——–
א. בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול וכו' כשעמדה מלכות יוון הרשעה על עמך ישראל לשכחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך וכו' (תפילת על הניסים)
מצינו, כי לאחר שנלחמו היוונים בעם ישראל עד הגיעם לבהמ"ק, לא החריבוהו, אלא רק טימאו את בהמ"ק ואת השמנים וכו'.
ויש להבין, מדוע עד שכבר ניצחו במלחמתם עד הגיעם לבהמ"ק, לא החריבוהו או שרפוהו?
ב. וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום בחמשה ועשרים בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים וכו'.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתן מליל חמישה ועשרים בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהן נרות וכו' (רמב"ם זמנים, הלכות חנוכה פ"ג הלכה ב-ג)
יש לידע, מדוע נס חנוכה נעשה ע"י פך שמן דווקא, ולא ע"י דבר אחר?
ג. עתה על נכסיכם אתם בטוחים או על בתיכם אשר לכם עתה. בואו ונעלה עליהם ונשבית מהם הברית הכרותה עליהם, שבת וחדש ומילה (מגילת בני חשמונאי פס' ל')
מבואר, כי גזרו היוונים על ישראל שלא ישמרו ג' מצוות בלבד – שבת, חודש ומילה.
ויש לתמוה, מדוע פשוט לא גזרו היוונים על ישראל שלא ילמדו תורה כלל, וכך תשתכח יהדותם. מדוע אסרו רק שלוש מצוות אלו בלבד?
ד. עוד יל"ע – מדוע בחרו מבין כל התרי"ג מצוות דווקא ג' מצוות אלו, ולא ג' מצוות אחרות?
ה. וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה (תפילת על הניסים)
איתא בב"ח (אור"ח סוף ס' תר"ע) בביאורו חילוק מהות ימי חנוכה מיום הפורים. כי בחנוכה הגזירה היתה על הרוח ולכך לא תקנו סעודה ומשתה אלא הלל והודאה. משא"כ בפורים שנגזר להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, אזי נקבע יום זה לסעודה ומשתה על הצלת הגוף.
אולם עדיין יש להתבונן ולידע, מדוע אין נוהגים לעשות סעודה ומשתה בנוסף להדלקת הנרות ואמירת ההלל (במיוחד שבחנוכה היתה גם הצלת הגוף בניצחון החשמונאים במלחמה)?
ו. וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קדש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד, כדי להודות לשמך על נסיך ונפלאותיך וישועותיך (מסדר הדלקת הנרות)
יש לידע, מה העניין שאסור להשתמש בנרות החנוכה ומותר לראותם בלבד? מדוע שלא יהיה מותר להשתמש בנרות כפי שמותר להשתמש בנר שבת וכדו'?
ז. ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות, ויש מי שאומר שאין להקל להן (שו"ע אור"ח תר"ע ה"א)
פירש הבאר הגולה – כדי שיהא להם הכר שאסור להשתמש לאורן.
וצריך להבין, מדוע החמירו כ"כ שלא להשתמש בנרות, עד שאסרו משום כך עשיית מלאכה לנשים בעוד שהנרות דולקים. דהדבר צ"ב!
ח. עוד צ"ע, מה שייכות ישנה בין "אי עשיית מלאכה" לבין "לא להשתמש לאורן"- שאסרו עשיית מלאכה לצורך ההיכר שאסור להשתמש לאורן?
ט. ושם איתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר (מא.יב)
פירש רש"י – ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה שמזכירו בלשון בזיון, "נער"- ואין ראוי לגדולה. "עברי"- אפ' לשוננו אינו מכיר. "עבד"- וכתוב בנימוסי מצרים שאין עבד מולך, ולא לובש בגדי שרים. "איש כחלומו"- לפי החלום וקרוב לעניינו.
יש להבין, דנקט רש"י לשון "ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה", ולמד כי דרכם של כל הרשעים הינה כדרכו של שר המשקים. ויש להבין העניין, מהו שדרך זו היא "דרך הרשעים"?
י. ושם איתנו נער עברי וכו' (מא.יב)
פירש רש"י – "עברי"- אפילו לשוננו אינו מכיר.
ויש לדעת, כיצד יוסף הצדיק, שמר את עצמו כל כך, בתוך מצרים הטמאה, אשר היתה ערוות הארץ?
