שער היחוד – פרק י – חובת הלבבות לרבינו בחיי

——–

אך באור המדות האלהיות המושכלות והכתובות המסופר בהן הבורא יתברך הכוונות בהם רבות מאד בפי רוב הברואים והטובות הכוללות אותן והן מתחלקות לשני חלקים עצמיות ופעליות. וטעם אמרנו עצמיות שהן מדות קיימות לאל יתעלה קודם הברואים ואחריהם תאותנה לו לעצם כבודו והן שלש מדות והן שהוא נמצא ושהוא אחד ושהוא קדמון אין לו ראשית. והטעם שאנו מספרים אותו באלה המדות להורות על ענינו ואמתת מציאותו ולהעיר על כבודו ולהבין המדברים כי יש להם בורא שחייבין בעבודתו והוצרכנו לספר אותו בנמצא מפני שהראיות הורו על מציאותו בעדות סימני מעשיו בעולם כמו שנאמר (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ' כח איש לא נעדר ע"כ נתחייבנו לספר אותו בנמצא מפני שהתקיים בשכלנו כי הנעדר לא יהיה ממנו פעל ולא שום מעשה. וכיון שהתבררו מעשיו ובריאותיו התברר בדעתנו מציאותו אך מה שאנו מספרים אותו בו מן הקדמות מפני שהראיות הורו כי לעולם הזה ראשון אין ראשון לפניו ותחלה שאין תחלה לפניה והתברר כי ההתחלות א"א שתהיינה מאין תכלית מנין בתחלתן והדין נותן על כל פנים שהבורא יתעלה ראשון אין ראשון לפניו וזהו ענין הקדמות כמו שאמר (תהלים צ) ומעולם עד עולם אתה אל ונאמר (ישעיה מג) לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה. אך מה שנספר עליו שהוא אחד כבר בארנו זה באר היטב בראיות ידועות והתקיים בעדיות ברורות כי העניין האחדות האמתי דבק אל עצם כבודו וענין האחד ריחוק הרבוי מעצם בבודו והמנע השנוי והחלוף והמקרה וההויה וההפסד והחבור והפרידה והדמיון והשתוף מאמתת עצם כבודו ושאר גדרי הרב:

וצריך שתבין מן המדות האלה שהן לא תחייבנה לעצם כבוד הבורא שגוי וחלוף אך ענינם להרחיק זולתם ממנו יתעלה והעולה על דעתנו ושכלנו מענינם כי בורא העולם יתעלה לא מתרבה ולא נעדר ולא מחודש וכן צריך שתדע כי כל אחת מאלות המדות השלש אשר זכרנו מחייבת שאריתם כאשר נתבונן בעניניהם. ובאור זה כי האחד האמת כשהוא דבק וקיים בשום דבר צריך על כל פנים שיהיה נמצא קדמון מפני שהתברר כי הנעדר לא יסופר בא' ולא ברוב וכשיאות לשום דבר ענין האחד האמת ויתקיים לו דין הוא שיאות לו שם המציאות וענינה וכן ענין הקדמות דבק לו מפני שאחד האמת לא יתהווה ולא יפסד ולא ישתנה ולא יתחלף א"כ הוא קדמון כיון שאין לו תחלה. ומי שהתקיים לו ענין האחדות האמתית כבר התקיים (ס"א התברר) לו ענין המציאות והקדמות.

וכן נאמר כי מדת המציאות התמידית כשהיא נאותה לדבר תאות לו עמה מדת הא' האמת ומדת הקדמות. אך מה שראוי לו מטרת האחד מפני שהנמצא תדיר לא יתכן שיהיה נמצא אחד אפס ולא ישתנה מענין המציאה אל אפס מציאה ולא מאפס מציאה אל מציאה ומה שהוא במדה הזאת איננו רב מפני שהרב לא ימצא מציאה תדירה מפני הקדמת האחד לו וכל הנמצא תדיר איננו רב א"כ הוא אחד. וכן ראויה לו עוד מדת הקדמות כי הנמצא תדיר אין לו תחלה ולא תכלה א"כ ענין הקדמות דבק לו עכ"פ.

