——–
א. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך (לב.ו)
יש להבין, כיצד לכאורה משקר יעקב לעשו באומרו: כי יש לו רק שור אחד וחמור אחד וכן עבד ושפחה יחידים, הרי היה לו במציאות שוורים, חמורים עבדים ושפחות רבים. ועוד שהרי עתיד עוד עשו לראות את כל הרכוש הרב, ויאבד בזה יעקב את כל מטרת שליחת המתנות -"למצוא חן בעיניך"?
ב. ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו (לב.יד)
מבואר, כי יעקב לא דקדק כמה רכוש לתת לעשו אם יותר ואם פחות, העיקר למצוא משהו לתת לו.
ויש להבין, מדוע זלזל יעקב בזה, שנתן לעשו כמתנה לפייסו "מן הבא בידו"?
ג. וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי (לב.ל)
מבואר, כי מלאכו של עשו לא ענה תשובה מהו שמו.
ויש להבין מדוע?
ד. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה (לב.לג)
יל"ע, מדוע נגע מלאכו של עשו דווקא בירך יעקב ב"גיד הנשה" ולא במקום אחר?
ה. ועוד יש לידע, מדוע ציוותנו התורה משום כך שלא נאכל את גיד הנשה, דעל אף מעשה המלאך ויעקב, מדוע לאסור הגיד באכילה?
ו. ויאמר עשו יש לי רב וכו'. ויאמר יעקב וכו' וכי יש לי כל (לג.ט-יא)
יש לדקדק בדבריהם של עשו ויעקב אשר שינו האחד מדברי השני, עשו אמר "יש לי רב" ואילו יעקב אמר "יש לי כל". וצ"ב!
ז. ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות (לג.יז)
יש לידע, מפני מה היתה התורה צריכה לספר לנו שיעקב נסע סוכות ובנה לו בית, מה החידוש בדברי התורה הללו?
ח. ועוד יש לידע, מפני מה היתה התורה צריכה לספר לנו כי "לצאנו עשה סוכות", הרי פשוט שלצאן עושים סוכות?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגרי"ל חסמן זצ"ל בספרו אור יהל (ח"ג עמ' סג) בעניין התאוות. ואל"ד – התורה"ק אמת ואמת היא מציאות, ולכן כל עיקרה של התביעה אל האדם היא "טעמו" לכשתטעמו תראו בעצמכם "כי טוב ה'", אכן בלימוד התורה ובעבודה רוחנית כל מה שאדם לומד יותר ויגע יותר הרי הוא מרגיש מתיקות גדולה בנוסף להתעלותו ולהתעדנותו, ולעוזב התורה נאמר "אם תעזבני יום יומיים אעזבך".
בהבלי העולם – המציאות היא בדיוק הפוכה, ככל שמתרגל אדם יותר לתאוותנות, באותה מידה אינו מוצא בהם טעם וסיפוק. גם על רגעי הנאתו הקצרים נאמר "רשעים מלאי חרטות", בפנימיותו מרגיש האדם ויודע כי המה הבל אין בהם ממש. אלא שבשעה שהתאווה תוקפת אותו, היא מעוררת את עיניו ומטמטמת את לבו, ולכן הוא מצייר לעצמו בדמיונו מתיקות התאווה.
אחרי שמילא תאוותו ועבר מדמיון למציאות, הוא רואה בעיני שכלו את המציאות המרה ושואל את עצמו במה נאחז? מה הרוויח? ומתמלא חרטות.
במדרש איתא כי המלאך שנאבק עם יעקב היה שרו של עשו, הוא השטן, הוא היצר הרע. כאשר יעקב שאל לשמו, א"ל המלאך: "למה זה תשאל לשמי". ונ"ל שבמילים אלו השיב המלאך ליעקב על שאלתו ואמר לו ששמו הוא "למה זה תשאל לשמי".
ביאור הדברים: כידוע כל שם מורה על מהות נושא השם. לפי זה נמצא שכאן אומר השר של עשו שמהות היצה"ר הוא "למה זה תשאל לשמי". דהיינו, אל תחקור ותבדוק אחרי, לפי שכל כוחו אינו אלא דמיון הבל הוא אין בו ממש.
ודומה הדבר לאדם שרואה בלילה על הקיר כל מיני קישוטים יפים הנוצצים ע"י אורות שמטילים ממרחק צל על הכותל. כאשר הוא מתקשה להתבונן במראה הזה הוא נוטל לידו פנס ומקרבו אל הכותל כדי להאיר עליו וליהנות יותר מן המראה. אבל ראה זה פלא מיד עם הגיעו לקרבת הכותל נעלמו כל הקישוטים והציורים ושוב אין כאן כלום מלבד כותל אבנים אפור ופשוט.