יא. והנה מן היאור עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת מראה ותרעינה באחו. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע. ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת. ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ (מא.יח-כא)
יש לבאר בסיפור פרעה, מהו שהוסיף: "ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה", הרי הוספה זו מיותרת היא, ויכל לספר רק את תכלית הסיפור ששבע הפרות הדלות והרעות אכלו את היפות והבריאות?
יב. וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים (מב.ג)
איתא ברבנו בחיי – עברו שלשה ימים ולא באו, מיד נטל עשרה גיבורים מבית פרעה ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק. הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות, ולמה בשוק של זונות? אמרו: יוסף היה יפה תאר ויפה מראה, שמא הוא בקובה של זונות, מיד תפסו אותם והביאום לפני יוסף.
ויל"ע, הרי כאשר נמכר יוסף לעבד, היה צדיק וירא ה'. מדוע א"כ, סברו האחים כי בחר לילך לשוק של זונות ואיבד את כל רוחניותו ותורתו. הרי אף אם ירד ברוחניותו, מדוע היו בטוחים שירד עד כדי כך להיות שוהה בקובה של זונות?
יג. ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד בארץ כנען והנה הקטן את אבינו היום והאחד איננו (מב.ג)
וכן בפרשת ויגש, אמר יהודה: "אך טרף טורף וכו'" (מד.כח)
צ"ע, כיצד השבטים אמרו על יוסף כי "איננו" מפני שנטרף, כשבפועל לא היה כך, דלכאורה הדבר נחשב לשקר, וכיצד כביכול שיקרו השבטים הקדושים?
יד. ויאמר אלהם יעקב אביהם אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה (מב.לו)
מבואר, כי השווה יעקב את יוסף לשמעון, כפי שאמר "יוסף איננו ושמעון איננו".
ולכאורה יש להבין, הרי אין הדברים שווים, שהרי יוסף נטרף ומת מיתה גשמית ואיננו קיים מבחינת יעקב, אך שמעון כלל לא מת, אלא סה"כ אסור בבית האסורים אצל יוסף מלך מצרים. מדוע א"כ, השווה יעקב ביניהם?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה (דברים ב' ביאורים מאמר ג') בעניין דת יוונית. וז"ל – והנה בסליחות (לעשרה בטבת) אמור: "ומלך יון אנסני לכתוב דת יונית", וכו'
וכבר אמרו ע"ז: והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה בו את העגל! ממש כעבודה זרה גמורה?! וכבר גם קבעו ע"ז תענית לדורות?! אתמהה!
רואים אנו מזה יסוד גדול והערה נוראה כי תורה לא תמימה כמציאותה הקדושה, איזה הקטנה כל דהו ממדתה שארוכה מארץ ורחבה מני ים, איזה חסרון כל דהו, אפילו חסרון מן איזה דרש המלמד את האדם דרך ארץ וכדומה, והרי היו אנוסים לכתוב אעשה תחת נעשה, וגם כי מה שהעמידו היה כולו אמת, באין כל דהו של שקר חלילה – וגם שינוי כזה, כבר הקטנת תורה כאן, ותורה כשאינה תמימה כמו שניתנה, הנה לא רק שאינה תורה, אלא "דת יוונית" כבר כאן, "דת אחרת" כל כולה. וכו'
ועל כן ודאי המחסר כל דהו מן התורה, הפגם הוא לא רק בהמקצת שנגע, הפגם נגע בכל כולה, כי אחת היא, וא"כ הרי ודאי כבר אינה התורה שלנו, התורה שניתנה לנו, אלא תורה אחרת ממש כאן, כי כבר נתקטנה משלמות מציאותה הקדושה, הוא אמרם "אנסני לכתוב דת יונית" דת אחרת! וקשה היום כיום שנעשה בו העגל! אור התורה כבר נחשך! ועל שלשתן קבעתי תענית! מבהיל הרעיון. עכ"ל.
מהות "דת יוונית" הינה להתיר את לימוד התורה – שיהיה האדם בקי בתורה, ואף ישמור תורה ומצוות בדקדוק, אך מטרת "דת יוונית" שביחד עם לימוד התורה ושמירת המצוות יערב האדם טומאה ופגמים בעבודתו הרוחנית, בכל מיני צורות ואופנים, אם ברדיפת תאוות, ואם בפגימת מידותיו וכדו'.
