——–
א. בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו וכו' (י.א)
יש להבין, כיצד הכביד ה' את לב פרעה לא לשלח את ישראל מארצו, הרי בכך נטל ממנו הבחירה הניתנת לכל אדם, לבחור בין הטוב לרע?
ב. עוד יל"ע, דבודאי על אף שהכביד ה' את לב פרעה לבחור ברע, היתה סיבה אשר סיבבה את סירובו. ויש לידע מהי, דכיצד לא התייאש פרעה וסירב בכל מחיר לשלח את ישראל על אף סבלו הרב?
ג. ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים וכו' (י.ב)
יש להבין, מדוע בראות המצרים כי סובלים הם מכות קשות במצרים, לא ברחו ממצרים למען לא יסבלו מן המכות?
ד. ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלקיהם וכו' (י.ז)
יש לידע, מה קרה כעת שהתחילו עבדי פרעה להתלונן על צרת המכות, מה שלא עשו בכל שאר המכות הקודמות?
ה. ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים. ולא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים וכו' (י.כב-כג)
פירש רש"י – חשך של אופל שלא ראו איש את אחיו ג' ימים, ועוד שלשת ימים אחרים חשך מוכפל על זה שלא קמו איש מתחתיו, יושב אין יכול לעמוד ועומד אין יכול לישב.
ויש להקשות, מה טעם באמת, לא שלח פרעה אל משה בג' הימים האחרונים שיתפלל להפסיק המכה, [ובמיוחד דאיתא במדרש הגדול, כי החושך היה חושך של ממש – שאפילו היו מכנסים כל נרות וכל אבוקות שבעולם לא היו מאירות להם וכו']. מדוע התעקש פרעה לסבול המכה ולא קרא למשה למען יסיר המכה?
ו. ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וכו'. וגם מקננו ילך עמנו ולא תשאר פרסה וכו' (י.כה-כו)
יש להבין – מדוע היה צריך משה להוסיף לפרעה, כי אף הוא יתן להם עולות וזבחים וכו'. מספיק שהיה אומר לו כי בעל כורחו עתידים ישראל לצאת ביד רמה?
ז. ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות (י.כח)
צ"ע, מה קרה כעת שרתח פרעה כ"כ, עד שאמר למשה כי לא יוסיף לראות פניו כי אם יראה פניו ימות, הרי כעת לא יהיה מי שיסיר ממנו את מכות ה'?
ח. וישאלו איש מאת רעהו (יא.ב)
יש לידע, מדוע היו צריכים ישראל לנצל את מצרים בדרך "שאלה" דווקא, ולא בדרך של בקשה או חיוב המצרים בעד כל העבודה שעבדו להם שנים רבות?
ט. עוד יש לידע, מהו שאמר מאת "רעהו", דנראה כי יש עניין שיבקש האחד מחברו הקרוב אליו דווקא?
י. ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים (יא.ג)
יש לשאול, מדוע היה הכרח לתת את "חן העם" בעיני מצרים לשם ניצול מצרים. מדוע לא היה אפשר להסתדר ללא נס נתינת "חן העם" בעיני המצרים?
יא. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מררים יאכלהו (יב.ח)
מבואר, כי ישנו חיוב לאכול את קורבן הפסח על השבע.
וצ"ב מדוע?
יב. אל תאכלו ממנו נא וכו' (יב.ט)
פירש רש"י – שאינו צלוי כל צרכו קוראו "נא" וכו'.
ויל"ע, מה העניין באיסור אכילת הקורבן "נא"?
יג. ועצם לא תשברו בו (יב.מו)
יש להבין, מדוע נאסר בקורבן הפסח לשבור את עצמות הקורבן לשם אכילת מה שבתוכן. [הרי אם נהנה וחפץ לאכול מן השבירה, מדוע נאסר הוא בכך]?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הג"ר ירוחם ליבוביץ זצ"ל בספרו דעת תורה (דברים א' עמ' ר"א) בעניין גריעות התאווה. וז"ל – ובהיפך אם יצא מגדרי התורה והשכל, ויכנס בגדר הרצון. אזי היא בעצמה תחילאהו ותיסרהו בחלאים רבים, כי ענין הרצון הוא מחלה בנפש, כידוע מש"כ הרמב"ן (במדבר יא.ד) על ענין התאוו תאווה "כמתאווים לאכול הפחמים והעפר", זו היא בל"ס חולי רעה, כי הבריא לא יבקש דברים נבאשים כי אם דברים בריאים ומתוקנים אין זאת כי אם מחלה היא בנפש. עכ"ל.
ממילא, מכח היות התאווה מחלה בנפש האדם, מובן כי בעל התאווה לשם זכייתו בתאוותיו, יהיה מוכן הוא לקבל יסורים ומכות קשות, על אף ידיעתו כי הבל הן. כי מחמת מחלת נפשו יהיה מוכן לסבול הכל למען תאוותו.