כך הם גם תאוות העוה"ז שאין בהן אלא דמיון כוזב המתעתע באדם. כל זמן שבני אדם הולכים בחושך נהנים בתענוגות המדומות. אבל כאשר מאיר במוחם אור השכל רואים הם בחוש כי שקר המה אין בהם ממש ורק הדמיון הוא זה שהוליכם שובב בדרך התאווה.
העצה לזה להשתמש בשכל וממילא יחלוף הדמיון ותיראה האמת כי הבל הבלים הכל הבל ורק אחת יש לנו. "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". עכ"ד.
א"כ מבואר – כי כל תאוות העוה"ז הן שקר ודמיון אחד גדול, רק התורה הנקראת אמת היא המציאות האמיתית והקיום בעוה"ז.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיא הראשונה מתורצת – בשביל יעקב כל עושרו הינו דמיון אחד גדול, לכן אמר בפשטות כי יש לו רק שור אחד וחמור אחד וכו' – כי ליעקב לא היה משנה אם יש לו מאה חמורים או חמור אחד – הכל אותו דבר – הכל דמיון אחד גדול. (וכל זה הגיע מכח עסק התורה, לכן סמך העניינים של שמירת תרי"ג מצוות ל"ויהי לי שור וחמור וכו'").
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – יעקב לקח לעשו "מנחה מכל הבא בידו"- ממה שמצא לקח ללא שום בדיקה אם טובים וראויים הם, כי בעיני יעקב גם ככה כל העוה"ז הינו דמיון אחד גדול, ואין הבדל בין דמיון אחד למשנהו.
לפ"ז גם הקושיות ג'. ד' וה' מתורצות – אומר הגרי"ל חסמן: המלאך שנאבק עם יעקב היה שרו של עשו, הוא השטן, הוא היצר הרע. כאשר יעקב שאל לשמו, א"ל המלאך: "למה זה תשאל לשמי". ונ"ל שבמילים אלו השיב המלאך ליעקב על שאלתו ואמר לו ששמו הוא "למה זה תשאל לשמי".
ביאור הדברים: כידוע כל שם מורה על מהות נושא השם. לפי זה נמצא שכאן אומר השר של עשו שמהות היצה"ר הוא "למה זה תשאל לשמי". דהיינו, אל תחקור ותבדוק אחרי, לפי שכל כוחו אינו אלא דמיון הבל הוא אין בו ממש.
לפ"ז מובן, מדוע נגע ביעקב דווקא בגיד הנשה. היות וכפי שמוכח בגמ' בחולין: כי גיד הנשה אין לו טעם. ומעשה מלאכו של עשו בא לרמז לנו, כי כל בקשותיו ותענוגותיו של עשו הינן הבל וריק ללא טעם, כל רצונותיו ורדיפותיו הם אחר "גיד הנשה"- גיד שאין לו טעם כלל – כך הם כל ענייני העוה"ז.
לכן אסרו לנו חז"ל לדורות את גיד הנשה, כדי להזכיר לנו לתמיד יסוד גדול זה, כי כל תענוגות ותאוות העוה"ז – בקשות עשו – הם הבל וריק, דמיונות וכזבים.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – ההבדל בין יעקב לעשו הינו לשיטתם, יעקב אמר כי יש לו "כל", היות והבין כי העוה"ז כולו דמיון והבל, וודאי שמי שחסרים לו דמיונות לא חסר לו מאומה, לכן דקדק יעקב לומר: "יש לי כל".
מאידך, עשו רודף התאוות, כל רצונו היה חיי העוה"ז – רדיפת התאוות, שבעיניו אינן רק "דמיונות"- אלא מהות החיים. ממילא, עושר אשר תמיד אפשר להוסיף עוד ועוד, אמר עשו כי "יש לו רב"- אך "אין לו כל"- כי צריך הוא עוד עושר וממון – דמיונות אשר אין להן סוף.
ולפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – הורה לנו הפסוק כי צריך האדם להבין שכל ממונו ועושרו הינו ארעי ואינו שווה מאומה – הכל הינו דמיון והבל. גם בית גדול ומפואר – ערכו בערך התורה שווה ל"סוכות", כל העוה"ז הינו "סוכות"- דבר ארעי אשר אפשר להקימו מכמה כלים פשוטים, כל העוה"ז הינו הבל ודמיון -"סוכות ארעיות" שאינן שוות מאומה.
זהו שאמר הפסוק: "ויעקב נסע סכתה"- כי מוכרח האדם להבין שכל העוה"ז הינו הבל, הכל הינו "סוכות". כאשר בנה יעקב את ביתו הבין כי כל העוה"ז העושר והממון אינן שוות מאומה, גם את העושר והמקנה "עשה סוכות"- החשיבם בבחינת דמיון והבל כ"סוכות" ארעיות שאינן שוות מאומה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5