——–
א. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך (כט.יח)
יש להבין, כיצד מעניש הקב"ה את אותו אדם וכורת אותו מעמו, הרי ה' טוב הוא, ומיטיב עם ברואיו בלבד. וכיצד נענש אותו אדם כ"כ בחומרה?
ב. לאהבה את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך למען חייך (ל.ו)
יש לדקדק, מה שייכת הכא תיבת "חייך"?
ג. החיים והמוות נתתי לפניך ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך (ל.ט)
יל"ע, וכי בלי תורה אינו יכול לחיות, דאמר קרא "למען תחיה"?
ד. מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו (ל.יב)
פירש רש"י – אפילו יעלה לשמים.
צריך להבין, וכי עד כדי כך צריך לרדוף אחר לימוד התורה?
ה. ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע (ל.טו)
צריך להבין, וכי עד כדי כך צריך לרדוף אחר לימוד תורה, עד שמי שאינו עוסק בתורה הרי הוא בבחינת בחר "במוות וברע"?
ו. לאהבה את ה' אלקיך לשמוע בקולו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך וכו' (ל.כ)
איתא בפסחים (מט:) – אמר ר' אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך. שנאמר: "כי הוא חייך ואורך ימיך"- על חייו לא חס, על חיי חברו לא כל שכן.
ויש לתמוה, וכי עם הארץ איננו חס על חייו!? הרי על אף שאינו לומד תורה, אין זה אומר כי אינו חס על חייו. להיפך, מענג הוא את חייו בכל מיני תענוגים גשמיים?
פרשת וילך
ז. וילך משה וידבר את הדברים וכו'. לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי וכו' (לא.א-ב)
פירש רש"י – "לא אוכל עוד לצאת ולבוא"- דבר אחר, לצאת ולבוא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה.
ויש לידע, מה העניין שסתם ה' למשה את מסורות ומעיינות החכמה סמוך לפטירתו?
ח. ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות (לא.יד)
יש לדקדק, מדוע נקטה התורה קרבו "ימיך" למות דווקא. מדוע לא נקט "חייך". הרי החיים מתים, ולא הימים בלבד?
ט. ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלקים אחרים. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל וכו' (לא.יח-יט)
יש להבין, מדוע נסמכה פרשת ה"הסתר פנים" לפרשת "ועתה כתבו לכם"?
י. ועתה כתבו לכם (לא.יט)
יש לדקדק מהו "לכם" דייתר קרא?
יא. עוד יל"ע, וכי זו כתיבה פרטית לכל יחיד ויחיד דכתב "לכם", הרי זו מצווה כללית לכולם?
יב. ועתה כתבו לכם (לא.יט)
יש לדקדק, מדוע כתב "ועתה", הרי זוהי מצווה תמידית לדורות. ומדוע כתב "ועתה", דמשמע, כי רק עתה היא המצווה, ולא לדורות?
יג. כי לא תשכח מפי זרעו (לא.כא)
פירש רש"י – הרי זו הבטחה לישראל שאין התורה משתכחת מזרעם לגמרי (שבת קלח:).
ויש לשאול, מדוע באמת לא תשתכח התורה כלל מישראל. מה העניין בכך?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו (פר' ויגש) בעניין אין חיים אלא תורה. וז"ל – ומסיימים חז"ל ענין זה באמרם ללמדך שבכל מקום שהיה יעקב יושב היה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו וכו' ע"ש.
הרי למדנו מה היה עיקר החיים אצל אבותינו אברהם יצחק ויעקב, ואצל השבטים הקדושים, וכן הלאה בכל דור ודור, בידעם כי דברי תורה הם כל חיינו ואורך ימינו לעסוק בהם בפרוזדור, הוא עולם הזה, כדי להכנס לטרקלין – חיי עוה"ב!
מעתה נחזי מה אתנו, אמנם גם אנחנו חוזרים ואומרים בכל יום "כי הם חיינו ואורך ימינו וכו'". עכ"ל.
א"כ מבואר – מעלת התורה, אשר הינה ממש חיים לאדם וכאוויר לנשימה, עד שללא לימוד התורה חשוב האדם למת, שהרי התורה היא חיינו ואורך ימינו. וכפי שאמר קרא – "כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים".
וכבר אמרו חז"ל: "רשעים בחייהם קרויים מתים"- כי על אף חיותם הגשמית, חשובים הם למתים, מפני שאינם קשורים הם למקור החיים – התורה הקדושה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – לימדה אותנו התורה, כי אדם אשר הולך בשרירות ליבו, נענש בעונשים חמורים עד מאד – אין זה מפני שבאים לעשות לו רע, אלא מפני שהפסיק לעצמו את מקור החיים והשפע-התורה הקדושה, אשר הינה מקור החיים שמחיה את העולם. לכן ממילא אם מפסיק מקיום התורה והמצוות, באות עליו ממילא עונשים וצרות רבות.
