——–
פרשה זו שהיא תחלת תורתנו הקדושה, בה נרמזו ג' דברים שעליהם העולם עומד: תורה, עבודה, וגמילות חסדים. תורה – כמו שהזכרנו למעלה, למה נאמר יום "הששי"? רמז לששי בסיון שהיה כל העולם רותת ולא יציב עד ו' סיון שקבלו ישראל את התורה. ועוד במדרש "בראשית" בשביל התורה שנקראת "ראשית" שנאמר. "ה' קנני ראשית דרכו".
עבודה היא עבודה שבלב – תפלה, "ואדם אין לעבד את האדמה" אומר רש"י, מה טעם לא המטיר ה' גשם על הארץ? כי אדם אין לעבד את האדמה, כלומר כיון שאדם עדין לא נברא לבקש גשמים לכן לא ירדו גשמים
גמילות חסדים – נצין כאן כמה פרטים המורים כאן על גמילות חסדים
א. כמו שהזכרנו "ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור"
ב. דרשו רבותינו, שאדם נברא בערב שבת בין השמשות כדי שימצא הכל מתקן לסעודה, ולא יצטרך האדם להמתין עד שיתקנו מלאכתו וצרכיו וכן ראוי לאדם שיעזר לחברו באפן משלם ולא למחצה לשליש ולרביע
ג. "ויפל תרדמה על האדם וכו' ויקח אחת מצלעתיו", פרש רש"י, לקחר ממנו תוך שנתו כדי שלא תתגנה עליו חסד עשה ה' יתברך באפן שתהיה חביבה עליו ולא מגנה כדי שתהא ביניהם אהבה ואחוה וכן ראוי לאדם להרבות שלום בין איש לאשתו שתשרר ביניהם אהבה, לעשות כמעשה קונו
ד. "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה", פרש רש"י, נכנס עמו בדברים כדי שלא להבהילו אף על פי שחטא לך אדם, ואתה רוצה להוכיחו, תוכיחנו בנעם ולא תבהילנו, אלא נהג כמנהג קונך
ה. "כי ביום אכלך ממנו מות תמות" ואם תאמר והרי לא מת ביום שאכל? אלא אפשר לומר, כיון שנתקלל "בזעת אפיך תאכל לחם", נטל ממנו האלקים כל השפע שהיה לו עד עכשו והינו עניות, ועני חשוב כמת, והחליף לו ה' יתברך את קללת המות בקללת העני, וחסד גדול עשה עמו, וכן דרכו של ה' יתברך שמהבטחת פרענות יכול שיחזר בו, אבל מהבטחת טובה אינו חוזר בו, וכדמצינו שכך אמר ירמיה לנביאי השקר. אתם שנתנבאתם טובה – אם לא תתקים נבואתכם שקר ענה בכם, שהרי בכל מצב אין הקדוש ברוך הוא חוזר בו מהבטחתו לטובה, ואלו אני שנתנבאתי פרענות גם אם לא תתקים נבואתי לא הוי הוכחה שנביא שקר אני, כי כן דרך ה' יתברך שכן חוזר בו מהבטחת פרענות
ושוב למוד הוא לאדם, שמה שמבטיח לחברו טובה שלעולם לא יחזר בו, ומה שחושב לעשות רעה ישתדל להתפיס ולחזר בו אפלו באפן שהוא הצודק וחטאו לו ופשעו לו, יאריך אפו, לפי הענין והתועלת
ו. וכן קין שאמר "גדול עוני מנשוא", תכף על מלים אלו "וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו" ותשובתו של קין לא היתה שלמה, שהרי אחר חטא גדול כזה של רציחת אחיו אמר "הן גרשת אתי וגו' והיה כל מצאי יהרגני", ומוכח מכאן שכל מה שרצה את מחילת ה' – היה זה לצרך עצמו שלא כל מוצאו יהרגנו, ולא היתה כונת תשובתו לפיס להקדוש ברוך הוא, ובכל זאת לא נמנע הקדוש ברוך הוא מלשמעו, ושם לו אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו, ללמדנו נתכון, שאף מי שחטא לך ובא להתפיס בפניך – קבלנו, ואפלו שיודע אתה בו שכל כונתו כדי שיוכל להעזר ממך להלאה, וכל כונתו בפיוס – לצרכו, אף על פי כן סוף סוף כיון שבא ונתחרט קבלנו אפלו שאין כונתו זכה.
