——–
א. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח.י)
פירש רש"י – ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם וכו'.
ויש לידע, מה ההשפעה הכ"כ גדולה של הצדיק עד שביציאתו נעשה רושם שיצא מן העיר?
ב. ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו (כח.יא)
פירש רש"י – "וישם מראשותיו"- עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שהיה ירא מפני חיות רעות. התחילו מריבות זו עם זו, זאת אומרת: עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת: עלי יניח, מיד עשאן הקב"ה אבן אחת, וזהו שנאמר: "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו".
ויל"ע, מדוע האבנים השתוקקו כל כך שיניח עליהן הצדיק את ראשו, מה צריכות הן לזה כל כך?
ג. וישכב במקום ההוא (כח.יא)
פירש רש"י – לשון מיעוט, באותו מקום שכב, אבל ארבע עשרה שנים ששימש בבית שם ועבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה.
מבואר, כי מה שהלך יעקב ללבן, היתה מחמת בריחתו מפני עשו אשר ביקש להורגו, אך מבואר כי יעקב לא ברח מיד, אלא רק לאחר ארבע עשרה שנה של לימוד תורה.
ויש לתמוה, מדוע לא פגע עשו ביעקב בי"ד השנים אשר עוד שהה בארץ ישראל?
ד. עוד יש להבין, הרי מה שהלך לבית לבן היה כדי לשאת אישה כפי שציווהו הוריו. א"כ צ"ע, מדוע התעכב ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר?
ה. וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך (כט.יא)
פירש רש"י – דבר אחר, לפי שבא בידיים ריקניות, אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום, לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו: מה אעשה לציווי של אבא, אמר לו יעקב: טול מה שבידי והעני חשוב כמת.
וצ"ע, דלכאורה איזה פתרון הוא זה שיקח את ממון יעקב וכך יחשב שהרגו, הרי עשו התכוון בציוויו שיהרוג אליפז את יעקב בגופו ולא שיטול את ממונו. וא"כ, עדיין לא קיים אליפז את צווי אביו, ומדוע הסתפק הוא בפתרון זה?
ו. עוד יש להבין, דהוסיף רש"י ואמר: "ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו". ויש להבין, מה שייכות ישנה בין מה שגדל אליפז בבית יצחק, לבין הפתרון אשר מצא לקיים את ציווי אביו בנטילת ממון יעקב?
ז. ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי וכו'. ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך וכו' (ל.כה-כז)
צריך להבין, מה הצורך של לבן ביעקב שהפציר בו לבל יעזבהו, ואף הסכים לתת לו מרכושו לשם כך?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ דברי הגמ' במסכת מכות (י.) אמר ר' יוחנן: מנין לדברי תורה שהן קולטין, שנאמר: את בצר במדבר וכו' וכתיב בתריה וזאת התורה וכו'.
וע"ש שביארה הגמ' בתירוצה הראשון, דבעידנא דעסיק בתורה הקדושה אין שום ברייה יכולה לשלוט בלומד התורה ואף מלאך המוות אינו יכול לשלוט בו.
ביאור הדברים, הינו מפני שהתורה היא מקור הברכה השפע והחיים, לכן המחזיק במקום החיים אין שום ברייה בעולם היכולה לשלוט בו.
כ"כ התורה היא מקור הברכה והחיים של כל העולם, על ידי לימוד התורה העולם עומד כדאיתא באבות (א.ב): על שלושה דברים העולם עומד: על התורה וכו'.
א"כ מבואר – כי תורה היא "חיים"- מקור החיים לאדם הלומדה ולכל הבריאה כולה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – יציאת צדיק עושה רושם מפני שכל עוד נמצא הצדיק בעיר, תורתו מחיה את המקום, שהרי התורה היא "חיים". וברגע שיוצא הצדיק מן המקום, לא רק הוא יוצא, אלא אף השפעת החיות במקום נפסקת יחד עם עזיבת הצדיק, שהרי התורה של הצדיק מפסיקה את השפעת חיותה במקום. לכן ממילא, ביציאת הצדיק "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה" של אותה העיר.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – היות והצדיק בכח תורתו משפיע על כל העולם, ממילא משפיע ומחיה הוא אף את הדומם. לכן מובן מדוע כל כך השתוקקו האבנים שהצדיק ישפיע ממקור חיותו עליהן, וכפי שקרה באמת שהשפעה זו חיברה את כל האבנים, שהרי התורה היא חיים ממש.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – על אף שרצה עשו בכל מאודו לפגוע ביעקב, פשוט לא יכל הוא להרגו, שהרי למד יעקב תורה, והתורה היא חיים. וכאשר החזיק יעקב במקור החיים, אף עשו ידע כי לא יוכל לו כלל וכלל.
יעקב אשר ידע ברוח קודשו כי עתיד להתעכב ארבע עשרה שנה בבית לבן ללא לימוד תורה, והפסקת חיותו עומדת בפתחו. היה מוכרח הוא, ללמוד ארבע עשרה שנה רצופות, בכדי שהשפעת חיות התורה תשפיע על השנים הנוספות אשר ישהה ללא מקור החיים-התורה.
לכן כאשר מלאו ליעקב ארבע עשרה שנה בבית לבן החליט לעזוב, היות והשפעת התורה אשר למד לפני ארבע עשרה שנה עמדה להיפסק, וצריך היה לחזור ולתפוס במקור החיים, כי כעת אינו יכול לשהות בבית לבן בית עבודה זרה וטומאה.
לפ"ז גם הקושיות ה' וו' מתורצות – אליפז אשר גדל בבית יצחק, למד כי "התורה היא החיים", לכן ידע אליפז כי אם יש באפשרותו להרוג את יעקב גשמית או להורגו רוחנית על ידי ניתוקו מהתורה, היות והתורה היא החיים האמיתיים, עדיף להורגו רוחנית ולנתקו מהתורה, והיא עדיפה על פני מיתה גשמית. ידע אליפז כי אף אביו יודה לסברה זו וכפי שראה שעשו לא פגע ביעקב כל י"ד השנים, כי ידע שהתורה היא החיים.
לכן העדיף אליפז ליטול את כל ממון יעקב, ועל ידי כך יצטרך יעקב לעבוד ולהשיג ממון לצורך נשיאת ביתו של לבן. בינתיים בזמן זה לא ילמד תורה – וממילא ימות רוחנית שהרי התורה היא חיים, ואם לא לומד למת נחשב (שהרי עני חשוב כמת שאינו לומד – שמחזר על הפתחים).
אך לא ידע אליפז, כי לזה למד יעקב ארבע עשרה שנה ימים ולילות ברציפות, בכדי שתשפיע עליו התורה את חיותה, כי התורה היא חיים.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – אף לבן נוכח לדעת כי התורה הינה מקור החיים והברכה לעולם, וכפי שאמר ליעקב: "ניחשתי ויברכני ה' בגללך" וכדאיתא ברש"י דאמר לו: "מנחש הייתי נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה. כשבאת לכאן לא היו לי בנים וכו'". אף לבן הכיר בחוש את השפעת כח התורה עד שהיה אותו רשע מוכן לתת מרכושו ליעקב אבינו למען ישאר בביתו, וישאיר עימו את ברכת התורה המחייה את כל הבריאה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5