רק כך ידעו היוונים, כי יוכלו להכחיד את דת ישראל כליל – בעירוב טומאה בעבודתם הרוחנית, לעשות תורה שאינה תמימה כבנתינתה, והנה אז, לא רק שאינה תורה, אלא "דת יוונית" כבר כאן, "דת אחרת" כל כולה.
א"כ מבואר – עד כמה מחוייבים אנו לשמור על שלימות תורתנו, לבל תפגם בשום פגם, או טומאה כלשהי, כי תורה שאינה תמימה כמו שניתנה, הנה לא רק שאינה תורה, אלא "דת יוונית".
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – ניסו היוונים לאבד את תורת ישראל ע"י עירוב טומאה ופגמים בתורה, לכן מבחינתם רצונם היה שיישאר הבית מקדש עם כל כליו ותפארתו, אך שיעבדו את ה' בטומאה, כי אז אחרית התורה תהיה בודאי אבדון ח"ו.
אף נגעו היוונים דווקא בשמן – אשר הינו סמל התורה [שהרי התורה נמשלה לשמן, כדכתיב "כשמן הטוב וכו'"], כי כוונתם היתה שילמדו תורה ויקיימו מצוותיה, אך שתהיה התורה חסרה ופגומה, בעירוב טומאה עימה, וכפי שניסו לפתות את ישראל בבנייתם מגרשים ואצטדיונים בירושלים, בכדי לערב בתורת ישראל טומאה אשר תאבד לימים את כל יהדות עם ישראל לעשותה "דת יוונית".
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – לא גזרו היוונים על עם ישראל שלא ללמוד תורה. אלא ביקשו לשכחם דווקא ג' מצוות אלו של שבת, מילה, והחודש. מפני שידעו היוונים כי לגזור על עם ישראל לא ללמוד תורה, הדבר בלתי אפשרי ואינו בר ביצוע. להפך, רק יתחזקו לדבוק עוד יותר בתורה הקדושה.
לכן ניסו לאבד את תורת ישראל ע"י עירוב טומאה ביחד עם תורתם, ולגרום להם להתערב בין הגויים ע"י איבוד ג' סימני הייחודיות המבדילים בין ישראל לעמים, אם בשבת ומילה שהם האותות של עם ישראל במעשי וגוף האדם, ואם במצוות החודש שהוא מניית ישראל לחודשי הלבנה בשונה משאר האומות המונים לחמה.
סברו היוונים כי רק ע"י פגימת שלימות התורה בעירוב טומאה יוונית בתורת ישראל, יצליחו הם לטמא את ישראל לגמרי, וע"י כך להשמיד את כל תורת ישראל.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – חוגגים אנו את ניצחוננו על היוונים בהלל ונרות חנוכה אשר מסמלים את יסוד חג החנוכה – חג הרוחניות. אך איננו מוסיפים סעודה ומשתה ביחד עם מצות נרות החנוכה, לרמז את יסוד חג הרוחניות, כי ניצחון הטומאה-היוונים, הינו דווקא ע"י שנשמור על שלימות התורה ולא נערב שום טומאה עם התורה הקדושה, לכן אין אנו מצרפים שום גשמיות ואכילה טמאה לחגיגה הרוחניות הטהורה, כי בעירוב טומאה גשמית לרוחניות הטהורה אין הדבר אלא הפסד חרוץ העתיד לאבד את התורה כולה.
לפ"ז גם הקושיות ו'. ז' וח' מתורצות – בחג הרוחניות מנהגינו שלא ליהנות שום הנאה גשמית מנרות החנוכה אשר מסמלים את ניצחון הרוחניות, כי רק ללא שום עירוב של הנאת אדם גשמית, יכולה הרוחניות להתקיים – רמז ליסוד החג "רוחניות ללא טומאה"- למען שלימות התורה.
וזהו הקשר הישיר למנהג הנשים שלא לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות, כי הדבר בא לסמל את הרוחניות הטהורה ללא שום עירוב גשמיות וטומאה כלשהי של מעשה חולין בשעת הדלקת הנרות, כיסוד החנוכה אשר מסמל את ניצחון הרוחניות מכח אי עירוב שום גשמיות עם התורה הקדושה.
