——–
ראשית עלינו לבאר מהו ענין "מלך", ובמה מתבטא יחודיות המלך על יתר שריו ובני-עמו. אם בתלבשת, הלא כל אחד יכול לשים בגדי מלכות וכתר על ראשו. אלא פשוט הוא לכל, שהעם והשרים כפופים למשמעתו והוא המצוה. ובעצם, "מלכות" ישנה לכל אדם במדת מה, יש שר על עירו, והרי הוא כמלך בעירו, לפי שבעיר זו סרים למשמעתו. יש שר על שכונה, והרי הוא כמלך על אנשי שכונתו. יש אדם שהוא מושל ביתו, והרי הוא כמלך במדת-מה על אנשי ביתו, וכדומה. אולם נשתנה המלך על בני מדינתו שכפופים אליו גם השרים של כל בני עירו, וגדלות המלך נמדדת בכמה שיותר כפופים תחתיו. מלך שכפופים תחתיו יותר, ומלכותו מתפרשת על שטח ותושבים רבים, הרי שהוא מלך גדול יותר. ואם נעמיק יותר, הרי שככל שתלות העם במלכם ביותר, הרי בכך שלמות מלכותו בתכלית יותר. ישנו מלך הנצרך לעמו לשם יפי והוד המדינה, יש מלך הנצרך לעמו להיותו איש מלחמה היוצא ובא בכל מלחמותם ומנצח, ויש מלך שלא רק בדרכי מלחמה הנו בקי, אלא גם הנו כלכלן גדול ובקי בכל האפשריות להעשיר את בני מדינתו, וכן הלאה. הרי, שככל שנצרך הוא לבני מדינתו ובני מדינתו תלויים בו יותר, הרי שמלכותו יותר שלמה, כי היא גוררת הכנעה ובטול יותר של בני מדינתו אליו.
אולם, לאחר כל השלמיות שהזכרנו במלכות, דהינו שמושל הוא על צבור גדול, ומתפרשת מלכותו על תושבים רבים יותר, וכמו כן נצרך הוא לבני מדינתו ביותר, שתלויים בו בני מדינתו בכמה שיותר פרטים, עדין יכול להיות חסרון גדול במלכותו, לו לא כל השרים והעם יכנעו למשמעתו, שהרי בהתמרדות אפלו של חלק מהעם, כבר נתחו נתח משלמות מלכותו, ועם כל המעלות האחרות המשלימות את המלכות, מלכותו נפגמת ביותר בכך, שישנו חלק מהעם שאינו מתרצה להתכופף ולהכנע למלכם, ובזה עקר הפגם במלכות. כי גם אם ישנם חסרונות אחרים במלכות, כגון שהמלך אינו חכם כל כך ורק נבחר למלך להיותו בן מלך, או שהוא מלך על צבור קטן, או שאין תלות העם במלכם כל כך לפי שאינו איש מלחמה וכדומה, עם כל זה, אם כלם כאיש אחד בלב אחד מסכימים לקבל עליהם על מלכם ולהשמע לפקדותיו, הרי שתכלית המלכות מתקימת באותה מדינה, שכל תכלית המלכות היא הכנעה לאחד מיחד שהוא המלך, ומבלעדי זאת הגם שיהיו בו כל המעלות אין מלכותו תכליתית.
הקדוש-ברוך-הוא, מלך מלכי המלכים, מלכותו מתפרשת על העליונים ועל התחתונים, ממזרח שמש עד מבואו מהלל שם ה', רם על כל גוים ה', התלות בו – היא בכל פרט ולו הזעיר ביותר, שהרי מבלעדי השגחתו לחסד על עולמו, לא יתקים העולם אפלו שעה אחת. בריאת העולם – על כל נפלאותיו, בריאת האדם על כל פלאותיו והחכמה העצומה שבו, תלויים המה בחסדו יתברך. אולם כל זה עדין ישנו בחסר כאשר תחסר בהכנעה של בני המדינה והעולם לצית למלכו של עולם ולהכנע למלכותו. אם כן האדם הנכנע למלכות ה', לפחות, מבחינתו, מהוה הוא תכלית למלכותו יתברך בעולמו שיכנעו אליו בני האדם. וככל שיתרבו המורדים, כן נפגמת מלכותו, וככל שיתמעטו – משלמת יותר מלכותו, ותכלית השלמות כשאין שום ערעור על הנהגת המלך במדינתו, וכלם מקבלים באהבה גזרותיו ללא שום חשד והרהור, ונאמן עליהם מלכם בכל אשר יעשה.
עקר האדם להתבטל לרצון ה', עקר תפקידו של האדם לצאת כמנצח מהעולם הזה המלא תלאות ונסיונות, הוא רק בכך שיכנע ויוריד ראש לכל גל וגל הפוקד אותו, ולהסכים ולשמח בתנאים בהם בחר לו ה' לעבדו, ולהבין שכל התמרמרות וחסר השלמה ממצבו זהו מרידה במלכות שמים, זהו הגשת ערעור על הנהגתו יתברך המפגינה חסר אמון בצדיקו של עולם א-ל אמונה ואין עול, וזהו בעצם דרישה הנדרשת מאתנו כעבדים נאמנים להכיר במלכותו יתברך ולהתבטל לה בלב תמים ושלם.
