——–
אך גדר העבודה ובאור חלקיה ומעלות כל חלק מחלקיה הוא שגדר העבודה כניעת מי שמטיבין לו למטיב בטובה שיגמלהו על טובתו כפי יכלתו. והכניעה נחלקת לשני חלקים. האחד כניעת רהות ויחול בהכרח וחזקה. והשני כניעת חובה ודין לגדל ולרומם למי שנכנעין לו. אך החלק הראשון הוא הכניעה לאל שתהיה מצד ההערה הקנויה אשר זכרנו שחיובה מדרך הגמול והעונש בעוה"ז ובעוה"ב. אבל החלק השני הוא הכניעה אשר תהיה מצד ההערה התקועה בשכל והנוצרת בטבע האדם בהקשר נפשו עם גופו ושתי הכניעות משובחות מביאות אל דרך ההצלה בעולם המנוחה אלא שאחת מהנה גומרת לחברתה ומעלה שעולים ממנה אליה והיא הערת התורה. והכניעה שתהיה מחמת הערת השכל ודרך הראיה קרובה אל האלהים ורצויה יותר לשבעה פנים:
אחד מהם שהעבודה שתהיה מהערת התורה אפשר שיהיה האדם מכוין בה לש"ש ואפשר שתהיה כונתו לחנופה ולשבח ב"א וכבודם בעבורה כי שרשה מוסד על התוחלת והרהות אך העבודה שהיא מצד הערת השכל לא תהיה כי אם מיוחדת לש"ש לא יתערב בה שום חונף ולא זיוף מצד שיתפאר בה כי אינה מיוסדת על תוחלת ועל הרהות אך היא מצד החכמה והידיעה במה שהנברא חייב לבורא מן העבודה:
והשני כי עבודת שהיא מהערת התורה לא תהיה אלא אחר היחול בגמול והרהות בעונש ואשר תהיה מהערת השכל לא תהיה כי אם לנדיבות הנפש ורצונה להשתדל בכל יכלתה בעבודת אלהים לשמו אחר ידיעה והבנה כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה אלא אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו והוא רצות האל אותה:
והשלישי כי העבודה שהיא מן התורה בלבד יהיה הנראה ממנה על האברים מן המעשים הטובים יותר ממה שהוא צפון בלב מעבודת האלהים והעבודה שתהיה מן השכל הצפון בלב כפלים ממה שנראה ממנה על האברים והם חובות הלבבות:
והרביעי כי העבודה שהיא מן התורה כמבוא אל העבודה אשר היא מן השכל והיא כגרגיר הזרוע והתורה לה כעבודה לאדמה וחרישתה ונקיתה והעזר שהוא מן האלהים כמטר המשקה אותה ומה שהיא ממציאה ומצמחת במה שיתקיים בלבבות מעבודת האלהים לשמו לא ליחול ולא לרהות כמו שהזהירו חז"ל עליו אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס וכו' ויהי מורא שמים עליכם:
והחמישי כי מצות התורה יש תכלית למספרן והן מגיעות עד סך ידוע והוא תרי"ג מצות אך מצות השכל כמעט שאין להם תכלית כי בכל יום יוסיף האדם דעת בהן וכל אשר תוסיף הכרתו ויבין טובות האלהים ועוצם יכלתו ומלכותו יוסיף להכנע לו ולהשפל לפניו. ועל כן אתה רואה דוד ע"ה מתחנן אל האלהים להעיר אותו עליהן ולהסיר מסך הסכלות מעל עיניו כמ"ש (תהלים קיט) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך הורני ה' דרך חקיך וגו' הדריכני בנתיב מצותיך וגו' הט לבי אל עדותיך וגו' ואומר (שם) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד. ר"ל כל מה שאנו חייבין מעבודתך אל התמדת טובותיך אין קץ לו מפני שאין קץ לאופני טובותיך עלינו. וכבר נאמר על קצת הפרושים שהיו כל ימיהם בתשובה מפני שהיו מחדשים בכל יום תשובה בעבור תוספת הכרתם בגדולת האלהים בכל יום וקצורם במה שהם חייבים לו מן העבודה בשעבר כמ"ש דוד ע"ה (שם יט) יום ליום יביע אמר וגו' ואומר (שם קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך:
והששי כי העבודה שהיא מן התורה היא ביכולת האדם כשהוא מכוין בה ומזדמן אליה איננה נמנעת ממבקשה אך העבודה שהיא מן השכל לא תגמר לאדם אלא בכח גדול ועזר מאת האלהים יתברך כי יכולת האדם קצרה מהשיגה ועל כן אתה רואה דוד ע"ה משיב תמיד התחנה לאל לעזרו עליה באשרי תמימי דרך:
והשביעי כי העבודה כשהיא מן התורה בלבד אין אדם בטוח בעצמו שלא יכשל בה כי כח התאוה אורב לה ומצפה העתות שהוא מתעלם ממנה אבל העבודה שהיא מהערת השכל בטוח הוא מהכשל בה ומחטוא כי הנפש אינה נמשכת אליה אלא לאחר המית תאות הגופות והגברת השכל עליה ושמושו בה כחפצו ורצונו ועל כן היא עבודה מובטחת מהכשל בה ובעלה שמור מן החטא כמ"ש הכתוב(משלי יב) לא יאונה לצדיק כל און.
