תורה – קנ״ג – ספר ליקוטי מוהר"ן

קנ״ג:תשנ״א א׳ עִנְיַן קַבָּלַת פְּנֵי תַּלְמִיד־חָכָם – ב׳ כִּי הַלְּבָנָה אֵין לָהּ אוֹר מֵעַצְמָהּ כְּלָל, רַק הִיא מְקַבֶּלֶת אוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ. הַיְנוּ עַל־יְדֵי שֶׁהַלְּבָנָה הִיא כְּמַרְאָה מְלֻטֶּשֶׁת, עַל־יְדֵי־זֶה מְקַבֶּלֶת אוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וּמִתְנוֹצֵץ מִמֶּנָּה אוֹר לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. אַךְ אִם הָיָה גִּשְׁמָהּ עָב וְחָשׁוּךְ, בִּלְתִּי מְלֻטֶּשֶׁת, לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לְקַבֵּל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ כְּלָל. ג׳ וְכֵן הַתַּלְמִיד וְהָרַב הֵם בְּחִינַת חַמָּה וּלְבָנָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְאִם הַתַּלְמִיד יֵשׁ לוֹ פָּנִים, הַיְנוּ בְּחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, בְּחִינַת מַרְאָה מְלֻטֶּשֶׁת, אֲזַי יָכוֹל לְקַבֵּל פָּנִים, לְקַבֵּל אוֹר פְּנֵי הָרַב. ד׳ וַאֲזַי רָאוּי שֶׁהָרַב, יִתְרָאֶה עַצְמוֹ בְּתוֹךְ פְּנֵי הַתַּלְמִיד הַמְקַבֵּל פָּנָיו, כְּמוֹ בְּכָל מַרְאָה מְלֻטֶּשֶׁת, שֶׁכָּל הָעוֹמֵד כְּנֶגְדָּהּ רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַמַּרְאָה. כֵּן מְחֻיָּב גַּם כֵּן כָּאן, שֶׁהַתַּלְמִיד יְקַבֵּל פְּנֵי הָרַב, הַיְנוּ שֶׁיְּקַבֵּל פְּנֵי הָרַב לְתוֹכוֹ, שֶׁיִּתְרָאֶה בְּתוֹכוֹ פְּנֵי הָרַב. וְזֶהוּ קַבָּלַת פָּנִים, הַיְנוּ קַבָּלַת פָּנִים מַמָּשׁ כַּנַּ"ל. ה׳ וְזֶהוּ דַּוְקָא אִם יֵשׁ לְהַתַּלְמִיד פָּנִים, הַיְנוּ אַנְפִּין נְהִירִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת מַרְאָה מְלֻטֶּשֶׁת כַּנַּ"ל. אַךְ אִם אֵין לוֹ פָּנִים, הַיְנוּ שֶׁהוּא בְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, אֲזַי אֵין יָכוֹל לְקַבֵּל פָּנִים, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל לְעִנְיַן חַמָּה וּלְבָנָה. וּבְוַדַּאי אֵין מִתְרָאֶה בְּתוֹכוֹ פְּנֵי הָרַב, כְּמוֹ הָעוֹמֵד נֶגֶד כָּל דָּבָר עָב וְחָשׁוּךְ. ו׳ וְעַל יְדֵי זֶה אֶפְשָׁר לָדַעַת, אִם הוּא מְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, כִּי אִם אֵין רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ בּוֹ, יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בִּבְחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְשֻׁקָּע בְּתַאֲוַת מָמוֹן, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לְעֵיל בְּסִימָן כ"ג עַיֵּן שָׁם). וְכֵן כָּל אֶחָד נֶגֶד חֲבֵרוֹ, אֶפְשָׁר לוֹ לָדַעַת עַל־יְדֵי־זֶה. כִּי כָּל אֶחָד שֶׁיָּצָא מִתַּאֲוַת מָמוֹן יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ, נִקְרָא כְּנֶגְדּוֹ צַדִּיק, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (שם). ז׳ וְזֶה שֶׁכָּתוּב (דברים ה): ח׳ פָּנִים בְּפָנִים וְכוּ'; הַיְנוּ בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין, וְהָיוּ יְכוֹלִים לְקַבֵּל פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ שֶׁיִּתְרָאֶה בְּתוֹכָם פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. ט׳ וְזֶהוּ: פָּנִים בְּפָנִים – שֶׁפָּנִים דִּקְדֻשָּׁה הָיָה בְּתוֹךְ פְּנֵיהֶם, בְּחִינַת קַבָּלַת פָּנִים כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ: י׳ דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם – שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה מְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד, וְיוֹצֵא מִכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, מֵאַחַר שֶׁנִּכְלָל בְּתוֹכוֹ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. י״א אַךְ מִי שֶׁהוּא עַזּוּת פָּנִים, אֵין לוֹ פָּנִים דִּקְדֻשָּׁה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל פָּנִים כַּנַּ"ל, וְעַל־כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כ): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַזּוּת, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי:

לעילוי נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.