——–
א. אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל (א.א)
פירש רש"י – לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז, מפני כבודם של ישראל.
ויל"ע אכתי, מדוע בכל זאת, על אף כבודם של ישראל לא הוכיחם בגלוי אלא רק ברמז? הרי היו מקבלים תוכחתו אף בגלוי?
ב. עוד יל"ע, דהלא החטאים הללו המוזכרים כאן ברמז, נמנים להלן במפורש תוך פירוט כל הפרטים?
ג. אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל וכו'. דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' אותו אליהם (א.א-ג)
יש לדקדק, דהרי בתחילת הפרשה נאמר כבר "אלה הדברים אשר דבר משה". מדוע א"כ, חוזר כאן הפסוק ומוסיף: "דבר משה וכו' ככל אשר צוה אתו אליהם"?
ד. ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם (א.יא)
יש להבין, מה שייכת הכא, ברכת משה את עם ישראל, בעת הוכחתו את ישראל על חטאיהם?
ה. עוד יש להבין, דאם היו ראויים ישראל לברכה זו, מדוע המתין מלברכם עד עתה – סמוך למיתתו?
ו. הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וכו' ואשימם בראשיכם (א.יג)
פירש רש"י – "הבו לכם"- הזמינו עצמכם לדבר.
יש להבין – מדוע היה הכרח להזמין העם לדבר בעניין בחירת השופטים עליהם?
ז. ותקרבון אלי כלכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו' (א.כב)
יש לידע, מדוע בחר משה בתוכחתו, לפרט דווקא את חטא המרגלים. מדוע לא פרט עבירות נוספות אחרות?
ח. ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלקיכם (א.לב)
איתא בגמ' גיטין (נה:) אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים.
מצינו, כי בסיפור קמצא ובר קמצא, הלך קמצא להלשין לקיסר, מפני שראו החכמים שהתבייש ולא מיחו בבעל הסעודה וכו'.
ויש להבין, מדוע באמת, אותם חכמים אשר ישבו באותה סעודה, לא מיחו בבעל הסעודה על אשר מבייש את בר קמצא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ז סורוצקין זצ"ל בספרו אזנים לתורה בעניין יסוד התוכחה. וז"ל – אם ראית תלמיד חכם שבני העיר אוהבים אותו, אין זה נובע דווקא מתוך מעלתם, אך גם לא משום שאין הרב מוכיח אותם.
אלא משום שהוא יודע כיצד להוכיח אותם. הוא מדבר אליהם "בלשון בני אדם", קרי תוכחה בדרך נעימה ורכה, ועל ידי כך הוא שומר מצרות נפשו. דבר זה חשוב במיוחד בדורות שאין האנשים מוכנים לקבל תוכחה. עכ"ל.
עוד יש להוסיף את דברי הגרא"א דסלר בספרו מכתב מאליהו (ח"ה עמ' 251) וז"ל – [גם במדרגת אדם הראשון הביא החטא עמו מעין טמטום הלב. טמטום הלב הוא בריחה מלראות האמת, ובאדם הראשון נאמר "וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים (בראשית ג.ח).]
ועל "מתהלך בגן לרוח היום" כתב רמב"ן "מתהלך כטעם והתהלכתי בתוככם… גילוי שכינה. ורוח היום – לא רוח גדולה כבשאר נבואות שלא יפחדו ויבהלו, ואעפ"כ נתחבאו מערומיהם".
על כל פנים רואים מזה שהקב"ה ממתן תוכחתו כדי שלא יפחד ויבהל האדם, כי זה ירחיקהו עוד יותר מן האמת. תוכחה גדולה מכפי כחות המקבל תוליד ההיפך – חוזק לב בחטא, כי נוטלים ממנו המקום האחרון שיכול להתחבא בו מפני מוסר הכליות. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי המוכיח חייב להוכיח "כלשון בני אדם"- בדרך נעימה ורכה. תוכחה כפי כוחו של המקבל, למען תתקבל תוכחתו ותפעל בחוטא.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א', ב' וג' מתורצות – תוכחת משה את עם ישראל היתה בתחילה ברמז דווקא, למען תפעל התוכחה במקבלי התוכחה. כי אם היה מוכיחם בגלוי, היו ישראל מולידים בלבם חוזק לב בחטא.
רק לאחר שקיבלו התוכחה ברמז, המשיך משה להוכיחם בגלוי – רק בדרך זו תוכחתו יכלה לפעול בעם ישראל.
לזה, יתרה התורה באומרה: "אלה הדברים", "דבר משה וכו'"- ללמדנו, כי חייב המוכיח לחפש דיבור מתאים מבין כל הדיבורים ["הדברים"] בהם יכול להוכיח. שיהיה "כלשון בני אדם"- בדרך נעימה ורכה, רק כך אפשר להוכיח החוטאים.
לפ"ז גם הקושיות ד' וה' מתורצות – ראה משה לברך את ישראל דווקא עתה, בעת שהוכיחם על חטאיהם. בכדי שדברי התוכחה יתקבלו עליהם בדרך נעימה ורכה, תוך הרגשתם כי המוכיח אוהבם, שהרי מברכם ואינו בא נגדם. ע"י כך, לא תוליד התוכחה בליבם חוזק לב בחטא, ותפעל התוכחה כראוי.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – ציוה משה את העם, "הבו לכם אנשים"- והזמינם לדבר בעניין בחירת השופטים, כדי שדברי השופטים ותוכחתם יתקבלו על ליבם. כי מכח מה שיבחרו הם מדעתם, תהיה דעתם נוחה עימם, לקבל תוכחתם.
לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – בתוכחתו של משה, הוכיח הוא את ישראל בפירוט ובהרחבה על המרגלים דווקא, ולא הוסיף לפרט עבירות נוספות. כי ידע משה, שאם יוכיח את ישראל יותר מן המידה, יולידו בליבם חוזק לב בחטא, ולא יקבלו התוכחה. לכן הסתפק משה להוכיחם בפירוט ובהרחבה רק על חטא המרגלים, תוך שאת שאר העבירות הוכיחם רק ברמז.
ולפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – חכמי אותו הדור שהיו בסעודה, לא הוכיחו את בעל הסעודה על ביושו את בר קמצא, מפני שידעו כי לא תתקבל עתה תוכחתם. כי תוכחה מוכיחים "כלשון בני אדם"- לא בעת מריבתו עם אחר, כי אז תוליד התוכחה חוזק לב בליבו, ולא תועיל תוכחתם אותו מאומה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5