וכן נאמר כי מדת הקדמות מחייבת למי שהיא ראויה לו מדת האחד האמת ומדת המציאות התדירה ומה שראוי לו ממדת האחד האמת מפני שהנמצא תדיר הוא שאין לו תחלה ומה שאין לו תחלה איננו מתרבה שכל מתרבה יש לו תחלה והוא האחד א"כ אין המתרבה קדמון והקדמון לא יתכן שיהיה אלא אחד והתחייבה מדת הא' בחיוב מדת הקדמות וכן צריך שתתחייב מדת המציאות בהתחייב מדת הקדמות כי האפס לא יסופר לא בקדמון ולא בחדש. וכבר התבאר כי המדות האלה השלש ענינם אחד והנראה מהן אחד ושאינן מחייבות שנוי לעצם כבוד הבורא יתעלה ולא הכנסת המקרים עליו ולא הרבוי על ענינו מפני שהענין אשר נבין מהם הוא שהבורא יתעלה איננו נעדר ולא חדש ולא מתרבה ואילו היינו יכולין להליץ על ענינו במלה א' הכוללת אלו המדות בבת אחת. כמו שכולל אותם השכל כדי שיעלו אלו השלשה ענינים בדעתנו בה כאשר הם עולים בשלש אשר זכרנו היינו מליצים בה עליו. וכיון שלא מצאנו במה שאנו מדברים בו מן הלשונות מלה שתורה על אמתת ענין הבורא ית' הוצאנו הענין כיותר ממלה אחת. והרבוי הנמצא במדות הבורא יתעלה איננו מצד עצם כבודו רק מצד קוצר כח מליצת המספר מהשיג ענינו במלה אחת שתורה עליו.

וצריך שתבין מענין הבורא שאין כמוהו דבר וכל אשר תספר אותו בו מן המדות צריך שתבין מהם ריחוק שכנגדם ממנו. כאשר אמר אריסט"ו השוללות במדות הבורא ית' אמתיות מן המחייבות. מפני שכל מה שמחייבין לעצם כבודו מן המדות איננו נמלט ממדות העצם או ממדות המקרה ובורא העצם והמקרה לא תשיגהו מדה ממדותם בעצם כבודו וכל המרוחקות ממנו מן המדות הן אמיתות בלי ספק והנה נאותות לו כי הוא נעלה מכל מדה ותאר ומרומם מכל דמות ודמיון וע"כ אתה צריך שתבין מן המדות האלה השלש אשר זכרנו הרחקת שכנגדם מעל הבורא יתברך:

אך המדות האלהיות ההפעליות הם המדות אשר יסופר בהן הבורא יתברך מצד פעולותיו ואפשר שישתתף בספורם עם קצת ברואיו והותרנו לספר אותו בהם מפני הדחק המצריך אותנו להודיענו ולעמוד על מציאותו כדי שנקבל עבודתו וכבר מצאנו שמשתמשין במין הזה ממדות הבורא בספר התורה ובספרי הנביאים הרבה מאד ובתשבחות הנביאים החסידים והם על שני דרכים. הדרך האחד מדות שהן מורות על דמות וצורה גשמית כמו שאמר הכתוב (בראשית א) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו (שם ט) כי בצלם אלהים עשה את האדם (במדבר ט) על פי ה' (ישעיה מה) אני ידי נטו שמים (במדבר יא) באזני ה' (שמות כד) ותחת רגליו (ישעיה נא) זרוע ה' (תהלים כד) אשר לא נשא לשוא נפשי (בראשית ו) בעיני ה' (שם ח) ויאמר ה' אל לבו והדומה לזה מן האברים הגופיים. והשני מדות שהן מורות על תנועות ומעשים גשמיים כמו שנאמר (שם) וירח ה' (שם ו) וירא (שם) וינחם (שם) ויתעצב אל לבו (שם יא) וירד ה' (שם ח) ויזכור אלהים (במדבר יא) וישמע ה' (תהלים עח) ויקץ כישן ה' ורבים כאלה ממעשי המדברים. אלא שקדמונינו ז"ל בפרשם כתבי הקדש תרגמו לנו המין הזה מן המדות ודקדקו בו כפי יכלתם להבינם דרך כבוד וייחסו הכל אל כבוד הבורא יתברך כאשר תרגמו (בראשית כח) והנה ה' נצב עליו והא יקרא דה' מעתד עלוהי (שם ו) וירא ה' וגלי קדם ה' (שם יא) וירד ה' ואתגלי יקרא דה' (שם לה) ויעל מעליו אלהים ואסתלק מעלוהי יקרא דה' הוציאו את הכל דרך כבוד והרחיקו אותם מהבורא יתברך כדי שלא ישיגהו שום הגשמה ולא שום מקרה.

