——–
א. ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וכו'. ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה' (י.א-ב)
איתא בחז"ל י' דעות לסיבת מיתת בני אהרון: שנכנסו לפני ולפנים. שהקריבו אש זרה. שהיו שתויי יין. שהיו מחוסרי בגדים. שלא נשאו נשים. שלא נשאו עצה – העדר ענווה. שהורו הלכה בפני רבם. שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנו ננהיג. שנהנו מזיו השכינה. למען "בקרובי אקדש"- לכפר על עוון הדור.
ולכאורה יל"ע, הרי על עונשים קלים אלו אין ראוי כלל להענש בעונש מיתה החמורה?
ב. עוד יש להבין, כיצד צדיקים אלו אשר קראתם התורה "בקרבי אקדש"- לא עמדה להם תורתם בפני חטאיהם הקלים, להגן עליהם מפני עונש המיתה?
ג. וישמע משה וייטב בעיניו (י.כ)
פירש רש"י – הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי.
ואיתא במדרש רבה (פי"ג.א) "ויקצף על אלעזר ועל איתמר", וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה. אמר ר' הונא: בשלשה מקומות כעס משה ונתעלמה ממנו הלכה. ואלו הן: בשבת, ובכלי מתכות, ואונן.
ויש להבין, מדוע רק מפני שכעס משה לצורך, נענש מיד בשכחת ההלכה?
ד. וישמע משה וייטב בעיניו (י.כ)
איתא במדרש רבה (פי"ג.א) הוציא כרוז לכל המחנה ואמר: אני טעיתי את ההלכה ואהרון אחי בא ולימד לי.
ויש לשאול, מדוע היה צריך משה להוסיף ולפרסם לכל כי שכח ההלכה?
ה. ולהבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור. ולהורות את בני ישראל את כל החוקים וכו' (י.י-יא)
יש לדקדק, דלכאורה תיבות "ולהורות את בני ישראל" מיותרות הן. דפשוט שבאים הם להורות את בני ישראל, וכפי שכבר הקדים הפסוק ללמדנו "ולהבדיל בין הקודש וכו'"?
ו. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ושוסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (יא.ז)
יש לידע, מה העניין שעשה ה' את החזיר הטמא "מפריס פרסה ושוסע שסע", ורק פסלו מכח "והוא גרה לא יגר". מדוע לא החיל בו את כל פסולי הכשרות?
ז. ואת החסידה האנפה למינה וכו' (יא.יט)
פירש רש"י – למה נקרא שמה חסידה – שעושה חסד עם חברותיה במזונות.
ויש להבין, דאם עושה היא חסד עם חברותיה, מדוע הינה עוף טמא?
ח. ואת החסידה וכו' (יא.יט)
איתא באבן עזרא – "החסידה"- היא הנראית למועדים ידועים בשנה.
ויש לידע, מה העניין שהוכרח בעל האבן עזרא להשמיענו ידיעה זו?
ט. אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור (יא.לו)
יש לבאר כוונת הפסוק! דמהו "אך" דנקט קרא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר צב) בעניין הפסק והיסח הדעת מתורה. וז"ל – למד במסילת ישרים (פכ"ה) שהיסח הדעת הוא המפסיד הגדול של קנית היראה, שאינה נלמדת אלא ע"י הקריאה הבלתי נפסקת. ועל כן נצטוה המלך שיקרא בספר התורה כל ימי חייו בלא היסח הדעת כלל וכו'.
וזהו האסון שלנו, על מה ולמה אין אנו מגיעים למדרגות גדולות, אף אלה העוסקים בלמוד התורה הק' תמיד, כי היסח הדעת הוא בעוכרנו, ומן הצורך להתחיל כל פעם מחדש, ונמצא שאנו עומדים תמיד בהתחלה.
נמצא אם כן, שדברים אלו כגאוה וכעס, הרי הם הפסק והיסח הדעת לחכמת התורה ולנבואה, ואחרי כן צריך להתחיל הכל מחדש, ואם במשה רבינו והלל הזקן "חכמתו מסתלקת", מה נענה אנן יתמי דיתמי.