ז. עוד מוסר גדול של אריכת אפים של הקדוש ברוך הוא בפרשתנו זו, שהאריכה תורה בעשרה דורות מאדם ועד נח באריכות גדולה. ותמוהה לכאורה מה ענין יש בזה שפלוני ילד את פלוני, ובנים ובנות, וחי כך וכך שנים? אלא כמו שתרצו זאת במשנה אבות, להודיע כמה ארך אפים לפניו שכלם היו מכעיסים לפניו, ובכל זאת נתן להם חיים ארכים ובנים ובנות, כמו שפרטה התורה כל הטוב שהיה להם, להראות כמה ארך אפים הוא ורב חסד.
ח. עוד מצינו בפרשה זו ענין שחיבונו חכמינו זכרונם לברכה "בצדק תשפט עמיתך" לדון לכף זכות, "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה" ואפשר לפרש, כיון שראה הקדוש ברוך הוא גדל רשעתם של אנשי דור המבול אמר "לא ידון רוחי באדם" – לעולסי כלומר לא אלך אתו במדת הדין לעולם, מפני שסוף סוף "הוא בשר" והיצר מאש וכיצד יוכל להלחם בו, מה כחו של האדם נגד היצר, ולכן מצא כביכול הקדוש ברוך הוא עצה אחרת כדי לעזר לאדם שיתגבר על יצרו, והיא "והיו ימיו מאה ועשרים שנה", הינו בכך שיהיו ימיו קצרים ויראה האדם שהמות לא רחוק מהתמהמה וקרוב יומו, מיום ליום יתן אל לבו לההביל עניני עולם הזה ולפרש מהם, אבל כשאדם חי מאות שנים אין נותן אל לבו לשוב, מצא הקדוש ברוך הוא עצה זו דוקא, ולא הדרך לדון האדם בדינים קשים לעולם מפני שהוא בשר ואין יכול נגד יצרו. ואם כן למדנו שצריך לדון לכף זכות את החוטא
ט. "ויאמר ה' אמחה את האדם עד בהמה עד רמש ועד עוף" וגו' וקשה, אם אדם חטא בהמה מה חטאה? אמנם פרשו רבותינו זכרונם לברכה שגם הם קלקלו ובאו מין על שאינו מינו ועדין יש להבין, וכי בני ענשים הם ואם כן למה נהרגו? ויובן זה יפה על פי מה שדרשו רבותינו בענין שוכב עם בהמה שחיב מיתה, ונאמר: "וגם את הבהמה תהרגו", ופרש רש"י: מפני כבודו של החוטא שלא יאמרו זו בהמה שנהרג עליה פלוניי ואם כן התורה חסה גם על כבודו של החוטא. וגם בעניננו דרשה הגמרא בסנהדרין פי"א: "מלמד שהרביעו חיה על בהמה ובהמה על חיה ואדם על כלם". אם כן הבהמות בדור המבול לא רק קלקלו עם שאינם מינם, אלא גם עם בני אדם, ולכן מפני כבודם של בני אדם – אפלו שהיו חוטאים – מחה ה' את כלם ותדע, שהרי לתבה לא נכנסו רק אלו שלא קלקלו כמובא במדרש שכל חיה שקלקלה התבה היתה דוחה אותה ולא נכנסו רק הכשרים. ואם תאמר למה נמחתה גם הקרקע כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה? אלא מובא בזהר פרשת נח, שהשחיתו זרעם בארץ, ואם כן מאותה סבה שנמחתה הבהמה כדי שלא יתבזה אדם על ידה, גם נמחתה הקרקע שלא יתבזו החוטאים והפושעים עליה. ואם כן מה יש מוסר גדול מזה שהתורה חסה אפלו על כבודן של חוטאים ופושעים, וקל וחמר על כבוד כל אדם כשר מישראל
ונח מצא חן בעיני ה' (ו, ח)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5