לפ"ז גם הקושיות ב' וה' מתורצות – "ובחרת בחיים למען תחיה", "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע"- קראה התורה לבחירה "בתורה" בחירה "בחיים". כי באמת, ההליכה שלא בדרך ה' – בלימוד התורה ובקיום תורה ומצוות, מיתה היא ממש. על אף שהינו חי בפועל בעוה"ז ומהלך ברגליו, מת הוא במציאות, ואינו חשוב אלא כחיה ובהמה בעוה"ז, אשר אין לה שום משמעות וחיים אמיתיים – כאשר אינו הולך בדרך ה' למת נחשב.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – התורה היא חיים, וקיום התורה והדביקות בה' יתברך, הם ממש בבחינת "חייך". ממילא המתנתק מן התורה נחשב למת ממש.
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – היות והתורה היא החיים של האדם, ממילא אם להשיג אוויר לנשימה היינו צריכים לעלות לשמים למען נמשיך לחיות, היינו עושים הכל כדי לחיות ועולים לשמים. כך ג"כ, אם להשיג תורה – מקור החיים, צריכים היינו לעלות לשמים, היינו עולים. כי התורה היא חיים ממש לאדם.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – באמת, אותו עם הארץ אינו חס על "חייו", אף מה שחי הוא ומענג עצמו בכל מיני תאוות העוה"ז. אין הוא חי אלא חיי בהמה, כי איננו חי "חיי אדם", שהרי מת הוא – כי רשעים בחייהם קרואים מתים כי בלי תורה אין חיים, ונחשב הוא ממש כמת. ממילא אם אינו חס על חייו, גם לא יחוס על חייך, ולכן אל לך לילך עימו לבד בדרך.
פרשת וילך
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – ידע הקב"ה כי משה לא ירצה להתנתק מן התורה הקדושה ומלימודה בעוה"ז. כיצד יגרום לו ש"ימות"? הרי יצטער מחמת המיתה? והיה צריך שמשה ירצה ויבין מעצמו כי צריך הוא להפטר מן העולם הזה.
דבר זה יכל לקרות רק ע"י שלא יוכל ללמוד תורה – מכח סתימתו לו את מסורות ומעיינות החכמה – ע"י שלא ילמד תורה, וממילא אז יחשב שאינו "חי", בודאי יעדיף אז משה למות, ולחיות חיי נצח בעוה"ב, מאשר להיות "מת" בעוה"ז, כי בלי תורה אין חיים.
לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – היות והתורה היא החיים, ממילא הצדיקים הם מקור התורה-החיים, לכן מובן מדוע אין מושג שצדיקים מתים, כי הרי הם מקור החיים, וכאשר נפטרים הם מן העולם, אף אם ימיהם ימותו [מה שחיו בעוה"ז] אך "הם" עצמם אינם מתים, שהרי התורה שלהם ממשיכה להתקיים בעוה"ז – להחיות את העולם כולו, וזהו שאז"ל: צדיקים אפ' במיתתם קרויים חיים.
לפ"ז גם הקושיא התשיעית מתורצת – היות והתורה היא מקור החיים, מחיה ומביאה שפע לעולם, ממילא ידע האדם כי כדי לעצור את הצרות והגזירות הרעות בעוה"ז, אפשר לעוצרן רק ע"י התורה הקדושה, כי התורה היא חיים לעוה"ז.
וזוהי כוונת התורה בסמיכות פרשת ה"הסתר פנים" ל"ועתה כתבו לכם את השירה הזו וכו'"- לרמז, כי כשיש "הסתר פנים" וצרות, בכדי לעצור את הגזירות והצרות הרעות, הדבר אפשרי רק ע"י "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת"- ע"י לימוד התורה אשר ישפיע שפע לעוה"ז לבטל הצרות והגזירות הרעות. כי התורה היא חיים ומקור השפע בעוה"ז.
לפ"ז גם הקושיות י', י"א וי"ב מתורצות – הוסיפה התורה תיבת "לכם", לרמז, כי לימוד התורה איננו רק שכר לעוה"ב, או קיום רצון ה', אלא הוא "לכם" בעוה"ז – כי הוא מקור השפע והחיות בעוה"ז.
לימוד התורה הוא ממש "לכם"- בשבילכם, שכר מיידי בבחינת "ועתה"- ולא שזו מצווה עכשווית בלבד [-לתקופתם]. אלא "ועתה"- בכל רגע ורגע צריך השפעת שפע בעוה"ז, לצורך קיום החיות בעוה"ז, כי תורה היא חיים.
ולפ"ז גם הקושיא הי"ג מתורצת – התורה "לא תשכח מפי זרעו לגמרי" היות ואם תשכח לגמרי לא יהיה חיות בעולם, וממילא העולם יחרב וכולם ימותו, כי תורה היא חיים. לכן אין מציאות כזו שעם ישראל יהיה קיים והתורה תשכח מהם לגמרי.
כעת מובן מהו שדייק רשב"י בלשונו "לגמרי", כי כל עוד יש תורה מעטה, אז יש עוד חיות בעולם, ועם ישראל יהיה קיים. כי התורה היא ה"חיים" והאוויר לנשימה בעוה"ז לקיים העולם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5