וכבר המשילו את הענין של "הפסק" למי שמבשל מיחם של מים על האש, שאם רצונו שיתבשלו המים, עליו להניח את המיחם על האש עד שירתחו המים, אבל אם יפסיק באמצע ויסלקנו מע"ג האש, יתקררו המים, ואפילו אם יחזור ויעשה כן אלף פעמים לא ירתחו, וישארו כמו שהיו. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי בכדי שיזכה האדם בתורה, חייב הוא להיות שקוע כל כולו בלימוד התורה, ללא היסח הדעת של ביטול תורה, או מידות ומעשים רעים המעכבים את הזכייה בתורה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – אומנם, בני אהרון חטאו בחטאים קלים ביותר, אך חטאים אלו היו לפי דרגתם חשובים כהפסק וכעירוב טומאה בתוך תורתם, וכביכול, היתה נחשבת הבאתם את הקורבן לגבי המזבח "כאש זרה".
לזה, נענשו בעונש מיתה החמורה, על אף כי "בקרובי אקדש". ללמדנו, עד כמה יש לשמור את קדושת התורה, ולא לטמאותה בעבירות טמאות ובהפסקים בקניית התורה, כי אז כל תורתו מתקררת, כפי שלא עמדה לבני אהרון [לפי דרגתם] להצילם מעונש המיתה.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – כיון שכעס משה דכתיב: "ויקצף על אלעזר ועל איתמר", נתעלמה ממנו הלכה. עד ש"וישמע משה וייטב בעיניו"- הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, אלא אמר שמעתי ושכחתי.
לא הסתיר משה את שכחתו ההלכה ואף הוציא כרוז לכל המחנה בהודיעו: אני טעיתי את ההלכה ואהרון אחי בא ולימד לי. כדי ללמד לכל ישראל, עד כמה מוכרח האדם לשמור עצמו מכל הפסק כלשהו, למען לא תשתבש שלימות תורתו ותשכח. כפי שלפי דרגתו של משה, רק מכח כעס נצרך – עירוב טומאה והפסק כלשהו לפי דרגתו בתורתו, נגרמה שכחת ההלכה אשר שכח משה – זהו יסוד וקיום התורה.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי הרוצה להיות בבחינת "ולהורות את בני ישראל את כל החוקים וכו'"- בקיום התורה בקרבו בשלימות למען יורה הוא בה לכל ישראל, מחוייב הוא "להבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור"- לשמר עצמו מכל טומאה והפסק, מכל מעשה חול וטמא שיהיה – רק אז תרתח תורתו, למען שלימות תורתו.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – עשה ה' את החזיר הטמא "מפריס פרסה ושוסע שסע", ורק פסלו מכח "והוא גרה לא יגר". כי רצה ללמדנו, כי יכול אדם להיות מפריס פרסה ואף שוסע שסע ואף להיות מתגאה בכך בהראותו לעיני כל כמה כשר הוא כחזיר אשר מרים טלפיו בהראותו לכולם כמה כשר הוא.
אך בפנימיותו טמא גמור הוא, "חזיר" טמא הוא בפנימיותו בהיותו "והוא גרה לא יגר", בהיותו מערב ענייני "הפסק" של טומאה חולית יחד עם תורתו, אז תמאס כל תורתו, באי רצונה לשכון בבחינת חזיר טמא כמותו.
לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – על אף כי נקרא שמה חסידה, בעשותה חסד עם חברותיה במזונות. מ"מ, עדיין הינה עוף טמא. ללמדנו, כי אפשר שיהיה האדם בעל מעשים טובים נעלים חיצונית, ואף יקרא הוא בשם תואר נעלה כ"חסידה", אך בפנימיותו ישאר הוא "עוף טמא".
בהיותו בבחינת "החסידה – היא הנראית למועדים ידועים בשנה", אך איננה שמורה ונקייה מהפסקי טומאות העולם בכל עת. והוא כאשר מערב האדם בתורתו "הפסק" טומאה חולית. אז, על אף מעשיו הטובים, נהיה הכל בבחינת "עוף טמא ופסול", ונשאר הוא בנקודת ההתחלה תמיד, כאשר לא ירתח הסיר כלל וכלל.
ולפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "אך"- "מעין ובור מקוה מים", אך ורק כאשר יהיה האדם שקוע כולו "במקוה" מי התורה אשר נמשלה למים ללא הפסקי טומאה על גופו, "יהיה טהור"- ותוכל התורה לשכון ולרתוח בקרבו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5