א"כ מבואר – כי תאווה הינה מחלת נפש ממש המשבשת דעתו של האדם.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – סירב פרעה לשלח את ישראל מחמת תאוות הממון אשר היתה בקרבו – בהיות ישראל כח עבודה ותנופה כלכלית לו ולמצרים. לכן סירב כ"כ והתעקש לשלח את ישראל מארצו על אף סבלו הרב.
לכן "כי אני הכבדתי את ליבו"- לא פתח לו ה' פתח לשוב בתשובה ולבחור בטוב, כי אף אם היה מסכים לשלח את ישראל, לא היה עושה זאת מתוך רצון לשלחם, כי לא היה שב בתשובה עקב מחלת הנפש-תאוות הממון אשר היתה בקרבו.
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – לא ברחו המצרים ממצרים, והעדיפו לסבול סבל כ"כ גדול. כי היו הם חולי נפש מצד תאוות ממונם, בחששם להתפנות מביתם מפני דאגתם לרכושם שמא יגנב, והעדיפו הם לסבול כ"כ, העיקר לא לאבד שום חלק מרכושם.
אף לא התלוננו על פרעה עד למכת ארבה, כי היו הם תאווי ממון-חולי נפש, והעדיפו לסבול סבל גדול ובלבד שלא יפסידו עבדים טובים וכו'.
רק במכת ארבה, כאשר הגיעו למצב שכל ממונם ניזוק, התחילו המצרים להתלונן אל פרעה שישלח את ישראל, כי כבר לא היתה את סיבת מחלת נפשם-תאוותם לממון.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – במכת חושך, התעקש פרעה וסירב לשלוח לקרוא למשה. כי כ"כ היה תאוותן ורודף בצע-חולה נפש, עד שהעדיף לסבול כמה שיותר כל עוד יכול, ובלבד שלא יפסיד את עם ישראל מלהיות לעבדיו.
לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – הדגיש משה לפרעה כי עוד יתן להם אף הוא ממקנהו זבחים ועולות, ולא זאת בלבד אלא שאפילו פרסה שחוקה לא תישאר לו מעם ישראל. הדברים היו כחיצים בלב פרעה בעל התאווה, אשר סירב בשל כך לשלח את ישראל והעדיף לסבול בשביל זה מכות קשות.
כעת כשאמר לו משה כי אף יפסיד ויצטרך לתת מממונו לעם ישראל, ולא ירוויח מממון ישראל אף לא פרסת סוס שחוקה אחת. בזה לא יכל פרעה לעמוד ולא יכל לשמוע, מכח היותו "חולה בנפשו". לכן רתח כ"כ ואמר למשה ש"לא יוסיף ראות פניו כי אם יראה פניו ימות", אף שהוא יהיה אשר יסבול מן הדבר.
לפ"ז גם הקושיות ח'. ט' וי' מתורצות – המצרים אשר היו רודפי תאוות ואוהבי בצע, לא יכלו להיפרד מרכושם, ואף לא להשאילו לרעיהם ג' ימים בלבד.
לא זאת בלבד אלא אף ל"רעהו"- שכנם וחברם המיודדים עימו, לא היו מסוגלים להשאיל כליהם אף לא לג' ימים בלבד – מרוב תאוותם לממון-חולי נפשם.
לכן היה הכרח לתת את "חן העם" בעיני מצרים, בכדי שיסכימו רק "להשאיל" את כליהם ורק לג' ימים בלבד – לרעיהם מבני ישראל. כי היו המצרים כ"כ תאווי ממון-חולי נפש.
ולפ"ז גם הקושיות י"א. י"ב וי"ג מתורצות – הנהגות קורבן פסח, באות לסמל את מעלת עם ישראל מן העם המצרי – כי המצרים התענו וסבלו המכות מפני רדיפתם אחר תאוות וממון. אך אנו עם ישראל, אשר נהיינו לעם ה' ביציאת מצרים, מקריבים אנו קורבן, ומראים אנו בו כי איננו בעלי תאווה-חולי נפש כמצרים.
אוכלים אנו קורבן הפסח "על השובע"- שזהו סימן של חוסר תאווה לאכילה. וכן אין הקורבן נאכל "נא" חצי בישול – כי אכילת נא מהווה ביטוי של תאווה באכילת הקורבן.
כ"כ ישנו איסור "לשבור העצמות"- ולאכול מה שבתוכן, כי באכילת אף מה שבתוך העצם, נראה כבעל תאווה.
כל עניין קורבן הפסח הינו להראות כי איננו כמצרים התאוותנים-חולי הנפש, אשר סבלו את כל עשרת המכות הם ופרעה מכח מחלת נפשם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5