——–
אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאתם (לג, א)
המלה "שכינה" עולה על שפתנו כמה פעמים בכל יום, הן באמירת "לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה" שמנהג קדוש בישראל לאמרו קדם כל תורה, מצוה ותפלה, הן ג' פעמים ביום בברכת "המחזיר שכינתו לציון", ועוד.
ובאמת, ענין "השראת שכינה בישראל", "שכינתא בגלותא", "הקמת שכינתא מעפרא", יש בהם סודות וסודי סודות, אלא שלשבר את האזן נאמרו הדברים גם בפשטות בהרבה מספרי מוסר פשטיים. וכלשון ספר "שומר אמונים" וזה לשונו: ואחר כך מוסיפים ואומרים לאקמא שכינתא מעפרא, והנה לבאר זה אין בכחנו, כי אלו כל הימים דיו, וקני כל חרשתא, אי אפשר לבשר ודם לבאר זאת בכתב, מהו הכונה של הקמת שכינתא מעפרא, רק הוא לשבר את האזן מה שיכולים לשמע, כמו למשל להבדיל אלף אלפי הבדלות, שרואין איזה אדם ששרוי בצער גדול ובוכה ומבכה אחרים עמו, שכל מי שרואה אותו בצער הגדול משתתף בצערו, והיותר . צער הגדול נכר באדם כשמוצאין אותו מתגולל בעפר ובוכה ומילל, אז יודעים שצערו גדול ונורא ועצום מאד.
ככה כביכול ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה (מגילה כ"ט ע"א). כל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם, וכתיב: "בכל צרתם לו צר", וכתיב: "עמו אנכי בצרה", וזה צער השכינה, שהיא ה' אחרונה שבשם, בחינת מלכותא קדישא מעשר ספירין קדישין, שהיא אתנו בגלות כביכול, וסובלת ומרגשת בצער גדול ונורא ועצום, צערן וצרתן של ישראל. והצער הזה אי אפשר לשער וגם לתאר אותו בשכלנו כלל, אשר אין משג לבשר ודם כלום, רק אלו הצדיקים אשר כל רעיונם ומחשבתם ודבוקם תמיד בה', הרגישו גדל צער שכינת עזנו, ונפשם היתה כלה לאהבתה, ולשמחה בכל עניניהם, והיו משתתפים בלבם ונפשם עם צער השכינה כביכול (שומר אמונים עמ' ר"פ).
באמת ענין "השראת שכינה בישראל" הוא יחודנו וסגלתנו על כל העמים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ז' ע"א): בקש משה שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, בקש שלא תשרה על אמות העולם ונתן לו. וכל תכלית צווי בנין המשכן ובית המקדש היה כדי שתשרה שכינה בתחתונים, כמו שכתוב: "ושכנתי בתוכם", וגם בגלותנו אין השכינה זזה מאתנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה כט ע"א) כל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם.
וזו היתה כל כונת הצדיקים והקדושים בהזהרם מכל חטא ובעשותם המצוות במסירות נפש, לסעד השכינה ולסמכה בגלות, ולהקל צערה הנגרם לה מכל חטא, וכמו שהארכתי בזה ב-מאמר ב' בלקוטים רבים מרבותינו הקדושים, שכל תחנוני השכינה, שניטיב מעשינו, כי רצונה לשכן עמנו כבתחלה, ושנזהר במעשינו, שבזה אנו מכבידים עלה ומאריכים גלותה. וכמו המעשה שהביא החיד"א מרבו, "אור החיים" הקדוש, וכך מספר: "מעשה שמעתי מרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" הקדוש, בעשיר תקיף קרוב למלכות, שזלזל בכבוד תלמיד חכם אחד, פנה אליו ה"אור החיים" שימחל לעשיר ויעשה שלום. השיבו החכם: כבר תכף ומיד לאחר המעשה מחלתי לו. ונמק פשר זריזותו, היות ובזהר נאמר, כי חטאים של ישראל מכבידים על כנפי השכינה, אם כן אפוא כל רגע ורגע שלא אמחל לעוון העשיר הלז, הרי יש צער לשכינה מהכבדה נוספת שנגרמה בגללי, לכן מהרתי למחל לו, ועל ידי זה למנע צער מהשכינה. בשמע רבי חיים בן עטר נמוק החכם, נהנה מאד.
ואומר עוד החיד"א, אפשר שזהו טעם סגלת "המעביר על מדותיו", כי בזה שמעביר העוון וגורם שלא יהיה צער השכינה, הרי בזה עושה נחת רוח לקונו, לכן מדה כנגד מדה, מעבירים לו על פשעיו, שגם אז לא יהיה צער לשכינה מסבת עוונותיו שלו, כי גם חטאיו הפרטיים מכבידים על השכינה. אז כשם שהוא דאג לשכינה ומחל על עלבונו להקל צערה, גם בשמים ימחלו לו כדי שלא יהא צער לשכינה בגללו.
והחיד"א מביא מעשה זה פעמים רבות, ב"דבש לפי" מערכת ח', ב"מראית העין" בלבד מביא זאת ד' פעמים, וכותב "היות ענין זה יקר בעיני והוא יסוד בעבודת ה', צריך לחזר עליו, וכלי האי ואולי" (מובא בספר "כצאת השמש בגבורתו")
וראה מוסר רשב"י שהובא בתקונים: זקף רבי שמעון בר יוחאי ידוי ובכה, ואמר: ווי מאן דיזדמן בההיא זמנא וזכאה חולקיה מאן דיזדמן בההיא זמנא, ווי מאן דיזדמן בההיא זמנא בגין דכד ייתי קדשא בריך הוא לפקדא לאילתא יסתכל מאן אנון דקימין בהדה בכל אנון דמשתכחי עמה ובכל עובדוי דכל חד וחד וכו', זכאה איהו מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דההוא דיתקים בהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא.
תרגום: זקף רשב"י ידיו ובכה ואמר: וי למי שיקרה באותו זמן (כלומר למי שיזדמן בדור האחרון, שיגאל ה' את שכינת עוזו), ואשרי מי שיקרה באותו זמן. פרוש: אוי למי שיקרה באותו זמן, הוא משום שכשיבוא הקדוש-ברוך-הוא לפקד את האילה (כנוי לשכינה), יסתכל מי הם אשר עומדים עמה ועושים לה נחת, ויסתכל בכל המעשים של כל אחד ואחד וכו', ואשרי חלקו של מי שיקרה וימצא באותו זמן, משום שאותו שיתקים בזמן ההוא עם אמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך.
אם כן, כמה מהבושה תגיע לאדם, כשתצא השכינה מהגלות, והוא היה מחלק אותם שצערו אותה והאריכו קצה, ולהפך כמה יהא מאשר ושמח אדם שהיה שיך לחלק אלה שסעדו אותה ונחמו אותה בגלותה וחששו מלצערה, ועל זה אמרו בזהר ובתקונים: שכינה – מאן דגמיל חסד עמה לית ערך לאגרא דיליה, ומאן דמצער לה לית ערך לענשא דיליה.
להקל מהקורא, יש להקדים: כנויים רבים יש לשכינה, בתלמוד ומדרשים וזהר ותקונים, (ראה במפתחות ספר ר"ח כחמישים כינויים בערך) המפרסמים שבהם והמובאים במאמרים שלקטתי: "כנסת ישראל", "אילה", "זאת", "כה", "מלכות", " ר ח ל ".
כל מאמרי הזהר הקדוש והתקונים מתרגמים ללשון הקדש
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5