אך מעלות התורה צריך שאבאר מהם מה שיזדמן לי ואומר כי הענינים המצריכים להערת התורה גם כן הם שבעה:
אחד מהם כי האדם מחובר (ס"א מורכב) מנפש וגוף ובמדותיו מה שיביאהו להתמכר להנאות ולשקוע בתאות הבהמיות ולנתק קשר השכל מעליו ויש בו מדות שיביאוהו למאום בעולם ולהניח ישובו מפני התהפכות עניניו בו והתמדת הפגעים והיגונות עליו ולנטות אל עולם השכל העליון. ושתי העצות אינם משובחות מפני שהאחת מביאה להפסדת סדר העולם והשנית מביאה להפסדת עניני האדם בעוה"ז ובבא. ומחמלת הבורא יתעלה ועוצם טובתו על האדם שהננו מה שיתקן בו עניניו ויכונו בו דרכיו בשני העולמים בסדר אמצעי בין השכל והתאוה והיא התורה הנאמנה השומרת הצדק בגלוי ובנסתר שמרחקת האדם מתאותיו בעוה"ז ושומרת לו גמולו באחריתו כמ"ש הכתוב (משלי כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים וגו' כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' להיות בה' מבטחך הודעתיך וגו' הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת להודיעך קשט אמרי אמת להשיב אמרים אמת לשלחיך:
והשני כי הערת השכל איננה גוררת חיובי מעשה עבודת האלהים מתפלה וצום וצדקה ומעשר וגמילות חסדים ואין אדם מגיע בה לידיעת גבולי העונשין אשר יתחייב בהן המקצר בעבודה והוצרך למעמד וגבול בכל זה בדרך התורה והוראת הנבואה כדי שיסודר לנו הענין המכוון ממנו בהתקבצם והיא עבודת ה' יתעלה כמ"ש (קהלת ג) והאלהים עשה שייראו מלפניו:
והשלישי כי ההערה השכלית איננה כוללת כל המצווים מפני קוצר מחשבת קצתם ויתרון הכרת קצתם על קצתם והערה התוריה כוללת כל מי שהגיע לתנאי הצווי על דרך שוה ואם הם חלוקים בהבנתם אותה כמו שהקדמנו בסוף השער הראשון מן הספר הזה ויש שיהיה האדם מקצר בקצת עניניו ומוסיף בקצתם ומתחלפת הערת השכל בו בהתחלף הכרתו וההערה התוריה אינה מתחלפת בעצמה אבל צורתה צורה אחת לנער ולבחור ולישיש ולזקן ולמשכיל ולכסיל ומתחלף המעשה שיהיה מחמתה בכל אשר זכרנו (ס"א כאשר ספרנו) כמ"ש הספר בכלילת ההערה התוריה לכל העם (דברים לא) הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו' ואמר שם תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם:
והרביעי כי מן הידוע כי עבודות ב"א חייבין בהן כפי מעלות הטובות עליהם ובכל דור ודור מתחדשות סיבות לעם זולתי עם אחר. מביאות ליחדם בטובה מאת ה' יתעלה וצריך בעבורם שיתיחדו גם הם בתוספת עבודת הבורא מבלעדי שאר העמים ואין דרך לדעת זה מצד השכל לבדו כאשר בחר בנו בהוציאו אותנו מארץ מצרים ובקיעת ים סוף ומה שסמוך להם מן הטובות אשר אין צורך לזכרם בעבור שהן ידועות ומפורסמות ויחדנו הבורא ית' משאר האומות בעבודה חייבנו בה להודות לו ויעד אותנו על קבלתה בהגמול בעוה"ז ובבא מה שלא יסופר מרוב חסד וטובה ממנו ית'. וכל זה לא יתברר כי אם בתורה כמ"ש הכתוב (שמות יט) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו':
והחמישי כי ההערה התוריה היא הקדמה ומבוא אל הערת השכל וראיה עליו בעבור צורך האדם בנערותו אל חנוך והנהנה ולמנוע תאותיו עד שיחזק ויכון שכלו וכן הנשים וקלי הדעת מן האנשים אינם נמשכים אחר הנהגת השכל מפני חלישות איסורו בהם וקשורו אותם, הצריך הדוחק להנהגה בינונית שיסבלוה ולא יבצר מהם לעמוד בה. וע"כ נוסדו התורות על קטבי היחול והרהות ומי שאינו מקצר בחיובי העבודה יהיה במדרגת החסידים הזכים ויהיה ראוי לגמול העוה"ז והבא. ומי שעולה ממנה אל העבודה