במדרש מובא: מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר לבטלה אלא פעם אחת – "למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח".
נתבונן, יעקב אבינו בצער נורא, יוסף איננו, שמעון ולוי עצורים, כל נחמתו רק בבנימין הקטן, ועכשו באים לטלו ממנו, ובכן שאלתו לבניו למה אמרתם לאיש העוד לכם אח? מצינו שהקפיד הקדוש-ברוך-הוא על יעקב אבינו על שאלתו "למה" – "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל" (ישעיה מ, כז), אכן יעקב אבינו פעם אחת בחייו, פעם אחת מכל תלאותיו והרפתקאותיו שעבר שאל "למה", והקפיד עליו הקדוש-ברוך-הוא לפי מדרגתו. נתבונן אנו כמה פעמים שואלים אנו "למה", לא רק כמה פעמים במשך חיינו – זה לא נוכל ספר, אלא כמה פעמים ביום כמה פעמים בשעה, כל חיינו מהלך של "למה ולמה", לעינינו אין נראה בכך שום פגם, אולם הקדוש-ברוך-הוא רואה זאת כחסר אמונה בו, האמונה מחיבת התבטלות גמורה לכל ארוע ולכל מצב, ואפלו שאלת "למה", פגם הוא וערעור על הנהגתו יתברך.
אמרו חז"ל: "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרים מלמעלה", אין הפקר בעולם, הכל בהשגחה, ולא די בכך אלא לפני כל נקיפת אצבע יוצא כרוז מלמעלה על פלוני בן פלוני שזה עתה יקבל מכה וינקף את אצבעו. כמו שהארכנו בזה בפרשיות קודמות.
ובמשל נאה נמחיש את המחסר אמונה למה דומה.
עשיר מפלג שאין זמנו מאפשר לו אף לאכל כראוי מרב טרדת עסקיו, החליט שחיב הוא מעט להנפש בכל שנה לחדש או חדשים מכל יגיעו ולנוח מעמלו. ובכן, הזמין קבלן ממחה, ובקשו, מאחר ומרגיש שהוא דרוש למנוחה כל שנה, וכסף לא חסר, ומוכן הוא לתן את כל הדרוש כיד המלך, שיבנה לו ארמון על שפת הים, לבית נפש ומנוחה שיסור לשם מדי שנה. עשיר זה לא היה מבין בעניני בנין וכמה צריך להיות המשך זמן בניתו, רק סמך על הקבלן שיעשה מלאכתו באמונה.
ובכן הקבלן אכן היה אדם ישר ותמים, והחל במלאכתו במלא המסירות והאחריות. שכר פועלים טובים, חמרי בנין הטובים ביותר, והחל במרץ בעבודתו. אותו עשיר, לאחר כמה חדשים, מתקשר לאותו קבלן בצפיה שאכן כבר סים מלאכתו, ולהיות שאינו מבין במשך זמן הבניה, חשב שאכן אפשר לסים מלאכה כזו במספר חדשים. ושאלתו אל הקבלן האם כבר יכול הוא להנפש בשנה זו בארמונו? מחיך הקבלן ואומר: בשלב זה סימנו בסך הכל רק את היסודות, ועל מה אתה סח? אותו עשיר קוצף וטורק את שפופרתו מידו. לאחר כמה חדשים שוב מתקשר העשיר, והפעם בצפיה גדולה של סיום המלאכה, ולהפתעתו נענה הוא – זה עתה סימנו קומה ראשונה בלבד. העשיר קוצף ומגלה את חשדו לקבלנו: ברור לי שאתה מועל במלאכה, נרפים אתם, בטלנים, אינכם עובדים כראוי ומועלים בתפקידכם ! והקבלן מסביר את עמדתו, אולם כמדבר על אזן שאינה שומעת, וכן על זה הדרך עד גמר הבניה.
נתבונן, ממה נובעת חסר אמונתו של אותו עשיר באותו קבלן נאמן? פשוט, הוא לא בשטח, ואינו רואה במו עיניו את מהלך העבודה. לו היה אותו עשיר נמצא במקום ורואה כיצד הקבלן המסור עובד במרץ, הוא ופועליו וכל המנופים, ומכונות הבניה, בפעלה קדחתנית עבורו, אף שהיה הקצב אטי ביחס לרצונו, אולם היה מלא שביעות רצון לראות כיצד המלאכה מתקדמת באמונה ובישר.
