——–
א. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה (ו.ב)
פירש רש"י – אין "צו" אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אר"ש: ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
ויל"ע, מדוע הקפידה התורה כ"כ – לזרז את אהרון הכהן הגדול?
ב. עוד יש להבין, מה מעלה או מוריד מה שהכא הוי "מקום שיש בו חסרון כיס"?
ג. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה (ו.ד-ה)
יש לדקדק, מהו דנקט קרא תיבת "בו", דלכאורה משמע שהאש תוקד בכהן עצמו?
ד. ויעש משה כאשר צוה ה' אותו ותקהל העדה (ח.ד)
יש לבאר כוונת הפסוק! דמהו ש"ותקהל העדה" רק לאחר ש"כאשר צוה ה' אותו"?
ה. ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות (ח.ה)
פירש רש"י – דברים שתראו שאני עושה לפניכם צוני הקדוש ברוך לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה.
ויש להבין, מדוע הוצרך משה לומר דברים אלה, וכי יש מקום להעלות על הדעת שמשה רבינו נאמן ביתו של הקב"ה, יעשה איזה שהוא דבר, ובמיוחד בעניין המשכן, אשר איננו ע"פ ציווי ה'?
ו. ויקרב משה את בני אהרן וילבישם כתנות ויחגור אותם אבנט ויחבוש להם מגבעות כאשר צוה ה' את משה (ח.יג)
יש לדקדק, מהו שהדגיש קרא "כאשר צוה ה' את משה"?
ז. ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה (ח.לו)
יש לידע, מדוע היתה צריכה התורה להודיענו, כי עשו אהרון ובניו את כל הדברים אשר ציום משה, וכי חשודים צדיקים אלו שלא ינהגו כן?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"מ רובמן זצ"ל בספרו זכרון מאיר (פר' ויקרא) על מאמר חז"ל: כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבילה טובה הימנו. וז"ל – הסברם של דברים: בניגוד לנבילה שבאופן טבעי הכל מתרחקים ממנה, מהווה התלמיד חכם אבן שואבת לבני אדם החפצים להסתופף בצילו וללמוד ממעשיו.
הנבילה, אף שריחה רע, מכל מקום הרי זה חסרון גלוי, ובני אדם יודעים להתרחק ממנה. תלמיד חכם שאין בו דעת, מכשיל את ההולכים בדרכו, שאינם מבחינים בשלילה שבו. לפיכך מגונה תלמיד חכם כזה יותר מן הנבילה.
לעומת זאת, תלמיד חכם שיש בו דעת ומתנהג כראוי – מקדש שם שמים במעשיו. וכך ומצינו בגמרא במסכת יומא (דף פ"ו). "כדתניא" "ואהבת את ה' אלקיך"- שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת, עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו: "אשרי לו לפלוני שלמד תורה, אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה. פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מ"ט).
וממשיכה הגמ': אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דיבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו: אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלימדו תורה, אוי לו לרבו שלימדו תורה. ראו כמה מקולקלין מעשיו, וכמה מכוערין דרכיו. ועליו הכתוב אומר: "באמור להם עם ה' ומארצו יצאו" (יחזקאל ל"ו).
הסבר נוסף לדברי חז"ל הנ"ל: מי שיש בו דעת ומבין את מידת הנזק העלולה לבוא מן התלמיד חכם שאין בו דעת, מתרחק ממנו יותר ממה שאדם מתרחק מנבילה, מכיון שהנבילה פוגמת רק בחוש הריח, מה שאין כן תלמיד חכם חסר דעת – עלול לפגום בכלל חושי האדם וכוחותיו. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה צריך הת"ח ליזהר בכל דרכיו ומעשיו, להיות נקי מכל פגם, אף הקטן ביותר במידותיו ומעשיו. כי הרי הינו חב לאחריני – ומכשיל הוא את ההולכים בדרכו – ת"ח שאין בו דעת – נבילה טובה הימנו.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – הקפידה התורה "לזרז, מיד! וכו'" את אהרון ובניו לדקדק בהקרבת תורת העולה. מפני שדווקא צדיקים אלו, חייבים ל"צו"- להזדרז ומיד, בדקדוקם בכל מעשיהם. כי ת"ח חייב להיות נקי בכל דרכיו.
והוסיף הרש"י, כי מכח חסרון אותו "זירוז"- אפשר להגיע לכדי "חסרון כיס"- רוחני, בלימוד ההמון ממעשיו, בפגמם אף הם בעבודת ה' כמותו, ואם במאיסתם את תורת ה' מכוחו.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי אותו "כהן"- הת"ח צריך לדקדק בכל דרכיו, להיות בבחינת "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים"- בדקדוקו בהחלפת בגדיו המלוכלכים, ואף בהקפדתו "להוציא את הדשן אל מחוץ למחנה"- ולנקות עצמו מכל פגם ולכלוך במעשיו, ביציאתו "אל מקום קדוש".
אז ממילא, אש המזבח תוקד "בו"- בת"ח, כאשר אש התורה תבער בקרבו, ע"מ "שלא תכבה"- את האחרים הלומדים ממעשיו.
לפ"ז גם הקושיות ד', ה' וו' מתורצות – היה מוכרח משה רבינו להראות לכל העם, כי "זה הדבר אשר צוה ה' לעשות"- ולהוריד ממנו ומאהרון ובניו, כל חשד קטן של פגם בדרכיהם. כי הת"ח מוכרח להיות נקי בכל דרכיו מידותיו ומעשיו, לבל יגרום פגם באחרים הלומדים ממעשיו, ואשר יכולים להתרחק מכוחו מעבודת ה'.
לזה דקדקה התורה בכופלה לומר: "כאשר צוה ה'" שוב ושוב. ללמדנו, עד כמה חייב הת"ח לשמור דרכיו שאף כלפי חוץ יראו ויבינו כי עושה הוא הכל בדקדוק ללא שום פגם ורבב.
וזוהי כוונת הפסוק: "ויעש משה כאשר צוה ה' אותו"- כי מכח דקדוקו בכל מעשיו ודרכיו, ממילא "ותקהל העדה"- בגורמו כי אף האחרים יעשו את עבודת ה' כראוי, וירצו להתקרב ולהדבק בעבודת ה' יתברך.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – היתה התורה צריכה להודיע כי אהרון ובניו "עשו את כל אשר צוה ה'"- ולא הטו ימין ושמאל. ללמדנו, עד כמה התלמידי חכמים חייבים להשמר לבל יטו ימין ושמאל, אף בתוך עבודת ה' – לבל יפגמו בתורה הקדושה השוכנת בקרבם, ובאחרים הלומדים ממעשיהם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5