הוא כהן, אלא שיוסיפו עולה אחר לעליית 'מוסיף' כנגדו, ואין צורך לחזור על הפסוקים שקראו לו, כי העיקר הוא שיעלו ששה אנשים כשרים. ומכל מקום העובר על שאר איסורי תורה חוץ מחילול שבת, כל שאין בכוונתו להכעיס, מעיקר הדין כשר הוא לעלות לספר תורה, אבל אם אפשר, יעלו מוסיף אחר כנגדו. (יחו"ד ח"ב סימן טז)
סדר העבודה – בתפלת החזרה של מוסף אומר השליח ציבור את סדר עבודת בית המקדש שהיתה ביום הקדוש הזה. וכתב בספר חמדת ימים: "ומה מאוד יתאונן אדם חי להיות דווה ליבו בחטאיו ולהתעורר בבכי ואנחה בעת ובעונה של אמירת סדר העבודה, על כי גלה משוש ליבנו, זבול מקדשנו חרב בעווננו ובטלה העבודה, לא מזבח ולא קרבן ולא כהן גדול לכפר על עדתנו וכו'. ומבכה השליח צבור עמו את הצבור על חרבן בית המקדש וגלות ישראל וחסרון עבודת בית ה' אלוקינו, כי עוונותינו הטו אלה. ויאמר גם את הפיוט 'אשרי עין ראתה כל אלה…' בדמעות הלב ובאנחה גדולה. ולא כמנהגי איזה שליחי צבור שאומרים את כל סדר העבודה בלי שום בכי ואנחה, רק בתודה וקול זמרה. ועושי אלה ומעוררים ליבות בני אדם על כבוד שמו ושממות היכלו, המה יזכו לראות פני שכינה". ע"כ. (מזהב ומפז עמוד תק)
כורעים ומשתחוים – נוהגים שכל הציבור כורע באמירת "כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים: ברוך, שם כבוד מלכותו, לעולם ועד". ויזהרו שלא להשתחוות על רצפת אבנים אלא יפרסו שטיח על הארץ, ואם אין שטיח, יפרוס מהטלית וישתחוה עליה או על הספסל. והשליח צבור, לא ישתחוה עם הקהל, כיון שאסור לו לזוז ממקומו בחזרה אלא ישתחוה על התיבה כשהוא עומד. (שנג)
[ויש לדעת, כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים אפילו בלא פישוט ידים ורגלים, אלא אם כן נותן איזה דבר המפסיק בין פניו לרצפה. ולכן העושים 'שכיבות שמיכה', יש ליידע אותם שאסור לעשות כן, אלא אם כן יתנו איזו מגבת או משהו אחר בין פניהם לרצפה.]
ברית מילה – כאשר ארע ברית מילה בכיפור, חייב המוהל למצוץ את הדם, אך לא על ידי יין, שמא יבלע מהיין. ומברכים 'אשר קדש ידיד' בלי כוס. ויש נהגו לברך 'בורא פרי הגפן' על היין, ולתת לקטן שהגיע לגיל חינוך שישתה. ובמקרה זה, צריך לכוין עליו ולהוציאו ידי חובה בברכת 'הגפן', ולומר לו שיכוין לצאת. (שמא, שמג)
ודברת בם ולא בדברים בטלים – מה טוב ומה נעים, מה שנהגו לארגן שיעור בדברי תורה קלים ומעשיות של צדיקים, בזמן ההפסקה שבין מוסף למנחה, למען חיזוק הקהל ביום הקדוש הזה, שלא יאבדו את היום בדברים בטלים או בדיבורים אסורים חס ושלום. כי יושב בטל כישן דמי, ולכן אם יודע שהוא לא ילמד, עדיף שילך לישון, כדי שלא יכשל בדיבורים בטלים ואסורים ביום הקדוש הזה.
מאה ברכות – חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום. וביום הכיפורים יש להתאמץ ולהשתדל בכך ביותר, כיון שחסרים למעלה משלושים ברכות, ולכן ישלים בברכות הבשמים 'עצי בשמים' [הדסים, לואיזה], 'עשבי בשמים' [נענע, רודא], 'מיני בשמים' [מי בושם], 'הנותן ריח טוב בפירות' [אתרוג, לימון אחר שפשוף בקליפה], ואין לחשוש שמא יאכל מהפרי. ואשרי המביא בשמים לבית הכנסת לזכות את הצבור ביום הקדוש הזה, וקונה סנגורים לעצמו. וטוב שיעלה 'מפטיר', ובתנאי שיודע לקרוא את ההפטרה בטעמים ונקודות כהוגן, ובזה ירויח עוד כמה ברכות. (רפג. ח"ע ברכות שיג)
ועצה טובה, שיודיעו לציבור לפני קריאת התורה, שהעולים לתורה יברכו בקול, ויקשיבו היטב הציבור ויענו 'אמן' ויצטרף להם למאה ברכות, כי גדול העונה 'אמן' יותר מהמברך. (רפד ס"ג, רעק"א ס"ק ד)
וכך היה נוהג החתם סופר להביא עמו בשמים לבית הכנסת ביום כיפור, ומברך עליהם בתחילת הלילה אחר 'כל נדרי', ועוד כמה פעמים ביום, כל שהיה היסח הדעת. והיה מכבד לאחרים לברך ולהריח, כדי לענות אמן אחריהם, ויצטרף לו למאה ברכות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
ארבע התעניות ובין המצרים
בהלכה ובאגדה
שער האגדה תמוז התש"ע, שער ההלכה סיוון תשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5