תורה – רע״ט – ספר ליקוטי מוהר"ן

רע״ט:תתקכ״ז א׳ דַּע, שֶׁיֵּשׁ שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְהִיא מִלְּמַטָּה רְחָבָה מְאֹד, שֶׁלְּמַטָּה מַרְחִיבִין הַדָּבָר וּמַגְדִּילִין אוֹתוֹ מְאֹד, וּלְמַעְלָה הוּא קָצָר, וְהוֹלֵךְ וּמְקַצֵּר וְעוֹלֶה, עַד שֶׁלְּמַעְלָה מַעְלָה הוּא קָצָר מְאֹד מְאֹד, כִּי לְמַעְלָה לֹא נִשְׁאָר מִמֶּנָּה כְּלוּם, רַק מְעַט מְעַט, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה נִיצוֹץ הַקָּדוֹשׁ. ב׳ אֲבָל יֵשׁ לְהֵפֶךְ, שֶׁאוֹמְרִים תּוֹרָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְשָׁם לְמַעְלָה הִיא רְחָבָה מְאֹד מְאֹד, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹרֶדֶת לְמַטָּה מִתְקַצֶּרֶת וְיוֹרֶדֶת, עַד שֶׁלְּמַטָּה הִיא קְצָרָה מְאֹד, וְהִיא רַק מְעַט מְעַט לְמַטָּה, אֲבָל לְמַעְלָה הִיא רְחָבָה מְאֹד. ג׳ וְכֵן בְּהִתְעוֹרְרוּת מִלְּמַטָּה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מִלְּמַטָּה קָצָר, בִּבְחִינוֹת (תהילים ס״ו:י״ד): וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, בִּבְחִינַת שׁוֹפָר, שֶׁהָרָחָב הוּא לְמַעְלָה וְהַקָּצָר הוּא לְמַטָּה אֵצֶל הַפֶּה. וְזֶה בְּחִינוֹת: וְדִבֶּר פִּי בַּצַּר לִי, הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַצַּד הַצַּר וְהַקָּצָר אֵלַי, אֵצֶל פִּי, בִּבְחִינוֹת שׁוֹפָר כַּנַּ"ל, ד׳ וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל דָּוִד בְּכָל תְּפִלּוֹתָיו, שֶׁהַהַתְחָלָה הָיָה מִן הַמֵּצַר וְהַדֹּחַק, שֶׁהָיָה צַר לוֹ מְאֹד, כְּגוֹן מֵחֲמַת שֶׁנָּפַל עָלָיו צָרוֹת אַבְשָׁלוֹם אוֹ צָרַת נָבָל וְכַדּוֹמֶה, וְאַחַר־כָּךְ בָּא בְּאוֹתוֹ תְּפִלָּה לְתוֹךְ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ:

לעילוי נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.