וכבר האריך בבאור הענין הזה הגאון הגדול רבינו סעדיה ז"ל בספר האמונות ובפירוש סדר בראשית ובפירוש סדר וארא ובספר יצירה מה שיש בו די ושלא נצטרך עמו לפרשם ולבארם בספר הזה. ואשר נסכים עליו כלנו כי הדחק הביאנו להגשים הבורא ית' ולספר אותו במדות הברואים כדי לשער ענין שיקיים מציאות הבורא יתב' בנפשות והוציאו אותו ספרי הנביאים לב"א במלות גשמיות שהם קרובות לשכלם ולהבנתם ואלו היו מספרים אותו בענין שראוי לו מן המלות הרוחניות והענינים הרוחניים לא היינו מבינים לא המלות ולא הענין ולא היה אפשר שנעבוד דבר שלא נדע כי לא יתכן עבודת דבר שאינו נודע ע"כ היה צריך שתהיינה המלות והענינים כפי כח בינת השומע כדי שיפול הענין על לבו ע"ד הגשמות המובן מן המלות הגשמיות בתחלה ואח"כ נתחכם לו ונדקדק להבינו ולהודיעו שכל זה ע"ד הקרבה ומליצת הספר ושהענין האמתי הוא יותר דק ומעולה ומרומם ורחוק מאשר נוכל להבין אותו על תכונת דקות ענינו והמשכיל הנלבב ישתדל להפשיט קליפות המלות וגשמותם מעל הענין ויעלהו במחשבתו ממדרגה אל מדרגה עד שיגיע מאמתת הענין הנדרש אל מה שיש בכח יכלתו והשגתו והכסיל הפתי יחשוב הבורא ית' על דרך הנראה ממליצת הספר וכשהוא מקבל על עצמו עבודת אלהיו והוא משתדל לעשות לכבודו יש לו טענה גדולה מצד פתיותו ומעוט הבנתו מפני שאין האדם נתבע אלא כפי יכלתו והשגתו בשכלו והבנתו וכחו וממונו אלא שהכסיל כשאפשר לו ללמוד החכמה ומתעלם ממנה הוא נתבע עליה ונענש על אשר קצר ועמד מללמוד ואלו היה נוהג הספר כשמתרגם הענין הזה המנהג הראוי באמתו אשר לא יוכל להבינו כי אם המשכיל הנלבב לבד היו נשארים רוב המדברים בלי דת ובלי תורה מפני קוצר שכלם וחלישות הכרתם בענינים הרוחניים. כי הדבר שיובן ממנו ענין גשמי לא יזיק המשכיל מפני שהוא מכיר בו ומועיל הכסיל כדי להתישב בלבו ובדעתו כי יש לו בורא שהוא חייב בעבודתו:

וזה דומה לאדם שבא אל אחד מאוהביו מן העשירים והיה חייב בארוחתו והיו לו בהמות שחייב לתת לחם מספוא ושלח אליו הרבה מן השעורים לבהמותיו ושלח מן המאכל הראוי לו מעט כפי הצורך והמספיק למזונו בלבד וכן הרחיבה לשון הקודש וכל ספרי הנביאים ודברי החסידים במדות הבורא ית' במליצות הגשמיות אשר זכרנו כפי הבנת ההמון ובלשון שמדברים בו בני אדם איש אל רעהו ועל כן אמרו רז"ל בדומה לענין הזה דברה תורה כלשון בני אדם. ורמזו הספרים במעט מן הענינים הרוחניים אשר יבינום אנשי השכל והלבבות להיות הכל שוים בדעת מציאות הבורא יתעלה ואם תתחלק אמתת עצם כבודו בדעתם וכן נאמר בכל ענין רק שיש בספר תורת האלהים כמו גמול העולם הבא וענשו. וכן נאמר בבאור החכמה הצפונה אשר כווננו לבארה בספר הזה כי התורה קצרה בבאור ענינה מפני שסמכה בו על השכל ורמזה ממנה ברמזים להעיר עליהם כבר זכרנום בתחלת הספר הזה להתעורר אליה כל מי שיוכל לחקור עליה ולדרוש אותה כדי שיגיע אליה ויבינה כמ"ש (משלי כח) ומבקשי ה' יבינו כל. וכבר הזהירנו הנביא שנשמר מחשוב שיש לה' צורה או דמיון כמ"ש (דברים ד) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ואמר (שם) ותמונה אינכם רואים זולתי קול ר"ל הזהרו במחשבותיכם ורעיוניכם שלא תמשילו לבורא יתעלה תבנית ולא תדמוהו בדמות ולא דמיון מפני שלא נפלו עיניכם על דמות ולא על צורה בעת שדבר עמכם ואמר (ישעיה מ) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ואמר (שם) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ונאמר (תהלים פט) כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים ואמר (שם פו) אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך והרבה כזה.