שהוא מדרך הערת השכל יגיע אל מדרגת הנביאים ובחירי עליון החסידים ויהי גמולו בעוה"ז השמחה במתיקות עבודת ה' כמ"ש הנביא (ירמיה טו) נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי ה' אלהי צבאות ואמר (תהלים סד) ישמח צדיק בה' וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב ואמר (שם צז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וגמולו לעוה"ב להגיע אל האור העליון אשר לא נוכל לספרו ולא לדמותו כמ"ש (זכריה ג) אס בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ואמר (תהלים לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם ואמר (ישעיה סד) עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו:
והששי כי התורה כללה ענינים לא יוכל השכל (ס"א הספר) לבאר אופני חיובם והם המצות השמעיות וכללים משרשי השכליות. וזה היה בעבור שהיה העם שנתנה להם התורה בעת ההיא בענין גובר התאות הבהמיות עליהם ונחלשו מדעתם והכרתם מהבין הרבה מן השכליות ונתנה בהם התורה בזה מנהג אחד ושבו השכליות והשמעיות אצלם שוים בהערה עליהם ומי ששכלו והכרתו חזקים יתעורר אליהם ויקבלם על עצמו לשני הפנים. ומי שנחלש שכלו מדרך חיובם יקבלם מצד התורה בלבד וינהג בהם מנהג השמעיות והיתה בזאת תקנת הכל כמ"ש (משלי ג) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום:
והשביעי כי התורה נגיע אליה במציעות אדם שיראו על ידו אותות ומופתים כל ב"א שוים בהם מצד הרגשותם לא יוכלו לדחותם ויתברר להם מה שהוא בא בו משם הבורא במופתים מורגשים ושכליים וזאת תוספת על מה שהטבעו אליו בשרש הבריאה והיצירה מן ההערה השכלית. ומי שיבחן טובות האלהים עליו אשר ישתווה בהן עם כל בני אדם יאמין בחיוב קבלת עבודת האלהים בכל מיני השכליות וכשיבחן טובות הבורא עליו אשר יחד בהן עמו משאר העמים יאמין בחיובו במצות השמעיות מבלעדי שאר האומות. וכן כאשר יבחן טובות האלהים עליו אשר יחד בהן שבטו מבלעדי שבטי שאר עמו ככהונה ולויה יאמין בחיובו במצות אשר יחד בהן האלהים שבטו. וע"כ תמצא תורת כהונה ארבעה ועשרים כנגד ארבעה ועשרים טובות שהטיב בהם הבורא לכהנים והם ארבעה ועשרים מתנות כהונה. ועל ההקשה הזאת כל מי שיחד האלהים אותו בגובה מבלעדי שאר בני אדם צריך שיחייב את עצמו עבודה שיתיחד בה מבלעדיה עם השתדלו בעבודה הכוללת אותו עמהם כפי יכלתו והשגתו להודות לה' יתברך על מה שיחדו בו מן הטוב ויהיה גורם התמדתה ולהוסיף לו עליה ולגמול על עבודתו בבא ולא יהיה כמי שנא' בו (הושע ב) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל. ומי שמקצר בעבודה על מה שיוחד בו מן הטובה יגרום לו לקצר במה שיוחדה בו משפחתו ואחר כך במה שיוחד בו עמו ויניח את התורה. וכיון שאינו מקבל את התורה אינו מקבל חיובי השכליות וכשאינו מקבל מה שמחייבו השכל עם המצאו לו והתעורר עליו יצא לו מתכונת החי המדבר ויהיו הבהמות מבינות דרך תקנתם יותר ממנו כמ"ש (ישעיה א) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן ויהיה דרכו כדרך מי שנאמר עליו (תהלים לז) כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים כלו בעשן כלו:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות לרבינו בחיי הדיין הספרדי בר"י זצ"ל
חברו בלשון ערבי. והעתיקו ללשון הקודש החכם הכולל
ר' יהודה ן' תיבון זצ"ל
מהדורת ווארשא – שנת שלשה המה מיטיבי צעד לפ"ק
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5