לכן ע"י שינהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בשעת הדלקת הנרות ויזכרו את יסוד החג – רוחניות ללא טומאה, ממילא יזכרו הן כי אסור להשתמש לאור הנרות, אשר אף הוא בא לסמל את יסוד החנוכה, ניצחון הרוחניות מכח אי עירוב שום טומאה ביחד עם עבודת ה' ולימוד התורה הקדושה הרוחניים.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – "ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה", אשר בכל מעשה מצווה רוחני מערבים עימו טומאה, כפי שנהג שר המשקים, שאף כאשר כבר גמל חסד עם יוסף להוציאו מבית האסורים [לאחר ששכח ממנו שנתיים שלימות], בכל זאת "לא היתה טובתו שלמה", בביזויו את יוסף תוך עירוב המצווה בטומאה – ובעירוב טומאה בעבודה ה', לא רק שאינה תורה, אלא "דת יוונית"- דרך הרשעים.
לפ"ז גם הקושיא העשירית מתורצת – מדברי שר המשקים לפרעה כי אותו עבד בזוי, "אפ' לשוננו אינו מכיר"- מלמדנו, כי יוסף זכה להיות "יוסף הצדיק" על אף השנים הרבות אשר שהה במצרים הטמאה מכח היותו שמור בשלימות רוחניותו, עד שאפילו לשון מצרים לא היה מכיר ולא ניסה ללומדה, בכדי שלא לערב שום טומאה מיצרית כלשהי ברוחניותו, רק כך נשמר במצרים הטמאה.
לפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – סיפור פרעה בא לרמז לנו את יסוד פרשתנו, שבע הפרות השמנות זוהי עבודת ה' הרוחנית, ושבע הפרות הרעות אלו הטומאה והגשמיות.
כאשר הפרות הרעות נמצאות עם הפרות הטובות באותו מקום. עתיד הפרות הטובות להיבלע לגמרי ע"י הפרות הרעות "ולא נודע כי באו אל קרבנה"- כי אם יצרפו גשמיות וטומאה ביחד עם עבודת ה' הרוחנית, תבלע כל שלימות התורה ותיטמא כולה ע"י הטומאה הגשמית, להיות "דת יוונית".
ולפ"ז גם הקושיות י"ב. י"ג. וי"ד מתורצות – מיתה רוחנית בעיני יעקב והאחים היתה גרועה אף יותר ממיתה גשמית. לכן יוסף אשר ירד למצרים, על אף היותו צדיק גדול, סברו האחים כי ירידת יוסף למצרים הטמאה ובעירוב טומאה וגשמיות עם רוחניותו, עתידו להיות "יוסף טמא", כי במהלך השנים בודאי איבד את כל רוחניותו, מכח עירובו טומאה עם רוחניותו, ובודאי כבר מת רוחנית. [כי אף החרד לדבר ה' אם יערב תורתו בגשמיות וטומאה כל תורתו תאבד בסוף לגמרי].
וזהו שאמרו עליו "אך טרוף טורף", כי אין זה שקר כלל, כי באמת יוסף נטרף ע"י הטומאה ועתידו למות רוחנית אשר הינה המיתה הכי גרועה.
לכן מובן, מדוע חיפשוהו בשוק של פרוצות, כי היו בטוחים שצירוף הטומאה עם רוחניותו, בודאי טימאה כבר את כל רוחניותו, עד הגיעו לדיוטא תחתונה זו לשהות בקובה של זונות.
אף לגבי שמעון, סבר יעקב כי שמעון השוהה במצרים, יש לחשוש שתתערב עם רוחניותו טומאה גשמית, אשר תפגום בשלימות תורתו, וממילא תיטמא כל רוחניותו עד שיפסיד כל רוחניותו ויטמא כולו.
אז ממילא לא יהיה הבדל בין שמעון ש"איננו" רוחנית, לבין יוסף שאף הוא "איננו" גשמית, כי אם שמעון עירב טומאה עם רוחניותו, נחשב הוא כמת, כי עתידו לאבד כל רוחניות, ואמר יעקב שכעת מבקשים אתם לאבד ולטמא גם את בנימין ולהורידו למצרים הטמאה -"עלי היו כולנה".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5