ומפני שנמנע לדמותו בשכל ולהמשילו ברעיון מצאנו בספר הזה שהוא מיחס רוב שבחיו ותהלותיו אל שם הבורא כמ"ש (נחמיה ט) ויברכו שם כבודך (דברים כח) ליראה את השם הנכבד והנורא (תהלים צט) יודו שמך גדול ונורא ואמר (מלאכי ב) ומפני שמי נחת הוא (שם ג) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו' (תהלים סח) שירו לאלהים זמרו שמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכל זה לגדל ולרומם עצם כבודו ית' מפני שאין מתברר במחשבתנו מענינו אחר מציאותו זולתי שמו הגדול בלבד אבל עצם כבודו ואמתת ענינו אין לו דמות ותמונה במחשבתנו ועל כן שנה במקומות רבים בספר התורה שמו וכן בספרי הנביאים כי לא נבין ממנו בלתי שמו ומציאותו וכבר צרפו שם כבודו אל השמים ואל הארץ ואל הרוחות כמו שאמר אברהם (בראשית כד) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ ואמר יונה (בסימן א) את ה' אלהי השמים אני ירא ואמר משה רבינו ע"ה (במדבר כז) יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר ואמר הכתוב (ירמיה לב) אני ה' אלהי כל בשר. והעילה בזה כי הוא נודע אלינו מן הצד אשר ממנו ידענוהו והשכלנו ענינו ומציאותו נודע אלינו הרבה מצד אבותינו כמ"ש (שמות ג) ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם. והעילה בזה שנודע אלינו מן הצד שעמדנו עליו והוא קבלת אבותינו אשר ירשנו מהם דרכיו כמ"ש (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ואפשר שנודע אליהם בעבור התיחדם בעבודתו בדורם מפני שהיו אנשי דורם עובדים לאלהים אחרים וכן נאמר בהקראו (שמות ג) אלהי העברים (בראשית לג) אלהי ישראל כמ"ש הכתוב (ירמיה י) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ואמר דוד (תהלים טז) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי ואלו היינו יכולים להשיג אמתת ענינו לא היה נודע אלינו בזולתה וכיון שנמנעה משכלנו השגת אמתת ענינו ספר עצם כבודו שהוא אלהי מבחר יצוריו מדברים ושאינם מדברים. ועל כן אמר למשה רבינו ע"ה בעת ששאלו (שמות ג) ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם וכיון שידע שהשם הזה לא יבין העם ממנו אמתת ענינו הוסיף באור ואמר כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר. והיה רצונו בזה אם לא יבין העם המלות האלו וענינם בדרך שכלם אמור להם שאני הוא הידוע אצלם מצד הקבלה שקבלו מאבותם מפני שלא שם הבורא דרך לדעתו זולתי אלה השני דרכים. האחד מה שהשכל מראה מדרך אותות פעולותיו הנראות בבריאותיו. והשני מצד הקבלה מן האבות כמו שאמר הכתוב (איוב טו) אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם:

ומפני שהיתה השגתנו לכל נמצא על אחד משלשה צדדים. האחד מהם הרגשותינו הגשמיים כראות וכשמע וכטעם וכריח וכמשוש. והשני בדרך שכלנו והוא שער הראיה על הדבר הנמצא מסימניו ומעשיו ער שתתקיים לנו אמתת מציאותו וענינו ממנו כקיום השגתנו בהרגשותינו והוא הנקרא בספר דעת ומוסר השכל. והשלישי ההגדה האמתית והקבלה הנאמנת. ומפני שנמנעת השגת הבורא מצד הרגשותינו לא יכלנו להשיגו אלא מצד ההגדה האמתית ומצד הראיה עליו מאותות מעשיו בלבד.