כן הוא ממש האדם ביחסו כלפי בוראו, דרושה לאדם ישועה מסימת להושע, כגון למצא שדוכו, או זרע של קימא, או בעית שלום בית, פרנסה, וכדומה, האדם לא נענה, מצלצל הוא בתפלתו לבוראו, רבונו של עולם, מה יהא עמי? הקדוש ברוך הוא עונה לו: האמן לי שאתה בטפול תמידי, ובכל יום מתקרבת ישועתך. אולם האדם רואה שמצבו לא השתנה, ואולי גם יותר גרוע, שוב לאחר תקופה מתקשר לבוראו, ואולי גם בחשד על המחדל בטפולו – "ותאמר ציון עזבני ה' וה' שכחני" – כבר טוען לרבונו של עולם, שמא שכחו ועזבו. והקדוש-ברוך-הוא עונה לו: "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואני לא אשכחך". ובכן ממה נובע חסר האמונה בהשגחתו יתברך? בכך שהאלקים למעלה והאדם למטה על הארץ ואינו רואה את הנפעל עמו. אינו יכול לראות הכיצד בכל יום ובכל רגע של סבל שסובל הוא את סבלו נתקנת בכך נשמתו, וכל הכתמים שנוצרו מעוונותיו לאט לאט מתגרשים, ומקרב בכך את ישועתו. ובהיות שאין הוא רואה זאת ומסתכל רק מלמעלה על ישועתו, חושד הוא במלכו של עולם.
אולם אליבא דאמת, אין סבל קטן שהולך לאבוד וללא מטרה וללא תקון מיחד.
לעתיד שיתגלה "יחודו השלם" של הבורא, אז תהא ההתגלות של כל הנסתרות והנעלמות מאתנו, בכך, שיתגלה לעין-כל סבת צער וסבל הגליות, סבל הכלל וסבל הפרט, עד הפרטי פרטים, עד כמה, ולשם מה, היה נצרך כל מכה ומכה של איש יהודי, ומה תקן בכך, ועד כמה היה נצרך זאת לצרך בנין המערכת הכללית של תקון עולם במלכות שדי.
ורק אשרי מי שחכם להשכיל ולהבין זה עתה, בהיותינו בגלות, את מציאות אמתית זו, שהנהגת הקדוש ברוך הוא בצדק ובישר ואינו מקשה ומהרהר על הנהגתו יתברך. וזו התזכרת נצטוינו לעמד עליה בכל ראש השנה, ולקבל עלינו נאמנות מלכותו יתברך בלא הסוסים, בתמימות ובישר, והוא "יום הזכרון" להזכירנו מלכותו יתברך בתקיעת שופר, ובאמירת מלכיות, ובאמירת זכרונות.
בשופר, אנו ממליכים אותו יתברך כדרך המלכים, שהעם מכריז על מלכותם בשופר, וזו שעת רצון הגדולה ביותר בראש השנה, כשכל העם עומדים כאיש אחד בלב אחד ומאזינים לקול השופר, וממליכים את יוצרם בנחת ובאמונה. ומקדם לכן אמירת פסוקי מלכיות המורים על מלכותו יתברך, ופסוקי זכרונות, המורים על היותו זוכר את כל ברואיו ואת כל מעשיהם ואין שכחה לפני כסא כבודו, להזכירנו שמלכותו בכל משלה, ולהתבטל לרצונו התבטלות גמורה בכל הסובב אותנו, שזו תכלית רצונו מהאדם, ובזה האדם נצח את הרע. שהרי כל הבשורה הגדולה שמבשרים אנו על העתיד לבוא עלינו, היא התגלות מלכותו יתברך ויחודו השלם לעתיד. ואם כן, הרי שזו התכלית, ואשרי המביא תכלית זו על אמתתה עוד בעצם ימי החשך, ומבקע את אור העתיד זה עתה בימי הגלות, בודאי יהיה ה' לו לאור עולם.
לסכום, מצד אחד עלינו לשמח בראש השנה להיותו יום שמחתנו על חדוש אלקותו עלינו לשנה נוספת, ומאידך לדאג שהרי יום חדוש המלכות לסיבוב נוסף גורר אחריו דין נוקב על כל ראש וראש, מה מעשהו ותועלתו למלכות, והאם ראוי הוא לחיים או למות. ומטרת יום זה, להשריש בקרבנו הכרת מלכותו יתברך. ואמר הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל: שכשם שבכל חג וחג יש לו את סגלת החג המיחדת לו להמשיך אותה האדם אליו למשך השנה כלה, כמו כן מסגל ראש השנה למי שדבק במחשבתו בעל מלכותו יתברך, ומתבונן בימים אלו באלקותו, ומפתח את תכונת העבדות אצלו בהתבטלות גמורה לרצונו, סגלה היא, ליראת שמים ולאמונה פשוטה לכל השנה כלה, להיות בעזרת ה', כל השנה מרצה מהנהגתו יתברך, ויהיה בו את הכח לבטל רצונו מפני רצון ה' יתברך, אשר זהו כל האדם ותפקידו עלי אדמות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5