וכיון שעמדו לנו הראיות מצד אותות פעולותיו בברואים ורבו מספריהם רבו ספורי מדותיו יתעלה בעבורם וספרוהו הנביאים והחסידים בספורים שאין דומים זה לזה. אמר משה רבינו ע"ה (דברים לב) הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ואמר עוד (שם י) הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים האל הגדול הגבור והנורא וגו' ואמר (שם) עושה משפט יתום ואלמנה וגר ואמר הוא יתעלה בספור מדותיו (שמות לד) ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים וגו' וכל אלה המדות הראיה עליהם מסימני מעשיו בבריאותיו והחכמה והיכולת הנראות במעשיו אם נחקור על הענין הזה בשכלנו והכרתנו נלאה מהשיג הקטן שבקטנים מחלקי מדותיו ושבחיו כמו שאמר דהמע"ה (תהלים מ) רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וגו'. ואמר (שם קו) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו ואמר (נחמיה ט) ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה וכבר אמרו ז"ל ההוא שלוחא דצבורא דנחית קמיה דרבי חנינא אמר האל הגדול הגבור והנורא העזוז החזק והאמיץ אמר ליה סיימתינהו לכלהו שבחי דמרך ומה האל הגדול הגבור והנורא אי לאו דמשה אמרינהו ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוה אמרינן להו ואת שבחתיה כולי האי משל למלך שהיה לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסים אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו ואמר (תהלים סה) לך דומיה תהלה אלהים בציון ואמרו קדמונינו ז"ל סמא דכולא משתוקא משל למרגניתא דלית בה טימי כל כמה דאת משבח לה את מגנה לה על כן אתה צריך להטריח נפשך עד שתדע את בוראך יתעלה מצד סימני מעשיו ולא מצד עצם כבודו כי הוא קרוב מכל קרוב מצד פעולותיו ורחוק מכל רחוק מצד דמות עצם כבודו והמשלו כי לא נוכל למצאו במחשבתנו מן הצד הזה אשר הקדמנו וכשתגיע להוציאו ממחשבותיך והרגשותיך מפני שאיננו נמצא ומצאת אותו מצד סימני פעולותיו כאילו אינו נפרד ממך זאת היא תכלית ידיעתו אשר הזהיר הנביא עליה באמרו (דברים ד) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' ואמר אחד מן החכמים היודע את הבורא דעת יתירה הוא נבהל בענינו יותר ואמר אחד החכם שבבני אדם בדעת הבורא הוא יותר סכל באמתת עצם כבודו ומי שאינו יודע אותו הוא סבור שיודע עצם כבודו:

ונשאל קצת החכמים על הבורא מהו ואמר אלוה אחד א"ל השואל ואיך הוא א"ל מלך גדול א"ל ואנה הוא א"ל בצפיה א"ל השואל לא שאלתיך על זה א"ל שאלתני במלות האלה שמורות על המדות הראויות לנברא ולא על בורא. אך המדות שצריך להבין מבוראנו יתעלה מה שאמרתי לך מפני שא"א לנו זולת זה. ונאמר על קצת מן החכמים שהיה אומר בתפלתו אלהי אנה אמצאך אך אנה לא אמצאך נסתרת ולא תראה והכל ממך מלא. דומה למה שאמר יתברך (ירמיה כג) את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. ותכלית דעתך אותו שתודה ותאמין שאתה בתכלית הסכלות באמתת עצם כבודו. וכשתדמה לו צורה במחשבתך או המשל ברעיונך השתדל לחקור על ענינו אז תתברר לך מציאותו ותדחה ממחשבתך דמותו עד שלא תמצאהו אלא בדרך הראיות בלבד. והדמיון בזה על דרך הקירוב מצאנו אמתת הנפש מבלי שנשיג ממנה צורה ולא דמות ולא מראה ולא ריח אע"פ שפעולותיה נראות ומעשיה ניכרים בנו. וכן השכל שפעולותיו וסימניו נכרים ונראים לא נשיג ממנו דמות ולא צורה ולא נמשילהו ברעיוננו כל שכן יוצר הכל אשר אין כמוהו ית'. ואמר הפילוסוף אם הדברים יגעים בענין הנפש ק"ו בענין הבורא יתעלה. וכיון שהגענו עד הנה מדברינו אין צורך לבאר הענין הזה יותר מפני שאנו חייבין לרהות ולירא ולהזהר ממנו כמו שאמר קצת החכמים במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשת התבונן ואין לך עסק בנסתרות ואמרו רז"ל כל מי שלא חס על כבוד קונו ראוי לו כאלו לא בא לעולם ואמרו בהיסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע (איוב לו) אם בא אדם לספר גבורתו של מקום מתבלע מן העולם ואמר הכתוב (ש"א ו) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' ואמר (משלי כה) כבוד אלהים הסתר דבר רוצה לומר להסתיר סודו מבני אדם שאינם חכמים ואמר (תהלים כה) סוד ה' ליראיו:

וממה שצריך שתדע ויתבאר אצלך מענין החושים הגשמיים אשר זכרנו והחושים הנפשיים אשר הם הזכרון והמחשבה והרעיון והזמם וההכרה שכולם מגיעים עד ענין אחד והוא השכל הנותן להם כח להשגת הענינים ולכל חוש מהם ענין מיוחד להשיג מוחשו לא יושג בזולתו. כמראים והצורות אשר לא נשיגם כי אם בחוש הראות בלבד וכהקולות והנגונים אשר לא נשיגם כי אם בחוש השמע בלבד וכן הריח ומיני המורחים בחוש האף וכן מיני המטעמים בחוש הטעם בלבד והחום והקור והרבה מעניני האיכות בחוש המשוש. ולכל חוש מהם כח להשיג מוחשו עד גבול ידוע מגיע אצלו ואחר יעמוד בתכלית הגבול ההוא כראות שהוא משיג הדבר הנראה מקרוב וכל אשר ירחק ממנו תחלש השגתו אותו עד שתעמוד ולא ישיגהו וכן חוש השמע וכן שאר החושים ואי אפשר להשיג מוחש מבלעדי חושו המוכן לו. ומי שיטרח להשיגהו בזולתו לא יגיע אל חפצו כמו מי שיטרח להשיג הנגון בחוש ראותו והמראים בחוש שמעו והטעמים בחוש משושו. לא יוכל למצאם ולהשיגם ואם הם נמצאים. מפני שמבקשם בבלעדי האברים אשר בהם יושגו. וכן נאמר בחושים הנפשיים אשר זכרנו שיש לכל חוש מהם כח מיוחד להשיג מוחש מיוחד לא יושג בזולתו והגבול אשר יגיע החוש אליו יעמוד אצלו כמו שזכרנו בחושים הגשמיים. וכן נאמר בשכל שהוא משיג הדברים המושכלים בעצמו ובדרך הראיות מה שהוא קרוב אליו ישיגהו באמתת עצמו ומה שהוא רחוק ונעלם ממנו ישיגהו בדרך הראיות המורות עליו.

וכיון שהבורא ית' נעלם מכל נעלם ורחוק מכל רחוק מצד עצם כבודו אצלנו לא תשיג השכל זולתי ענין מציאותו בלבד. ואם ישתדל להשיג אמתת עצם כבודו או לדמותו תהיה מציאותו נעדרת ממנו אחר המצאו מפני שהשתדל בדבר שאיננו ביכלתו. כמו שספרנו מהעדר המוחש הגשמי כשמבקשים אותו בבלתי החוש המוכן לו. ועל כן אנחנו צריכין לבקש מציאות הבורא יתברך מצד סימני מעשיו בברואים ויהיו לנו לראיות עליו וכשתתקיים לנו מציאותו מן הדרך הזה אנחנו צריכין שנעמוד ולא נבקש במחשבותינו לדמותו ולא ברעיונינו לשום לו תבנית ולהמשילו ולהשיג הוית עצם כבודו. ואם נעשה כן ואנו חושבים להקריבו אל בינתנו אז תעדר ממנו מציאותו. כי כל המתדמה במחשבותינו הוא ענין זולתו ואמר הכתוב (משלי כה) דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאותו:

וראיתי לקרב לך הענין הזה בשני דמיונים קרובים האחד מהם יורך כי כל חוש משיג מוחשו ואחר יעמוד ויתחיל חוש אחר סמוך לו ואחר יעמוד גם הוא וכן שאר החושים. וכשיעמדו יתחיל השכל להשיג מה שיש בכחו להשיג. וכל זה בעניין אחד בעצמו והוא שתחשוב באבן מושלכת מרחוק עשתה צליל והכתה אדם אחד השיג בחוש ראותו מראה האבן ודמותה והשיג בחוש שמעו צליל אבן והשיג בחוש משושו קרירותה וקשויה ואחר עמדו החושים הגשמיים ולא השיגו מענין האבן יותר מזה ואחר כך השיג השכל כי יש לאבן משליך השליכה מפני שהתברר כי האבן לא נדה ממקומה מאליה. כי מה שדרכו שיושג בחושים הגשמיים ימנע מהשכל להשיגו בבלעדיהם כ"ש שימנע מהחושים הגשמיים מה שדרכו שיושג בשכל בלבד.

וכיון שנמנע משכלנו להשיג הוית עצם כבוד הבורא יתברך איך יהיה לנו רשות להמשילו או להגבילו ולדמותו לשום דבר ממושגי חושינו הגשמיים וזה דבר נמנע. והדמיון השני יורך כי הענינים הרוחניים כאשר נעמוד על ברור מציאותם אין מן הזריזות לדקדק בהם ולחקור על גופם כי זה מפסיד את שכלנו. וזה כמי שטרח להשיג השמש מצד אורה וניצוצה וזריחתה ודוחק האופל ממנה יעמוד על מציאותה ונהנה ממנה ומשתמש לאורה ומגיע אל הענין המבוקש ממנה. ומי שיטרח למצאה מצד עגולה וכוון בעיניו להביט אל עין השמש תכהינה עיניו ויעדר אורם ולא יהנה מהשמש. וכן יקרנו כשנשיג מציאות הבורא יתעלה מצד אותותיו וחכמתו בהם ויכלתו בכל ברואיו נשכיל ונבין ענינו אז יאור שכלנו בידיעתו ונשיג כל מה שיש בכח שכלנו להשיגו כמ"ש (ישעיה מח) אני ה' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך. ואם נטריח שכלנו להשיג ענין עצם כבודו ולדמותו ולהמשילו במחשבותינו נפקד שכלנו והכרתנו ולא נשיג בהם שום דבר מן הידוע לנו כמו שיקרה עינינו בהביטנו אל עין השמש. וצריכים אנו להזהר בענין הזה ולזכרו בחקרנו על ענין מציאות הבורא יתברך.

וכן אנו צריכים שנזהר במדותיו אשר ספר בהם עצם כבודו ואשר ספרוהו בהם נביאיו שלא לחשוב אותם כנראה מהמלות ומה שיורה עליהם פירושם הגשמי. אך צריך שנדע ידיעה ברורה כי הם על דרך העברות ומליצות בפי כח הכרתנו ויכולת תבונתנו ושכלנו מפני דוחק צרכנו לדעתו ולרוממו. והוא יתברך גדול ומרומם מכל זה עד אין תכלית וכמו שאמר הכתוב (נחמיה ט) ומרומם על כל ברכה ותהלה. ואמר אחר מן הפילוסופים מי שקצר שכלו להבין ענין הפשיטות החזיק בשמות אשר דברו בהם הספרים הנתונים מאת הבורא ולא ידע כי המליצה בספרי התורות לא תהיה אלא כפי בינת מי שניתנו להם לא כפי מה שמליצין בו על המדבר אליהם אך הם כמו השריקה לבהמה בעת שתות המים שמביאתה לשתות יותר ממה שהיה עושה הדבור הצח והנבון. וכאשר תעמוד על המעלה הזאת מן היחוד בשכלך ותבונתך, יחד נפשך לבורא יתעלה והשתדל להשיג מציאותו מצד חכמתו וגבורתו וחנותו ורחמנותו ורוב השגחתו על ברואיו והתרצה אליו בעשות רצונו, אז תהיה ממבקשי ה' ואז תשיג ממנו העזר והאומץ להבינו ולדעת אמתת ענינו כמו שאמר דוד ע"ה (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. ואני עתיד לבאר לך דמיונות בשער השני מן הספר הזה כשתתנהג בהם ותלך בנתיביהם יקל עליך הדבר בעזרת האל יתעלה.

אך מפסידות היחוד בלב שלם הרבה מהם לשתף הבורא והוא על כמה פנים, מהם בהנחת הרבוי ומהם בעבודת הצורות ועבודת השמש והירח והמזלות. ומהם השתוף הנעלם והוא החונף בעניני הדת לבני אדם. והוא על כמה ענינים אני עתיד לבאר אותם בשער החמישי מן הספר הזה בעזרת השם. ומהם הנטיה אל תאות הגופות המגונות כי הוא שתוף נעלם מפני שמשתף האדם עם עבודת אלהיו עבודת תאותו והכתוב אומר (שם פא) לא יהיה בך אל זר ואמרו רז"ל איזהו אל זר שיש בגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר. ושמא הכסיל הפתי כשיקרא הספר הזה ויעמוד על מה שזכרנו בשער הזה יאמר בלבו, היעלם ענין היחוד ממי שלמד דף אחד מן התורה עד שיעיד אותנו המחבר הזה עליו ויורנו אותו. אומר בתשובתו, כמו שצוה החכם (משלי כז) ענה כסיל כאולתו וגו' כי האומר זה הכרתו חלושה להבין כלל הענינים הנאמרים על מינים נחלקים וקבולם מתחלק ברב ובמעט ובחזק ובחלש. והדומה לזה תועלת אור השמש שכוללת כל בני האדם ומצאנו אותה מתחלקת לשלשה חלקים. האחד מהם למי שעיניהם מאירות ונצלות מכל חלי שהם נהנים מן השמש ומשתמשים לאורה ומגיעים לכל הנאתם ממנה. והחלק השני העורים אשר נעדר אור עיניהם לגמרי אין השמש מועילה אותם ולא מזקת אותם אבל תועלתם ממנה תהיה ע"י שליח. והחלק השלישי בני אדם שנחלשו עיניהם מהשתמש בהם כנגד השמש והשמש מזקת אותם אם לא יסתירום מאורה שאם ימהרו לרפא עיניהם בכחלים וברטיות ובתקון מאכלם עם שמירת עיניהם מהשתמש בהם לאור השמש. אפשר שיגיעו אל הבריאות ויהנו בשמש שהיתה מזקת אליהם. ואם יתעכבו לרפא עיניהם יגיעו אל כת העורים במהרה ויעדר מאור עינם לגמרי. ועל הדמיון הזה יתחלק ענין היחוד הנכתב בספר התורה לקהלת המדברים אחר שכלל אותם ככלול אור השמש לכל בעלי העינים כאשר זכרנו ומתחלקת הבנתם לשלשה חלקים. האחד מהם אנשי השכל הצלול והתכונות הזכות. והחלק השני בני אדם ששכלם חלש מהבין מה שיש בספר התורה לגמרי. והחלק השלישי בני אדם שקצר שכלם מהשיג כמו הכת הראשונה אך יש בהם כח להכיר הענינים הקרובים הקלים. והכת הראשונה שהם אנשי השכל השלם הנמלט מכל פגע כשהם משימים אל לבם להבין מה שהגיע אליהם בספר התורה יבינו אותם ויכנס ענינו בלבם בכח הבנתם מכוח שכלם ואלה הם שאינם צריכים אל הספר הזה אלא להזכירם דבר שהתעלמו ממנו. אך הכת השניה אינה יודעת ספר תורת אלהים כל שכן היחוד אשר בו והם שומעים את שמעו ואינם מבינים ענינו אין להם תועלת בספרי זה כלל. והכת השלישית שמבינים היחוד אשר בספר תורת אלהים קצת הבנה ואין בכח הכרתם להבין ענינו ולעמוד על אמתתו אם יורם אותו מורה ויבינם ענינו על דרך המופתים האמתיים והראיות השכליות יתברר להם ענינו ויגלה להם סודו ויגיעו בכת הראשונה. ואם יתעלמו מחקור ויתרשלו מעיין במה שיחזק הכרתם וילטוש שכלם, ירדו אל מדרגת הפתאים. וספרי זה מועיל לכת הזאת תועלת גדולה וכוללת מפני שיכולים לחקור ויהיה להם הספר הזה ככחלים המועילים לבעלי העינים החלושות שמקוים הארוכה ברפאם אותם. וכבר המשיל הספר האדם הכסיל בעור והחכמה באור והסכלות בחשך באמרו (קהלה ב) וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך ואמר (שם) החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך ואמר (ישעיה מב) החרשים שמעו והעורים הביטו לראות. והמשיל החכמה והמוסר בעץ החיים ככתוב (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' ואמר (שם ו) כי חיים הם למוצאיהם. ואלהים יורנו דרך ידיעתו ויישירנו לעבודתו ויפיק לנו רצונו ברחמיו ובחמלתו, אמן:

נשלם שער היחוד בעזרת האל האחד הקדמון:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות לרבינו בחיי הדיין הספרדי בר"י זצ"ל
חברו בלשון ערבי. והעתיקו ללשון הקודש החכם הכולל
ר' יהודה ן' תיבון זצ"ל
מהדורת ווארשא – שנת שלשה המה מיטיבי צעד לפ"ק

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5